יעקב בן מאיר נ. חיים וקסמן

בבית המשפט העליון עפ"ס 62085-10-25 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית המערער: יעקב בן מאיר נגד המשיבים: 1. חיים וקסמן 2. אסתר וקסמן 3. יהודה וקסמן 4. מנשה יחזקאל וקסמן 5. יצחק וקסמן 6. אליהו וקסמן 7. אוריאל וקסמן 8. רפאל וקסמן ערעור על החלטתו של בית המשפט השלום בבת ים (כב' השופט א' הקר) בת"א 42649-06-20 מיום 27.10.2025 בשם המערער: בעצמו פסק-דין ערעור על החלטת בית המשפט השלום בבת ים (השופט א' הקר) בת"א 42649-06-20 מיום 27.10.2025 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער. 1. נסיבות העניין דנן פורטו בפסק דיני בערעור פסלות קודם שהגיש המערער ויש לקרוא אותו כחלק מפסק דין זה (ראו: עפ"ס 1328-09-24 בן מאיר נ' וקסמן (19.1.2025) (להלן: הערעור הקודם)). בתמצית, המערער, שאינו מיוצג, הגיש תביעה כנגד משפחת נחשון וקסמן ז"ל (להלן: המשיבים), בטענה כי ראיות אותן פעל המערער להשיג אפשרו את זכיית המשיבים בתביעה שניהלו בארה"ב כנגד ממשלת איראן בגין מעורבותה בחטיפת וקסמן ז"ל, ואף על פי כן לא קיבל שכר על עמלו. 2. מאז הערעור הקודם ולקראת דיון הוכחות בהליך, הגיש המערער בקשות שונות. ביום 22.6.2025 הגיש המערער בקשה לצירוף חוות דעת רפואית בעניין "נבצרות רפואית להיחקר על דוכן העדים". למחרת, הורה בית המשפט כי על המערער להבהיר את רצונו בבקשה, תוך שהדגיש כי אם המערער לא יוכל להיחקר לא יהיה ניתן לתת משקל לעדותו וכי מענה לשאלות בכתב לא יכול להוות תחליף לחקירה נגדית. חרף החלטת בית המשפט המערער לא הגיש את הבהרתו בנדון. בהמשך, ביום 29.9.2025 הגיש המערער בקשה להפנות את הצדדים להליך מהו"ת וכן להורות על הפניית הצדדים לבוררות. המשיבים התנגדו לבקשה זו ובית המשפט הורה בהחלטתו מיום 22.10.2025 כי בהיעדר הסכמתם ההליך יימשך כסדרו. קודם לכן, ביום 19.10.2025 הגיש המערער בקשה לתיקון כתב התביעה מפאת פטירתה של המשיבה 1, אסתר וקסמן ז"ל (להלן: בקשת התיקון ו-המשיבה, בהתאמה). עוד באותו היום הגיש גם בקשה לדחיית דיון ההוכחות הקבוע ליום 3.11.2025, זאת בשל תור רפואי שנקבע לו כחלק מביקורת קרדיולוגית לה הוא נתון בשל מצבו הרפואי הרגיש. בקשה זו נדחתה בהחלטה מיום 22.10.2025, במסגרתה עמד בית המשפט על כך שמדובר בתביעה משנת 2020, וכי המערער דוחה פעם אחר פעם את בירורה. עוד נקבע כי הדיון יתקיים במועדו, אלא אם המערער יגיש חוות דעת רפואית המבהירה מדוע לא ניתן לקיים את הביקורת אליה זומן המערער במועד אחר. בכל הנוגע לבקשת התיקון, בית המשפט קבע כי יורשי המשיבה ממילא צורפו בהליך כנתבעים ועל כן בהיעדר התנגדות מנומקת בכוונתו להתיר את התיקון המבוקש, ללא צורך בהגשת כתבי טענות חדשים ונוספים. 3. על רקע האמור הגיש המערער ביום 26.10.2025 את בקשת הפסלות שבמוקד הערעור שלפניי. בפתח הדברים טען כי נימוקי הבקשה נסמכים על החלטות רבות משנת 2025 הנגועות במשוא פנים. לדבריו, המותב חוסם אותו מלהוכיח את תביעתו בכך שלא איפשר לזמן עדים שונים. עוד טען המערער כי המותב נעתר לאורך ההליך לבקשות בא-כוח המשיבים לדחיית מועדים שונים, אך דחה את הבקשה לדחיית מועד הדיון מטעמו. המערער הוסיף וטען כי משוא הפנים בא לידי ביטוי אף בכך שלא נתאפשר לו להעיד בהיוועדות חזותית חרף