פסק-דין בתיק ע"פ 7740/03
בבית המשפט
העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ
7740/03
ע"פ 7990/03
בפני:
כבוד השופט י' טירקל
כבוד השופט א' ריבלין
כבוד השופטת א' חיות
המערער בע"פ 7740/03
והמשיב בע"פ 7990/03:
פלוני
נ
ג ד
המשיבה בע"פ 7740/03
והמערערת בע"פ 7990/03:
מדינת ישראל
ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין שניתנו בבית המשפט המחוזי בירושלים
בתפ"ח 5026/02 מיום 21.7.03 שניתנו על ידי כבוד השופטים: מ' ארד, מ' נאור,
צ' זילברטל
תאריך הישיבה:
כ"ב בכסלו התשס"ד
(17.12.03)
בשם המערער בע"פ 7740/03
(המשיב בע"פ 7990/03):
עו"ד מנחם בלום
בשם המשיבה בע"פ 7740/03
(המערערת בע"פ 7990/03):
עו"ד מיכאל קרשן
פסק-דין
השופטת א' חיות:
1. המערער בע"פ 7740/03 ביצע באחייניתו (להלן:
המתלוננת) מעשים מגונים ומעשי סדום, במהלך השנים
1990-1988. המתלוננת ילידת 1979, הייתה כבת 11-9 שנים, בעת שבוצעו בה מעשים אלה.
בית-המשפט המחוזי בירושלים, אשר הרשיע את
המערער באישומים שיוחסו לו בפרשה זו, גזר עליו 60 חודשי מאסר, מתוכם 48 חודשים
בפועל והיתרה על תנאי. המערער מלין בפנינו הן על הכרעת-הדין והן על גזר-הדין ואילו
המדינה מערערת בע"פ 7990/03 על קולת העונש. עניין נוסף, שהועלה על-ידי בא-כוח
המערער בע"פ 7740/03, נוגע להחלטתו של בית-המשפט המחוזי מיום 24.10.2002, בטענת
סף של המערער בדבר קיומה של הגנה מן הצדק.
2. הטענה בדבר הגנה מן הצדק, שנדחתה על-ידי
בית-המשפט המחוזי, התייחסה לכך שבאותה פרשה כבר הוגש בעבר כתב-אישום נגד המערער
ואף ניתנה בה ביום 6.1.2001 הכרעת-דין מרשיעה על-ידי מותב אחר (להלן: ההליך הראשון). אלא שבשלב הטיעונים לעונש, התברר כי כתב-האישום בהליך הראשון
הוגש ללא אישור היועץ המשפטי לממשלה, אשר נדרש במקרה הנדון על-פי סעיף 354 לחוק
העונשין, התשל"ז – 1977. לפיכך, קבע המותב אשר דן בהליך הראשון, כי
כתב-האישום וההליכים שהתנהלו על-פיו, לרבות הכרעת-הדין, מיום 6.1.2001 – בטלים.
סמוך לאחר מכן, חזרה התביעה והגישה את כתב-האישום, תוך שהיא מצרפת אליו אישור כחוק
מאת היועץ המשפטי לממשלה. הכרעת-הדין וגזר-הדין שניתנו בהליך הנוסף על-ידי מותב
אחר, הם נשוא הערעורים בפנינו. כאמור, העלה בא-כוח המערער טענה מקדמית בהליך הנוסף
בדבר קיומה של הגנה מן הצדק. עיקר הטענה בכך שהעמדת מרשו לדין בשנית בגין אותה
פרשה, גורמת לו עוול בלתי נסבל ופוגעת בכבודו ובחרותו, בין היתר, נוכח עינוי הדין
הנובע ממחדלה של התביעה לצרף את אישור היועץ המשפטי בהליך הראשון. בדחותו טענה זו
קבע בית-משפט קמא, כי אין מדובר ב"התנהגות בלתי נסבלת" או "שערורייתית"
של התביעה אלא בטעות בתום לב, שאיש מן הצדדים לא היה ער לה עד לאחר שניתנה הכרעת-הדין
המרשיעה בהליך הראשון. עוד קבע בית-משפט קמא, כי משנדרש היועץ המשפטי למתן האישור
לצורך הגשת כתב-האישום בשנית, הפעיל בעניין זה שיקול דעת מאוזן וראוי לפיו העדיף
את האינטרס הציבורי הקיים בהעמדתו של המערער לדין על העבירות החמורות שביצע.
3. בגדר הערעור טען בא-כוח המערער בפנינו, כי
הגשת כתב-האישום בשנית באותה פרשה היה בה משום התעמרות במרשו, וכן הלין על כך שלא
ניתנה לו האפשרות להביא ראיות בדבר הטלטלה הנפשית, שהייתה מנת חלקו של המערער
כתוצאה מעינוי הדין שסבל.
