6 חוצה צפון 8-9 נ. מדינת ישראל - ועדת מכרזים הבין משרדית לפרויקט כביש 6

בבית המשפט העליון עע"מ 71703-03-26 לפני: כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופט עופר גרוסקופף כבוד השופטת רות רונן המערערות: 1. 6 חוצה צפון 8-9 בע"מ 2. שפיר הנדסה אזרחית וימית בע"מ נגד המשיבים: 1. מדינת ישראל – ועדת מכרזים הבין משרדית לפרויקט כביש 6 2. קבוצת מנרב בע"מ 3. כביש הצפון 4. קבוצת אורון אחזקות והשקעות בע"מ 5. אוליצקי תשתיות בע"מ 6. אלקטרה חוצה גליל 7. אלקטרה תשתיות בע"מ 8. דניה סיבוס בע"מ 9. דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ 10. דרייב חוצה גליל 11. שיכון ובינוי - סולל בונה תשתיות בע"מ 12. קיסטון אינפרא בע"מ 13. ויה נובה 6 בעמ 14. מילגם בע"מ 15. EGIS PROJECTS SAS 16. אלקטרה בע"מ 17. איץ 6 פורווארד 18. ויה נובה 6 צפון בע"מ 19. דרייב חוצה גליל בע"מ ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 23.3.2026 בעת"מ 82553-02-26 שניתן על ידי כב' השופט א' סלע בשם המערערים: עו"ד יוסף בנקל; עו"ד חן נוסל; עו"ד ענבר הרמן בשם המשיבה 1: עו"ד רועי שויקה בשם המשיבות 5-2: עו"ד יניב מטלס; עו"ד ירון גרשון פסק-דין השופטת רות רונן: לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופט א' סלע) מיום 23.3.2026 בעת"מ 82553-02-26, בו נדחתה עתירת המערערות נגד החלטת המשיבה 1 (להלן: ועדת המכרזים או הוועדה) להכשיר ערבות בנקאית שצירפה המשיבה 2, חברה בבעלות המשיבות 5-3 (כולן יקראו יחד להלן: המשיבה) במכרז נושא הערעור. עיקרי העובדות ביום 1.8.2023 פורסם הליך מיון מוקדם לצורך בחינת כשירות מציעים למכרז להקמה, מימון, תכנון, תפעול ותחזוקתה של קטעים 8 ו-9(1) בכביש חוצה ישראל (מכרז 12/24), בהתאם להחלטת ממשלה מס' 654 מיום 18.6.2023 (להלן: המכרז). ביום 31.12.2023 הוגשו הצעות לשלב המיון המוקדם וביום 16.5.2024 החליטה ועדת המכרזים מיהם המציעים הכשירים להגשת הצעות למכרז (להלן: המציעים). על רקע האמור, ביום 31.12.2024 פרסמה הוועדה הזמנה להציע הצעות המופנית למציעים, בה פורטו דרישות המכרז (להלן: מסמכי המכרז). במסגרת זו, נדרשו המציעים לצרף להצעתם ערבות מכרז, בהתאם לדרישות שפורטו בנספח G למסמכי המכרז (להלן: הערבות ו-נספח G). זאת, בין היתר, בהתאם לנוסח הבא: "This Bid Bond will become effective on the Bid Submission Date (i.e. December 30th, 2025) and shall remain valid until ______ [to be updated by the Tender Committee no, later than 10 days prior to the Bid Submission Date] and shall automatically be extended for an additional period of twelve (12) months, unless we receive, at the address specified above, a, written notification signed by you instructing us not to automatically extend it for such duration or to extend the Bid Bond for a different duration or durations of time which, shall not exceed twelve (12) months in the aggregate" (להלן: נוסח הערבות). לצורך צמצום אפשרות קיומן של אי-התאמות או ליקויים בנוסח הערבות, נקבע במסמכי המכרז מנגנון "פרה-רולינג" (Pre-ruling; להלן: מנגנון הפרה-רולינג), המאפשר למציעים לשלוח טיוטות של הנוסחים המיועדים לבחינת הוועדה (סעיף 7.1 לנספח G). עוד נקבעה רשימה של "תנאים מהותיים" (Material Conditions) הנוגעים לערבות, ובהם "The duration and expiry date of the Bid Bond" (משך הערבות ותוקפה; סעיף 2.1 בנספח G). לעניין זה הובהר, כי במקרה של סטייה מנוסח הערבות – שאינו נמנה עם התנאים המהותיים – תהיה הוועדה רשאית לבקש מן המציע להגיש ערבות מתוקנת או להתעלם מן הסטייה (סעיף 2.2 בנספח G). באשר להליך עצמו – נקבע כי בחינת ההצעות למכרז תתבצע בשלושה שלבים. בשלב הראשון ייבחנו המסמכים שיגישו המציעים, לרבות לעניין הערבות, לצורך קביעה האם הם עומדים בדרישות המכרז (להלן: השלב הראשון); בשלב השני ייבחנו, יוערכו וינוקדו הצעותיהם הפיננסיות; ובשלב השלישי, ייבחנו הצעות המחיר של מי שהצעותיהם נמצאו מתאימות בהתאם לשלבי הערכה הקודמים. בסיום ההליך ייבחר הזוכה לאחר שקלול הציון הסופי של כלל המציעים (סעיף 6 למסמכי מכרז). לצד זאת, כללו מסמכי המכרז תניה האוסרת על משתתף במכרז להגיש בקשה לצו מניעה, צו עשה, או כל סעד זמני אחר בכל הליך משפטי בקשר להליך המכרז, למעט בנושאים הנוגעים ליושרה של הוועדה (סעיף 2.1.3 למסמכי המכרז; להלן: התניה בעניין הסעד הזמני). בין המציעים למכרז נמנו המשיבה והמערערת 1 – שהיא חברה שהוקמה על ידי המערערת 2 לשם השתתפות במכרז. בטרם הגשת ההצעות, עשתה המשיבה שימוש במנגנון הפרה-רולינג. במסגרת זו, פנה הבנק הבינלאומי (להלן: הבנק), מנפיק הערבות מטעמה, לוועדה – תוך שהוא מבקש לערוך שינוי בנוסח הערבות באופן הבא: "This Bid Bond