מצבו הרפואי, בדחיית בקשתו לתיקון כתב התביעה וכן בסירובו של בית המשפט להפנות את הצדדים לבוררות או להליך מהו"ת. 4. בית המשפט דחה את בקשת הפסלות בהחלטה מיום 27.10.2025. תחילה, בית המשפט עמד על הדמיון בין הטענות המועלות בבקשה לאלו שנטענו בבקשת הפסלות הקודמת, ונדחו הן בהחלטת המותב הן בערעור הקודם. בית המשפט הדגיש כי טענות המערער לא מתיישבות עם ההחלטות שניתנו בתיק. בתוך כך, בית המשפט ציין כי אינו סבור שנהג כלפי המערער במשוא פנים או תוך קיפוח זכויותיו, וכי דווקא התחשב במערער ובעובדה שאינו מיוצג. הודגש כי הטענות בדבר מצבו הבריאותי של המערער זכו להתחשבות בית המשפט, אך לא הוגשה חוות דעת רפואית המלמדת על חוסר יכולתו של המערער לנהל את ההליך. עוד צוין כי המערער מעכב את ההליך שלא לצורך, תוך הגשת בקשות רבות אשר גוזלות זמן שיפוטי מעל ומעבר לנדרש. על כן, לא מצא בית המשפט עילה לפסילתו מלשבת בדין. 5. מכאן הערעור שלפניי, שבו שב המערער על עיקר טענותיו מבקשת הפסלות. ככל שניתן להבין את כתב הערעור, עיקר טענותיו של המערער נוגעות לקיום חשש ממשי למשוא פנים, אותו הוא מתאר כ"שיטתי" וכ"רוחבי". זאת, לטענת המערער, תוך ניסיון של המותב למנוע ממנו לקבל את שכרו, להוכיח את תביעתו ולסכל את האפשרות ש"ערעור צפוי" על פסק הדין בעניין יתקבל. המערער חוזר ומלין על החלטות שונות שנתן המותב. בפרט ביחס להחלטתו בבקשה לדחיית מועד הדיון ולכך שלא נתאפשר לו להיחקר בדיון זה באמצעות היוועדות חזותית, וזאת למרות שבית המשפט נעתר לבקשות דחייה שונות מטעם בא-כוח המשיבים. עוד נטען כי המותב לא דרש חוות דעת רפואיות דומות להוכחת מצבם הרפואי של המשיבה ושל המשיב 9 (להלן: המשיב) ולחוסר יכולתם להגיע לדיון ההוכחות ולהעיד. בנוסף, המערער שב והצביע על כך שהמותב סרב לתקן את כתב התביעה לאחר פטירת המשיבה ולעדכן בו את האפוטרופוס הנוכחי של המשיב. המערער הלין גם על כך שהמותב סרב להורות על הפניית ההליך לבוררות או להליך מהו"ת, וסרב למנוע את גישת באי-כוח המשיבים למסמכים רפואיים אותם הגיש במסגרת בקשותיו במערכת "נט המשפט". כמו כן, המערער ראה לנכון לציין כי המותב "חובש כיפה סרוגה" וכי הוא פועל לטובת המשיבים "בשל אחוות סרוגים [...] שחלקם עוד חובשי כיפות סרוגות" (פסקה 33 לכתב הערעור). לשם שלמות הדברים יצוין כי לאחר הגשת הערעור הוסיף המערער והגיש בקשות נוספות שעיקרן התנהלות המותב בדיון ההוכחות שהתקיים ביום 3.11.2025 וביקורת על פסק דיני בערעור הקודם. כן יצוין כי בהמשך ההליך הגיש המערער בקשה שלישית לפסילת המותב, שנדחתה בהחלטה מיום 25.2.2026. 6. לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו, הגעתי למסקנה כי דינו להידחות, אף מבלי להידרש לתשובת המשיבים. המבחן לפסילת שופט מלשבת בדין קבוע בסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ולפיו יש לבחון אם מתקיימות נסיבות שיש בהן כדי להעיד על חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב. לאחרונה עמדתי על "עשרת הדיברות" שעל בעל דין לשוות לנגד עיניו טרם יעתור בבקשת הפסלות (עפ"ס 41432-12-25 פלוני נ' פלונית, פסקה 11 (10.3.2026)). עיון בטענות המערער מלמד כי הוא רחוק מאוד מלעמוד באמות מידה אלה. 7. ראשית יובהר כי בהתאם לכלל שלפיו אין מקום להעלות