פלוני נ. פלוני

בבית המשפט העליון עפ"ס 41226-12-25 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית המערער: פלוני נגד המשיבה: פלונית ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (כב' השופט ל' ברינגר) בתלה"ם 21653-08-25 מיום 1.12.2025 בשם המערער: עו"ד יואב מזא"ה; עו"ד חדוה שפירא פסק-דין ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (השופט ל' ברינגר) בתלה"ם 21653-08-25 מיום 1.12.2025 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער. 1. המערער והמשיבה הם בני זוג לשעבר, חרדים הנמנים על חסידות מסויימת, ולהם בן קטין כבן שש (להלן: הקטין). הצדדים התגוררו בנפרד באותה עיר, וחלקו ביניהם את זמני השהות של הקטין באופן שווה, והקטין למד בתלמוד תורה. במהלך חודש יולי 2025 עברה המשיבה עם הקטין למקום מגורים בעיר אחרת. עניינו של ההליך מושא ערעור הפסלות שלפניי הוא בתביעת המשיבה להסדרת זמני שהות עם הקטין (כך שחלף זמני שהות שווים ישהה הקטין אצל המערער פעמיים בשבוע ללא לינה ומדי סוף שבוע שני) וכן לקביעת המוסד החינוכי שבו ילמד, כך שהקטין יעבור למוסד חינוכי בזרם הדתי-לאומי בעיר מגוריה (להלן: הליך הסדר השהות). מנגד, המערער טען כי יש להותיר את הקטין במוסד החינוכי בו התחנך קודם לכן בעיר מגוריו. 2. ביום 28.8.2025 הגישה המשיבה בקשה למתן צו הגנה עבורה ועבור הקטין מפני המערער (ה"ט 74962-08-25) (להלן: הליך צו ההגנה). עוד באותו היום ניתן צו הגנה האוסר על המערער או מי מטעמו לפנות למשיבה ולקטין, בתוך כך הורה בית המשפט כי המזכירות תקבע דיון במעמד הצדדים בפני שופט תורן (להלן: ההחלטה בדבר צו הגנה). לאחר שהתקיים דיון במעמד הצדדים, ניתן ביום 3.9.2025 פסק הדין בהליך צו ההגנה (השופט ת' שלם) בגדרו נקבע כי מעשי המערער חמורים, אלימים ומקימים עילה למתן צו הגנה למשך 60 יום. 3. במסגרת הליך הסדר השהות הורה בית המשפט ביום 4.11.2025 על רישומו של הקטין במוסד חינוכי בעיר בה מתגוררת המשיבה (להלן: ההחלטה מיום 4.11.2025). בהחלטתו, נסמך בית המשפט על פסק הדין בהליך צו ההגנה, וציין כי עולה ממנו שחששה של המשיבה מהמערער היה מוצדק, וכי מעבר הדירה של המשיבה נעשה מחמת חשש זה. בהתאם לכך נקבע כי לעת הזו, ומתוך ראיית טובת הקטין יהיה נכון יותר לרשום אותו ללימודים במוסד חינוכי הנמצא בעיר מגוריה של המשיבה. 4. כעבור יומיים, הגיש המערער בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה מיום 4.11.2025. בבקשתו טען המערער כי מדובר בהחלטה דרמטית, שמשמעותה שינוי קיצוני באורחות חייו של הקטין, שכן פירושה מעבר לזרם חינוכי שונה לחלוטין מזה שהקטין התחנך עד כה – מעבר מזרם חרדי (תלמוד תורה) לחינוך דתי-לאומי. בקשה זו נדחתה בהחלטה מיום 10.11.2025, תוך שהובהר כי מרגע שבית המשפט הכריע לעת הזו וקבע שהקטין ישהה עם המשיבה, ומבלי לקבוע מסמרות בכל הנוגע לזרם החינוכי בו יתחנך הקטין, על הקטין להירשם למוסד חינוכי בקרבת מגורי המשיבה (להלן: ההחלטה בבקשה לעיכוב ביצוע). כמו כן, בית המשפט עמד על כך שעוד קודם לכן הורה על הגשת תסקיר בנוגע לכלל ענייניו של הקטין, לרבות ביחס למוסד החינוכי בו יתחנך, וכי במידת הצורך ייבחנו טענות הצדדים בהתאם להמלצות התסקיר לכשיוגש. למחרת, ביום 11.11.2025, הגיש המערער לבית המשפט המחוזי בקשה לרשות ערעור על ההחלטה מיום 4.11.2025, ולאחר מכן הגיש המערער בקשה לעיכוב ביצוע אותה החלטה (רמ"ש 29921-11-25). בית המשפט המחוזי (השופט י' אליהו) דחה את הבקשה לעיכוב ביצוע ביום 13.11.2025. למען שלמות התמונה יצוין כי בסופו של דבר ולבקשת המערער, נמחקה הבקשה לרשות ערעור. 