shall remain valid until _______ (hereinafter: 'the Expiry date'). All claims under this guarantee must be made and most reach us at our address mention above not later than the Expiry date, after which date this guarantee shall be null and void". בקשה זו מטעם הבנק נדחתה על ידי הוועדה, אשר הדגישה מצדה את הדרישה כי נוסח הערבות יתאם לנוסח שהתבקש, והבהירה כי לא תותר סטייה מכך. לאחר שהוגשו ההצעות למכרז, בחנה הוועדה במסגרת השלב הראשון את כתבי הערבות שהגישו המציעים. אחד הפגמים שנמצאו על ידיה בשלב זה נגע לכתב הערבות שצירפה המשיבה – בו נוספה המילה "Not" לנוסח הערבות באופן הבא: "This Bid Bond will not became effective on the bid bond submission" (להלן: הפגם בערבות). למען הסדר הטוב יוער, כי לצד פגם זה איתרה הוועדה שני פגמים טכניים נוספים – אך אלה אינם במוקד העניין. בישיבה מיום 25.1.2026, בה דנה הוועדה בין היתר בפגם בערבות מטעם המשיבה, הוחלט לפנות ישירות לבנק – מנפיק הערבות – לקבלת הבהרה בעניין הערבות. בהתאם לכך, בו ביום פנתה הוועדה לבנק בדרישת ההבהרה הבאה: "[...ו]למען הסר ספק בהתייחס לנוסח ערבות המכרז הקיים, אנא הבהירו האם כל דרישת מימוש של ערבות המכרז, שתשלח על ידנו בהתאם להוראות ערבות המכרז, ושתתקבל על ידכם בכל עת עד למועד פקיעתה על תנאיה, תכובד על ידכם" (להלן: דרישת ההבהרה). במענה למכתב שנשלח, השיב הבנק בהודעת דוא"ל מיום 28.1.2026 כי הוא מאשר שהערבות הנדונה תקפה לכל דבר ועניין; וכי ערבות זו מחייבת את הסכום הנקוב בה – חרף טעות הסופר שנפלה בה. למענה זה צורף גם כתב תיקון לערבות המתייחס למשפט בו נפלה הטעות. כחצי שעה לאחר מכן שלח הבנק הודעת דוא"ל נוספת, בה התבקשה הוועדה להתעלם מהמענה הקודם; ובחלוף כשעה נוספת התקבלה התייחסות מעודכנת מטעם הבנק, שזו לשונה: "הנדון: ערבות 029202500310 על סך 25,000,000 ש"ח (במילים: עשרים וחמישה מיליון ש"ח) עבור: VIA NOVA NORTH 16 לבקשתכם, הרינו לאשר בזה, כי ערבות המכרז שבנדון תקפה לכל דבר ועניין ומחייבת את הבנק בסכום הנ"ל וכל דרישה של מימוש ערבות מכרז זו שתישלח על ידכם בהתאם להוראותיה, ושתתקבל על ידינו בכל עת עד למועד פקיעתה על פי תנאיה, תכובד ע"י הבנק. להודעה זו לא צורף כתב ערבות מתוקן (להלן: התשובה המעודכנת). בהמשך, ביום 1.2.2026 התכנסה הוועדה לדון בפגם בערבות שנפל בהצעת המשיבה, בסופו החליטה הוועדה פה אחד להכשיר פגם זה. לאחר השגת המערערות על החלטה זו – נבחנו טענות העותרות נגד אותה החלטה בישיבת הוועדה מיום 22.2.2026, בה נמצא כי אין מקום לשנות מאותה החלטה. על החלטה זו הגישו המערערות עתירה לבית משפט קמא. בעתירתן, נטען כי הפגם בערבות הוא פגם מהותי הנוגע למשך הערבות ולתקפותה, ולכן הכשרת פגם זה נעשתה בניגוד למסמכי המכרז, תוך פגיעה בעקרון השוויון. לטענת העותרות, הליך הבדיקה שנעשה מול הבנק – לרבות מתן המשקל לתשובות השונות שהעניק – פסול גם הוא. לשיטתן, אין בתשובת הבנק כדי לרפא את הפגם בערבות, ולעניין זה הן נסמכות על נוסח תשובתו לפיו הערבות תכובד "בהתאם לתנאיה" – תוך שבתנאיה הנוכחיים היא חסרת תוקף, בשל צירוף המילה Not. הוועדה מנגד עמדה על נכונות החלטתה, תוך שהדגישה כי זו התקבלה לאחר הליך סדור וממצה, אשר לווה בייעוץ משפטי חיצוני. לשיטתה, בדין נקבע כי הטעות שיוצר הפגם בערבות אינו נמנה עם אחד התנאים המהותיים המפורטים במסמכי המכרז. זאת, בין היתר בשים לב לכך כי מדובר בטעות שנעשתה בתום לב, לאור הבהרת הבנק; וכי אין בה כדי לפגוע בעקרון השוויון. לבסוף, נטען כי אף אין בפנייה לבנק – אשר נעשתה לשיטת הוועדה בהתאם לסמכותה ולתנאי המכרז – כדי לשנות את המסקנה האמורה. המשיבה מצדה צידדה בדברי הוועדה, תוך שהבהירה כי מדובר בטעות סופר שולית, טכנית וברורה. לטענתה, אין למשפט הכלול בנוסח הערבות כל משמעות בצירוף המילה Not ומכאן ניתן ללמוד כי מדובר בטעות בתום לב, שאין כל היגיון מסחרי מאחוריה. זאת בפרט בראי המשאבים המשמעותיים שהיא השקיעה במכרז. המשיבה הוסיפה כי אין בהכשרת הפגם בערבות כדי לפגוע בשוויון; כי הוועדה מוסמכת להכשיר את הפגם מכוח הדין ומכוח מסמכי המכרז; וכי אין מקום להתערב בשיקול דעת הוועדה. המשיבה 15, שהתמודדה גם היא במכרז, תמכה בטענות המערערות והוסיפה כי הכללת המילה Not נעשתה מתוך תכסיסנות ולא בתום לב. למען שלמות התמונה יצוין כי בד בבד עם הגשת העתירה, הגישו המערערות גם בקשה לסעד ארעי ובקשה לסעד זמני. בבקשותיהן, שהוגשו תחילה במעמד צד אחד – לא צוין דבר קיומה של התניה בעניין הסעד הזמני. החלטת בית משפט קמא ביום 23.3.2026 דחה בית משפט קמא את העתירה. תחילה, צוין כי החלטת הוועדה להכשיר את הערבות – שהתקבלה פה אחד – נעשתה לאחר דיון ממצה שנערך בליווי ייעוץ משפטי חיצוני. כן נקבע כי החלטה זו התקבלה כדין, בהתבסס על קביעת