משה וינברג נ. רשות מקרקעי ישראל - מחוז דרום

בבית המשפט העליון עפ"ס 5772-02-26 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית המערער: משה וינברג נגד המשיבה: מדינת ישראל – רשות מקרקעי ישראל ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט י' דנינו) בת"א 14271-01-23 מיום 18.1.2026. בשם המערער: עו"ד אילן אזולאי פסק-דין ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט י' דנינו) מיום 18.1.2026 בת"א 14271-01-23 שלא לפסול את עצמו מלדון בעניינו של המערער. 1. עניינו של ההליך מושא הערעור בתביעת המערער להורות למשיבה להחליף את הקרקע שהוחכרה על ידה למערער, אשר נקבע בהליך קודם כי היא כוללת ייעוד דרך (ת"א (שלום ת"א) 46375-07-19 וינברג נ' רשות מקרקעי ישראל (26.8.2021) (להלן: ההליך הקודם)), כך שקיים קושי לרשום את זכויותיו בה, בקרקע חלופית בעלת מאפיינים דומים, שהמערער יוכל לרשום את זכויותיו בה. 2. ביום 24.12.2023 התקיים דיון קדם משפט בהליך, בסיומו הציע בית המשפט לצדדים, בין היתר, לבחון אפשרות לבוא ביניהם בדברים על מנת לייתר הכרעה לגופו של עניין בהליך. בית המשפט חזר על הצעתו זו בתום דיון קדם משפט מסכם שנערך ביום 22.5.2024. ביום 18.5.2025 התקיים דיון הוכחות בסיומו נקבע כי המשיבה תודיע אם לא תתנגד למהלך אפשרי מצד המערער לשינוי ייעוד הקרקע שהוחכרה למערער – ביחס לדרך הכלולה בו. זאת, במטרה לאפשר את רישום זכויות המערער בקרקע. עוד נקבע, כי המערער יעדכן בעמדתו לאחר הודעת המשיבה. בהמשך לכך, ביום 22.5.2025 הודיעה המשיבה כי לא תתנגד למהלך כאמור, בכפוף לאישור מוסדות התכנון הרלוונטיים כדין. עוד בהמשך, ביום 19.6.2025 הודיע המערער כי עקב הודעה מטעם מהנדס הוועדה לתכנון ובנייה הרלוונטית, לפיה יהיה צורך לערב את הבעלים של הקרקעות הסמוכות המושפעות מהשינוי המבוקש, הוא אינו מסכים למחיקת התביעה. בעקבות זאת, ביום 22.6.2025 ניתנה החלטת המותב לפיה "דומה כי ניתן להסכים שהקשיים במימוש שינויי הייעוד [...] אינו רובץ לפתחה של רמ"י [המשיבה – י"ע]" וכי, מכל מקום, על המערער להבהיר אם הוא עומד על מתן פסק דין בתביעה במתכונתה "על רקע סימני השאלה שביהמ"ש עורר במועד הדיון", כאשר "חזקה על הצדדים כי הם נוטלים במניין שיקוליהם את תוצרי דיוני ההוכחות". בהמשך לאמור, הודיע המערער כי הוא עומד על תביעתו, והוגשו סיכומים מטעם הצדדים. 3. ביום 23.12.2025 הגיש המערער בקשה להגשת תגובה מטעמו לסיכומי המשיבה שהוגשו ביום 22.12.2025, בטענה כי זו נועדה למנוע את הטעייתו של בית המשפט עקב אי דיוקים רבים בנושאים מהותיים שנפלו בסיכומי המשיבה. באותו יום, 23.12.2025, ניתנה החלטת המותב הדוחה את בקשת המערער מן הטעם ש"אין לאפשר עריכת 'מקצה שיפורים' והגשת תגובות הדדיות", תוך שצוין כי "בית המשפט נתן דעתו לכל טיעוני הצדדים". עוד צוין בהחלטה כי "חזקה על התובע [המערער – י"ע] כי נטל במניין שיקוליו את הסיכונים הכרוכים במתן פסק דין". 