5. על רקע דברים אלה, הגיש המערער ביום 18.11.2025 בקשה לפסלות המותב. בבקשה נטען כי החלטות המותב מקימות חשש ממשי למשוא פנים וכי המותב קבע את עמדתו מראש בהליך הסדר השהות, זאת בין היתר על יסוד הליך צו ההגנה. בהקשר זה טען המערער כי ההחלטה בבקשה לעיכוב ביצוע ממחישה זאת, במסגרתה ניתן למשיבה הסעד לו עתרה בהליך. המערער הוסיף וטען כי המותב לא שעה לבקשותיו השונות, בהן מינוי אפוטרופוס לדין, מינוי פסיכולוג ילדים ולשמיעת עמדתו של הקטין בנפרד מהוריו. עוד טען המערער כי ההחלטה בדבר צו הגנה ניתנה ללא מגבלת זמן, בניגוד לסעיף 5 לחוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991 המגביל את משך הצו לשלושה חודשים. מעבר לכך, המערער טען כי המותב מסרב לקבוע זמני שהות למערער עם הקטין, דבר שהוביל להנצחת הנתק בין השניים. עוד ציין המערער כי המותב העיר בהחלטותיו שהמערער עצמו עיכב את בירור הליך הסדר השהות, זאת על רקע טענת המערער שהסמכות לבירור ההליך נתונה לבית הדין הרבני. לבסוף, טען המערער כי המותב מקבל את טענות המשיבה כעובדות שאין צורך להוכיחן. 6. בית המשפט דחה את בקשת הפסלות בהחלטה מיום 1.12.2025. בית המשפט עמד על כך שאינו מכיר איש מהצדדים או באי-כוחם ושאינו מעדיף מי מהצדדים על פני האחר. הודגש כי כל ההחלטות ניתנות מתוך שיקולים מקצועיים בלבד, תוך ראיית טובת הצדדים והקטין. מעבר לכך, נקבע כי מקומן של טענות המערער להתברר במסגרת הליך ערעורי, הליך שבו המערער אכן נקט במסגרת הבקשה לרשות ערעור. לבסוף, בית המשפט ציין כי הוא מבין לליבו של המערער ולכך שנאלץ להתמודד עם שינוי נסיבות שאינו פשוט, אך אין בכך משום עילת פסלות. 7. מכאן הערעור שלפניי, במסגרתו שב המערער, בעיקרם של הדברים, על טענותיו מבקשת הפסלות. המערער מדגיש כי ההחלטה בבקשה לעיכוב ביצוע מבטאת גילוי מובהק של משוא פנים ודעה קדומה. המערער סבור כי במסגרת החלטה זו הכריע המותב בסוגיות השנויות במחלוקת בהליך הסדר השהות – חלוקת זמני שהות, מי יגדל את הקטין והיכן יגור – מבלי לקבל חווֹת דעת מקצועיות בדבר טובת הקטין. עוד טוען המערער כי קביעת בית המשפט בהחלטה מיום 4.11.2025 לפיה המערער עיכב את הדיון בהליך היא קביעה המנוגדת למציאות ואף עושה עמו עוול. 8. לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו, הגעתי למסקנה כי דינו להידחות, אף מבלי להידרש לתשובת המשיבה. המבחן לפסילת שופט מלשבת בדין ידוע ומוכר, ועניינו בקיומו של "חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט" (סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984). לאחרונה עמדתי על "עשרת הדיברות" שיש על בעל הדין לראות לנגד עיניו טרם הגשת בקשה לפסלות (עפ"ס 41432-12-25 פלוני נ' פלונית, פסקה 11 (10.3.2026)). עיון בטענות המערער מלמד כי הוא רחוק מאוד מלעמוד באמות מידה אלה. טענות המערער בבקשת הפסלות, כמו גם בערעור הפסלות ממוקדות באופן שבו מנהל המותב את ההליך. כזכור, המערער מצביע על החלטות שונות ועל עיכוב במתן החלטות, אשר לשיטתו משקפים חשש ממשי למשוא פנים ולדעה קדומה מצד המותב. בראש ובראשונה המערער סבור כי הקביעות בהחלטה מיום 4.11.2025 וכן בהחלטה בבקשה לעיכוב ביצוע משקפות את נעילת דעתו של המותב. בהקשר זה מפנה המערער להחלטה בבקשה לעיכוב ביצוע, שם נקבע כי "מעת שביהמ"ש הכריע לעת הזו וקבע כי הקטין ישהה עם האם [המשיבה – י"ע] במקום מגוריה [...] ומבלי לקבוע מסמרות לעניין הזרם בו יתחנך הקטין, על הקטין להרשם לאלתר למוסד חינוכי בקרבת מגורי האם [...]". לא ראיתי ממש בטענות המערער. תחילה, אזכיר את המובן מאליו, לבית המשפט מוקנה שיקול דעת נרחב במתן החלטות כבענייננו, החלטות אלה כשלעצמן אינן מקימות חשש ממשי למשוא פנים. זאת גם כאשר מדובר לכאורה ברצף החלטות או "הצטברות" של החלטות שאינן לרוחו של בעל הדין (עפ"ס 62085-10-25 בן מאיר נ' וקסמן, פסקה 7 ‏(26.4.2026‏)‏‏; עפ"ס 58456-09-25 קליין נ' קדמן, פסקה 7 ‏(15.2.2026‏)). בהתאם לכך וכפי שהמותב ציין בהחלטת הפסלות, טענות המערער הן ערעוריות באופיין, כך שדרך המלך להשיג על החלטות מעין אלה אינה בדרך של בקשת פסלות, אלא בהליכי ערעור מתאימים (עפ"ס 78572-09-25 אנקונינה נ' נוריאלי, פסקה 6 ‏(‏12.2.2026‏)‏‏). למען הסר ספק יבואר כי עיון בהחלטה בבקשה לעיכוב ביצוע ובהחלטה מיום 4.11.2025 מלמד שהמערער קורא בהן את מה שאין בהן. מדובר בהחלטות ביניים, במסגרתן המותב הדגיש במפורש כי החלטות משלימות יינתנו לאחר שיוגש התסקיר בעניינו של הקטין, וממילא, הקביעות בהן אינן מלמדות על נעילת דעתו של המותב. 9. סוף דבר שהערעור נדחה. בנסיבות העניין ומשלא נתבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, כ"ה אייר תשפ"ו (12 מאי 2026). יצחק עמית נשיא