פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 13692-07-25
לפני:
כבוד השופט דוד מינץ
כבוד השופט עופר גרוסקופף
כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ
העותרת:
הסתדרות העובדים הלאומית בישראל
נגד
המשיבים:
1. בית הדין הארצי לעבודה
2. הסתדרות העובדים הכללית החדשה
3. דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ
עתירה למתן צו ביניים
בשם העותרת:
עו"ד איל רוזובסקי; עו"ד עדי קופל-אביב;
עו"ד אדם הירש
פסק-דין
השופט דוד מינץ:
עניינה של העתירה שלפנינו בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה (ממלא מקום הנשיא א' איטח, השופטים ס' דוידוב-מוטולה ו-ד' ספיבק, ונציגות הציבור ו' אדוארדס ו-י' עפרון) מיום 25.5.2025 בסב"א 75934-03-25, בו נדון סכסוך בין ארגוני עובדים במשיבה 3, דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ (להלן: החברה).
בתמצית ייאמר כי מזה שנים ארוכות משמשת משיבה 2, הסתדרות העובדים הכללית החדשה (להלן: המשיבה), כארגון העובדים היציג בחברה. ביום 18.3.2025 הכריזה העותרת, הסתדרות העובדים הלאומית, על יציגות בקרב עובדי החברה. המשיבה סירבה להכיר בכך, ועל רקע זה פנתה העותרת לבית הדין הארצי לעבודה על מנת שיכריע בסכסוך הבין-ארגוני בינה לבין המשיבה.
במוקד פסק דינו של בית הדין הארצי ניצבה השאלה האם הכרזת היציגות על ידי העותרת נעשתה בעת "תקופת המניעות ההלכתית" שנקבעה בפסיקת בית הדין הארצי, המונעת הכרזת יציגות על ידי ארגון מתחרה בין היתר בתקופת קיומו של משא ומתן המתנהל בין הארגון הקיים לבין המעסיק (לעניין תקופת המניעות ההלכתית ראו בין היתר: בג"ץ 6076/12 כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי נ' ההסתדרות הכללית החדשה (13.12.2012); סב"א (ארצי) 50718-07-10 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' הסתדרות העובדים הלאומית בישראל (17.11.2010); סב"א (ארצי) 9685-07-12 ועד עובדי רכבת ישראל נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה (15.7.2012); סב"א (ארצי) 31575-02-13 הסתדרות העובדים הלאומית נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה (9.9.2013)).
בית הדין הארצי קבע כי במועד הכרזת היציגות על ידי העותרת התקיים משא ומתן אותנטי בין המשיבה לבין החברה, בין היתר על רקע מכירה אפשרית של החברה והשלכותיה על העובדים וזכויותיהם; וכי לוחות הזמנים הסבירים והיעילים בהם נעשה המשא ומתן מלמדים על כך שניתן לראותו כאפקטיבי דיו. בנסיבות אלה, ההגנה הנדרשת על הוודאות והיציבות ביחסי העבודה בהתאם להלכה הפסוקה, מצדיקה קביעת תקופת מניעות מפני הכרזת יציגות נוגדת במהלך קיומו של המשא ומתן. לפיכך נקבע כי העותרת לא הייתה רשאית להכריז על יציגות בחברה במועד שבו עשתה כן. בשולי פסק הדין התייחס בית הדין לסוגיה נוספת שעמדה במחלוקת בין הצדדים – הנוגעת לשאלה האם במועד הכרזת היציגות על ידי העותרת נמנו על חבריה יותר עובדים ממספר העובדים שנותרו חברים במשיבה – וקבע כי נוכח מסקנתו בנוגע לתקופת המניעות, אין מקום להידרש אליה.
מכאן העתירה שלפנינו, בה מבוקש בעיקרו של דבר כי נורה על ביטול תקופת המניעות ההלכתית, או לחלופין על קביעת "גבולות, תנאי סף וסייגים ברורים שיבטיחו כי החלתה היא חריג מיוחד למקרים יוצאי דופן". לעמדת העותרת, פסיקת בית הדין הארצי שיצרה את תקופת המניעות ההלכתית, הכירה יש מאין בהגבלה על זכות ההתאגדות והייצוג, ופיתוחה לאורך השנים הביא לפגיעה משמעותית בזכויות חוקתיות הנתונות לעובדים. בשולי הדברים הלינה העותרת גם על כך שבית הדין לא נדרש לבחינה מספרית של כמות העובדים החברים בה.
דין העתירה להידחות על הסף. בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על בתי הדין לעבודה. התערבותו בפסיקתם שמורה למקרים חריגים בלבד שבהם נפלה טעות משפטית מהותית בסוגיה עקרונית, וכאשר ההתערבות נדרשת לשם עשיית צדק (ראו לדוגמה לאחרונה: בג"ץ 26827-06-25 שחר נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 8 (26.6.2025); בג"ץ 42918-06-25 הוועדה המקומית לתכנון ובנייה עלה חרמון נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 4 (26.6.2025); בג"ץ 74496-05-25 משיח נ' בית הדין האזורי לעבודה (10.6.2025)). מקרה זה אינו בא בגדרם של המקרים החריגים המצדיקים את התערבותנו. כמפורט לעיל, עיקר העתירה מופנה נגד תקופת המניעות ההלכתית שהשתרשה בפסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה. ברם העותרת לא העלתה ולוּ ברמז טענות בעניין זה בהליך לפני בית הדין הארצי, וטענותיה התמקדו בשאלת תחולתה ויישומה של תקופת המניעות ההלכתית על נסיבות המקרה דנן. ולראיה, ליבת המחלוקת כפי שהוגדרה על ידי בית הדין הארצי לעבודה בפסקה 13 לפסק דינו, הייתה "בשאלה האם ההידברות שהתקיימה בין הנהלת [החברה] ל[משיבה] כמפורט בפרק העובדתי הגיעה ביום 18.3.2025 – מועד הכרזת היציגות הנוגדת על ידי [העותרת] – לכדי משא ומתן המצדיק בהתאם להלכה הפסוקה הקמתה של תקופת מניעות הלכתית". משאלה הם פני הדברים, ברי כי אין מקום שטענות העותרת תתבררנה לראשונה לפני בית משפט זה, ולפיכך הן אינן מקימות עילה להתערבותנו (ראו והשוו: בג"ץ 7333/15 פלוני נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פסקה 15 (7.3.2016); בג"ץ 2050/24 פלונית נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 6 (3.4.2024); בג"ץ 6919/19 מיזל נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 7 (5.11.2019)). דברים אלה אמורים ביתר שאת שעה שמדובר בסוגיות המצויות בליבת מומחיותו הייחודית של בית הדין (וראו בעניין זה: בג"ץ 4579/24 המוסד לביטוח לאומי נ' אלדין, פסקה 10 (7.8.2024); בג"ץ 5529/22 לדור נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 17 (18.6.2023); בג"ץ 4329/19 אביטל נ' המוסד לביטוח לאומי, פסקה 6 (1.7.2019); בג"ץ 5874/18 רוחם נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 15 (28.11.2018)).
העתירה נדחית.
ניתן היום, ג' אב תשפ"ה (28 יולי 2025).
דוד מינץ
שופט
עופר גרוסקופף
שופט
גילה כנפי-שטייניץ שופטת