4. ביום 29.12.2025 הגיש המערער בקשה לפסלות המותב. המערער טען כי דעתו של המותב "נעולה" לטובת המשיבה וכי קיימת פגיעה בלתי סבירה ובלתי מידתית בזכותו למשפט הוגן וצודק. לטענת המערער, החלטת המותב מיום 23.12.2025 היא בבחינת "הקש ששבר את גב הגמל" ואליה נוספו דרכי התנהלות קודמות של המותב שהובילו במצטבר למסקנה זו. ביחס להחלטה האמורה טען המערער כי לא ברור מדוע אוזכרה בהחלטה נטילת סיכונים על ידו, וכי אין לצפות שייקח בחשבון את הסיכונים הכרוכים בפסק דין הנסמך על מניפולציה בסיכומיה של המשיבה. לעניין דרכי ההתנהלות של המותב, טען המערער כי המותב נוהג בסלחנות כלפי המשיבה והקל עליה במספר הזדמנויות. כך, לטענת המערער המותב הקל על המשיבה כשלא קיבל החלטה בבקשתו להטלת הוצאות על המשיבה, חרף העובדה שהמותב הסכים בדיון קדם המשפט מיום 24.12.2023 כי המשיבה הגישה באיחור מענים לשאלונים. עוד טען המערער, כי במהלך אותו דיון לא הקשה המותב על תשובת המשיבה לפיה אין באפשרותה לבדוק אילו קרקעות פנויות בעלות מאפיינים דומים יש בידה להחכיר למערער. בנוסף, טען המערער כי המותב לא ייחס חשיבות להיעדר נכונותה של המשיבה להידבר עם המערער. כמו כן, טען המערער כי המותב גילה אטימות ונוקשות לעדותו של המערער, תוך שביטל חלק מטענותיו והטיח בו כי בהליך הקודם טען טענה העומדת בניגוד לחלק מטענותיו בהליך הנוכחי. זאת ועוד, טען המערער כי המותב נהג בחוסר שוויון כאשר הפגין ביקורתיות כלפי המערער לאחר שחקירת בא-כוחו את עדי המשיבה הראתה כי הם אינם רלוונטיים, ומנגד לא ביקר על כך את המשיבה. נוסף לאמור, טען המערער כי החלטת המותב מיום 22.6.2025 מתעלמת מאחריות המשיבה למצב ומפעילה לחץ תמידי על המערער לסיים את ההליך, מבלי שנדרש מהמשיבה לבחון פתרונות אפשריים. 5. ביום 18.1.2026 ניתנה החלטת המותב הדוחה את בקשת הפסלות. בפתח הדברים קבע המותב כי מרבית טענותיו של המערער קשורות בהתנהלות דיונית נטענת משלבים מוקדמים יותר, ולכן טענות אלו הועלו בשיהוי אשר מצדיק את דחיית הבקשה מטעם זה בלבד. לגופם של דברים, קבע המותב כי לא מתקיים חשש ממשי למשוא פנים המצדיק את פסילתו. כך, המותב ציין כי המערער כלל לא עתר בדיון מיום 24.12.2023 לפסיקת הוצאות ועל כן ממילא לא נדרש המותב לקבל החלטה בעניין. עוד קבע המותב כי האמירות הלכאוריות להן טען המערער בעניין פסיקת ההוצאות לא מצאו ביטוי בפרוטוקול הדיון, והמערער לא הגיש בקשה לתיקונו, ולכן לא ניתן להיזקק להן. באופן דומה, ציין המותב, כי אף טענות המערער על כך שהמותב הסתפק בתשובת המשיבה לפיה אין באפשרותה לבדוק קרקע חלופית, לא נכללו בפרוטוקול כלשונם. המותב הוסיף בהקשר זה, כי ממילא בית משפט אינו אמור להקשות על צד מסוים לפי רצונו של בעל הדין האחר, וכי המערער לא עמד בדיון על מתן החלטה במענה לשאלה האמורה. יתרה מכך, ציין המותב כי בדיון מיום 22.5.2024 עמד על מתן תשובה לסוגיה על ידי המשיבה, ולכן לא ברורה טענת המערער בעניין. אשר לטענה כי היה עליו להתייחס לחוסר נכונותה של המשיבה להידבר עם המערער, הסביר המותב כי איננו רשאי לכפות על בעל דין להסכים להצעה קונקרטית, אלא לוודא כי אי קבלתה לא תשפיע על תוצאת ההליך. לעניין השאלות שהפנה המותב למערער בחקירה הנגדית, הדגיש המותב כי אלו נועדו להתחקות אחר עמדתו של המערער, ואינן מהוות בסיס להגשת בקשת פסלות. באופן דומה, קבע המותב כי דברי הביקורת שהשמיע בחקירה הנגדית, על כך שהמערער עמד על הגעת עדי המשיבה אך בפועל טען שאין צורך מעשי בחקירתם, לא חרגו מחובתו