מדינת ישראל הממונה על השכר והסכמי עבודה במשרד האוצ נ. הסתדרו

פסק-דין בתיק בג"ץ 10226/17 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 10226/17 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט מ' מזוז כבוד השופט ד' מינץ העותרת: מדינת ישראל - הממונה על השכר והסכמי עבודה במשרד האוצר נ ג ד המשיבים: 1. הסתדרות העובדים הכללית החדשה 2. ועד עובדי בתי מלאכה 3. ועד עובדי מנהלי עבודה בבתי מלאכה 4. ועד עובדי תפעול וציוד מכאני 5. חב' נמל אשדוד בע"מ 6. בית הדין הארצי לעבודה בירושלים (פורמלי) המבקש להצטרף: יוסף שומרון התנגדות לצו על תנאי תאריך הישיבה: כ"ו בתמוז התשע"ח (9.7.2018) בשם העותרת: עו"ד דורון יפת בשם המשיבים 4-1: עו"ד שי תקן; עו"ד מורן פרידמן; עו"ד הילה זקס; עו"ד חנה שניצר בשם המשיבה 5: עו"ד חיה ארמן; עו"ד מיכל הברפלד; עו"ד חופית כהנא בשם המבקש להצטרף: עו"ד אילנית שומרון פסק-דין השופט מ' מזוז: 1. עתירה זו מטעם הממונה על השכר במשרד האוצר (להלן: הממונה) מכוונת נגד פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה (להלן: בית הדין) מיום 27.8.2017 (עס"ק 55074-08-16). בעתירה נטען כי בית הדין קבע בפסק דינו קביעות מוטעות ותקדימיות אשר יקשו מאוד על התמודדותו של המעסיק הציבורי עם עיצומים. עיקרה של העתירה נסב על סעיף 37ג לחוק יישוב סכסוכי עבודה, התשי"ז-1957 (להלן: החוק או חוק יישוב סכסוכי עבודה), כאשר השאלה שבמחלוקת הינה האם סעיף 37ג קובע מסלול קונקלוסיבי למעביד ציבורי כאשר הוא מבקש לנכות משכר עובדיו הנוקטים לטענתו בשביתה חלקית בלתי מוגנת, או שמא לצד ההליך הקבוע בסעיף 37ג עומדת למעביד הציבורי חלופה של ניכוי חד צדדי. לטענת הממונה, ההליך לפי סעיף 37ג אינו קונקלוסיבי, ובידי מעביד ציבורי לפעול בהליך חלופי של ניכוי חד צדדי - וליתר דיוק, של תשלום שכר ראוי עבור העבודה החלקית שבוצעה - וכי הפרקטיקה הנוהגת לאורך השנים היא של פעולה לפי ההליך החלופי דווקא. לשאלה עיקרית זו נלוו בעתירה שאלות נלוות נוספות, ובהן שאלת נטל הראיה בהליך לפי סעיף 37ג וכן תחולת ההסדר הקבוע בסעיף 37ג(ג) בדבר תשלום חלקי בגין פרמיות ("תוספות המשתלמות בשל תפוקה או בשל מאמץ מיוחד"). 2. כידוע, בית משפט זה אינו משמש כערכאת ערעור על החלטותיו של בית הדין הארצי לעבודה והתערבותו בפסקי דינו של בית הדין מוגבלת למקרים חריגים ובהתקיים שני תנאים מצטברים: נתגלתה בהחלטת בית הדין טעות משפטית מהותית בסוגיה עקרונית כללית, בתחום יחסי העבודה או בכלל, ובנסיבות הענין הצדק מחייב התערבות בית המשפט הגבוה לצדק (בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673 (1986), בג"ץ 50/89 יודייקין נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד מד(1) 387, 394 (1990), בג"ץ 8111/14 פרופ' דינה פלפל נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח' (24.12.2014); בג"ץ 396/15 פרופ' וינקלר נ' בית דין הארצי לעבודה (22.1.2015) ורבים זולתם). 3. לאחר עיון ובחינה של כתבי הטענות המפורטים מטעם הצדדים ולאחר ששמענו ארוכות את טיעוני באי כוח הצדדים בעל פה, הגענו למסקנה כי העתירה דנן אינה עונה על אמות המידה האמורות. 