הוועדה לפיה תוספת המילה Not מקורה בפליטת קולמוס. זאת, באופן העולה בקנה אחד עם התנאים שנקבעו בפסיקה להכשרת פגם בערבות. ראשית, נקבע כי הטעות נלמדת מהערבות עצמה. בית המשפט אימץ את הקביעה לפיה מדובר בטעות סופר ברורה, אשר אינה מצריכה חקירה עובדתית או דרישה מעבר למסמך עצמו. צוין כי הוספת המילה Not הופכת את ההיגד לחסר היגיון; וכי מסקנת הוועדה בהקשר זה לא הייתה תלויה בפנייה לבנק – שנעשתה מתוך זהירות בלבד, אלא נלמדה מתוך הראיות שהיו לפניה בעת פתיחת ההצעות. עוד הוסיף בית המשפט, כי מסקנה זו נלמדת גם מהעובדה שאין זה סביר שהמשיבה פעלה בתכסיסנות, בעוד היא משקיעה בהכנת הצעתה מיליוני ש"ח במשך כשנה – וכאשר בחינת הערבויות נעשית בשלב הראשון של המכרז. כן הובהר כי לפני הוועדה גם עמדה פניית הבנק בהליך הפרה-רולינג; וכי לא הייתה מניעה לפנות אליו לקבלת הבהרות. על רקע האמור, הסיק בית המשפט כי ראיות אלה גם הובילו את הוועדה למסקנה, שאין מקום להתערב בה, שמדובר בטעות בתום לב. דברים אלה נאמרו, גם בשים לב לזהות הבנק ולחובות המשפטיות החלות עליו; כמו גם לעובדה שהמשיבה שילמה עמלה בשיעור 1% עבור הערבות. לבסוף, נקבע כי הכשרת הערבות לא תעניק יתרון בלתי הוגן למשיבה. הובהר כי הערבות מחייבת את הבנק בתנאים שנדרשו – ולכן אין פגיעה בשוויון; וכי אף אם נניח שיש פגיעה מסוימת, ממילא מדובר בפגיעה מזערית – אשר אינה מצדיקה את הוצאת המשיבה "מהמשחק", תוך פגיעה באפשרות להשגת העסקה היעילה ביותר. עוד הובהר כי מאחר שלא הייתה סטייה ממסמכי המכרז, לא היה צורך בדרישת ערבות מתוקנת, ודי היה בהבהרת הבנק בהקשר זה כי הוא עומד מאחוריה. עוד התייחס בית המשפט לטענות נוספות שהעלו הצדדים. במסגרת זו, הובהר כי נוסח הבנק בתשובתו העדכנית תאם את הלשון שדרשה הוועדה. כן נשללה הטענה כי יש בפניית הבנק בהליך הפרה-רולינג כדי ללמד על כך שהמילה Not נוספה על ידי הבנק במכוון. זאת, בשים לב שאין כל קשר בין הנוסח שהתבקש במנגנון הפרה-רולינג לבין הפגם בערבות שהוגש בהצעה, וכי ממילא גם לפי אותו הנוסח הייתה הערבות בעלת תוקף. באשר לצירוף כתב הערבות המתוקן, צוין כי שינוי זה נבע ככל הנראה מהבנת הבנק שאין בכך צורך. לבסוף, נדרש בית המשפט גם לטענות הנוגעות לסמכות הוועדה להכשיר את הערבות. הובהר כי תקנות חובת המכרזים, התשנ"ג-1993 (להלן: תקנות המכרזים) מסמיכות תיקון טעויות סופר – תוך שהודגש כי הפנייה אל הבנק נעשתה למען הזהירות; וכי מסמכי המכרז מאפשרים גם הם התעלמות מהסטייה בנוסח הערבות, מקום בו מדובר בתנאים שאינם מהותיים. לעניין זה נדחתה הטענה כי הטעות שנפלה בערבות מהווה סטייה הנוגעת למשך הערבות או לתוקפה. כן הובהר, כי לו סברה הוועדה כי מדובר בפגם ממשי בערבות – בין אם מהותי ובין אם לאו – היא הייתה פונה למשיבה, ולא לבנק; אך הואיל והוועדה ראתה בכך טעות סופר גרידא, די היה בפנייה אל בנק. בשולי הדברים, העיר הבנק על התנהלותן הדיונית של המערערות בבקשתן לסעדים זמניים, וציין כי לכל הפחות היה עליהן להזכיר את התניה בעניין הסעד הזמני שנקבעה במסמכי המכרז. הערעור והבקשה למתן סעד זמני מכאן הערעור שלפנינו, בו טוענות המערערות כי לא היה בחומר שהונח לפני הוועדה – וממילא לפני בית המשפט – כדי לקבוע כי הפגם בערבות הוא טעות סופר. לשיטתן, קביעה זו סותרת את תפיסת הוועדה בזמן אמת, אז הוגדר הפגם כפגם מהותי המחייב הבהרה, להבדיל מפגמים אחרים שסווגו כטכניים וקלים; ועצם הפנייה לבנק מלמדת שאין מדובר בטעות "הגלויה על פניה". המערערות מוסיפות כי בית המשפט התעלם מנסיבות המכרז, ובפרט מהליך הפרה-רולינג שבו התבקש שינוי נוסח הערבות בדיוק באותו סעיף בו נפל הפגם. לגישתן, עובדה זו, בצירוף מסמכי המכרז הברורים, שוללת את המסקנה כי מדובר בטעות סופר. עוד נטען כי משנקבע מנגנון ייעודי לטיפול בפגמים בערבויות, היה על הוועדה לפעול לפיו בלבד, מבלי להיזקק למבחנים שנקבעו בפסיקה; ובהתאם, הוועדה לא הייתה מוסמכת להכשיר פגם הנוגע לתנאי מהותי של תוקף הערבות ומשכה. לחלופין נטען כי גם אופן הכשרת הפגם חרג ממסמכי המכרז. כך, נטען שלפי סעיף 2.2 לנספח G, מקום שבו פגם מחייב הבהרה או תיקון יש לפנות למציע עצמו, ולא לבנק. חרף זאת פנתה הוועדה לבנק והסתפקה במכתב הבהרה, במקום לדרוש ערבות מתוקנת מהמשיבה. לבסוף נטען כי שגה בית המשפט ביישום מבחני הפסיקה, בקבעו כי הטעות נלמדת מן המסמך עצמו, כי עמדו בפני הוועדה ראיות אובייקטיביות כבר במועד פתיחת ההצעות, וכי מתקיימים תום הלב והיעדר הפגיעה בשוויון. בד בבד עם הגשת הערעור, הוגשה בקשה לצו ארעי ולסעד זמני שיורה על עיכוב ביצועו של פסק הדין. בבקשה זו צוין כי הבקשה מוגשת חרף התניה בעניין הסעד הזמני שנקבעה במכרז; אך צוין כי הסעדים המבוקשים אינם נכללים בגדרה. בהחלטתי מיום 30.3.2026 ניתן צו ארעי עד למתן להחלטה אחרת. הוועדה בתגובתה לבקשה למתן הסעד