פלוני נ. פלוני

בבית המשפט העליון עפ"ס 42300-12-25 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית המערערת: פלונית נגד המשיבים: 1. פלונית 2. פלונית 3. האפוטרופוס הכללי במחוז תל אביב-יפו ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (כב' השופטת א' ז'יטניצקי רקובר) בת"ע 20470-05-25 מיום 6.12.2025 בשם המערערת: עו"ד עופר אלפסי בשם המשיבות 2-1: עו"ד ענבל גרשון פסק-דין ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (השופטת א' ז'יטניצקי רקובר) בת"ע 20470-05-25 מיום 6.12.2025 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינה של המערערת. 1. עניינו של ההליך דנן בשתי צוואות שערכה המנוחה, אמן של המערערת והמשיבות 2-1 (להלן: המנוחה או האם ו-המשיבות, בהתאמה). הצוואה המוקדמת בזמן נחתמה ביום 13.6.1999 ובה הורתה המנוחה כי עזבונה יתחלק באופן שווה בין שלוש בנותיה (להלן: הצוואה המוקדמת). הצוואה המאוחרת בזמן נחתמה ביום 14.8.2019 ובה הורתה המנוחה כי עזבונה יועבר כולו לבתה הצעירה, המערערת (להלן: הצוואה המאוחרת). יצוין כי מעבר להליך מושא הערעור, שעניינו בקשה למינוי מנהל עזבון זמני, בפני המותב נדונו עוד ארבעה הליכי עזבון קשורים שעניינם בקשה לקיום הצוואה המוקדמת; בקשה לקיום הצוואה המאוחרת; התנגדות לקיום הצוואה המוקדמת; והתנגדות לקיום הצוואה המאוחרת (ת"ע 20458-05-25; ת"ע 20462-05-25; ת"ע 20466-05-25; ת"ע 18288-02-26, בהתאמה (להלן יחד: הליכי העזבון)). בהחלטת המותב בת"ע 20458-05-25 מיום 11.5.2025, נקבע כי למען היעילות והקלה על הצדדים כלל הבקשות הקשורות לעזבון יוגשו בת"א 20458-05-25 (להלן: הליך העזבון העיקרי). 2. מעבר להליכי העזבון, דן בית המשפט בעניינה של המנוחה גם במסגרת הליכי משפחה אחרים שנסגרו (תמ"ש 47130-10-11; תמ"ש 39647-01-12; א"פ 25699-08-20; א"פ 48230-03-21; א"פ 32459-05-21; א"פ 61189-03-22 (להלן יחד: ההליכים הקודמים)). עניינו של אחד מהם, א"פ 25699-08-20, הוא בבקשת המשיבות למנות אותן כאפוטרופוס של אימן, חלף ייפוי הכוח המתמשך למערערת שנכנס לתוקף ביום 1.4.2020 (להלן: הליך מינוי האפוטרופוס). ביום 14.12.2020 הוגש בהליך מינוי האפוטרופוס תסקיר רווחה בגדרו הומלץ, בין השאר לנוכח תפקודה הנמוך של האם והסכסוך העמוק בין בנותיה, להורות על מינוי אפוטרופוס חיצוני באמצעות עמותת "גג לנזקק ולחוסה" (להלן: העמותה). בעקבות זאת, הגישה המערערת ביום 23.12.2020 את חזרתה מההסכמה לייפוי הכוח המתמשך שניתן לה, ובכלל זאת את הסכמתה למינוי אפוטרופוס חיצוני. בהתאם, בצו מיום 21.1.2021 מינה בית המשפט את העמותה כאפוטרופוס של האם. בחלוף כארבע שנים, ביום 2.12.2024, נפטרה המנוחה, ובהמשך לכך נפתחו הליכי העזבון. ביום 5.11.2025 התקיים בהליך מושא הערעור דיון בבקשה למינוי מנהל עזבון זמני (להלן: הדיון ביום 5.11.2025 או הדיון). 