אביסרור משה ובניו עבודות בנין ופתוח בע"מ נ. רשות מקרקעי ישראל

9 בבית המשפט העליון עע"מ 46730-11-25 לפני: כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופט אלכס שטיין כבוד השופטת רות רונן המערערת: אביסרור משה ובניו עבודות בנין ופתוח בע"מ נגד המשיבים: 1. רשות מקרקעי ישראל 2. כפר מלל מושב עובדים להתישבות חקלאית שיתופית בע"מ ערעור ובקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים בעת"מ 21293-05-25 מיום 20.7.2025, שניתן על ידי כב' השופט קובי ורדי בשם המערערים: עו"ד יניב איזרדל בשם המשיבה 1: עו"ד אופיר גבעתי בשם המשיב 2: עו"ד אורי ששון; עו"ד רועי בן סימון פסק-דין השופטת רות רונן: לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים בתל אביב-יפו (כב' השופט ק' ורדי) בעת"מ 21293-05-25 מיום 20.7.2025, בו נדחתה עתירת המערערת להורות למשיבה 1 (להלן: רמ"י) לערוך חישוב של המפרט הכספי בחוזה לרכישת מגרש בהתאם לשווי הנכון למועד הקצאתו של המגרש ביום 27.6.2019. לצד הערעור הוגשה בקשה לסעד זמני שיורה על עיכוב ביצועו של פסק הדין. הרקע העובדתי המשיב 2 (להלן: המושב) היה בעל זכות חכירה במספר חלקות מקרקעין. ביום 31.1.2018 התקשר המושב בהסכם עם רמ"י לפיו הוא ישיב לרמ"י חלקות שחכר ממנה בתמורה לפיצוי כספי ולזכות שתינתן למושב או למי מטעמו לרכוש מגרש בפטור ממכרז (להלן: הסכם ההשבה). בהמשך להסכמה בין הצדדים, הודיעה רמ"י למושב ביום 14.2.2018 כי המגרש שהוחלט להקצות לו בהתאם להסכם ההשבה הוא מגרש 814 בייעוד מגורים ד' בתוכנית תמ"ל 1045 (תוכנית מועדפת לדיור) בעיר בני-ברק, שפורסמה ביום 28.6.2018 (להלן: מגרש 814 או המגרש). בהמשך, ביום 3.11.2019, הודיעה רמ"י למושב במכתב על האפשרות לרכוש את מגרש 814 בפטור ממכרז (להלן: הודעת ההקצאה הראשונה). במכתב צוין כי בהתאם לשומה שנערכה ביום 25.9.2019 (להלן: השומה הראשונה), נאמד שווי המגרש בסך של כ-24.5 מיליון ש"ח, ועלויות הפיתוח הוערכו בסך של כ-22 מיליון ש"ח. עוד הובהר במכתב כי תוקף השומה הוא לשנה; כי הסכום האמור אינו סופי אלא כפוף לאישור הגורמים המוסמכים ברמ"י; וכי הקצאת המגרש מותנית באישור כלל הגורמים המוסמכים ברמ"י. בהמשך לכך, הודיע המושב כי הוא מעוניין בביצוע העסקה וכי יעדכן את רמ"י בדבר זהות הגורם מטעמו שירכוש את המגרש בפועל. ביום 23.12.2019 העביר המושב לרמ"י מכתב מחברת החשמל ממנו עולה כי קווי מתח עליון חוצים את המגרש; כי נכון למועד בו נכתב המכתב – אין תכנית מאושרת להעתקה או הטמנה שלהם; ובהתאם – אין צפי למועד סיום עבודות החשמל. ביום 5.1.2020 שלחה רמ"י מכתב למושב בו הודיעה כי לאחר בירור נוסף ביחס לקווי החשמל, היא החליטה להקפיא את הודעת ההקצאה הראשונה (להלן: הודעת ההקפאה). כן צוין כי רמ"י פועלת בנושא זה מול חברת החשמל, וכי לאחר שייחתם איתה הסכם – ניתן יהיה לדייק את המועדים לביצוע הטמנת קווי החשמל. במכתב הובהר גם כי הודעת ההקצאה הראשונה התבססה על השומה הראשונה, ואולם על פי נהלי רמ"י תוקפה של שומה זו הוא לשנה בלבד. ככל שיתאפשר המשך טיפול תוך פרק הזמן האמור – תשולם התמורה בהתאם לשומה הראשונה בתוספת הצמדה; ואלמלא כן – תוזמן על ידי רמ"י שומה עדכנית בצירוף הודעת הקצאה עדכנית. ביום 10.2.2020 נחתם הסכם בין המושב לבין המערערת, בו המחה המושב למערערת תמורת סך של 10 מיליון ש"ח בתוספת מע"מ את זכותו לרכוש את מגרש 814 בפטור ממכרז, בהתאם לתנאים שנקבעו בהסכם ההשבה (להלן: הסכם המחאת הזכויות). הודעת ההקצאה הראשונה והודעת ההקפאה צורפו כנספח להסכם זה. המערערת הצהירה בסעיף 4.3 להסכם האמור כי הקצאת המגרש בפועל על ידי רמ"י, תיעשה רק לאחר העתקת קווי החשמל המצויים במגרש. הסכם המחאת הזכויות קבע כי אם לא יתקבל אישור רמ"י לחתימת חוזה חכירה ולא יתקבל מרמ"י מפרט כספי תוך 24 חודשים ממועד חתימתו – ההסכם יבוטל. בהמשך, בשנת 2021, נחתמה תוספת להסכם המחאת הזכויות (להלן: התוספת להסכם) בה בוטלה מגבלת הזמן של 24 החודשים; ונקבע כי אם האישור והמפרט הכספי לא יתקבלו – המושב ישיב למערערת את התמורה ששולמה על ידיה. בין השנים 2023-2020 פנו המושב והמערערת מספר רב של פעמים לרמ"י בבקשה להקצות את המגרש, כאשר רמ"י הבהירה בתשובותיה כי הקצאה זו אינה אפשרית. לבסוף, ביום 11.12.2024 שלחה רמ"י מכתב למושב בו היא הודיעה על האפשרות לרכוש בפטור ממכרז את מגרש 814 (להלן: הודעת ההקצאה החדשה). במכתב צוין כי שווי המגרש נאמד בסך של כ-72 מיליון ש"ח ועלויות הפיתוח בסך של כ-26 מיליון ש"ח (להלן: השומה העדכנית). ביום 31.12.2024 השיב המושב לרמ"י כי המערערת מעוניינת לרכוש את הזכויות במגרש בהתאם למפרט הכספי המבוסס על השומה העדכנית כפי שצוין בהודעת ההקצאה החדשה. בתחילת ההליך קמא, טענה המערערת כי מכתב זה לא נשלח על דעתה וכי המושב לא היה מוסמך לייצגה. בהמשך היא ביקשה לשנות את גרסתה העובדתית והודתה כי מכתבו האמור של המושב נשלח על דעתה, בידיעתה ובהסכמתה (אלא שלטענתה ציין מנהלה כבר באותו יום כי נתוני המכתב שגויים – טענה שכפי שיובהר לא התקבלה על ידי בית משפט קמא בפסק דינו). ביום 1.1.2025 פנתה המערערת לרמ"י וציינה כי בהמשך להודעת המושב, היא מבקשת לדעת אילו מסמכים נחוצים לשם קידום הוצאת המפרט הכספי למערערת. בהמשך לכך, שלחה רמ"י לבא כוח המערערת מפרט כספי בהתאם לתמורה שצוינה בהודעת ההקצאה החדשה (להלן: המפרט הכספי) ונקבע מועד לתשלום התמורה. ביום 17.3.2025 העבירה המערערת את מסמכי המפרט הכספי חתומים על ידיה. ביני לביני