הזמני טוענת כי דינה להידחות. זאת, בראש ובראשונה, בשל חוסר תום לבן של המערערות המתבטא בהסתרת התניה הנוגעת לסעד הזמני. לגופו של עניין נטען כי סיכויי הערעור להתקבל הם קלושים. לשיטת הוועדה, החלטתה התקבלה לאחר הליך סדור וממצה, תוך הפעלת שיקול דעת ובחינת כלל הנתונים ובהסתמך על ייעוץ משפטי. לפיכך, לגישתה, אין עילה להתערב בקביעה כי מדובר בטעות שנעשתה בתום לב, שהיא אינה נמנית עם התנאים המהותיים במסמכי המכרז וכך גם אינה פוגעת בתוקף הערבות או בעקרון השוויון. עוד הוסיפה הוועדה, כי בדין קבע בית המשפט שמדובר בנסיבות העניין בטעות סופר, ושממילא מדובר בקביעה עובדתית שאין מקום להתערב בה. לשיטתה, אין לייחס לפנייה לבנק משקל לעניין קיומן של ראיות אובייקטיביות בעת פתיחת ההצעות, שכן נקבע כי הפנייה נעשתה מטעמי זהירות בלבד ואינה קשורה למסקנה בדבר מהות הטעות; וכך גם באשר לטענות המערערות בעניין מנגנון הפרה-רולינג. לבסוף נטען כי יישום מבחני הפסיקה מוביל להכשרת הפגם, וכי ממילא פגם זה אינו נמנה עם התנאים המהותיים הקבועים במסמכי המכרז. המשיבה טוענת אף היא כי דין הבקשה להידחות, ומלינה על חוסר תום לבן של המערערות בהגשת הבקשה לסעד זמני. לגופו של עניין נטען כי סיכויי הערעור להתקבל הם אפסיים, שכן מדובר בטעות סופר מובהקת שאינה מצדיקה את פסילתה מהמכרז. המשיבה מדגישה כי כל גורם אובייקטיבי שבחן את הפגם קבע שמדובר בטעות סופר גלויה; וכי פרשנות אחרת משמעה שאחד הבנקים הגדולים הנפיק ערבות תוך הבהרה שאינה בתוקף – מסקנה שלגישתה אינה מתקבלת על הדעת, במיוחד לאור הבהרת הבנק. עוד מוסיפה המשיבה, כי הטענות בעניין הליך הפרה-רולינג מהוות הרחבת חזית וממילא אין בהם ממש. לגישתה לא התבקש שינוי הנוגע לפליטת הקולמוס, אלא שינויים אחרים שנדרשו ביוזמת הבנק. עוד נטען כי מסמכי המכרז מאפשרים תיקון טעויות, ובפרט טעויות סופר; כי החלטת הוועדה התבססה על סיווג הפגם ככזה, והפנייה לבנק נעשתה מטעמי זהירות בלבד; וכי אין מדובר בפגם בתנאי מהותי. לבסוף הודגש כי ענייננו עומד בתנאים שנקבעו בפסיקה להכשרת פגם, ויש לדחות את הטענה כי אין להידרש למבחנים אלה. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, בבקשה לעיכוב ביצוע ובתשובות לה, הגעתי לכלל מסקנה כי יש מקום לדחות את הערעור בהתאם לתקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, החלות בענייננו מכוח תקנה 34(א) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 – וכך אציע לחבריי כי נעשה. פגמים בערבות כידוע, לאורך השנים נקטה הפסיקה בגישה דווקנית ונוקשה בעניין הדרישה להפקדת ערבות בנקאית במכרז. על פי גישה זו – קיומו של פגם הנוגע לערבות בנקאית במכרז יצדיק לרוב את פסילת ההצעה כולה. זאת, אף מבלי שיהא צורך להעמיק חקר בפשר הטעות או בכוונת המציע-השוגה (ראו: עע"מ 5375/15 בטחון שרותים אבידר בע"מ נ' נתיבי ישראל – החברה הלאומית לתשתיות, פסקה 7 ‏(‏11.8.2016‏); עע"מ 1873/12 אסום חברה קבלנית לבניין בע"מ נ' אוניברסיטת בן גוריון בנגב, פסקה 4 ‏(‏6.8.2012‏)‏). בבסיס גישה זו ניצבה הנחה לקיומו של קשר הדוק המתקיים בין דרישת הערבות לבין שתי התכליות העקרוניות של דיני המכרזים: עקרון השוויון בין מציעים ועקרון היעילות הכלכלית. כך, סברו בתי המשפט כי עמידה דווקנית על נוסח הערבות שהתבקש במכרז יימנע מצבים שבהם יוענק יתרון בלתי הוגן למציע מסוים על פני מציע אחר; ובה בעת תתמרץ מציעים לפעול במקצועיות, תוך הסתייעות בייעוץ מתאים והקפדה יתרה במילוי אחר דרישות הערבות (ראו: לעע"מ 9289/20 לייט טי.אל.וי.אן.טי.איי בע"מ נ' נת"ע – נתיבי תחבורה עירוניים להסעת המונים בע"מ (20.5.2021) (להלן: עניין טי.אל.וי); עע"מ 10785/02 חברת י.ת.ב בע"מ נ' מדינת ישראל, משרד הפנים, פ"ד ח‏(‏1‏)‏ 897, 909 ‏(‏2003‏)‏). יחד עם זאת, במרוצת הזמן ריככה הפסיקה במעט את הגישה הנוהגת בעניין. ריכוך זה בא לידי ביטוי לראשונה במסגרת ההלכה שנקבעה בעע"מ 5834/09 אדמונית החורש בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי (31.10.2010) (להלן: עניין אדמונית החורש). באותו עניין, נקבע כי ניתן "להכשיר" פגם בערבות במקרים חריגים בלבד, כאשר מתקיימים ארבעה תנאים מצטברים: האחד, שהטעות נלמדת מהערבות עצמה; השני, שניתן לעמוד על כוונת המציע-השוגה מראיות אובייקטיביות המונחות לפני ועדת המכרזים בעת פתיחת ההצעות; השלישי, שהמציע טעה בתום לב; ו-הרביעי, שהטעות ותיקונה לא מקנים למציע יתרון הפוגע בעקרונות דיני המכרזים – ובראשם עיקרון השוויון (ראו גם: עע"מ 7371/20 רולן בע"מ נ' מועצה אזורית גולן, פסקה 31 ‏(22.7.2021‏)‏; עע"מ 2638/12 רשות שדות התעופה בישראל נ' א.