יוסף בן דוד נ. בית הדין הארצי לעבודה

2 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1132/24 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופטת י' וילנר העותר: יוסף בן דוד נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה 2. יעקב שרביט עתירה על פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה (הנשיאה ו' וירט-לבנה, השופטות ס' דוידוב-מטולה ו-ח' אופק גנדלר ונציגי הציבור י' רחמים ו-ד' רם) מיום 18.10.2023 בע"ע 9941-10-22 בשם העותר: עו"ד ליאור חאיק פסק-דין השופט ד' מינץ: לפנינו עתירה על פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה (הנשיאה ו' וירט-לבנה, השופטות ס' דוידוב-מטולה ו-ח' אופק גנדלר ונציגי הציבור י' רחמים ו-ד' רם) מיום 18.10.2023 בע"ע 9941-10-22, בגדרו התקבל ערעור שהגיש משיב 2 (להלן: המשיב) על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה ירושלים (השופטת ר' בר"ג-הירשברג ונציגי הציבור ב' סנדרוב ו-צ' גל) מיום 11.8.2022 בס"ע 29011-06-20. בתמצית יתואר, כי בית הדין האזורי לעבודה דחה את תביעת המשיב בה נטען כי נקשרו בינו לבין העותר יחסי עובד-מעסיק וכי בשל כך העותר חב לו תשלום בגין זכויות שונות וביניהן הזכות לפיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, דמי הבראה ופיצויים בגין רכיבים שונים. ערעור שהגיש המשיב על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה לבית הדין הארצי לעבודה התקבל, כאשר נקבע כי יישום המבחנים שנקבעו בפסיקה לעניין זה מביא למסקנה כי המשיב הועסק במעמד של עובד הזכאי לזכויות מכוח משפט העבודה. מכאן לעתירה שלפנינו, בה נטען כי בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה נפלו טעויות משפטיות מהותיות בסוגיות עקרוניות ששורת הצדק מחייבת לתקנן, כאשר להכרעת בית הדין הארצי השלכה על הציבור וכרוך בה "עניין ייחודי המשפיע על אמות המידה המוסריות של הציבור בישראל". לעמדת העותר בית הדין הארצי לא נתן משקל לחומרת מעשיו הבלתי חוקיים של המשיב, שהיה בהם כדי למנוע הכרה בזכויותיו כעובד; כי פסק הדין עומד בסתירה לפסק דין אחר שניתן בבית הדין הארצי לעבודה (ע"ע 15868-04-18 כותה נ' מדינת ישראל – משרד המשפטים (7.4.2021) (להלן: עניין כותה)) על פיו במקרים קיצוניים וחריגים ניתן למנוע מתובע לקבל זכויות כעובד בשל חוסר תום לב קיצוני; וכי בפסק הדין נפלו טעויות משפטיות מובהקות ובהן כי בית הדין חתר תחת המערכת ההסכמית שבין הצדדים והתעלם מהסתמכותו של העותר על כך שהיחסים בין הצדדים יהיו על בסיס קבלני. דין העתירה להידחות על הסף. בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, אינו משמש כערכאת ערעור על פסקי דין והחלטות של בתי הדין לעבודה. בענייננו אין המדובר במקרה הבא בגדרי אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות, בהם נפלה טעות משפטית מהותית בסוגיה עקרונית בעלת השלכות רוחב, ובנסיבות העניין הדבר מתחייב משיקולי צדק (ראו למשל, מיני רבים: בג"ץ 9028/23 פרוסטיג נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 5 (7.1.2024); בג"ץ 3606/23 מימן נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 14 (12.10.2023); בג"ץ 7285/23 מסיקה נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 4 (28.9.2023)). כך במיוחד כשמדובר בסוגיה הנופלת לגדר תחומי התמחותה של מערכת בתי הדין לעבודה (ראו למשל: בג"ץ 1431/23 קביליו נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פסקה 7 (20.2.2023); בג"ץ 4584/23 מזוז נ' בית הדין הארצי לעבודה, ירושלים, פסקה 7 (13.7.2023)). טענות העותר הן ערעוריות באופיין שעניינן אך ביישום הדין הקיים על המקרה הקונקרטי, ואין בהן דבר המצדיק התערבות בפסק דינו המנומק של בית הדין הארצי לעבודה. במסגרת זו אוסיף כי אין ממש בטענות העותר כי פסק הדין עומד בסתירה חזיתית לעמדה שהובעה בעניין כותה על פיה רק "במקרים נדירים במיוחד" יתכן שחוסר תום לבו של מועסק יהא כה קיצוני עד שיצדיק למנוע ממנו לתבוע זכויות בהתבסס על הכרה במעמדו כעובד (שם, פסקה 30 לפסק דינה של השופטת ס' דוידוב-מוטולה). העתירה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ט בשבט התשפ"ד (‏8.2.2024). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 24011320_N01.docx רח מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1