נוהלו הליכי השגה משפטית על ידי המערערת מול רמ"י שעסקו בטענות לגבי חישוב שווי המגרש לפי שקלול וכן בטענה לגבי הוצאות הפיתוח (להלן: ההשגה המשפטית). ההליך בבית משפט קמא המערערת עתרה ביום 9.5.2025 כי בית המשפט יורה לרמ"י לערוך את המפרט הכספי של תמורת המגרש בהתאם להודעת ההקצאה הראשונה ולשומה הראשונה. טענתה העיקרית הייתה כי המגרש הוקצה כבר בהודעת ההקצאה הראשונה, ועל כן התמורה עבורו צריכה להיקבע בהתאם לשומה הראשונה. בד בבד עם הגשת העתירה, הגישה המערערת בקשה לצו ביניים שיאסור על שיווק המגרש ויאריך את המועד לתשלום עבור הזכויות במגרש. בית המשפט הוציא תחת ידיו ביום 11.5.2025 צו ארעי שתוקפו עד להחלטה אחרת. בפסק דינו מיום 20.7.2025 שהוא נושא הערעור (להלן: פסק הדין), דחה בית המשפט לעניינים מנהליים את העתירה. בפסק הדין נקבע כי המערערת התנהלה בחוסר תום לב דיוני ובחוסר ניקיון כפיים. היא לא צירפה את המושב לעתירה אף שהועלו נגדו בעתירה טענות רבות. רק לאחר צירופו של המושב – הסתבר כי הוא פעל מול רמ"י בידיעת המערערת ובהנחייתה. עוד צוין כי המערערת לא צירפה לעתירה מסמכים מהותיים ורלוונטיים, ובכלל זה את התוספת להסכם ממנה עולה כי למערערת היה ברור שנושא הסדרת החשמל עשוי לארוך זמן; ואת ההתכתבויות מול רמ"י בהם ציינה המערערת כי לא יהיו לה טענות בעניין זה. עוד נקבע – בהתבסס על מכלול הראיות שפורטו בהרחבה בפסק הדין – כי המערערת ידעה והסכימה בזמן אמת לעמדת רמ"י בעניין הצורך בהקצאה חדשה, ולגבי המועד הקובע לשומה. כן נקבע כי המערערת ידעה על אודות ההקצאה החדשה והסכימה כי היא תיעשה בהתאם לשומה העדכנית; וכי לכן העותרת מושתקת ומנועה מלטעון כנגד הודעת ההקצאה החדשה. לצד זאת, נפסק כי פרשנותה של המערערת לפיה ההקצאה 'הוקפאה' ועל כן ניתן 'להחיותה' אינה יכולה לעמוד. זאת, לאור פרשנותם של כלל המסמכים הרלוונטיים ובכלל זה הסכם ההשבה; הודעת ההקצאה הראשונה; הודעת ההקפאה; הסכם המחאת הזכויות והתוספת לו; חלופת המכתבים בין הצדדים בשנים 2023-2020; והתוספת להסכם. מטעמים אלה נדחתה גם טענת המערערת לפיה הודעת ההקצאה הראשונה הייתה הצעה בלתי חוזרת. עוד נפסק כי לא נפל פגם בהחלטת רמ"י להקפיא את ההקצאה חלף ביטולה, וזאת על רקע חוסר הוודאות ששרר במועד הודעת ההקפאה באשר למשך הזמן שיידרש לצורך ביצוע עבודות החשמל (שהיה בו כדי להשפיע על תוקפה של השומה הראשונה). הובהר כי ככל שלמערערת היו טענות כנגד הודעת ההקפאה, היה עליה להעלותן בזמן אמת. בנוסף הבהיר בית המשפט כי עמדת המערערת אף אינה מתיישבת עם ההיגיון והשכל הישר. כך, אין הצדקה להקצות למערערת בשנת 2024 מגרש שהיא לא שילמה כל תשלום עבורו, בהתאם לשווי הרלוונטי שלו לשנת 2019. זאת כאשר מחירי הקרקעות האמירו