א. עינת מסעדות בע"מ, פסקה 4 ‏(‏19.7.2012‏)‏). במאמר מוסגר יוער, כי בשנים האחרונות נשמעו בפסיקת בתי המשפט יותר ויותר קולות הקוראים לעיין מחדש בגישה הדווקנית ולרכך אף יותר את ההתמודדות עם פגמים שנפלו בערבות. בתוך כך הוצע להרחיב את קשת המצבים שבהם ניתן יהיה "להכשיר" ערבות בנקאית שנפל בה פגם, גם כאשר לא מתקיימים התנאים המחמירים שנקבעו בעניין אדמונית החורש (ראו למשל: עע"מ 20037-03-25 זוהר חוצות בע"מ נ' עיריית קרית אונו, פסקה 25 ‏(‏22.4.2025‏)‏‏ והאסמכתאות שם). אף שעל פני הדברים גם אני שותפה לגישה זו – דברים אלה נאמרים במקרה דנן בבחינת למעלה מן הצורך, שכן מקובלת עליי מסקנת הוועדה (וכך גם מסקנת בית משפט קמא) בהקשר זה – לפיה מדובר במקרה דנן בטעות סופר, ומתקיימים בענייננו התנאים המנויים בעניין אדמונית החורש. זאת, באופן המאפשר את הכשרת הערבות במקרה דנן. אפנה עתה לפירוט הדברים. ( - ) סוג הטעות והאם ניתן ללמוד עליה מהערבות עצמה עמדת ועדת המכרזים – וכמוה גם קביעת בית משפט קמא – הייתה כי הטעות שנפלה בערבות מטעם הבנק היא טעות סופר, נשענה בעיקרה על המסקנה כי מדובר בטעות "גלויה על פני הכתוב", שאינה מצריכה בירור עובדתי או היזקקות לראיות חיצוניות למסמך. דרישה זו מעוגנת בהבנה שלפיה טעות סופר היא ליקוי טכני גרידא, המשקף פער בין כוונתו האמתית של המציע לבין האופן שבו באה כוונה זו לידי ביטוי בכתב (ראו: עע"מ 11572/05 טלדור מערכות מחשבים 1986 בע"מ נ' אימג'סטור מערכות בע"מ, פסקה 9 ‏(‏19.6.2006‏)‏‏; והשוו: ע"א 1409/23 שוורץ נ' חדד, פסקה 5 לחוות דעתו של כב' השופט ע' גרוסקופף ‏(‏29.10.2025‏)). ואכן, מעיון בנוסח הערבות שצירפה המשיבה להצעתה עולה כי המילה "Not" השתרבבה לנוסח האמור מבלי שיש בה כדי לשקף כוונה ממשית של הבנק או של המשיבה. הכללתה יצרה בפועל תניה משפטית חסרת היגיון: מחד גיסא, נקבע כי הערבות לא תיכנס לתוקף ("…will not became effective") עם הגשת ההצעה ביום 25.12.2025; ומאידך גיסא כי הערבות תיוותר בתוקף ("…shall remain valid") עד ליום 29.6.2027. משאין אפשרות כי ערבות תיוותר בתוקף מבלי שנקבע מועד לתחילת תוקפה – אלא רק מועד שבו אינה נכנסת הערבות לתוקף – נוצרת סתירה לוגית ברורה בנוסח הערבות. סתירה זו מחייבת מסקנה כי המילה "Not" אינה משקפת את כוונתו האמיתית של הבנק – אלא כי מדובר בטעות סופר שנפלה בשגגה בנוסח הערבות שנמסרה. בנסיבות אלה, ובהיעדר כל משמעות הגיונית להוספת המילה "Not" לנוסח הערבות – אני סבורה כי מתקיים במקרה דנן התנאי הראשון מעניין אדמונית החורש, לפיו הטעות נלמדת כבר מן הערבות עצמה. ( - ) האם ניתן ללמוד על הטעות מהראיות שעמדו לפני הוועדה בעת פתיחת ההצעות המערערות בערעורן טוענות כי סיווג הפגם בערבות כטעות סופר הוא שגוי, שכן לשיטתן לא היה בחומר שהונח לפני הוועדה – וממילא לפני בית המשפט – כדי לבסס מסקנה זו. מטעם זה, לשיטתן, הוועדה נדרשה להבהרת הבנק בטרם הכשירה את הפגם בערבות. כן נטען כי סיווג הטעות כטעות סופר עומד בסתירה גם לעמדת הוועדה בזמן פתיחת ההצעות – לפיה הפגם בערבות הוא פגם הנוגע ל"תנאי מהותי", כהגדרתו במסמכי המכרז. ראשית, דינן של טענות אלה להידחות כבר מן הטעם שהן מופנות נגד קביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית. זאת, בין היתר, בהתייחס לשאלה מדוע פנתה הוועדה אל הבנק ומה סברה במעמד פתיחת ההצעות. בית משפט קמא ביסס את פסק דינו על תשתית עובדתית וראייתית רחבה, הכוללת מסמכים רבים הנוגעים לישיבות הוועדה, להליך המכרז ולתנאיו – ועל יסודם ביסס את מסקנתו לפיה הוועדה סברה בזמן אמת כי מדובר בטעות סופר. במסגרת זו, הביא בית המשפט בחשבון, בין היתר, את העובדה שהבנק לא התבקש על ידי הוועדה ליתן הבהרות על אודות הנוסח עצמו (ובכלל זה האם מדובר בטעות סופר אם לאו), אלא רק למנוע כל ספק באשר למחויבותו לנוסח הערבות. כן נשקלו המשאבים העצומים שהשקיעה המשיבה בהגשת הצעתה למכרז, לצד מאפייני המכרז עצמו – אשר הפכו את הטעות המדוברת לבלתי כדאית; העובדה שלפני הוועדה עמדו פניות הבנק במסגרת הליך הפרה-רולינג, שגם שם עמד הבנק מאחורי הערבות ורק ביקש לקבוע כי היא תיכנס לתוקף כבר במועד הוצאתה (ולא במועד הגשת המכרז); וכן העובדה שהבנק חייב את המשיבה בתשלום עמלה על הוצאת הערבות עצמה – חיוב שאינו סביר אם הערבות שהוצאה שוללת את תקפותה. אף שאין מדובר בערכאה ששמעה עדויות והתרשמה מהן, ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב במסקנותיה העובדתיות של הערכאה הדיונית (עע"מ 46730-11-25 אביסרור משה ובניו עבודות בנין ופתוח בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל, פסקה 16 ‏(‏9.4.2026‏)‏; עע"מ 29697-09-24 עו"ד אילן סלע נ' עיריית עכו, פסקה 12 ‏(‏6.3.2025‏)‏). על רקע התשתית הראייתית המפורטת עליה הסתמך בית משפט קמא, איני סבורה כי המקרה דנן נמנה עם אותם המקרים המצדיקים התערבות – ועל כן יש לדחות את טענות המערערות מטעם זה. מעבר לכך, גם לגופם של דברים מקובלת עליי מסקנתו של בית משפט קמא. כך, מעיון