בא-כוח המדינה, מצידו, ביקש לדחות את טענת
המערער בכל הנוגע לטענת הסף, אך לטעמו, השאלה העיקרית העולה בהקשר זה נוגעת
לדוקטרינת הסיכון הכפול ולא לדוקטרינה בדבר הגנה מן הצדק, אשר בה נאחז המערער ואשר
אליה התייחס בית-משפט קמא.
אין בידינו לקבל את עמדת בא-כוח המדינה
בעניין הצורך להתייחס לדוקטרינת ה'סיכון הכפול', בשלב זה של הדיון. עיון בטיעונים
שנשמעו בפני בית-משפט קמא בטענת הסף, מעלה כי עורך-דין בלום ציין שם מפורשות כי בנסיבות
העניין אין בפיו טענת סיכון כפול, וכדבריו: "הנאשם לא יוכל לטעון טענת סיכון
כפול משום שכתב-האישום בטל מעיקרו" (ראה עמוד 2 לדיון מיום 24.10.2002).
בא-כוח התביעה, עו"ד סולטניק, החרה החזיק אחרי בא-כוח המערער בעניין זה ופתח
את טיעוניו במילים: "אני מודה לחברי שחסך את הטענות לעניין הסיכון הכפול,
שהעלה בדיון המוקדם" (שם, עמוד 3). ממילא, לא נטענה טענה זו ולא נתלבנה כלל
ועיקר בפני בית-משפט קמא. מבלי שנביע דעה לעיצומה של הטענה, אנו סבורים, אפוא, כי בנסיבות
אלה, אין זה ראוי כי אנו נדון בה לראשונה בשלב הערעור, כעתירת בא-כוח המדינה
בפנינו. נוסיף ונאמר כי ככל שהצלחנו לעמוד על קו הטיעון שהציע בהקשר זה בא-כוח
המדינה, עמדתו היא כי העובדה שאישור היועץ המשפטי לממשלה לא צורף להליך הראשון,
צריכה הייתה להוליך לתוצאה יחסית שאינה מבטלת את הכרעת-הדין המרשיעה באותו הליך,
אלא למתן אפשרות לתיקון הטעות, בדרך של הוספת האישור החסר, בדיעבד. טענה זו מכוונת
בעיקרה כנגד החלטת בית-משפט קמא בהליך הראשון, אשר קבע את דבר בטלות הכרעת-הדין
המרשיעה, ונראה כי גם מטעם זה אין מקום לדון בה כיום.
לגופם של דברים, לא מצאנו מקום להתערב
בקביעותיו ובמסקנותיו של בית-משפט קמא בדחותו את טענת הסף בדבר הגנה מן הצדק. מסקנותיו
של בית-משפט קמא בעניין זה מעוגנות היטב בפסיקתו של בית-משפט זה באשר למהותה של הגנה זו (ראו:
ע"פ 568/99 עסאף עסאף נ' מדינת ישראל פ"ד נה(4), 374), וכמו בית-משפט קמא אף אנו סבורים כי
במקרה שלפנינו לא הגיעו הדברים לכלל התנהגות "בלתי נסבלת", "שערורייתית"
או התנהגות העולה כדי "התעמרות" מצד התביעה, עד כי ראוי לחסום בגין כך את
ההליך הנוסף שהגישה התביעה באותה הפרשה. כמו-כן, מקובלת עלינו קביעתו של בית-משפט
קמא כי במקרה זה ועל אף עינוי הדין שנגרם למערער, גובר האינטרס הציבורי הקיים
בהעמדתו לדין של המערער על המעשים המיניים החמורים שיוחסו לו, אשר נעשו בילדה רכה
בשנים, שהיא גם אחייניתו.
4. אשר להכרעת-הדין טען
בא-כוח המערער, כי בית-המשפט לא ייחס משמעות ראויה לסתירות מהותיות שנתגלו בעדות
המתלוננת, כפי שפורטו בהרחבה בהודעת הערעור, וכן בטיעונים בעל-פה שנשמעו בפנינו.
נוכח סתירות אלה, סבור בא-כוח המערער, כי שגה בית-משפט קמא בדחותו את גרסת המערער
ובהעדיפו על פניה את גרסת המתלוננת, בייחוד נוכח העובדה כי המתלוננת אף כבשה את
תלונתה במשך למעלה מעשר שנים.
