הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ. משרד האוצר/רשות החברות הממשלתיות

4 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 24062-02-25 לפני: כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופט עופר גרוסקופף כבוד השופט חאלד כבוב העותרת: הסתדרות העובדים הכללית החדשה נגד המשיבים: המשיבות הפורמאליות: 1. רשות החברות הממשלתיות 2. הוועדה לבדיקת מינויים רשות החברות הממשלתיות 3. השר לשיתוף פעולה אזורי 4. ראש הממשלה 5. שר האנרגיה והתשתית 6. שר הכלכלה והתעשייה 7. רותם תעשיות בע"מ 8. חקר ימים ואגמים לישראל בעמ 9. שח"מ מקורות ביצוע בע"מ 10. נתיבי הגז הטבעי לישראל בע"מ (נמחקה) עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: עו"ד יחיאל שמיר; עו"ד יפתח הלינג בשם המשיבים 6-1: עו"ד יונתן נד"ב פסק-דין השופט עופר גרוסקופף: במסגרת העתירה שלפנינו התבקשו שני סעדים: האחד, פרטני, הנוגע למינויים של נציגי עובדים בדירקטוריון המשיבות 10-7; השני, עקרוני, שעניינו בבקשה כי הכנת חוות הדעת המייעצת של רשות החברות הממשלתיות (להלן: חוות הדעת המייעצת) המוגשת לשר לשיתוף פעולה אזורי ולשר האנרגיה ותשתיות (להלן: השרים), בטרם אלו מעבירים מועמד לבחינת הוועדה לבדיקת מינויים, תמנה בפרק הזמן המוקצב לשרים לצורך קבלת החלטתם לפי סעיף 18ד(ב) לחוק החברות הממשלתיות, התשל"ה-1975 (להלן: חוק החברות הממשלתיות) (דהיינו, 60 ימים ממועד קבלת "כל המידע הנדרש"). לחלופין, התבקש לקבוע כי חוות הדעת האמורה תוגש בתוך 60 ימים לכל היותר. בתגובה המקדמית מטעם המשיבים 6-1 (להלן: משיבי הממשלה) מיום 10.4.2025, נמסר כי בשתיים מתוך ארבע חברות (המשיבות 9 ו-10) הושלם הליך המינוי, וכי בשתי החברות הנוספות (המשיבות 7 ו-8) תהליך המינוי עודנו נמשך ועל כן מוצע להגיש הודעת עדכון. בהודעת העדכון מיום 17.6.2025 עדכנו משיבי הממשלה כי הליך המינוי הושלם גם בעניינה של המשיבה 8. בכל הנוגע למשיבה 7, נמסר כי השלמת הליך המינוי כפופה לשינוי בתקנון המשיבה 7. לפיכך, הוצע להגיש הודעת עדכון נוספת. בהודעת העדכון מיום 14.8.2025 נמסר כי תיקון תקנון המשיבה 7 אושר אך הליך המינוי עודנו בעיצומו, וביום 20.10.2025 עדכנו משיבי הממשלה כי הליך המינוי הושלם. לפיכך, נטען כי העתירה התייתרה ויש להורות על מחיקתה. לאור זאת, התבקשה העותרת להודיע האם היא עומדת על העתירה, וביום 27.10.2025 זו השיבה בחיוב. לטענתה, לאחר השלמת המינויים במשיבות 10-7 הסעד הפרטני התייתר. לעומת זאת, הסעד העקרוני, הנוגע ללוחות הזמנים של הליכי המינוי, עודנו אקטואלי והיא מבקשת הכרעה בו עבור "[]חברות אחרות שמצויות 'בצנרת' ולמן העתיד לבוא" (סעיף 6 להתייחסות). העותרת מטעימה כי תכליתו של סעיף 18ד לחוק החברות הממשלתיות היא לקבוע מסגרת זמנים קצרה וקשיחה למינוי דירקטורים מקרב העובדים בחברות הממשלתיות. ואולם, לטענתה, משיבי הממשלה פועלים בניגוד לתכלית זו, בכך שהם מאריכים את שלב איסוף המידע, אותו סעיף 18ד. לחוק החברות הממשלתיות לא תחם בזמן, ואשר במסגרתו מוגשת חוות הדעת של רשות החברות הממשלתית לשרים – ובשל כך נוצרים עיכובים ארוכים ובלתי סבירים בהליך המינוי של דירקטורים מקרב העובדים. לאחר ששקלנו בדבר, אנו סבורים כי דין העתירה להימחק. אין חולק כי הסעד הפרטני בא על מבוקשו, ועל כן העתירה מיצתה את עצמה בהיבט זה. בכל הנוגע לסעד העקרוני, לא מצאנו להיעתר לבקשת העותרת בשל