בפרוטוקול הדיון שנערך בוועדה ביום 1.2.2026, הובהר במפורש כי הואיל ונוסח הערבות שנמסר על ידי הבנק כולל את כלל הרכיבים הנדרשים, יש להניח – רק על בסיס נוסח הערבות שצורפה – שאין מדובר בטעות הנוגעת למשך הערבות או לתוקפה; כי אם לפליטת קולמוס שנפלה בהוספת המילה "Not". כך נאמר במסגרת הישיבה שנערכה באותו היום: "בערבות שהוגשה על ידי המציע [המשיבה – ר. ר.] לא נפלה כל טעות בשני הרכיבים הנ"ל [משך הערבות ותוקפה – ר. ר.] – צוינו מועד הגשת ההצעות (30 דצמבר, 2025) ומועד הפקיעה הנדרש 29 ביוני, 2027 (expiry date) וכן האמירה כי הערבות תיוותר בתוקף (shall remain valid) בין שני מועדים אלו, דהיינו משך זמן הערבות (duration). הפגם, אם כן, אינו במשך הערבות, כי אלא במילה 'not' אשר נוספה, יש להניח, כפליטת קולמוס" [ההדגשה הוספה – ר. ר.]. לצד מסקנה זו, הנובעת – כך עולה מדברי הוועדה – מקריאת נוסח הערבות עצמו, הוסיפו חברי הוועדה כי "במישור המהותי, הבנק הבהיר בתשובתו, כי הערבות הינה בתוקף ותכובד על ידו למשך כל התקופה – דהיינו, על אף המילה not שהשתרבבה, הערבות אינה סוטה בפועל מהדרישה ביחס למשך התוקף שלה". בכך, לגישת הוועדה, נועדה התייחסות זו של הבנק, שהבהירה כי הערבות תקפה ותכובד לכל התקופה, כדי לחזק את המסקנה שעלתה מקריאת נוסח הערבות. מסקנה זו כי הפנייה אל הבנק נעשתה למען הזהירות בלבד, אף עולה בקנה אחד עם נוסח דרישת ההבהרה שנשלחה אל הבנק בו צוין בבירור – "[...ו]למען הסר ספק בהתייחס לנוסח ערבות המכרז הקיים, אנא הבהירו האם כל דרישת מימוש של ערבות המכרז, שתשלח על ידנו בהתאם להוראות ערבות המכרז, ושתתקבל על ידכם בכל עת עד למועד פקיעתה על תנאיה, תכובד על ידכם" [ההדגשה הוספה – ר. ר.]. אמנם, בדיון שנערך ביום 25.1.2025 ערך אחד היועצים המשפטיים החיצוניים של הוועדה הבחנה מסוימת בין הפגם בערבות נושא הדיון לבין יתר הפגמים שנדונו באותה עת – הבחנה עליה מבקשות המערערת להיבנות עתה בערעורן. ואולם, איני סבורה כי יש בכך כדי לסייע להן. כל שנאמר בהקשר זה הוא כי "אנחנו רואים שכל הפגמים שהוצגו, למעט אולי פגם (ג) של מציע מס' 3 [המשיבה – ר. ר.], שאליו נתייחס בנפרד, הינם פגמים קלים מאוד וטכניים במהותם..." [ההדגשות הוספו – ר. ר.]. מכאן לא ניתן ללמוד כי הוועדה סברה שאין מדובר בטעות סופר (או שאין מדובר בפגם טכני במהותו), אלא רק כי היא מצאה לנכון לבחון את הפגם בנפרד – כפי שאכן נעשה במסגרת הישיבה שנערכה ביום 2.1.2026. ואכן, דברים אלה מתחדדים גם בראי העובדה שהייעוץ המשפטי החיצוני הבהיר באותו הדיון כי "ככל שהוועדה סבורה כי הפגמים הנ"ל לא נבעו מחוסר תום לב ואין בהכשרתם כדי לפגוע [ב]שוויון בין המציעים, הרי שלאור אופי הפגמים אין מניעה להכשירם. זאת, גם בהתאם לדין הקיים, וממילא בהתאם לסעיף 2 לנספח G להזמנה – שעה שהם אינם נוגעים לסכום הערבות, למשך הערבות ומועד פקיעתה, לאוטונומיות הערבות או למשך ההודעה הנדרש לצורך מימושה" [ההדגשה הוספה – ר. ר.]. עניינים אלה הם בדיוק ההיבטים שנבחנו ביחס לפגם בערבות דנן במסגרת הישיבה שנערכה ביום 2.1.2026. מכאן, שמקובלת עליי המסקנה כי גם התנאי השני מתקיים – לפיו ניתן היה לעמוד על כוונת המשיבה בהצעתה מהראיות האובייקטיביות שהונחו לפני ועדת המכרזים בזמן אמת, בעת פתיחת ההצעות. ( - ) שאלת תום הלב לצורך בחינת תום ליבה של המשיבה – ועמה גם הבנק – התבסס הניתוח שערך בית משפט קמא לעניין זה, בין היתר, על המשאבים הרבים שהשקיעה המשיבה בהצעת המכרז; על פניות הבנק במסגרת הליך הפרה-רולינג והשינויים שביקש להכניס שם; על העובדה שהמשיבה שילמה עמלה על הוצאת נוסח הערבות דנן; וכן בראי זהותו של הבנק, על מכלול החובות המשפטיות החלות עליו. על יסוד כל אלה, קבע בית המשפט כי אין מקום לראות בפעולות המשיבה בשיתוף הבנק משום פעולות תכסיסניות – אלא כטעויות תמות לב גרידא. לא מצאתי כי נפל בכך פגם. המערערות העלו בהקשר זה טענה ביחס להליך הפרה-רולינג בו נעזר הבנק בטרם הוגש נוסח הערבות. לשיטתן, יש ללמוד מהעובדה שהמשיבה ניסתה לשנות את הסעיף המדובר במסגרת אותו הליך; ומהוראות הוועדה הברורות בהקשר זה כי נוסח הערבות חייב להיות זהה לנוסח שהתבקש – כי אין מדובר בטעות סופר, כי אם ניסיון מכוון לשנות את הנוסח. ואולם, גם לטענות אלה נדרש בית משפט קמא ודחה אותן לגופן. זאת, בקבעו כי אין שום קשר בין הנוסח אותו התבקש הבנק לשנות במסגרת הליך הפרה-רולינג לבין הטעות שלבסוף השתרבבה בנוסח שנמסר. כן הובא בחשבון כי גם לו היה מתקבל הנוסח שהתבקש על ידי הבנק, ממילא הייתה ניתנת על ידיו ערבות בנקאית תקפה. דברים אלה מקובלים גם עליי. ( - ) היעדר פגיעה בעקרונות דיני המכרזים באופן דומה, לא מצאתי מקום להתערב גם במסקנה לפיה אין בענייננו פגיעה בעקרונות היסוד של דיני המכרזים, ובראשם עקרון השוויון. מסקנה זו נשענה בעיקר על מהות הפגם הנדון – טעות סופר; ועל כך כי כשמדובר בטעות שאין לה השפעה מהותית על נוסח הערבות שנדרש ומדובר בפגם טכני גרידא. ממילא הערבות מחייבת את הבנק באותם התנאים שבהם מחייבות הערבויות האחרות שהוגשו במסגרת המכרז. במצב דברים זה, לא נוצר למשיבה יתרון כלכלי על פני המציעות האחרות; ואין לומר כי הכשרת הפגם תביא לפגיעה בשוויון בין המציעים במכרז. טענות נוספות לטענת המערערות לא היה מקום להחיל בנסיבות המקרה דנן את התנאים שנקבעו בעניין אדמונית החורש, לצורך בחינת הכשרת הפגם בערבות – שכן מסמכי המכרז עיגנו מנגנונים פנימיים משל עצמם. לתמיכה בטענה זו, הן הפנו לעניין טי.