חוק הכניסה לישראל (התשי"ב-1952)
חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952
חוק הכניסה לישראל הוא דבר החקיקה המרכזי המוסדר את כניסתם של מי שאינם אזרחי המדינה לתחומי מדינת ישראל, את שהייתם בה ואת יציאתם ממנה. החוק חל על כל אדם שאינו אזרח ישראלי או עולה לפי חוק השבות. הוא קובע כי כניסה לישראל ושהייה בה מחייבות אשרה (ויזה) ורישיון ישיבה, המונפקים על ידי שר הפנים או מי שהוסמך לכך מטעמו, ומגדיר את סוגי האשרות השונים (כגון אשרות ביקור, עבודה או תושבות).
בתי המשפט בישראל נדרשים לעיתים תכופות לפרש את הוראות החוק ולבחון את החלטות רשות האוכלוסין וההגירה. שלושה היבטים מרכזיים הנדונים בהרחבה בפסיקה הם:
1. היקף שיקול הדעת של שר הפנים: הפסיקה מכירה בסמכותו הרחבה והריבונית של שר הפנים לקבוע מי ייכנס לישראל ומי יישאר בה. עם זאת, בתי המשפט מפקחים על החלטות אלו ובוחנים אם הן התקבלו בסבירות, במידתיות, ללא הפליה ותוך שמירה על כללי המנהל התקין וזכויות אדם בסיסיות.
2. איחוד משפחות והסדרת מעמד של בני זוג זרים: פסיקה ענפה עוסקת באיזון שבין הזכות לחיי משפחה לבין אינטרסים לאומיים וביטחוניים. במסגרת זו נבחנים הליכים מדורגים להסדרת מעמד של בני זוג זרים של אזרחים ישראלים, וכן חוקתיות המגבלות על איחוד משפחות עם תושבי הרשות הפלסטינית או מדינות אויב.
3. גירוש, מעצר ומבקשי מקלט: בתי המשפט דנים רבות בתנאי החזקתם במשמורת של שוהים שלא כדין, בהליכי הרחקתם מהארץ, ובחובת המדינה לבחון בקשות מקלט בהתאם לאמנות בינלאומיות ולעקרון "אי-ההחזרה" למקום שבו נשקפת סכנה לחייהם.
התוכן המוצג במסמך זה הינו לידיעה כללית בלבד, אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו, ואין להסתמך עליו ככזה.
פסקי דין שאזכרו את החוק (880)
ראובן סולומון נ. מדינת ישראל
ערעורים הדדיים על פסק דין שהרשיע את המערערים בעבירות סחר בבני אדם למטרות זנות וגזר עליהם עונשי מאסר.
מדינת ישראל נ. דאוד (בדה) בצה
ערעור המדינה על קולת העונש בגין עבירות חבלה בכוונה מחמירה שבוצעו על רקע 'כבוד המשפחה'.
אלכסנדר זוק נ. מדינת ישראל
ערעורים של שבעה נאשמים על הרשעתם וגזרי דינם בגין עבירות סחר בבני אדם לעיסוק בזנות, סרסרות, אינוס ועבירות נלוות, וערעור המדינה על קולת העונשים.
רחמים חי נ. מדינת ישראל
ערעורים מאוחדים של שבעה נאשמים על הרשעתם ועונשיהם בגין סחר בנשים לזנות, סרסרות, חטיפה ואונס, וערעור המדינה על קולת העונש.
אברהים עלמי נ. מדינת ישראל
ערעור על הרשעה ועונש בגין סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, הפרעה לשוטר והסעת שוהים בלתי חוקיים.
רוסתם מנוקיאן נ. ממשלת ישראל
העותר ביקש לקבל מעמד של תושב קבע בישראל בהתאם להחלטת ממשלה, ועתירתו נדחתה על הסף בשל קיומו של סעד חלופי בבית המשפט לעניינים מינהליים.
מוחמד קוקא נ. משרד הפנים
העותר ביקש לקבל אזרחות ישראלית מכוח אמו ומכוח בת זוגו (ידועה בציבור), ונדחה על ידי משרד הפנים.
רודמה דה לה קרוס נ. שר הפנים
העותרים ביקשו להורות למשרד הפנים לאשר בקשה לאיחוד משפחות, למרות שהעותר מרצה עונש מאסר.
דוד ישראלי נ. משרד החקלאות ופיתוח הכפר
העותרים ביקשו לבטל את התניית הגשת חוברת המפקד החקלאי בתשלום היטלים למועצת הצמחים.
מרינה גורסקי נ. משרד הפנים
העותרות ביקשו לקבל מעמד בישראל מכוח חוק השבות בהתבסס על טענה ליהדותו של בעלה המנוח של העותרת 1.
עבד אל נאבי סלאמה נ. מדינת ישראל
ערעור על חומרת העונש בגין עבירות שוד בנסיבות מחמירות של נהגי מוניות.
ראאד אבו חאמד נ. מדינת ישראל
ערעור על הרשעה בניסיון לרצח ושהייה בלתי חוקית, בטענה לאי-שפיות בעת ביצוע העבירה.
ח'ולוד פאח'ורי נ. שר הפנים,משרד הפנים
העותרים ביקשו להחיל עליהם את נוהל ההתאזרחות המדורג לצורך איחוד משפחות ולקבל אשרת א/5 עבור העותר.
ולנטינה ברמן נ. משרד הפנים,מינהל האוכלוסין
העותרים ביקשו להסדיר את מעמדם בישראל וטענו כי אין לפצל את הדיון בעניינם של האם ובנה.
שורת הדין - Israel Law Center נ. יו"ר הכנסת
העותרת ביקשה להורות על ביטול אזרחותם של חברי כנסת שיצאו לסוריה ללא היתר, מכוח סעיף 11(א) לחוק האזרחות.
סולן הפקות בע"מ נ. מדינת ישראל,משרד הפנים,מינהל האוכלוסין
העותרת ביקשה להשיב לה אגרות ששילמה עבור העסקת חברי קרקס זרים, בטענה כי הדרישה לתשלום מהמזמין (ולא מהמעביד הזר) אינה חוקית.
עדנאן אלסרחין נ. מדינת ישראל
המערער טען כי העונש שנגזר עליו בגין עבירות רכוש וסיכון חיי אדם בנתיב תעבורה חמור מדי ולא נתן משקל מספיק לפציעתו.
יסמין עמרין נ. שר הפנים
עתירה נגד סירוב שר הפנים לאשר בקשת איחוד משפחות של אזרחית ישראל עם בעלה תושב בית לחם בשל עברו הפלילי בעבירות סמים.
עידה אחמד אבו עביד נ. שר הפנים - מדינת ישראל
עתירה למתן מעמד בישראל במסגרת הליך איחוד משפחות, שהוגשה בשנית לאחר מחיקת עתירה זהה קודמת.
סיוושקין דמיטרי נ. משרד הפנים
העותרים ביקשו להעניק לעותר 1 אזרחות ישראלית או מעמד בישראל מטעמים הומניטאריים, בטענה כי נמנע ממנו לעלות כקטין נלווה בשל מידע שגוי שנמסר להם.