בשנית טענות שפורטו בבקשת פסלות קודמת שנדחתה (עפ"ס 12720-03-25 כנאני נ' עזאיזה, פסקה 4 (16.4.2025); ע"א 5304/22 פלוני נ' פלונית, פסקה 11 (29.9.2022)), איני רואה מקום להידרש לאירועים קודמים שנדונו ונדחו במסגרת הערעור הקודם, ובכלל זה טענות המערער ביחס לסירובו של המותב לאפשר לו לזמן עדים. לגופם של דברים, רובן ככולן של טענות המערער מכוון כלפי האופן שבו מנהל המותב את ההליך. כאמור, המערער מלין על שורה של החלטות דיוניות הנוגעות למועד דיון ההוכחות, הפניית הצדדים לבוררות, תיקון כתב התביעה ועוד. עסקינן בהחלטות דיוניות מובהקות, בהן ניתן לבית המשפט שיקול דעת נרחב, שכשלעצמן אינן מקימות חשש ממשי למשוא פנים, גם כאשר מדובר ברצף החלטות או "הצטברות" של החלטות שאינן לרוחו של בעל הדין (עפ"ס 58456-09-25 קליין נ' קדמן, פסקה 7 ‏(15.2.2026‏); עפ"ס 5857-03-25 פלונית נ' פלוני, פסקה 7 (17.3.2025)). למעשה, טענות המערער בנדון הן ערעוריות באופיין, כך שהאכסניה הראויה להעלותן היא בהליכי ערעור מתאימים, ולא במסגרת הליכי פסלות (עפ"ס 33031-11-25 פלונית נ' פלוני, פסקה 7 ‏(26.2.2026‏)‏‏). בנוסף לכך יצוין כי יש לדחות את טענות המערער ביחס להתנהלות המותב במהלך דיון ההוכחות. שכן ככלל, אין מקום להעלות טענות שלמותב לא ניתנה אפשרות להתייחס אליהן, בפרט כשמדובר בטענות שנוגעות לאירועים שהתרחשו לאחר מתן החלטת הפסלות (ע"א 542/24 פלונית נ' שפירא, פסקה 6 (‏12.3.2024‏)‏‏). זאת ועוד, לאורך כתב הערעור שב המערער ומציין את היות המותב "חובש כיפה" כנתון רלוונטי המהווה אינדיקציה למשוא פנים בשל "אחוות סרוגים". מוטב היה שטענה זו כלל לא הייתה נשמעת. כפי שנפסק בעבר, טענות סביב שיוך קבוצתי אפשרי של שופט, אינן כשלעצמן מקימות חשש ממשי למשוא פנים (עפ"ס 14440-12-25 פלוני נ' פלונית, פסקה 13 ‏(‏17.3.2026‏)‏‏). בכל מקרה יבואר כי "שופט אינו נפסל עקב השתייכותו לקבוצת התייחסות, לעדה או ללאום – שהם זהים לאלו של בעל דין. שופט בעל השקפות עולם דתיות אינו פסול בשל כך לדון בענינו של בעל דין דתי או בלתי דתי. השתייכות כללית – שאין בה כנדבך נפרד או נוסף גם זיקה אישית למשפט המסויים שנדון בפני השופט – אינה צריכה לפסול שופט כי אצל שופט מקצועי אין בכך כדי ליצור אפשרות ממשית למשוא פנים" (מאיר שמגר "על פסלות שופט – בעקבות ידיד תרתי משמע" גבורות לשמעון אגרנט 87, 109 (א' ברק ואח' עורכים התשמ"ז); ראו גם: ע"א 4218/11 מ.ע.ג.ן. ייעוץ וניהול נכסים בע"מ נ' מרסה, פסקה 7 (31.7.2011)). 8. לבסוף, לא ניתן להתעלם מהאופן שבו בחר המערער להתבטא במסגרת בכתבי הטענות שהגיש לאורך ההליך דנן. ניתן היה למחוק את הערעור גם בשל סגנון הניסוח שננקט בו שעה שהוא כולל התבטאויות משתלחות שאינן הולמות כתב טענות (עפ"ס 78572-09-25 אנקונינה נ' נוריאלי, פסקה 8 (12.2.2026)). די להפנות בהקשר זה לתקנה 32 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 המורה כי "כתב טענות ינוסח באופן שאינו מבזה, מביש או משתלח". בהתאם לכך, לא היה מקום להגיש את כתבי הטענות דנן בנוסח שבו הוגשו. 9. סוף דבר שהערעור נדחה. בנסיבות העניין המערער יישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 3,000 ש"ח. ניתן היום, ט' אייר תשפ"ו (26 אפריל 2026). יצחק עמית נשיא