3. בסמוך לכך, ביום 10.11.2025 הגישה המערערת את בקשת הפסלות שבמוקד הערעור שלפניי (להלן: בקשת הפסלות). בפתח הבקשה, המערערת טענה כי היא ציפתה שהדיון יתמקד בבקשה למינוי מנהל עזבון. אך למרבה הפתעתה בית המשפט לא התייחס לסוגיה זו בדיון, תוך שהמותב התבטא בדיון באופן נחרץ המעלה חשש כי דעתו גובשה מראש באשר לשאלות שבמחלוקת. עוד נטען כי דעתו של המותב "ננעלה" טרם נבחנו הראיות והעדויות הרלוונטיות. זאת, בעקבות ישיבת המותב בהליך מינוי האפוטרופוס, ובהיעדר הליך התנגדות לקיום הצוואה המאוחרת באותה עת. בין היתר, נטען שבית המשפט התבטא כי הוא "רוצה לסיים את כל התיק בדיון זה ולתת צו לקיום צוואת המנוחה מ-1999", כי הצוואה המאוחרת "לא קבילה, ללא ספק ושום אפשרות לערער". עוד נטען כי בית המשפט התייחס למצב הרפואי ואי-כשירות המנוחה בעת עריכת הצוואה המאוחרת, בעודו מתבסס על מסמכים רפואיים ותסקיר רווחה שהוגשו בהליך מינוי האפוטרופוס, וכן התייחס בית המשפט למסמך רפואי מטעם המשיבות שהוצג לראשונה בדיון על גבי מסך טלפון. על יסוד דברים אלה, נטען כי בית המשפט הסיק שהמנוחה לא הייתה כשירה במועד עריכת הצוואה המאוחרת. בהמשך לכך, טענה המערערת כי בית המשפט קבע ללא הוכחה שהאחרונה השפיעה השפעה בלתי הוגנת על המנוחה, זאת טרם שנטענה טענה בעניין או הוצגה ראיה בדבר השפעה כאמור. עוד נטען כי בית המשפט הביע עמדה נחרצת ביחס לקיומו של ייפוי כח מתמשך תוך שהמותב קבע בדיון כי "אין סיכוי שאתן צו לקיום צוואה שנערכה ב-2019, כשהמבקשת [המערערת – י"ע] עצמה הפעילה לאחר מכן את הייפוי כח המתמשך והיא הצהירה שאמה אינה כשירה". בתוך כך נטען כי בית המשפט התייחס למינוי העמותה כאפוטרופוס החיצוני כמקרה קיצוני, תוך התעלמות מהעובדה שהעמותה מונתה רק לאחר שהמערערת ויתרה בעצמה על המינוי שלה. עוד הצביעה המערערת על כך שבית המשפט הביע עמדה כי החתימות שעל שתי הצוואות אינן זהות, וזאת בהיעדר בדיקה מקצועית ובהתעלם מהעובדה שהצוואה המאוחרת נחתמה בפני שני עדים. מעבר לכך, המערערת הלינה על התרעותיו של בית המשפט כי ידרוש ממנה להפקיד ערובה גבוהה כתנאי להימשכות ההליך, יחייב אותה בהוצאות כבדות בסיומו ויטיל עליה את שכר טרחת מומחה רפואי שימונה מטעם בית המשפט (להלן: המומחה). לבסוף, טענה המערערת כי הדיון התנהל בצורה לא מכובדת ולא מקצועית. 4. בית המשפט דחה את בקשת הפסלות בהחלטה מיום 6.12.2025. בית המשפט פרט את העובדות הרלוונטיות להחלטתו, וביניהן תיאר כי בדיון התבקשה המערערת להבהיר את טענתה לקיום הצוואה המאוחרת לנוכח המצב המשפטי העולה לכאורה מהמסמכים המצויים בעניינה של המנוחה. בנוסף, המותב ציין כי הסביר למערערת שככל שתעמוד על בקשתה לקיום הצוואה המאוחרת, ימונה המומחה לבחינת כשירות המנוחה בעת עריכתה. עוד ציין בית המשפט כי הבהרת המצב המשפטי על ידו, כמו גם אופן ניהול הדיון, אינם עולים כדי "נעילת דעתו" ואינם מהווים עילת פסלות. עוד הדגיש בית המשפט כי דעתו אינה ננעלה, וכי הטענה בדבר נעילת דעתו אינה מתיישבת עם הבהרתו על אפשרות מינוי המומחה. 