סמיה קזמוז נ. רשות מקרקעי ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 78352-11-25 לפני: כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופט אלכס שטיין כבוד השופטת גילה כנפי שטייניץ העותר: סמיה קזמוז נגד המשיבה: רשות מקרקעי ישראל עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד ח'אלד פייסל פסק-דין השופט דוד מינץ: לפנינו עתירה שבה מתבקש כי נורה למשיבה – רשות מקרקעי ישראל (להלן: רמ"י) להאריך את תחולת פרק משנה 6.1 לקובץ החלטות מועצת מקרקעי ישראל שעניינו "הסדר קרקעות תפוסות ביישובי מיעוטים" (להלן: פרק משנה 6.1 או הפרק), כך שתוארך האפשרות להסדיר מבנה במקרקעי מדינה אליהם פלשה העותרת, מעבר ליום 31.12.2022, מועד פקיעת הפרק, ולעכב הריסת מבנים שנבנו לפני שנת 2000 עד למתן החלטה בעתירה בנוגע להארכת תוקף הפרק. דין העתירה להידחות על הסף בשל אי-מיצוי הליכים ואף לגופה בהיעדר עילה להתערבות. הדרישה למצות הליכים בטרם הגשת העתירה מחייבת את העותר לפנות אל הרשות המוסמכת, לשטוח בפניה את מכלול טענותיו ולפעול על מנת לשנות את החלטתה בשיח ישיר מולה (בג"ץ 24062-02-25 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' רשות החברות הממשלתיות, פסקה 8 (27.11.2025)). בענייננו, העותרת אשר בנתה מבנה באופן בלתי חוקי על מקרקעי מדינה, והסכימה בשנת 2005 לפינוי הקרקע בגדרי תביעת פינוי שהגישה נגדה רמ"י (ת"א 7740/03), פנתה לרמ"י ביום 16.3.2025 במכתב לקוני המבקש להסדיר את החזקה במגרש מושא ההליך. זאת, לאחר שרמ"י החלה לפעול לביצוע פסק הדין משנת 2005 לפינוי העותרת, ומועד הפינוי באמצעות לשכת ההוצאה לפועל נקבע לביצוע בין יום 10.6.2025 ליום 24.6.2025. העותרת פנתה שוב לרמ"י ביום 12.5.2025 וביום 15.5.2025 דחתה רמ"י את הבקשה שכן באותו מועד תוקפו של פרק המשנה 6.1 פג זה מכבר. ברי אפוא כי אין בפניה לקונית לרמ"י בבקשה להסדרת החזקה במגרש, מבלי לשטוח את הטענות בנוגע לתוקפו של פרק משנה 6.1, כפי שנעשה לראשונה בעתירה, משום מיצוי הליכים כדין. כאמור, העתירה גם אינה מגלה כל עילה להתערבות. העותרת אשר לא מילאה אחר פסק הדין המוסכם משנת 2005, הגישה ביום 4.6.2025 תביעה לבית משפט השלום למתן סעד הצהרתי ולצידה בקשה לצו מניעה שימנע את פינוייה עד למתן פסק הדין (ת"א 7434-06-25). ביום 11.9.2025 נדחתה התביעה והבקשה לצו מניעה, ובקשת רשות ערעור שהגישה העותרת נדחתה אף היא ביום 16.10.2025 (רע"א 78164-09-25). כידוע, בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות שיפוטיות שניתנו על ידי הערכאות השיפוטיות המוסמכות (בג"ץ 19770-06-25 אבו ג'ודה נ' הרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים בנגב, פסקה 11 (17.11.2025); בג"ץ 49887-10-25 רמיחי נ' מועצת מקרקעי ישראל, פסקה 10 (29.10.2025)), ואין מקום להתיר העלאת טענות בעתירה לבית משפט זה בדרך של כריכת סעדים כלליים בנוגע לתוקפו של פרק משנה 6.1 עם טענות פרטניות של העותרת המכוונות נגד פינויה, כמעקף לנקיטת הליך מתאים. יתרה מזאת, טענות דומות לטענות העותרת בעניין פרק משנה 6.1, עלו ונדחו במפורש בפסק דינו של בית משפט זה שניתן לאחרונה (בג"ץ 59391-09-24 מ. מ. טובא-זנגריה נ' מועצת מקרקעי ישראל, פסקאות 13-12 (22.4.2025)), וגם מטעם זה אין מקום להידרש לטענות העותרת. כאמור, העתירה נדחית. ניתן היום, י"ב כסלו תשפ"ו (02 דצמבר 2025). דוד מינץ שופט אלכס שטיין שופט גילה כנפי-שטייניץ שופטת