שני טעמים השלובים זה בזה, כפי שיפורט להלן. כידוע, מי שעותר לקבלת סעד מבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק נדרש לבסס את עתירתו על תשתית עובדתית ומשפטית הולמת לצורך בחינת טענותיו לגופן (בג"ץ 7637/23 קשטה נ' צבא ההגנה לישראל, פסקה 11 (6.11.2023); בג"ץ 623/24 גאבר נ' לשכת עורכי הדין מחוז צפון, פסקה 2 (22.1.2024)). בענייננו, התשתית עליה נשענת העתירה, הן בהיבט העובדתי והן בהיבט המשפטי, איננה מספקת לצורך הכרעה בה. טיעוני העותרת הועלו בצורה כללית וללא נימוק וביסוס כדבעי, בוודאי לא באופן שהולם את הסעד המבוקש על ידה. כך, העותרת סוברת כי "החוק לא נוקב בפרק הזמן המירבי המיועד לשם איסוף המידע ואולם ברי כי המחוקק כיוון לכך שפרק איסוף המידע יארך זמן קצר" (ההדגשה במקור; סעיף 36 לעתירה); כי "לכאורה לא מדובר במידע שנדרש זמן ארוך לאיסופו" (סעיף 38 לעתירה); וכי "פרק הזמן הנחוץ לשם איסוף המידע הנחוץ אמור להיות ימים בודדים" (ההדגשה במקור; סעיף 47 לעתירה). ברם, למעט התייחסות כללית לפרק הזמן הכרוך בהכנתה והסקת מסקנות ביחס אליו, העותרת לא עומדת בצורה מספקת על טיבה של חוות הדעת המייעצת ועל ההיבטים השונים הכלולים בה, המלמדים לשיטתה כי גיבוש חוות הדעת מתבצע שלא בתוך פרק זמן סביר. אם בכך לא די, הרי שהעותרת גם לא ערכה מיצוי הליכים כנדרש, על מנת לקבל מידע והסברים בנוגע לתהליך הכנת חוות הדעת המייעצת. כלל הוא כי בטרם הגשת עתירה לבית משפט זה, על העותר להקדים ולפנות לרשות המוסמכת שכלפיה מופנית העתירה ולהציג בפניה את הטענות שעליה מתבססת העתירה, על מנת שניתן יהיה לשקול אותן ולהגיב להן. בבסיסו של כלל זה טמון הרציונל כי ייתכן שהפנייה המוקדמת תייתר את הצורך בפנייה לבית המשפט, ולמצער תחדד את המחלוקת בין הצדדים ותמקד את התשתית העובדתית והמשפטית הדרושה לצורך ביקורת שיפוטית (בג"ץ 2030/20 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' שר המשפטים, פסקה 15 (18.3.2020); בג"ץ 2817/21 מזרחי נ' מדינת ישראל ממשלת ישראל (27.4.2021); בג"ץ 13546-10-24 חלמי"ש - חברים למען מעונות היום בישראל (ע"ר) נ' היועצת המשפטית לממשלה, פסקה 2 (15.10.2024)). בענייננו, העותרת צירפה לעתירה שתי פניות שערכה עובר להגשת העתירה – האחת בעניינה של המשיבה 7 והשנייה בעניינן של המשיבות 10-8 וחברה נוספת שאינה מענייננו. ברם, עיון באותן פניות מעלה כי בפנייה הראשונה, שיועדה לראש הממשלה והשר לשיתוף פעולה אזורי, לא אוזכר כלל הסעד העקרוני המבוקש בעתירה; ואילו בפנייה השנייה, שמוענה לשרים ולשר הכלכלה, אומנם צוינה עמדת העותרת באשר להיעדרה של מסגרת זמנים קשיחה להגשת חוות הדעת המייעצת, אך הדבר נעשה באופן אגבי, כאשר הדגש הושם על השלמת המינויים במשיבות 10-8 (וחברה נוספת כאמור). כמו כן, ושמא זה העיקר, לא נעשתה פנייה כלשהי לרשות החברות הממשלתיות, אשר היא זו שאמונה על הכנת חוות הדעת המייעצת – דבר שבוודאי היה מועיל לצורך חידוד המחלוקת והשלמת התשתית העובדתית והמשפטית החסרה. לפיכך, בהינתן התשתית העובדתית והמשפטית הלקויה, ובהיעדרו של מיצוי הליכים כנדרש – לא מצאנו מקום להותיר את העתירה תלויה ועומדת ביחס לסעד העקרוני, וזאת מבלי שיהא בכך משום נקיטה עמדה לגופם של דברים. העתירה נמחקת איפוא. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ז' בכסלו התשפ"ו (‏27.11.2025). דוד מינץ שופט עופר גרוסקופף שופט חאלד כבוב שופט