ושוויו הנוכחי של המגרש עולה בהרבה על שוויו ב-2019. במצב עניינים זה, ובפרט לאור השתלשלות הדברים כפי שפורטה בהרחבה בפסק הדין, החלטתה של רמ"י היא החלטה סבירה ואף מתבקשת. כמו כן, דחה בית משפט קמא את ניסיונה של המערערת להיבנות מפסק הדין בעניין סאב (עע"מ 1122/22 מדינת ישראל – רשות מקרקעי ישראל נ' סאב ניהול יזמות והשקעות (1.1.2023); להלן: עניין סאב), תוך שקבע כי יש לאבחן את האמור בו מעובדות המקרה דנן. המערערת הגישה ביום 31.7.2025 בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להגשת ערעור. ביום 26.8.2025 נעתר בית משפט קמא לבקשה באופן חלקי וקבע כי המועד לתשלום התמורה יוארך עד ליום 18.9.2025. בהמשך לכך הופקו למערערת שוברי תשלום – אלא שהמערערת לא שילמה דבר על חשבון התמורה. משכך שלחה לה רמ"י ביום 29.9.2025 הודעה לפיה אי תשלום השוברים שולל את זכותה לרכוש את המגרש וכי רמ"י פועלת לשיווקו. הערעור והבקשה לעיכוב ביצוע ביום 16.11.2026 הגישה המערערת את הערעור שלפנינו. בהודעת הערעור היא חוזרת וטוענת כי על פי נהליה של רמ"י, שווי המגרש צריך להיקבע נכון למועד ההקצאה; קרי במקרה דנן – מועד ההקצאה הראשונה שלא בוטלה מעולם. אילו רמ"י הייתה מבטלת את ההקצאה, הוראות הסכם ההשבה היו מחייבות אותה להקצות למושב מגרש אחר. עוד נטען כי הודעת ההקצאה החדשה אינה מהווה הקצאה. זאת הן לאור לשונה, הן משום שהיא לא נשלחה לבעל הזכויות הרלוונטי (קרי המערערת), הן משום ש"הקפאה" משמעה שאין צורך בהקצאה חדשה. המערערת מוסיפה וטוענת כנגד האופן בו יישם בית משפט קמא את פסק הדין בעניין סאב על המקרה שלפנינו. נטען כי בעניין סאב נקבע שיש לקבוע את שווי המגרש בהתאם לקבוע בהסכם ההשבה אף אם אין בכך הגיון כלכלי. משכך יש לקבוע במקרה דנן את מחיר המגרש בהתאם לשומה הראשונה משנת 2019. המערערת טוענת עוד כי המגבלות הנוגעות להטמנת קווי החשמל היו ידועות לרמ"י כבר בראשית שנת 2019, עוד בטרם נשלחה הודעת ההקצאה הראשונה. זאת ועוד, אילו הייתה הקצאת המגרש אכן נעשית רק לאחר הטמנת קווי החשמל, השומה הייתה צריכה להיערך רק ביוני 2025 ולא קודם לכן; וממילא לא חל כל שינוי עובדתי בין מועד הודעת ההקצאה הראשונה ומועד ההקצאה החדשה ביחס להטמנת קווי החשמל. מכאן שהעיכוב בהקצאת המגרש נבע רק מרצונה של רמ"י לקבל תמורה גבוהה יותר. כמו כן, המערערת מלינה על האופן בו פירש בית משפט קמא את התוספת להסכם, בה לא צוין דבר ביחס להסדרת קווי החשמל. לגישת המערערת קביעותיו של בית המשפט קמא הן מגמתיות ומנוגדות לראיות ולמסמכים. לטענתה, פסק הדין מבוסס על הנחות יסוד וקביעות עובדתיות שגויות, באופן המצדיק התערבות של ערכאת הערעור בממצאים עובדתיים. כן נטען שבית משפט קמא שגה גם בקביעותיו