רמחי נ' ישראל ואח'

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 49887-10-25 לפני: כבוד המשנה לנשיא נעם סולברג כבוד השופטת דפנה ברק-ארז כבוד השופט יחיאל כשר העותר: עאהד אחמד רמיחי נגד המשיבות: 1 .מועצת מקרקעי ישראל 2 .ועדה מקומית לתכנון ובניה זבולון 3 .המועצה האזורית זבולון עתירה למתן צו על-תנאי ובקשה למתן צו ביניים בשם העותר: עו"ד צביקה אייזנברג דין -פסק השופטת דפנה ברק-ארז: 1. העתירה שבפנינו עוסקת, בעיקרו של דבר, בעניין כללי ובעניין פרטני. בפן הכללי, היא נסבה על הימנעותה של המשיבה 1, מועצת מקרקעי ישראל, מלדון בהארכת תוקפו של פרק משנה 6.2 לקובץ החלטות מועצת מקרקעי ישראל בנושא של "מתן פיצויים עבור פינוי קרקע ומחוברים לבני מיעוטים במרחבי חיפה והצפון" (להלן: פרק משנה 6.2). בפן הפרטני, העתירה נסבה על עניינו של העותר בכל הנוגע לביצועו של צו ההריסה שהוצא נגד בית המגורים שלו, המצוי בסמוך ליישוב אבטין בתחומי המועצה האזורית זבולון, היא המשיבה 3. הוועדה המקומית לתכנון ובניה זבולון היא המשיבה 2 (להלןהוועדה המקומית). 2. כרקע מקדים יצוין כי פרק משנה6.2 הסדיר מנגנון פיצויים שחל במצבים של פינוי מבני מגורים בלתי חוקיים שהוקמו ב"פזורה", בדרך של הקצאת יחידת דיור במגרש חליפי ומתן פיצוי כספי עבור המחוברים למקרקעין. הוראות אלו פקעו ביום 31.12.2022. לפי הנטען בעתירה, מועצת מקרקעי ישראל נמנעה עד כה מלהאריך את תוקפו של פרק משנה 6.2 ואף לדון בכך, או לגבש הסדר חלופי במקומו, חרף העובדה שטיוטת החלטה בעניין מונחת על שולחנה זה זמן רב. 2 3. ביום18.6.2023 הוועדה המקומיתהגישה לבית משפט השלום בקריות בקשה למתן צו הריסה בלא הליך פלילי נגד בית מגוריו של העותר (צ"ה 44784 -06-23), מכוח סעיף 239 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה -1965 (להלןחוק התכנון והבניה ). מבלי לפרט, יצוין כי ביום 8.5.2024 ניתן תוקף של החלטה להסכמות הצדדים לפיהן יינתן צו הריסה בלא הליך פלילי כנגד המבנה, אשר ביצועו יעוכב עד ליום 15.5.2025 על מנת לאפשר לעותר להיערך לביצוע הריסה עצמית של המבנה (השופטת א' ביטון פרלה). בנוסח ההסכמה שהוגש לבית משפט השלום צוין כי בתקופת העיכוב העותר יפעל מול רשות מקרקעי ישראל לשם הקצאת מגרש מגורים חלופי. במסגרת זו הובהר כי אין באמור משום הבטחה או ערובה לכך שהדבר אכן ייעשה וכי גם אם הדבר לא יסתייע לא יהיה בכך כדי להקים טענה נגד צו ההריסה. 4. ביום11.5.2025, לנוכח הסכמתה של הוועדה המקומית, ניתן עיכוב ביצוע של צו ההריסה עד ליום 1.11.2025. להשלמת התמונה יוער כי בתאריך זה ייכנסו לתוקף צווי הריסה נוספים ביחס למבנים אחרים של בני משפחתו של העותר, ובעניינם הוגשה עתירה אחרת לבית משפט זה הנדונה בפני מותב אחר (בג"ץ 63344 -09-25.) 5. ביום28.9.2025 העותר הגיש עתירה קודמת בנושא, שבה התבקשו סעדים דומים לאלו הכלולים בעתירה הנוכחית. עתירה זו נדחתה על הסף ביום 5.10.2025 (בג"ץ 73806 -09-25, השופטתי' וילנר והשופטים א' שטיין ו-ח' כבוב). הסעדים הכלליים נדחו בשל אי-מיצוי הליכים, בהתחשב בכך שפניה מוקדמת מטעם העותר נשלחה רק זמן קצר טרם הגשת העתירה, ואילו הסעדים הפרטניים נדחו מחמת קיומו של סעד חלופי במסגרת ההליך בבית משפט השלום שבו ניתן צו ההריסה. 