למנוע את בזבוז זמנו של בית המשפט. לעניין הלחץ הנטען שהפעיל המותב על המערער למשוך את ההליך, ציין המותב כי בית המשפט מוסמך לשקף סימני שאלה בתום דיון ההוכחות ולהציע לצדדים לחזור בהם מתביעתם, ובענייננו התבקש המערער אך לעדכן בעמדתו על רקע תוצרי דיון ההוכחות. אשר לטענות המערער ביחס להחלטת המותב מיום 23.12.2025, קבע המותב כי אין כל יסוד להגשת בקשת פסלות על בסיס האמור בהחלטה. המותב הדגיש כי זו ניתנה לאחר שלצדדים לא נותרה עוד זכות טיעון נוספת וההליך ניצב ערב מתן פסק הדין, והסביר כי בשלב זה ראוי היה לשקף בפני המערער את הסיכון הכרוך במתן פסק הדין מתוך מגמה לאפשר לו לשקול את צעדיו. 6. מכאן הערעור שלפניי, בו חוזר המערער בעיקרם של דברים על טענותיו בבקשה. בנוסף, טוען המערער, בהמשך להחלטה בבקשת הפסילה, כי המתין עם הגשת בקשת הפסלות "עד שהכמות הפכה לאיכות", ועל כן יש לבחון את כלל נימוקי הבקשה במכלול. כמו כן, טוען המערער כי לא נרשמו כלל אמירות המותב בדיון קדם המשפט, ותמה האם זה תפקידו של צד להליך לבקש כי אלו ירשמו בפרוטוקול. נוסף לכך, טוען המערער כי המותב לא נדרש לכפות הסדר על המשיבה, אבל היה עליו לדרוש מהמשיבה לפחות להידבר עם המערער. זאת ועוד, טוען המערער כי התבטאותו של המותב בהחלטת הפסלות לפיה "התובע [המערער – הח"מ] ניסה לקבץ פזורים, שחלקם לא נאמר כלל" מעידה כשלעצמה על נעילת דעתו של המותב. 7. לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו, הגעתי לכלל מסקנה כי דינו להידחות אף מבלי להידרש לתשובה. תחילה, טענותיו של המערער, רובן ככולן (למעט טענתו ביחס להחלטה מיום 23.12.2025), לוקות בשיהוי. כך, הבקשה הוגשה כשההליך ניצב לפני מתן פסק דין, למעלה משנתיים לאחר הדיון שנערך בקדם משפט, כשנה וחצי לאחר דיון קדם המשפט המסכם, וכשבעה חודשים לאחר דיון ההוכחות. כידוע, על הטוען לפסלות להעלות את טענתו "מיד לאחר שנודע לבעל הדין על עילת הפסלות ולפני כל טענה אחרת" (תקנה 173(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018), על רקע זה הובהר בפסיקה, כי שיהוי בהעלאת טענת פסלות עשוי להוביל לדחייתה מטעם זה בלבד (ראו: עפ"ס 41432-12-25 פלוני נ' פלונית, פסקה 11 (10.3.2026), שם עמדתי על ההלכה לעניין "שיהוי" כאחת מ"עשרת הדיברות" שעל בעל דין לשוות לנגד עיניו טרם יעתור בבקשת הפסלות). יודגש, כי כפי שנפסק פעמים רבות, לא ניתן "לצבור" עילות פסלות, ולכן לא ניתן לקבל את הסברו של המערער כי "הכמות הפכה לאיכות" (ראו גם: עפ"ס 45090-04-25 פלוני נ' פלונית, פסקה 7 (30.7.2025)). 8. אף לגופם של דברים, לא מצאתי כי טענות המערער ביחס לאופן ניהול ההליך על ידי המותב וביחס להחלטותיו הדיוניות, מגלות חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט – רחוק מכך. כידוע, אופן ניהול ההליך וההחלטות הדיוניות שניתנות במסגרתו, אינן מקימות כשלעצמן עילה לפסילת המותב, אף בנסיבות בהן נטען כי מדובר ברצף של החלטות שאינן לרוחו של בעל הדין (ראו: עפ"ס 34885-01-25 א.ל.