המשפטיות. כך, לא היה מקום לדרוש כי המערערת תשיג על הודעת ההקפאה בזמן אמת, משום שעל פי נהלי רמ"י המועד להגשת השגה משפטית הוא רק לאחר קבלת מפרט כספי ושומה. עוד הודגש כי לא היה מקום לקביעה בעניין ההשתק והמניעות משום שרמ"י לא העלתה טענות אלה בתשובותיה להשגה המשפטית. בד בבד עם הגשת הערעור, הגישה המערערת בקשה לצו ארעי ולסעד זמני שיורה על עיכוב ביצועו של פסק הדין, כאשר ביום 18.11.2025 ניתן על ידי צו ארעי שתוקפו עד להחלטה אחרת. בתשובתה לבקשה לעיכוב ביצוע טענה רמ"י כי דינה להידחות. זאת מאחר שאף שהמערערת התחייבה לשלם את מלוא הסכום נושא דרישת התמורה במקביל להשגה המשפטית; ואף שניתנה לה ארכה לתשלום על ידי בית משפט קמא עד ליום 18.9.2025 – היא לא עשתה כן, וחלף זאת הגישה ערעור ובקשה לעיכוב ביצוע חודשיים לאחר שהמועד האמור פג. לגופם של דברים, נטען כי הן שיקולים של מאזן הנוחות, הן שיקולים של סיכויי הערעור תומכים בדחיית הבקשה. בכל הנוגע לסיכויי הערעור, רמ"י סומכת ידיה על קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא, שמהן נובע כי המערערת הסכימה לשומה העדכנית וביקשה לרכוש את המגרש בהתאם לה; וכי השומה הראשונה עמדה בתוקף לשנה בלבד, כפי שצוין במפורש במסמכים השונים. רמ"י אף ציינה כי המערערת נמנעה מצירוף מסמכים מהותיים לעתירה. באשר לעניין סאב, טוענת רמ"י כי הוא אינו רלוונטי לענייננו בהסתמך על נימוקיו של בית משפט קמא. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, בבקשה לעיכוב ביצוע ובתשובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי יש מקום לדחות את הערעור בהתאם לתקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, החלות בענייננו מכוח תקנה 34(א) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 – וכך אציע לחבריי כי נעשה. בית המשפט קמא ביסס את פסק הדין על תשתית עובדתית וראייתית רחבת היקף הכוללת מסמכים רבים מכוחם הוא הסיק כי המערערת ידעה כי ההקצאה תתבסס על השומה העדכנית והסכימה לכך. אף שאין מדובר בערכאה ששמעה עדויות והתרשמה מהן, ערכאת הערעור תיטה שלא להתערב במסקנותיה העובדתיות אלא במקרים חריגים (עע"מ 2150/22 אסיס נ' משרד הבינוי והשיכון, המשרד הראשי, פסקה 13 (27.3.2023); עע"מ 5981/19 א. ברינג אירועים ואחזקות בע"מ נ' ועדת המשנה הנקודתית שליד הוועדה המחוזית לתכנון ‏ולבניה, פסקה 30 (3.1.2022)). גם לגופו של עניין אינני סבורה כי יש מקום להתערב במסקנותיו בית משפט קמא. כך, וכפי שצוין לעיל, בהודעת ההקפאה ציינה רמ"י כי הוחלט להקפיא את הודעת ההקצאה הראשונה עד לקביעת לוח זמנים להטמנת קווי החשמל. היא אף הבהירה בהודעה זו כי בהתאם לנהליה, תוקפה של השומה הראשונה הוא לשנה אחת בלבד; ולכן אם