טענות אלה, דינן
להידחות. בית-משפט קמא ביסס את ההרשעה על עדותה של המתלוננת, ממנה התרשם
כ"עדות כנה ורגישה", המתאפיינת באותות אמת למכביר, שאותן פירט. בית-משפט
קמא לא התעלם מן הסתירות בעדות המתלוננת, עליהן הצביע בא-כוח המערער, והוא דן בהן
אחת לאחת, בקובעו כי ניתן לתרצן וכי מכל מקום אין בהן, בנסיבות העניין, כדי לפגום
ברושם החיובי שעשתה עליו עדות המתלוננת. חיזוק לעדותה מצא בית-המשפט, בין היתר,
בעימות שנערך בין המתלוננת לבין המערער, עימות שבו הייתה המתלוננת נתונה בסערת
רגשות קשה ואילו המערער גיחך באי נוחות ולא הייתה בפיו תשובה כלשהי לדברים שהטיחה
בו המתלוננת. תחת זאת בחר להעלות כנגד המתלוננת דברים שאינם כלל ממין העניין, הנוגעים
להקשרים אחרים. חיזוק נוסף לגרסת המתלוננת מצא בית-המשפט בכך שהמערער הכחיש בעדותו
כי במועדים הרלוונטיים שימש לעתים קרובות כ"שמרטף" לכל ילדי המשפחה,
וביניהם המתלוננת, שבביתה התגורר בחלק מאותה תקופה. הכחשה זו התבררה כבלתי נכונה והיא
נסתרה בדברי המערער עצמו בעת חקירתו במשטרה. ניסיונו זה של המערער להרחיק עצמו
מאפשרות של נגישות-יתר אל המתלוננת בהיותה ילדה, היווה בעיני בית-משפט קמא, ובצדק,
חיזוק נוסף לגרסת המתלוננת. סיכומו של דבר, מדובר בהרשעה המבוססת על ממצאי מהימנות
מובהקים והמעוגנת כדבעי בחומר הראיות שהוצג. הלכה פסוקה היא, כי אין זה ממנהגו של
בית-משפט שלערעור להתערב בממצאים של עובדה ומהימנות, אותם קבעה הערכאה הדיונית,
וזאת משום היתרון המובהק שיש לערכאה זו להתרשם באופן בלתי אמצעי מן העדים הבאים בפניה.
אכן, ייתכנו מקרים חריגים ונדירים בהם יסטה בית-משפט שלערעור מן הכלל האמור, למשל,
כאשר נתפס בית-משפט קמא לטעות גלויה וברורה. המקרה שלפנינו אינו נמנה עם מקרים
אלה.
הערעור, ככל שהוא
מופנה כנגד ההרשעה, דינו, אפוא, להידחות.
5. אשר לעונש אותו גזר
בית-משפט קמא על המערער.
בא-כוח המערער מלין
על חומרת העונש וטוען, כי יש להקל בעונשו של המערער נוכח הנסיבות יוצאות הדופן של
המקרה. בא-כוח המערער הדגיש בהקשר זה את עינוי הדין הכפול שנגרם למערער, הן בכך
שהועמד לדין פעמיים באותה פרשה והן בכך שמדובר בפרשה שהתרחשה בסוף שנות השמונים
ומאז חלף למעלה מעשור. כמו-כן, ציין בא-כוח המערער את העובדה כי המתלוננת הצליחה
לבנות לעצמה חיים עצמאיים ומוצלחים, למרות החוויות שעברה ואילו המערער שרוי במצב
כלכלי ונפשי קשה ביותר והזקנה קפצה עליו בטרם עת, בשל הפרשה. מנגד, טען בא-כוח
המדינה בגדר ע"פ 7990/03, כי העונש שהושת על המערער מופרז לקולא, גם אם
מביאים בחשבון את מכלול הנסיבות שעליהן הצביע בא-כוח המערער ולטעמו יש להחמיר
בעונשו של המערער באופן משמעותי, נוכח המעשים הבזויים שבהם הורשע.
לאחר ששקלנו את
טיעוני הצדדים בעניין העונש, באנו לכלל מסקנה כי אין להתערב בעונש שהשית בית-המשפט
המחוזי על המערער. גזר-דינו של בית-משפט קמא מאזן באופן ראוי והולם את מכלול
הנסיבות ואת שיקולי הענישה הצריכים לעניין, קרי את חומרת המעשים ואת הצורך להוקיעם
ולהרתיע את היחיד ואת הרבים, ומנגד - את עינוי הדין הממשי שנגרם למערער, כמתואר
לעיל, עד שהורשע ונגזר דינו.
סוף דבר, אנו דוחים
את שני הערעורים.
ניתן היום, כ"ב כסלו, תשס"ד
(17.12.03).
ש ו פ ט ש ו פ
ט ש ו פ ט ת
החלטה
המערער יתייצב לריצוי עונשו ביום
18.1.2004 עד השעה 12:00 במזכירות הפלילית של בית-המשפט המחוזי בירושלים. עד
להתייצבותו, כאמור, תעמודנה בתוקפן הערבויות שניתנו לשחרורו.
ניתנה היום, כ"ב כסלו, תשס"ד
(17.12.03).
ש ו פ ט ש ו פ
ט ש ו פ ט ת
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 03077400_V05.doc
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il