פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"ר 38670-05-26
לפני:
כבוד השופט דוד מינץ
המערער:
נחמיה פרומר
נגד
המשיבים:
1. קואופ ישראל – רשת סופרמרקטים בע"מ
2. דליה קרני
3. סימה בכבוד
4. נכסי כלל חברה לביטוח בע"מ
5. ד"ר שלמה נס עו"ד ורו"ח
6. חן ברדיצ'ב רו"ח
7. עזרא מזרחי
8. עופר פיינשטיין
9. אלי אליעזר גונן
10. הרצל מור
11. נתן עזרא
12. מרסל כהן
ערעור על החלטת הרשמת מ' יהב מיום 5.5.2026 בע"א 50650-02-26
בשם המערער:
בעצמו
פסק-דין
ערעור על החלטת הרשמת מ' יהב מיום 5.5.2026 בע"א 50650-02-26, בה נתקבלה בקשתו של המערער לפטור אותו מהפקדת ערובה בהיעדר תשובה מטעם המשיבים, אך במקביל נדחתה בקשתו למתן פטור מתשלום אגרה מן הטעם שלא הניח תשתית עובדתית שיש בה להוכיח את מצבו הכלכלי הרעוע הנטען.
דין הערעור להידחות. מקרה זו אינו נמנה על המקרים החריגים המצדיקים התערבות בשיקול הדעת הרחב המוקנה לרשמת בית המשפט בענייני אגרה וערובה (ראו לדוגמה לאחרונה: ע"ר 28316-02-26 משה נ' זמר (2.3.2026); ע"ר 73540-02-26 פרומר נ' רשות המיסים – מחלקת מע"מ (2.3.2026)). אף רחוק מכך.
טענות המערער הן שתיים – האחת כי הגם שלא צירף לבקשתו כל אסמכתא לצורך הוכחת מצבו הכלכלי הנטען, משעה שהפנה להחלטה אחרת בה ניתן לו פטור מתשלום אגרה, לא היה מקום לדחות את בקשתו במלואה. זאת שכן מדובר ב"ראיה לכאורה" למצבו הכלכלי, ולכן היה מקום ליתן לה משקל ממשי בהחלטה. השנייה כי הרשמת שגתה בדחיית הבקשה על יסוד היעדר הוכחת מצב כלכלי, מבלי לבחון את סיכוייו של ההליך וחשיבותו הציבורית החריגה, אשר לשיטתו מצדיקים כשלעצמם את מתן הפטור מתשלום אגרה.
אשר לטענה הראשונה – החלטה קודמת אשר הקנתה למערער פטור מאגרה אכן מהווה ראייה לכאורה למצבו הכלכלי שנטען. ברם, אין היא מעניקה למערער פטור אוטומטי מתשלום אגרה ואין בה כדי לפטור אותו מהנטל להוכיח את חיסרון כיסו הנטען (ער"א 3237/22 חלאק נ' שחאדה, פסקה 2 (19.5.2022); ער"א 6661/21 קרליץ נ' מיריס תקשורת בע"מ, פסקה 6 (17.10.2021)). משעה שהמערער לא צירף לבקשתו כל אסמכתא נוספת לצורך הוכחת מצבו הכלכלי, הרי שלא נפל כל פגם בהחלטת הרשמת.
לא נעלם מעיניי כי המערער צירף להליך זה מסמכים אחדים לתמיכה בטענותיו בדבר מצבו הכלכלי (מסמכים שגם צורפו לבקשתו לפטור מאגרה והפקדת ערובה בהליך ערעורי זה). ברם, ערעור על החלטת רשם בית המשפט איננו "מקצה שיפורים" המאפשר לבעל הדין להשלים את התשתית העובדתית שהונחה על ידו בבקשה המקורית (וראו: ע"ר 85396-01-26 פלוני נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (2.3.2026); ע"ר 74175-01-26 פלוני נ' פלוני (1.2.2026)). אוסיף כי עיון בדף חשבון הבנק שצירף המערער להליך זה (ככל הנראה של בת זוגו) מלמד כי קיימות בחשבון הפקדות לא מעטות בסכומים ניכרים של אלפי שקלים מגורמים שונים בלתי מוסברים. דבר אשר כשלעצמו מעורר תהייה ומהווה קושי נוסף בעניין קביעת יכולתו של המערער לשאת בתשלום האגרה.
אשר לטענה השנייה – כלל הוא כי בקשה לפטור מתשלום אגרה דורשת את הוכחתם של שני תנאים מצטברים: היעדר יכולת כלכלית לשאת בתשלום האגרה הדרוש; וההליך העיקרי שהגיש מגלה עילה (ע"ר 48036-03-26 פרומר נ' פרקליטות המדינה, פסקה 1 (19.3.2026)); ע"ר 60297-11-25 קליין נ' שר המשפטים, סגן רהמ"ש, ח"כ יריב לוין (29.12.2025)). על כן, משעה שהמערער לא עמד בנטל להוכיח את מצבו הכלכלי הנטען, ואף לא בקירוב, ממילא לא היה הכרח להידרש לסיכויי הערעור (והשוו: ע"ר 80007-02-26 פנחס נ' הממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי – מחוז ירושלים (4.3.2026)).
לא נפל אפוא פגם בהחלטת הרשמת לדחות את בקשתו של המערער למתן פטור מתשלום אגרה. אוסיף כי הרשמת אף הלכה כברת דרך משמעותית לקראת המערער עת שפטרה אותו מהפקדת ערובה על יסוד תשתית עובדתית חסרה, וזאת רק בשל היעדר תשובה מטעם המשיבים. בנסיבות אלו אין לו על מה להלין.
הערעור נדחה.
ניתן היום, י"א סיוון תשפ"ו (27 מאי 2026).
דוד מינץ
שופט