הטיפול לא יסתיים עד יוני 2020, תוזמן על ידיה שומה עדכנית. הודעה זו ניתנה כזכור עובר לחתימתו של הסכם המחאת הזכויות שהמערערת הייתה צד לו, וההודעה אף צורפה אליו. כאשר היא התקשרה בהסכם המחאת הזכויות, הייתה המערערת מודעת אפוא לעמדתה של רמ"י ולסיכון שהטיפול לא יסתיים עד חודש יוני 2020; וכי כתוצאה מכך תוצא שומה עדכנית למגרש, כפי שאכן קרה בפועל. משכך, וכפי שקבע בית משפט קמא – המערערת מושתקת היום, 5 שנים לאחר הודעת ההקפאה, מלטעון כי היה מקום להותיר את השומה הראשונה על כנה. יתר על כן, הפניות הרבות של המושב ושל המערערת לרמ"י בתקופה שבין שתי הודעות ההקצאה בבקשה להקצות את המגרש; ותשובותיה של רמ"י מהן עולה כי ההקצאה אינה אפשרית – מלמדות כי המערערת הייתה מודעת באותה עת לכך שההקצאה תבוצע רק לאחר שיושלם הטיפול בנושא קווי החשמל. מסקנה דומה עולה בבירור גם מהודעתו של המושב לרמ"י מיום 31.12.2024 בה הוא הודיע כי המערערת מעוניינת לרכוש את הזכויות במגרש בהתאם למפרט הכספי המבוסס על השומה העדכנית; וכן מפניית ההמשך של המערערת שנעשתה יום למחרת בה ביקשה לקבל מפרט כספי על שמה. המערערת הכחישה בתחילה כי פנייתו האמורה של המושב לרמ"י נעשתה בידיעתה ובהסכמתה – אך חזרה בה בהמשך מגרסתה האמורה. הן ההכחשה הראשונית, הן העמדה העדכנית של המערערת מחזקות את המסקנה לפיה המערערת הסכימה לרכוש את המגרש בהתאם לשומה העדכנית משנת 2024. במאמר מוסגר יצוין כי טענת המערערת בהקשר זה לפיה מנכ"ל המערערת ציין מלכתחילה כי נפלה טעות בשומה ולכן אין לראות אותה כמי שהסכימה לשומה העדכנית – נדחתה על ידי בית משפט קמא, שהפנה לעובדה כי הטעות אליה התייחס המנכ"ל לא התייחסה למועד עריכת השומה אלא רק לחישובן של הוצאות הפיתוח (כאשר גם ההשגה המשפטית שהגישה המערערת התייחסה לנושא זה). לצד זאת, אין גם מקום לקבל את טענת המערערת לפיה לא השתנה דבר בין מועד הודעת ההקפאה למועד ההקצאה החדשה; וכי פרק הזמן הזה נועד רק על מנת לחייב אותה בתמורה גבוהה יותר. בתקופה מאז משלוח הודעת ההקפאה ועד להודעת ההקצאה החדשה – פרק זמן של כ-4 שנים – לא נמצא פתרון לנושא הטמנת קווי החשמל. רק בהודעת ההקצאה החדשה – בחודש דצמבר 2024 – צוין כי נושא החשמל עתיד להיפתר עד ליוני 2025. ואכן מספר חודשים לאחר מכן הודיע בא כוחה של רמ"י כי "נושא קווי החשמל הסתיים, אין חשמל והעניין נפתר" (ראו שורה 15, עמ' 9 לפרוטוקול הדיון בבית משפט קמא מיום 16.7.2025). כלומר, הנסיבות אכן השתנו במועד בו נשלחה הודעת ההקצאה החדשה כאשר רק באותה עת היה צפי לפתרון נושא קווי החשמל. המערערת טענה עוד כי אם סוגית החשמל היא אכן זו שעיכבה את ההקצאה – היה על רמ"י לשלוח את הודעת ההקצאה החדשה רק לאחר הסרתם בפועל של קווי החשמל. אינני