ס סער בע"מ נ' תמיר, פסקה 7 ‏(‏27.2.2025‏)‏‏;‏‏ ע"א 2305/23 צברי נ' וטנמכר, פסקה 9 ‏(14.8.2023)). הדרך המתאימה להעלאת השגות על החלטות דיוניות היא במסגרת הליכי ערעור מתאימים (ראו: עפ"ס 55943-03-25 פלונית נ' עו"ס לחוק הנוער המחלקה לשירותים חברתיים, פסקה 11 (24.6.2025‏); עפ"ס 2384-05-25 כוכבי נ' כונס הנכסים הרשמי תל אביב, פסקה 7 (12.5.2025‏)). בענייננו, לא התרשמתי כי הקביעות בהחלטות המותב מיום 22.6.2025 ומיום 23.12.2025, חורגות מניסיון המותב לשקף לצדדים את נקודות התורפה והחוזק בטיעונים שבפניו, ואת הסיכויים והסיכונים הכרוכים במתן פסק דין, על מנת לקדם את ההליך ולהביא לסיומו בשלב מתאים (ראו: ע"א 3324/14 גפטר נ' ד"ר דניאל, פסקה 8 ‏(8.6.2014‏); ע"א 4287/08 גבריאלי נ' דוד, פסקה 10 (24.7.2008)‏). זאת, בפרט בשים לב לכך שלאחר ההחלטה מיום 23.12.2025 ההליך ניצב בפני הכרעה סופית. כמו כן, לא מצאתי כי יש בכך שלא דרש המותב מהמשיבה להידבר עם המערער – עניין הנוגע אף הוא לשיקול דעתו של המותב באופן ניהול ההליך – כדי להצביע על חשש ממשי למשוא פנים בניהול ההליך. אשר לטענות לעניין יחסו של המותב למערער, איני סבור כי בקשת הפסלות או הערעור שלפניי כוללים הפנייה להתבטאות של המותב שחורגת מגדרי הביקורת הלגיטימית כלפי התנהלותו הדיונית (עפ"ס 4666-02-25 פלוני נ' פלונית, פסקה 9 ‏(20.5.2025‏); עפ"ס 27451-02-25 פלוני נ' פלונית, פסקה 6 ‏(‏נבו 29.3.2025‏)‏). 9. טענות נוספות שהעלה המערער לעניין אופן ניהול ההליך, ובהן הטענה כי לא ניתנה החלטה בבקשה להטיל הוצאות על המשיבה, והטענה כי המותב לא הקשה על מענה שנתנה המשיבה לשאלה, מבוססות על אמרות שאינן מצויות בפרוטוקול הדיון. כידוע, על פרוטוקול הדיון לשקף נאמנה את מהלך הדיון, לרבות הערות ושאלות המותב, ועל המותב היושב בדין להקפיד על כך ((ראו: סעיף 68א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984; עפס"פ 30290-09-24 סימן טוב נ' גדות, פסקה 4 (‏9.12.2024‏); ע"פ 1609/19 שוראקי נ' מדינת ישראל, פסקה 4 ‏(‏6.3.2019‏)). אך בקשה לפסילת שופט אינה מהווה תחליף לבקשה לתיקון פרוטוקול, וככל שהמערער היה סבור כי הפרוטוקול לא משקף נכונה את מצב הדברים, היה עליו להגיש בקשה מתאימה לפני הגשת בקשת הפסלות (ראו: עפ"ס 22616-06-25 או.אס.אמ. דן בע"מ נ' בלום, פסקה 9 (25.11.2025‏)(להלן: עניין בלום); עפ"ס 36926-03-25 עואודה נ' תאגיד כפרי גליל תחתון בע"מ, פסקה 5 (8.6.2025))‏‏. מכל מקום, אף לו הנחתי כי ההתרחשויות הנטענות התקיימו (ואיני קובע זאת), הנסיבות שתוארו אינן נמנות עם אותם מקרים נדירים וחריגים בהן יש בפעילות השיפוטית כשלעצמה כדי להקים עילת פסלות (עפ"ס 54054-04-25 מ.ע.ג.ן - יעוץ וניהול נכסים בע"מ נ' פארקינג קיט חניונים אוטומטיים בע"מ, פסקה 7 ‏(15.6.2025‏)‏)‏, אף רחוק מכך. זאת, בפרט בשים לב להבהרות המותב שניתנו ביחס אליהן, כפי שפורטו לעיל. זאת ועוד, לא מצאתי כי התבטאותו של המותב בהחלטת הפסלות מעידה כי ננעלה דעתו, וודאי שאינה עומדת ברף המקרים החריגים ויוצאי הדופן המקימים עילת פסלות (ראו: עניין בלום, בפסקה 10; עפ"ס 6530-10-24 ערמי נ' מיקדן אם-1 ‏(‏2002‏)‏ בע"מ, פסקה 6 (30.12.2024‏)‏; עפ"ס 33031-11-25 פלונית נ' פלוני, פסקה 8 (26.2.2026‏)‏). 10. סוף דבר, שהערעור נדחה. המערער יישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 5,000 ש"ח. ניתן היום, ג' אייר תשפ"ו (20 אפריל 2026). יצחק עמית נשיא