פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"ר 75552-01-26
לפני:
כבוד השופט דוד מינץ
המערערת:
פלונית
נגד
המשיבים:
1. פלוני
2. פלוני
3. פלוני
4. פלוני
5. פלוני
6. פלוני
7. פלוני
ערעור על החלטת הרשם ר' גולדשטיין בעפ"ס 5537-01-26 מיום 18.1.2026
בשם המערערת:
בעצמה
פסק-דין
ערעור על החלטת הרשם ר' גולדשטיין בעפ"ס 5537-01-26 מיום 18.1.2026 בה נתקבלה באופן חלקי בקשת המערערת לפטרה מהפקדת ערובה; החלטתו מיום 21.1.2026 הדוחה בקשה לעיון חוזר; והחלטתו מיום 25.1.2026 בה נקבע כי אין מקום להידרש לבקשות והודעות של המערערת עד שתפקיד את הערובה. בצד הערעור הוגשה בקשה לעיכוב המועד להפקדת הערובה עד למועד ההחלטה בערעור.
בערעור נטען בין היתר, כי הרשם הסתמך על "מצגי שווא של המשיבים לגבי עושרה של המערערת", בניגוד למצבה הכלכלי והרפואי, שאינו מאפשר לה לעמוד בנטל תשלום הערובה המלא; כי שגה הרשם כשלא קיבל את הבקשה במלואה, זאת נוכח העובדה שבקשותיה לפטור מתשלום אגרה התקבלו ממש לאחרונה ביום 21.1.2026 בבית המשפט המחוזי; וכי החלטות הרשם חוסמות את דרכה לקבלת סעד.
דין הערעור להידחות. מקרה זה אינו מצדיק התערבות בשיקול הדעת הרחב המסור לרשם בית המשפט בענייני ערובה (ע"ר 61715-10-25 חגיגי נ' כונס הנכסים הרשמי תל אביב (7.11.2025); ע"ר 25510-08-25 בר חן נ' פלונית (14.8.2025); ע"ר 60191-11-25 קליין נ' הלשכה לסיוע משפטי מרכז-לוד (29.12.2025)). בענייננו, הרשם ציין כי בקשת המערערת מעלה אינדיקציות לקשיים כלכליים, אך אינה מגלה תשתית עובדתית מלאה המבססת היעדר יכולת כלכלית להפקיד ערובה כנדרש. על כן התקבלה הבקשה להפחתת ערובה רק באופן חלקי (וראו: ע"ר 27638-10-25 בוגנים נ' הרפז (13.11.2025)). לא מצאתי מקום להתערב בקביעה זו.
כמו כן, לא די בהוכחת חוסר יכולת כלכלית כדי להעניק פטור מלא מהפקדת ערובה, ויש ליתן את הדעת גם לסיכוייו של ההליך, אשר כפי שציין הרשם ובצדק, לא נחזים במקרה זה להיות גבוהים (ער"א 5206/24 ברץ נ' עיריית ירושלים, פסקה 3 (9.7.2024) (להלן: עניין ברץ)). יש גם מקום להבחין בין מתן פטור מתשלום אגרה – כפי שנקבע על ידי הרשם עצמו במקרה זה כמו גם על ידי בית המשפט המחוזי בהליך אחר, לבין הפקדת ערובה. וכפי שאמרתי לאחרונה במסגרת ע"ר 55074-10-25:
"התכליות העומדות בבסיס החובה להפקדת ערובה שונות מהתכליות הציבוריות שניצבות ביסוד החובה לתשלום אגרה; בעוד שתשלום אגרה נועד לשרת תכלית ציבורית מערכתית, הרי שהפקדת ערובה נועדה בעיקרה להבטיח את הוצאותיו של בעל הדין שכנגד אם הערעור ידחה ולהגן על האינטרס הפרטני שלו מפני חיסרון כיס (ער"א 6549/23 פלוני נ' פלונית (10.9.2023); ער"א 3415/22 פלוני נ' פלוני, פסקה 5 (24.5.2022)). נוכח תכלית זו, רף ההוכחה הניצב לפני מבקש פטור מהפקדת ערובה להוכיח את התקיימותם של התנאים למתן הפטור גבוה מרף ההוכחה הנדרש בבקשה לפטור מתשלום אגרה (ער"א 6042/21 וייס נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ, פסקה 5 (9.9.2021); ער"א 4970/21 הקרי נ' עיריית תל אביב, פסקה 5 (22.7.2021))".
די בכך אפוא כדי לדחות את הבקשה.
לבסוף יצוין כי גם אין לקבל את טענת המערערת לפיה דחיית בקשותיה מהווה פגיעה בזכות הגישה שלה לערכאות. הכללים הקבועים בדין בנוגע למתן פטור מהפקדת ערובה משקפים איזון בין זכות הגישה לערכאות לבין שיקולים מערכתיים נוספים, ובהם מניעת הליכי סרק והבטחת הוצאותיהם של בעלי הדין שכנגד (ער"א 4988/23 מלכא נ' אוסדיטשר (31.8.2023)). החלטת הרשם שלא ליתן פטור מלא של סכום הערובה, תוך הפחתת הסכומים שנקבעו, משקפת כהלכה איזון זה.
הערעור נדחה. לא ייעשה צו להוצאות.
ניתן היום, י"ד שבט תשפ"ו (01 פברואר 2026).
דוד מינץ
שופט