פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
ע"ר 63702-05-26
לפני:
כבוד השופט דוד מינץ
המערער:
אברהם ארליך
נגד
המשיבים:
1. משרד המשפטים
2. עו"ד שני אברהמי
3. מנהל הסיוע המשפטי הארצי
4. שר המשפטים
5. היועץ המשפטי לממשלה
6. הנהלת בתי המשפט
7. בית המשפט לענייני משפחה בירושלים
8. חשב רשות האכיפה והגבייה
9. מדינת ישראל
ערעור על החלטת הרשמת מ' יהב מיום 20.5.2026 בבג"ץ 78240-11-25
בשם המערער:
בעצמו
פסק-דין
ערעור על החלטת הרשמת מ' יהב מיום 20.5.2026 בבג"ץ 78240-11-25 בה נדחתה בקשת המערער לעיון חוזר בהחלטתה מיום 27.12.2025, במסגרתה נדחתה בקשת המערער לפטור מתשלום אגרה וחלף זאת היא הופחתה לסך של 1,500 ש"ח.
בתמצית, המערער ביקש לפטרו מתשלום אגרה במסגרת עתירה שהגיש לבית משפט זה על החלטה לסרב להעניק לו סיוע משפטי בהליך מעמד אישי שמתנהל בעניינו. ביום 27.12.2025 דחתה הרשמת את הבקשה מהטעם שהמערער לא הניח תשתית עובדתית וראייתית מלאה לצורך מתן פטור. עם זאת, נקבע כי בנסיבות העניין ונוכח מהות ההליך האגרה תופחת לסכום של 1,500 ש"ח וכי אם האגרה לא תשולם עד ליום 5.1.2026 ההליך יימחק. בהמשך, לבקשת המערער, הרשמת התירה לו להגיש מסמכים נוספים אשר לטענתו יש בהם כדי לבסס תשתית עובדתית וראייתית באשר למצבו הכלכלי. ביום 20.5.2026 דחתה הרשמת גם את הבקשה ההיא תוך שנקבע כי אין בה כדי להצדיק עיון חוזר בהחלטתה מיום 27.12.2025, וכי גם הפעם אין במסמכים שצירף המערער כדי לבסס את התשתית העובדתית הנדרשת. מכאן הערעור שלפנַי.
לאחר עיון בבקשות שהוגשו לפני הרשמת, בהחלטותיה ובערעור, הגעתי לכלל מסקנה כי דינו להידחות. לרשמת בית המשפט מוקנה שיקול דעת רחב בעניינים מעין אלה ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור (וראו לדוגמה לאחרונה: ע"ר 38670-05-26 פרומר נ' קואופ ישראל – רשת סופרמרקטים בע"מ (27.5.2026); ע"ר 37886-03-25 פלונית נ' השופטת יעל וילנר (2.4.2025)). לא מצאתי כי מקרה זה נמנה על אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות.
המערער טען כי התשתית הראייתית אשר צירף לבקשתו השנייה לפטור מאגרה רחבה ואף שימשה בעבר את רשויות המדינה לצורך בדיקת זכאותו לקבלת סיוע משפטי ולפטרו מתשלום אגרה. ברם הלכה היא כי אין בפטור מתשלום אגרה שניתן בעבר כדי להוות ראיה מספקת לביסוס תשתית עובדתית כנדרש או כדי לחייב היעתרות לבקשת פטור במקרים נוספים (ע"ר 73540-02-26 פרומר נ' רשות המיסים – מחלקת מע"מ (2.3.2026); ע"ר 28744-11-25 אברהם נ' מפקד להב 433 ניצן מני בנימין (12.11.2025)).
עוד נטען כי הרף הראייתי שהפעילה הרשמת מחמיר ובלתי מידתי וכי אין אינדיקציות לשיפור מצבו הכלכלי של המערער מאז. אין בידי לקבל טענה זו. הרשמת בחנה כדין את התנאים הנדרשים למתן פטור מתשלום אגרה, אך המערער לא עמד בנטל המוטל עליו לבסס תשתית עובדתית מלאה כנדרש. זאת חרף ההזדמנות הנוספת שניתנה לו (לתנאים לקבלת פטור מתשלום אגרה ראו: 14273-12-24 חגיגי נ' יניב אינסל (מנהל מיוחד) (17.12.2024); ע"ר 54767-03-26 פלוני נ' פלונית, פסקה 5 (24.5.2026)). בנסיבות אלה, אין גם במוגבלות המערער כשלעצמה כדי להצדיק מתן פטור מתשלום אגרה.
המערער גם טען כי החלטת הרשמת פוגעת בזכות הגישה שלו לערכאות ובזכויות הנוספות שלו ושל משפחתו. ואולם, זכות הגישה לערכאות אינה מוחלטת ולא אחת נקבע כי הכללים הקבועים בדין לעניין מתן פטור מתשלום אגרה משקפים את האיזון הראוי בינה לבין שיקולים מערכתיים נוספים (וראו מיני רבים: ע"ר 28316-02-26 משה נ' זמר (2.3.2026); ע"ר 60297-11-25 קליין נ' שר המשפטים, סגן רהמ"ש, ח"כ יריב לוין (29.12.2025)). אדרבה, בהחלטת הרשמת מושא הערעור צוין כי בשים לב לנסיבות העניין ונוכח מהות ההליך יופחת סכום האגרה לסך של 1,500 ש"ח. החלטה זו מאזנת כראוי בין כלל השיקולים הצריכים לעניין, ובהם זכותו של המערער לבירור עתירתו.
ולבסוף יוער למעלה מן הצורך, כי על פני הדברים מקומו של ההליך שנקט בו המערער להתברר לפני ערכאה אחרת ולא לפני בית משפט זה. בכך יש גם כדי להשליך על שאלת סיכויי ההליך, אשר נבחנת גם היא במסגרת בקשה לפטור מתשלום אגרה (ע"ר 22346-08-24 פלוני נ' פלונית, פסקה 6 (8.10.2024); ער"א 5206/24 ברץ נ' עיריית ירושלים, פסקה 3 (9.7.2024)).
הערעור נדחה אפוא.
ניתן היום, ב' תמוז תשפ"ו (17 יוני 2026).
דוד מינץ
שופט