אל.וי – שם נקבע כי כאשר מסמכי המכרז מעגנים מנגנונים ייעודיים למניעת תקלות בדרישות הערבות, אין צורך להידרש לניתוח המבחנים שנקבעו בעניין אדמונית החורש. לטעמי אין בטענה זו כדי לסייע למערערות. בעניין טי.אל.וי, בדומה לענייננו, עיגן המכרז מנגנונים פנימיים. בכלל זה הוגדרו תנאים מהותיים שביחס אליהם לא ניתן לתקן את הערבות, בעוד שלגבי יתר הפגמים – הותר תיקון. מטעם זה סבר בית המשפט כי משנקבע שהליקויים שנבחנו שם לא היו תנאים מהותיים לפי הגדרת המכרז, לא נדרש היה לבחון את המקרה גם בפריזמה של הלכת אדמונית החורש. בענייננו, גם אם נאמץ גישה זו ונבחן את הסוגיה על פי מנגנוני המכרז הפנימיים בלבד – הדבר לא יביא לשינוי המסקנה כי הוועדה פעלה כדין. כפי שיפורט להלן, דברים אלה אמורים הן ביחס להליך קבלת החלטותיה של הוועדה; הן באשר לקביעתה לגופה כי אין בפגם בערבות משום פגיעה ב"תנאי מהותי" שלא ניתן להכשיר. ראשית, בהתייחס לתהליך קבלת ההחלטה – הרי מעיון בפרוטוקולי ישיבות הוועדה כמו גם בפסק דינו של בית משפט קמא, עולה כי החלטת הוועדה להכשיר את הפגם שנפל בערבות שצורפה להצעת המשיבה, התקבלה לאחר הליך יסודי, סדור וממצה, בו נבחנו מכלול השיקולים הרלוונטיים; כמו גם מכלול החומרים שהונחו בפני הוועדה. כך, בדיון שנערך ביום 25.1.2026 – אשר לווה בייעוץ משפטי חיצוני ובו נבחנו כתבי הערבות שהגישו המציעים – איתרה הוועדה את הפגם בערבות. בהמלצת הייעוץ המשפטי, הוחלט לפנות אל הבנק לקבלת הבהרה מטעמו. ההחלטה לפנות אל הבנק התקבלה רק לאחר שאחד מחברי הוועדה וידא כי פנייה כאמור היא פרקטיקה מקובלת ונענה בהקשר זה כי "הערבות היא מסמך אוטונומי בין הבנק לוועדה, ולכן הפנייה נעשית ישירות לבנק" (פרוטוקול הדיון, בעמ' 57). לאחר קבלת הבהרת הבנק, קיימה הוועדה דיון מעמיק נוסף, בו נבחנה שאלת הפגם הערבות. גם דיון זה לווה בייעוץ משפטי חיצוני. במסגרת זו, הונחה בפני הוועדה התשתית העובדתית והמשפטית המלאה, לרבות ההנחיה להתבסס על תשובת הבנק העדכנית בלבד; וכן נפרסה בפניה סקירה מקיפה של ההתפתחות הפסיקתית בעניין פגמים בערבויות. זאת, מן הגישה המחמירה שרווחה בעבר, דרך המבחנים שנקבעו בעניין אדמונית החורש להכשרת פגמים בערבות, ועד הקולות האחרונים שנשמעו בפסיקה להגמשת תנאים אלה. כן נבחנו בהמשך גם המנגנונים הפנימיים שנקבעו במסגרת המכרז, ובפרט מנגנון הפרה-רולינג והגדרת התנאים המהותיים לפסילה. רק בתום בחינה מקיפה זו, הגיעה ועדת המכרזים לכלל מסקנה כי עניינו של הפגם בערבות שלפנינו מקורו בטעות שנעשתה בתום לב; שהטעות אינה פוגעת בעקרון השוויון וכי אין בה כדי להקנות למשיבה כל יתרון על פני יתר המציעים. כן קבעה הוועדה כי לא מדובר בפגם הנמנה עם התנאים המהותיים שנקבעו בסעיף 2 לנספח G (שכאמור לא ניתן להכשיר פגם בערבות לגביהם); וכך גם שאין בטעות זו משום פגיעה בתוקף הערבות. על יסוד מכלול קביעות אלה – מצאה הוועדה לנכון לקבוע פה אחד, כי הפגם בערבות נושא הדיון הוא בגדר פליטת קולמוס, ובהתאם לכך לעשות שימוש בסמכותה להכשרת הערבות. שנית, המערערות חוזרות וטוענות בערעורן כי הואיל ולשיטתן הפגם בערבות נושא הדיון עוסק באחד התנאים המהותיים – אשר הוגדרו בסעיף 2 לנספח G ככאלה שלא ניתן להכשיר פגם בעניינם (תנאי הנוגע ל" The duration and expiry date of the Bid Bond") – ממילא לא היה זה בסמכות הוועדה להכשירו. ואולם, כאמור, אפשרות זו לא נעלמה מעיניה של הוועדה. היא נדונה ונבחנה כבר במסגרת הדיון שנערך בישיבת הוועדה בזמן אמת בנוגע להכשרת הפגם בערבות, עוד בטרם התקבלה ההחלטה להכשיר את הפגם בערבות; והיא קיבלה גם ביטוי בפסק דינו של בית משפט קמא ונדחתה לגופה. כך, מפרוטוקול הדיון מיום 1.2.2026 עולה כי הוועדה נדרשה במפורש לשאלה האם הטעות הנופלת לגדרי "תנאי מהותי" לפי תנאי המכרז. זאת הן באופן כללי, הן ביחס לתנאי שעניינו במשך הערבות או במועד פקיעתה (עליו כאמור מנסות המערערות להסתמך). כך, ביחס להיבטים אלה הובהר כי: "בערבות שהוגשה על ידי המציע [המשיבה – ר. ר.] לא נפלה כל טעות בשני הרכיבים הנ"ל – צוינו מועד הגשת ההצעות (30 דצמבר, 2025) ומועד הפקיעה הנדרש 29 ביוני, 2027 (expiry date) וכן האמירה כי הערבות תיוותר בתוקף (shall remain valid) בין שני מועדים אלו, דהיינו משך זמן הערבות (duration). הפגם, אם כן, אינו במשך הערבות, כי אלא במילה 'not' אשר נוספה, יש להניח, כפליטת קולמוס. על פניו, יכולה להתעורר טענה לפיה עקב המצאות המילה 'not' הערבות כולה אינה בתוקף ומכאן הסטייה נוגעת לתנאי המהותי הנוגע ל-'משך' הערבות. פרשנות זו, נראית מרחיקת לכת ומובילה לתוצאה שאינה עולה בקנה אחד עם הרציונל העומד בבסיס הוראות סעיף 2.1.2 לנספח G" [ההדגשות אינן במקור – ר. ר.]