יוסף בורנשטיין נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"ר 60734-06-26 לפני: כבוד השופט דוד מינץ המערער: יוסף בורנשטיין נגד המשיבים: 1. מדינת ישראל – משרד המשפטים 2. עו"ד עמית איסמן – פרקליט המדינה ערעור על החלטת הרשמת מ' יהב ברע"א 80404-01-26 מיום 8.6.2026 בשם המערער: בעצמו פסק-דין ערעור על החלטת הרשמת מ' יהב ברע"א 80404-01-26 מיום 8.6.2026 בה נדחתה בקשת המערער לפטור מתשלום אגרה. דין הערעור להידחות. מקרה זה אינו נמנה עם המקרים החריגים המצדיקים התערבות בשיקול הדעת הרחב המוקנה לרשמת בית המשפט בענייני אגרה (ראו לדוגמה לאחרונה: ע"ר 63702-05-26 ארליך נ' משרד המשפטים (‏17.6.2026); ע"ר 73540-02-26 פרומר נ' רשות המיסים מחלקת מע"מ (‏2.3.2026)). המערער טוען כי שגתה הרשמת כשדחתה את בקשתו מהטעם שהיא חסרה פירוט ומסמכים על אודות מצבו הכלכלי, שכן היעדר הפירוט הוא המעיד על מצבו הכלכלי הקשה. ברם, לאחר עיון במסמכים שצורפו לבקשה ואף לערעור שלפנַי לא ראיתי מקום להתערב בקביעת הרשמת כי המערער לא הניח תשתית עובדתית מספקת לצורך קבלת פטור מתשלום אגרה (לתנאים למתן פטור מתשלום אגרה ראו: ע"ר 73024-02-26 חזוט נ' הממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי, פסקה 4 (29.3.2026); ע"ר 54767-03-26 פלוני נ' פלונית, פסקה 5 (26.3.2026)). מהמסמכים שצורפו לא עולה תמונה ברורה דיה בנוגע להתנהלותו ולמצבו הכלכלי של המערער. יצוין אף כי אין בניסיון המערער "להסיר כל ספק ולענות על דרישות הפסיקה לפירוט קונקרטי" כדבריו בערעור שלפנַי כדי לשנות ממסקנה זו, שכן גם בפירוט זה לא עלה בידי המערער לבסס את התשתית העובדתית האמורה. מכל מקום ערעור על החלטת רשם אינו "מקצה שיפורים" המאפשר לבעל דין להשלים את התשתית העובדתית שהניח בבקשתו המקורית (ע"ר 38670-05-26 פרומר נ' קואופ ישראל רשת סופרמרקטים בע"מ ‏(27.5.2026‏); ע"ר 85396-01-26 פלוני נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ ‏(‏2.3.2026‏)). מטעם זה גם מצאתי לדחות את בקשת המערער להחזרת הבקשה לפטור מתשלום אגרה לרשמת שתאפשר לו להשלים מסמכים לצורך הוכחת בקשתו ותכריע בה בשנית. עוד טוען המערער כי שגתה הרשמת כשקבעה שסיכויי ההליך אינם תומכים במתן פטור מתשלום אגרה, שכן אין מדובר בהליך סרק אלא בתביעה מוצדקת, מבוססת ומנומקת המגלה עילה. ברם, הרשמת כלל לא קבעה דבר בנוגע לסיכויי התביעה המתנהלת בבית המשפט המחוזי, אלא אך באשר לסיכויי ההליך הערעורי. מכל מקום, ענייננו בבקשת רשות ערעור על החלטה אחרת של בית המשפט המחוזי במסגרת אותה התביעה, מוצדקת ככל שתהיה, וככזו סיכוייה להתקבל אינם גבוהים באופן המצדיק התערבות (וראו סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984; וראו גם: ע"א 70512-09-25 פורת נ' חן‏, פסקה 51 (23.4.2026);‏‏ רע"א 2159/24 לוי נ' אהרמוביץ, פסקה 12 ‏(‏10.10.2024‏)). הדברים האמורים נכונים ביתר שאת בהתחשב בכך שבינתיים ניתנה החלטה משלימה בנוגע להחלטה מושא בקשת רשות הערעור. אף ביתר טענות המערער לא מצאתי ממש. אשר לפגיעה הנטענת בזכות הגישה לערכאות, כפי שנזדמן לי לומר לא אחת, זכות זו אינה מוחלטת והכללים הקבועים בדין, ובהם התנאים למתן פטור מתשלום אגרה, משקפים איזון ראוי בינה לבין שיקולים נוספים אחרים (ע"ר 37886-03-25 פלונית נ' השופטת יעל וילנר ‏(2.4.2025); ‏ע"ר 60297-11-25 קליין נ' שר המשפטים, סגן רהמ"ש, ח"כ יריב לוין ‏(‏29.12.2025‏)). בכל האמור יש גם כדי לדחות את טענתו של המערער כי היה מקום לפתרון מידתי יותר בדמות הפחתת סכום האגרה או תוך מתן אפשרות להגשת המסמכים החסרים. הערעור נדחה אפוא. ניתן היום, ט' תמוז תשפ"ו (24 יוני 2026). דוד מינץ שופט