5. מכאן הערעור שלפניי. בתמצית, המערערת חוזרת על טענותיה כי התבטאויות בית המשפט במהלך הדיון ביום 5.11.2025 מעידות על "גיבוש עמדה סופית ומוקדמת". עוד נטען כי בית המשפט קבע ממצאים עובדתיים ומסקנות משפטיות, בין היתר לגבי מצבה הרפואי של האם במועד עריכת הצוואה המאוחרת. זאת, ללא מסמכים רלוונטיים, מבלי שנשמעה עמדת המערערת ובא-כוחה, לפני הגשת הראיות ושמיעת העדים, ואף שלא הוגשה התנגדות לקיום הצוואה המאוחרת. כל זאת, בעקבות ישיבת המותב בהליך מינוי האפוטרופוס שנוהל כחמש שנים קודם לכן. בנוסף, נטען כי המותב הטיל דופי במערערת במהלך הדיון בקביעתו שהשפיעה השפעה לא הוגנת על המנוחה; בקביעה לא מבוססת שהחתימות על שתי הצוואות אינן זהות; בהתעלמותו מחתימת הצוואה המאוחרת בפני שני עדים; ובהערתו כי המערערת לא הייתה צריכה להגיש בקשה לקיום הצוואה המאוחרת, באופן שאף פגע בגישתה לערכאות. כמו כן, המערערת מלינה על התייחסות המותב למסמך רפואי שהוצג לראשונה בדיון על מסך טלפון ללא בדיקתו, ועל שלא ניתן לה להציג את עמדתה. עוד נטען כי המותב ביקש להרתיע את המערערת מניהול ההליך באמצעות האפשרות לחיובה בהפקדת ערובה גבוהה, בהוצאות כבדות ובהשתת תשלום שכר הטרחה של המומחה עליה. בנוסף, המערערת טוענת כי נפל פגם בהחלטת הפסלות בכך שהמותב לא התייחס להתבטאויות הספציפיות שתוארו בבקשת הפסלות. כמו כן, טוענת המערערת כי בניגוד להנמקת המותב, התבטאויות אלו חרגו מהבהרת המצב המשפטי ומניהול ההליך באופן פעיל והיוו למעשה קביעות סופיות שמעידות על תוצאות ההליך. לשיטת המערערת, הצעת המותב למינוי המומחה לא מרפאת את הפגם בגמירות דעתו ואין במינוי כדי לתקן קביעות מוקדמות של המותב. 6. לאחר שעיינתי בערעור ובנספחיו, הגעתי למסקנה כי דינו להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיבות. המבחן לפסילת שופט מלשבת בדין מעוגן בסעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ומורה כי עילת פסלות תתעורר בהתקיים נסיבות היוצרות חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב. לא מצאתי כי נסיבות ענייננו מעוררות חשש כאמור. זה לא מכבר עמדתי על "עשרת הדיברות" שראוי כי בעל דין ישווה לנגד עיניו טרם יעתור בבקשת פסלות וטרם יערער עליה (עפ"ס 41432-12-25 פלוני נ' פלונית, פסקה 11 (10.3.2026) (להלן: עניין פלוני)). שם הוסבר כי כחלק מניהולו של המשפט רשאי בית המשפט להעיר הערות ביקורתיות שמטרתן למקד וליעל את ההליך. הנטל להוכחת "נעילת דעת" הוא כבד, ואינו מורם גם מקום שהמותב מעיר על הרושם הלכאורי שעולה מהחומר המשפטי ועל סיכויי ההליך. 7. טענות המערערת בערעור נסמכות בעיקרן על התבטאויות המותב בדיון ביום 5.11.2025 ביחס לאפשרות קיום הצוואה המאוחרת, אך עיון בפרוטוקול הדיון מעלה שטענותיה והציטוטים המיוחסים למותב אינם מופיעים בו. אכן, מוטב היה שבית המשפט יתייחס בהחלטת הפסלות לאמירות המיוחסות לו. עם זאת, המותב ציין כי התנהלותו לא חרגה מניהול פעיל של ההליך ומהבהרת המצב המשפטי לצדדים. אילו סברה המערערת כי פרוטוקול הדיון לא מתאר נאמנה את מצב הדברים, היה עליה להגיש בקשה לתיקון פרוטוקול עובר להגשת בקשת הפסלות. כידוע, בקשה לפסילת שופט לא מהווה תחליף לבקשה לתיקון הפרוטוקול, והערעור דנן אינו המקום לבירור שאלות עובדתיות אלו (עניין פלוני, פסקה 11; עפ"ס 5772-02-26 וינברג נ' רשות מקרקעי ישראל, פסקה 9 (20.4.2026) (להלן: עניין וינברג); עפ"ס 58456-09-25 קליין נ' קדמן, פסקה 7 (15.2.2026)). עוד נפסק כי כל עוד לא תוקן פרוטוקול הדיון ומדובר במחלוקת עובדתית על אופן ההתבטאות של המותב, חזקה היא שגרסת המותב מתארת נאמנה את ההתרחשויות הרלוונטיות (עניין פלוני, בפסקה 11; עפ"ס 36926-03-25 עואודה נ' תאגיד כפרי גליל תחתון בע"מ, פסקה 5 ‏(‏8.6.2025‏)). איני סבור כי עלה בידי המערערת לסתור חזקה זו. 8. מכל מקום, נקודת המוצא היא כי אין מניעה שבית המשפט יביע, בזהירות הנדרשת, את התרשמותו הלכאורית מההליך, ולא כל הבעת עמדה מקימה עילת פסלות (עפ"ס 22421-10-24 פלונית נ' פלוני, פסקה 7 ‏(1.12.2024‏)‏‏). בענייננו, עיון בפרוטוקול הדיון מלמד כי המותב ביקש לשמוע את התייחסות בא-כוח המערערת לטענה בדבר כשירות המנוחה בעת מועד עריכת הצוואה המאוחרת בשתי פעמים שונות, באופן שמעלה כי דווקא סבר שיש טעם בשמיעת עמדת המערערת ביחס לקושי העיקרי שמצא בטענותיה. לכך מתווספת הבהרת המותב כי בכוונתו למנות את המומחה לבחינת כשירות המנוחה בעת עריכת הצוואה המאוחרת. לא מצאתי ממש גם בטענות המערערת שלפיהן המותב ניסה להרתיע אותה מלהמשיך בהליך באמצעות חיוב בהפקדת ערובה או בהוצאות משפט. גם אמירות אלו לא זכו לתיעוד בפרוטוקול הדיון, וממילא האמירות כפי שהן מתוארות על ידי המערערת אינן חורגות מהתנהלות לגיטימית של בית משפט המשקף לצדדים את הסיכויים והסיכונים העולים ממצב הדברים בהליך. כפי שציין המותב בהחלטתו, הבהרת המצב המשפטי לצדדים אינה מהווה "נעילת דעת" באופן המקים עילה לפסלות המותב (ע"א 7545/22 פלוני נ' פלוני, פסקה 10 (13.12.2022)). כמו כן, לא מצאתי שהתייחסותו של המותב להליך מינוי האפוטרופוס ולמסמכים שהוגשו במסגרתו מעידה כי דעתו "ננעלה" ביחס לשאלות העומדות להכרעה בהליך מושא הערעור. בעבר נפסק כי "העובדה שלמותב קיים זיכרון עובדתי כלשהו בעל רלוונטיות לנסיבות ההליך הנדון, אף היא אינה מקימה כשלעצמה עילת פסלות ויש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו" (ע"א 8872/20 סקטור 55 סחר וקמעונאות בע"מ נ' אינסל, פסקה 7 (1.2.2021)‏). בענייננו, אזכור המסמכים נעשה כחלק מפניית המותב אל המערערת במטרה לשמוע את התייחסותה אליהם, ואין באזכור זה כדי להסיק על גמירות דעת המותב בהכרעה במחלוקת. 9. מעבר לאלו, טענות אחרות של המערערת, ביניהן טענותיה באשר להתנהלות המותב בהליך בהיעדר התנגדות לקיום הצוואה המאוחרת ובאשר לאמינות המסמכים הרפואיים שהוגשו בדיון, הן טענות ערעוריות באופיין שנוגעות לאופן בו מנהל המותב את ההליך. האכסניה הראויה להעלות טענות אלו היא בהליכי ערעור מתאימים, וקביעות בית המשפט בנדון אינן מקימות עילת פסלות או חשש ממשי למשוא פנים (עפ"ס 41226-12-25 פלוני נ' פלונית, פסקה 8 (12.5.2026); עניין וינברג, בפסקה 8). 10. מכל הטעמים שפורטו לעיל, לא מצאתי מקום להורות על פסילת המותב, אף לא מטעמים של מראית פני הצדק. הערעור נדחה אפוא. בנסיבות העניין המערערת תישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 1,000 ש"ח. ניתן היום, ט"ז סיוון תשפ"ו (01 יוני 2026). יצחק עמית נשיא