. עמדה זו אומצה בפסק דינו של בית משפט קמא; והיא מקובלת גם עליי. דברים אלה אמורים, בשים לב לחוסר ההיגיון הפנימי הנוצר אם מאמצים את המילה "Not" כחלק אינטגרלי מנוסח הערבות; וכך גם בראי העובדה כי בנוסח הערבות צוינו כל המרכיבים הנדרשים: הן לעניין מועד הפקיעה, הן לעניין משך הערבות שנדרש (קרי, ממועד הגשת ההצעות ועד למועד הפקיעה שנקבע). במאמר מוסגר יוער כי ישיבת הוועדה האמורה נערכה לאחר שליחת דרישת ההבהרה אל הבנק. בהקשר זה טוענות המערערות כי לוועדה לא הייתה סמכות לשלוח דרישה זו, שכן לשיטתן סעיף 2.2 לנספח G מקנה סמכות לפנות בעניין הערבות רק כאשר מדובר בנושא שאינו תנאי מהותי; ואף זאת רק אל המציע – ולא אל הבנק. אינני מקבלת גם טענות אלה. סעיף 2.2 לנספח G קובע במפורש כי האמור בו מתווסף לכל סמכות אחרת המוקנית לוועדה על פי מסמכי המכרז או הדין ("without derogating any other prerogative of the Tender Documents or Law"). מכאן, שגם כאשר מדובר בערבויות, אין מדובר בהסדר ממצה. לכן, הסמכויות הנתונות לוועדה לפי סעיף זה מתווספות ליתר הסמכויות שנקבעו במכרז. בכלל זה מאפשרות הוראות סעיף 7.2.3 לוועדה לפנות לצד שלישי, בין היתר לשם קבלת הבהרה, בכל עניין הכלול בהצעה הדרוש לשם הערכתה: "The Tender Committee may request a Bidder, any Participating Entity or any other Entity or person to clarify any item included in any Bid and to submit any additional information, clarification, document, reference, etc., which is necessary in the opinion of the Tender Committee for the evaluation of the Bid or any part thereof." [ההדגשות הוספו – ר. ר.] כן יש לציין את הסמכות הרחבה המעוגנת בסעיף 7.2.7 למסמכי המכרז, המאפשרת גם היא פנייה לצד שלישי לקבלת הבהרה: "The Tender Committee may request a Bidder, any Participating Entity, any Entity or any other person to clarify, explain, substantiate, correct, amend, modify, verify, complete, supplement, delete, waive or add provisions, information, documents or any item included in the Bid (including, inter alia, to clarify apparent inconsistencies in the Bid or complete missing information) and/or to submit any additional information, document, clarification, reference, etc. which is necessary in the opinion of the Tender Committee for the evaluation of the Bid or any part thereof. In doing so, the Tender Committee may request a meeting or a presentation." [ההדגשות הוספו – ר. ר.] ממכלול האמור לעיל עולה אם כן כי תכליתו של סעיף 2.2 לנספח G – עליו מבקשות להסתמך המערערות – לא נועדה למנוע מהוועדה לפנות אל הבנק, שהוא מנפיק הערבות בעניין זה במישור היחסים שבין הוועדה לבנק; אלא להקנות לה סמכות לפנות גם למציע בעניין זה. סוף דבר: הערעור נדחה. למען שלמות התמונה נציין כי בטרם נחתם פסק הדין – הודיעו המערערות כי הן מבקשות למשוך את הבקשה לעיכוב ביצוע. אולם משזו התוצאה אליה הגענו – ממילא הבקשה לעיכוב ביצוע מתייתרת. המערערות יישאו בהוצאות הוועדה והמשיבה בסך של 10,000 ש"ח לכל אחת. רות רונן שופטת השופט דוד מינץ: אני מסכים. דוד מינץ שופט השופט עופר גרוסקופף: אני מסכים. שרבובה של המילה "not" במקרה זה היא טעות סופר מובהקת, שאינה שונה במהותה מהוספת הסימן "@" באותו מקום במשפט. פשיטא, בנסיבות המקרה, כי מדובר בפליטת קולמוס, שאין לייחס לה כל משמעות בניתוח מסמכים משפטיים – לא בחיקוק; לא בחוזה; אף לא בכתב ערבות אוטונומית. זאת ועוד, המקרה דנן מלמד פעם נוספת על חוסר התוחלת שבאימוץ מדיניות פרשנית דווקנית ונוקשה של ״אפס סובלנות לטעויות״, מתוך תקווה כי הדבר יוביל למציאות של ״אפס טעויות״. כנבואת השיר, "accidents will happen" – כך גם אם חשיבות העניין גבוהה, ומחיר הטעות אכזרי. אכן, הכלל הנוהג לפיו יש להקפיד הקפדה יתרה עם מציעים במכרז ביחס לנוסח הערבות הוא כלל משפטי ראוי וצודק. ואולם לכל כלל יש חריגים – והכלל בו עסקינן אינו חריג לכך. עופר גרוסקופף שופט הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת ר' רונן. ניתן היום, ב' סיוון תשפ"ו (18 מאי 2026). דוד מינץ שופט עופר גרוסקופף שופט רות רונן שופטת