פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"ר 73024-02-26
לפני:
כבוד השופט דוד מינץ
המערערת:
פזית חזוט
נגד
המשיב:
הממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי
ערעור על החלטת הרשם ר' גולדשטיין בעפ"ס 39369-12-25 מיום 12.1.2026
בשם המערערת:
בעצמה
פסק-דין
ערעור על החלטת הרשם ר' גולדשטיין בעפ"ס 39369-12-25 מיום 12.1.2026, בה התקבלה חלקית בקשת המערערת לפטרה מתשלום אגרה והפקדת ערובה בהליך ערעור פסלות, באופן שניתן לה פטור מלא מתשלום האגרה, והופחת סכום הערובה שעליה להפקיד לסך של 1,500 ש"ח.
1. ברקע לערעור בקשת רשות ערעור שהגישה המערערת על החלטת בית משפט השלום בקרית גת בחדל"פ 42638-03-24 מיום 20.8.2025, בה היא חויבה להתייצב לחקירה לפני המשיב, הממונה על חדלות פירעון ושיקום כלכלי (להלן: הממונה). על ההחלטה האמורה הגישה המערערת ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע (רחד"פ 65899-09-25), בד בבד עם בקשה למתן פטור מתשלום אגרה והפקדת ערובה. בגדרי בקשה זו עתרה המערערת לפסול את רשמת בית המשפט המחוזי (השופטת נ' חקלאי) מליישב בדין באותו ההליך. בהחלטה מיום 25.11.2025 דחתה הרשמת את בקשת הפסלות, ונגד החלטה זו הגישה המערערת ערעור לבית משפט זה אשר גם לצדו הוגשה בקשה למתן פטור מתשלום אגרה ומהפקדת ערובה. זאת מפאת מצבה הכלכלי הקשה בהיותה בהליך חדלות פירעון, ובשל כך שהיא מתקיימת מקצבה חודשית בסך 4,300 ש"ח בחודש, המשמשת ברובה לתשלום שכר דירה. המשיב טען מנגד כי אף לוּ ניתן להניח שמצבה הכלכלי של המערערת אינו מאפשר את תשלום האגרה והפקדת הערובה – הנחה הנתונה בספק לנוכח סירובה המתמשך להגיע ולהיחקר לפני הממונה – הרי שעיון בערעור הפסלות מלמד כי סיכוייו נמוכים, בלשון המעטה, באופן שאינו מצדיק להיעתר לבקשה.
2. בהחלטת הרשם מיום 12.1.2026, היא מושא הערעור שלפנַי, התקבלה בקשת המערערת באופן חלקי. נקבע כי הגם שמצבה הכלכלי איננו מן המשופרים, עומדת לפניה משוכה משמעותית בערכאת הערעור, לנוכח המבחנים הנוהגים בערעור פסלות שופט. בנסיבות אלה, הרשם מצא לנכון להורות על מתן פטור מלא מתשלום האגרה, והפחתת סכום הערובה לסך של 1,500 ש"ח. בקשת המערערת לעיון חוזר בהחלטה נדחתה בהחלטת הרשם מיום 22.1.2026, בהיעדר שינוי נסיבות מהותי המצדיק סטייה מהחלטתו הקודמת. כן צוין, למעלה מן הצורך, כי טענותיה של המערערת הן לעניין סיכויי ערעור הפסלות והן לעניין מצבה הכלכלי נשקלו על ידו בטרם מתן ההחלטה, בה ניתן לה כאמור פטור מתשלום האגרה והופחת שיעור הערובה לסכום המינימאלי.
3. מכאן הערעור שלפנַי. לטענת המערערת, קביעתו של הרשם שלא לפטור אותה מהפקדת הערובה במלואה, אלא רק באופן חלקי, מתבססת על תשתית עובדתית שגויה ומעידה כי הוא כלל לא התייחס לערעור הפסלות שהגישה, כמו גם לבקשתה לעיון חוזר בהחלטתו. בניגוד לקביעת הרשם, סיכויי ההליך העיקרי שהגישה הם ממשיים, בשים לב לכך שהן בית המשפט המחוזי והן רשם בית משפט זה שגו בקבעם כי היא מסרבת להתייצב לחקירה לפני הממונה. הם הציגו את בקשתה לתיעוד החקירה כבקשת סרק, ומנעו ממנה הליך הוגן במטרה למנוע תיעוד של חקירתה בהליך משפטי. כן, רשמת בית המשפט המחוזי קבעה דרישה בלתי אפשרית ומנוגדת לחקיקה והלכה הפסוקה, לפיה על המערערת להוכיח כי אין באפשרותה להסתייע במשפחה ובחבריה לצורך הפקדת הערובה. בנסיבות אלו קם חשש ממשי ואובייקטיבי למשוא פנים ולדעה קדומה, מה שמלמד כי סיכויי ההליך אינם נמוכים. לפיכך, שגה הרשם עת שלא פטר אותה באופן מלא מהפקדת הערובה על רקע סיכוייו של ההליך העיקרי, בקבעו כי על פני הדברים עומדת בפניה משוכה משמעותית בערכאת הערעור.
4. לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. מקרה זה אינו נמנה על המקרים החריגים המצדיקים התערבות בשיקול הדעת הרחב הנתון לרשם בית המשפט בענייני אגרה וערובה (ראו לדוגמה: ע"ר 74175-01-26 פלוני נ' פלוני (1.2.2026); ע"ר 55074-10-25 הרוש נ' וכטל (11.11.2025)). נקודת המוצא לדיון היא כי על המבקש פטור מתשלום אגרה והפקדת ערובה לעמוד בשני תנאים מצטברים: הראשון, הוכחת היעדר יכולת כלכלית באמצעות תשתית עובדתית מלאה ועדכנית; והשני, סיכויים ממשיים להצלחת ההליך העיקרי (ע"ר 80007-02-26 פנחס נ' הממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי – מחוז ירושלים (4.3.2026); ע"ר 27638-10-25 בוגנים נ' הרפז (13.11.2025)). בהחלטתו קבע הרשם כי מצבה הכלכלי של המערערת אינו מן המשופרים, ועיון בנספחים שצירפה לבקשתה המקורית למתן פטור מאגרה וערובה לפני בית המשפט המחוזי, אכן מלמד כך. ברם, עיון בערעור הפסלות שהגישה המערערת מעלה כי סיכויי ההליך העיקרי אינם נחזים להיות גבוהים. זאת לא רק נוכח המשוכה הגבוהה שעל המערערת לעבור בדמות המבחן לפסלות שופט, בו עליה להוכיח חשש ממשי ואובייקטיבי למשוא פנים (ער"א 3643/21 פלוני נ' פלונית, פסקה 5 (3.6.2021); בש"א 1728/20 פלוני נ' פלוני, פסקה 5 (11.3.2020)), אלא גם בשים לב לכך שעל פני הדברים, ומבלי לטעת מסמרות בעניין, עיקר הערעור מופנה נגד תוכנה של החלטת רשמת בית המשפט המחוזי בבקשתה המקורית לפטור אותה מתשלום אגרה והפקדת ערובה, בעוד שטענות "ערעוריות" אינן מקימות עילה לפסלות שופט (ראו למשל: עפ"ס 76500-11-25 חגיגי נ' כונס נכסים רשמי תל אביב, פסקה 6 (28.12.2025); עפ"ס 9555-05-25 פלונית נ' האפוטרופוס הכללי מחוז חיפה והצפון, פסקה 3 (18.6.2025)).
5. לא נעלמו מעיניי טענות המערערת בדבר הפגיעה בזכות הגישה שלה לערכאות. ואולם, כפי שנקבע לא אחת, זכות זו אינה מוחלטת, והכללים הקבועים בדין לעניין מתן פטור מתשלום אגרה ומהפקדת ערובה משקפים את האיזון הראוי בין הזכות האמורה לבין שיקולים מערכתיים שונים, בהם מניעת הליכי סרק והבטחת הוצאות בעל הדין שכנגד (ע"ר 28316-02-26 משה נ' זמר (2.3.2026); ע"ר 75552-01-26 פלונית נ' פלוני (1.2.2026)). נוכח האמור, החלטת הרשם להעמיד את הערובה על סך של 1,500 ש"ח מאזנת כהלכה בין מכלול השיקולים הרלוונטיים ואין כל עילה להתערב בה. הרשם אף הלך כברת דרך משמעותית לקראת המערערת, עת שהורה על פטור מלא מתשלום האגרה והעמיד את סכום הערובה על סך של 1,500 ש"ח, המהווה שיעור של 10 אחוזים בלבד מסכום הערובה שיש להפקיד בהליכים מסוג זה לפי הוראת פרט 3 לתוספת השלישית לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. בנסיבות אלו, אין לה למערערת על מה להלין.
הערעור נדחה.
ניתן היום, י"א ניסן תשפ"ו (29 מרץ 2026).
דוד מינץ
שופט