4. אכן, השאלה שהועלתה בעתירה באשר לסעיף 37ג לחוק ליישוב סכסוכי עבודה, היינו - האם סעיף 37ג קובע הליך קונקלוסיבי למעביד ציבורי כאשר הוא מבקש לנכות משכר עובדיו הנוקטים לטענתו בשביתה חלקית בלתי מוגנת, או שמא לצד ההליך הקבוע בסעיף 37ג עומדת למעביד הציבורי חלופה של ניכוי חד צדדי, הינה לכאורה שאלה עקרונית כללית חשובה בתחום יחסי העבודה. ואולם, שאלה זו לא הייתה השאלה במחלוקת בהליך בענייננו מושא פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, שכן במקרה זה המשיבה 6 (חברת נמל אשדוד) נקטה, לפי הנחיית הממונה, בהליך לפי סעיף 37ג, ולא ביקשה לנצל את זכותה, כטענת הממונה, לנקוט בפעולה חד צדדית. ואכן, שאלה זו לא נכללה כלל בין השאלות שהועמדו להכרעת בית הדין הארצי בערעור שהוגש אליו (ראו פסקאות 33-32 לפסק הדין), ולא כשאלה שבית הדין עצמו העמיד כסוגיה הטעונה הכרעה. ההתייחסות בפסק דינו של בית הדין הארצי לסוגיה זו מתמצה כל כולה באמרת אגב בפסקה קצרה אחת בפסק הדין המפנה למעשה להערה בפסק דין קודם של בית הדין (פסקה 47 לפסק הדין). 5. בנסיבות אלה, כאשר מדובר בדברים שנאמרו במסגרת אמרת אגב קצרה, מבלי שהסוגיה נדונה ולובנה לגופה על בית הדין לעבודה, בשתי הערכאות, אין מקום שבית משפט זה ייזקק לה, למעשה כ"ערכאה ראשונה", אף אם מדובר בסוגיה עקרונית בעלת חשיבות כללית. מערכת בתי הדין לעבודה היא המערכת השיפוטית שהופקדה על ידי המחוקק על תחום משפט העבודה, והיא "בית המשפט המומחה" בתחום זה, ואין זה נכון וראוי כי בית משפט זה ייזקק לסוגיה במצויה בליבת משפט העבודה בטרם נדרשו לה בתי הדין לעבודה. מן ראוי לשוב ולהזכיר לענין זה את דבריו של הנשיא לנדוי בבג"ץ 123/81 אלקטרה בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד לו(1)421, 429 (1982), שלא נס ליחם אף שחלפו למעלה משנות דור מאז נאמרו: "יש לזכור, שביחסי הגומלין בין בית-משפט זה לבית הדין הארצי לעבודה עלינו לראות בבית הדין הארצי את בית הדין המומחה לדבר (כביטויו של השופט ח' כהן בקטע הנ"ל מפסק-דינו בפרשת שמן, בג"צ 319/78[1]), שעליו בראש ובראשונה מוטל התפקיד לגבש גופי הלכה בדיני העבודה במדינה, ככל שהם פרי ההלכה השיפוטית... בית-משפט זה שומר לעצמו את סמכות הפיקוח על בית הדין הארצי בשאלות של הלכה, אבל הוא ייטיב לעשות, אם לא יעשה עצמו בית-משפט כללי לערעורים על גבי בית הדין הארצי, כל אימת שמתעוררת בעיה של הלכה, אלא שינהג במידת ההתאפקות ויגביל את התערבותו בכגון אלה למקרים של פרשנות מוטעית, שבית הדין לעבודה פירש דבר חקיקה או מסמך משפטי, או של טעות, הבולטת על פני הפסק, עד כדי כך שגם בית משפט, שאינו מומחה לדבר, רואה צורך להתערב, כדי שלא תיווצר סתירה גלויה בין פסיקת בית הדין לעבודה לבין עקרונות חוק כלליים מקובלים". 6. לאחר עיון בטענות המבקש להצטרף ושמיעת טענות באת-כוחו בדיון, לא ראינו כל עילה והצדקה להיעתר לבקשה להצטרף כצד להליך. 7. אשר על כן ראינו לדחות את העתירה מבלי לנקוט עמדה לגופה של המחלוקת המועלית בה והשאלות הנלוות לה. בנסיבות הענין לא יהא צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ז בתמוז התשע"ח (‏10.7.2018). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 17102260_B11.doc אב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, supreme.court.gov.il