6. ביום15.10.2025 הגיש העותר לבית משפט השלום בקשה לעיכוב ביצועו של צו ההריסה, והוועדה המקומית התנגדה לה. ביום 21.10.2025 דחה בית משפט השלום את הבקשה, בקבעו כי בהתאם להוראות החוק הרלוונטיות הוא נעדר סמכות לעשות כן. בית משפט השלום הדגיש כי לפי סעיף 254ט(ד2) לחוק התכנון והבניה, אין כל אפשרות לעכב צו הריסה בנסיבות שבהן אין התאמה בין התכנית החלה על המקרקעין לבין הבניה הבלתי חוקית – כבענייננו. העותר לא נקט בהליך נוסף בהמשך לכך. 7. ביום26.10.2025 הוגשה העתירה הנוכחית. שני הסעדים הראשונים שהתבקשו בה נוגעים לסוגיה הכללית שעניינה הימנעותה של מועצת מקרקעי ישראל מלהאריך את 3 תוקפו של פרק משנה 6.2 אולקבוע הסדר חלופ י, ואף לדון בכך. לעומת זאת, שני הסעדים הנוספים נוגעים לעניינו הפרטני של העותר, ובגדרם הוא מבקש שביצועו של צו ההריסה יעוכב לתקופה נוספת, על מנת לאפשר לו לקבל פיצוי עבור פינויה בהתאם לפרק משנה 6.2 אולכל הסדר חלופי אחר שייקבע. כמו כן, העותר מבקש צו ביניים לפיו הוועדה המקומית או מי מטעמה יימנעו מביצועו של צו ההריסה עד להכרעה בעתירה. 8. בו ביום ניתנה החלטה שביקשה מהעותר להבהיר מדוע לא יחזור בו מהסעדים הפרטניים שהתבקשו בעתירה, בשים לב לכלל שלפיו בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיהן של הערכאות המוסמכות. למחרת היום הוגשה הודעה מטעם העותר שבה צוין כי מאחר שבית משפט השלום קבע שאין לו סמכות להורות על עיכוב של צו ההריסה – אין לו מוצא אחר מלבד הגשת עתירה לבג"ץ. 9. לאחר שבחנו את טענותיו של העותר הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף. 10. טענותיו הפרטניות של העותר ביחס לצו ההריסה שהוצא נגד המבנה נסבות על החלטות שניתנו בהליך שהתנהל בבית משפט השלום בהתאם להוראות הרלוונטיות בחוק התכנון והבניה. כפי שצוין בהחלטה מיום 26.10.2025 – הלכה היא שבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיהן של הערכאות המוסמכות. כך נקבע אף באופן ספציפי לגבי עתירות שכוונו לעיכוב ביצועם של צווי הריסה שניתנו כדין (ראו למשל: בג"ץ 5350/21 מחאג'נה נ' שר המשפטים, פסקה 18 (18.10.2021); בג"ץ 7132/21 געברי נ' מדינת ישראל , פסקה 5 (26.1 0.2021)). כפי שהודגש במקרים אלו, אין לאפשר העלאת טענות בעניין זה במסגרת עתירה לבג"ץ, כמעקף להוראות הפרוצדורליות שנקבעו בדין. למותר לציין כי דומה שהעותר כלל לא הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בעניין, אפשרות שלכאורה פתוחה בפניו בהתאם להוראת סעיף 254טט) לחוק התכנון והבניה. די בכך כדי לדחות את הסעדים הפרטניים שהתבקשו בעתירה. 11. על כך יש להוסיף כי בנסיבות העניין, הסעדים הכלליים שהתבקשו בעתירה– הגם שהם לכאורה סעדים עצמאיים – נכרכו עד לבלי הפרד עם טענותיו הפרטניות של העותר. על כן, העתירה הנוכחית אינה המ סגרת המתאימה לדון אף בסוגיה הכללית שהועלתה. הדרך המתאימה לבחון טענות אלו תהיה אפוא בהגשת עתירה חדשה 4 שתתמקד בנושא זה, ככל שהעותר יהיה מעוניין לעשות כן. איננו נוקטים כל עמדה לגופם של דברים. 12. טרם סיום יצוין כי דומה שמכתב מיצוי ההליכים מיום 31.8.2025 אינוכולל פירוט מספק של עיקרי הטענות שהעלה העותר בהליך דנן. הלכה למעשה, המכתב ממוקד במתן התראה טרם נקיטת הליכים, ולא בשטיחת הטענות לגוף הסוגיה העומדת על הפרק. במצב דברים זה ספק אם מיצוי ההליכים יכול להשיג את מטרתו המהותית – לנסות להביא לפתרון המחלוקת מחוץ לכתלי בית המשפט. 13. סוף דבר: העתירה נדחית, ועמה גם הבקשה למתן צו ביניים. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות. לפנים משורת הדין, ניתנת לעותר תקופת התארגנות של 14 ימים ניתן היום, ז' חשוון תשפ"ו (29 אוקטובר2025). נעם סולברג משנה לנשיא דפנה ברק-ארז שופטת יחיאל כשר שופט