מקבלת את הטענה ועל כל פנים אין בה כדי להשפיע על הערעור דנן. ראשית, המערערת לא טענה, וודאי שלא הוכיחה, כי אילו השומה הייתה נערכת נכון למועד הסרת קווי החשמל, שווי המגרש היה נמוך יותר מהשווי בהתאם לשומה העדכנית. לכן גם אילו הייתה רמ"י מעריכה את שווי המגרש במועד הסרת קווי החשמל – ספק אם היה בכך כדי להועיל למערערת. זאת בפרט כאשר גם לגישת המערערת עצמה שווי המגרש עלה במהלך הזמן (והיא אף טענה כי זה היה הטעם לכך שרמ"י התמהמהה). אם אלה הם פני הדברים – המתנה של פרק זמן נוסף הייתה מעלה את שווי המגרש מעבר לשומה העדכנית ולא להיפך. עריכת השומה העדכנית עוד בטרם הושלם הטיפול בהטמנת קווי החשמל, מעידה אפוא כי רמ"י לא פעלה רק כדי להעלות את שווי התמורה עבור המגרש (שאם זה היה המצב – סביר להניח כי היא אכן הייתה ממתינה פרק זמן נוסף עד להטמנת קווי החשמל ומוציאה את השומה העדכנית רק אז). בשולי הדברים, יצוין כי פסק הדין בעניין סאב אינו משליך על ענייננו. סעיף 3.2.5 להחלטת מועצת מקרקעי ישראל מס' 1470 קובע כדלקמן: "מחיר מגרשי ההקצאה בפטור יקבע לאחר שיווק של 40% יחידות הדיור ובתוכניות לתעסוקה 40% לפחות מכלל המגרשים הסחירים בתכנית ויעמוד על הממוצע המשוקלל של המחירים שזכו במכרזים כאמור. ככל שמאפייניהם התכנוניים או הפיזיים של מגרשי ההקצאה בפטור יחייבו התאמות למחיר שנקבע במכרז כאמור, יקבעו ההתאמות הדרושות על ידי השמאי הממשלתי הראשי או מי שמינה לענין זה. במתחמים המיועדים לשיווק בתוכנית מחיר למשתכן, מחיר מגרשי ההקצאה בפטור ממכרז יקבע על בסיס שומה עדכנית" פסק הדין בעניין סאב עסק בשאלת אופן חישוב הממוצע המשוקלל אליו מתייחס הסעיף – האם יש לחשבו ביחס לכל שטח המתחם ששווק; או שניתן לחשב אותו גם ביחס למתחם משנה בתוך שטח המתחם הכולל. באותו עניין בחן בית המשפט את פרשנותו של הסכם ההשבה הקונקרטי נושא פסק הדין, וקבע – לאור לשונו של אותו הסכם – כי יש לבחון את הממוצע המשוקלל ביחס לכל שטח המתחם, אף אם אין בכך הגיון כלכלי (ראו פסקאות 20-19 לפסק הדין). עניין סאב עסק אפוא בפרשנות הוראותיו של הסכם ההשבה הקונקרטי נושא אותו עניין, ואין באמור בו כדי להשליך על המחלוקת נושא הערעור דנן. מן המקובץ לעיל עולה כי הודעת הערעור לא הציגה כל נימוק המצדיק את התערבותנו בפסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים, ועל כן אני סבורה כי יש מקום להורות על דחיית הערעור על הסף. לפני סיום יוזכר כי המערערת הגישה לבית משפט קמא בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. בהחלטתו קבע בית משפט קמא כאמור כי המועד לתשלום עבור המגרש יוארך והמערערת תוכל לשלם עבורו עד יום 18.9.2025. המערערת לא עמדה במועד זה, ורמ"י הודיעה לה כי זכותה לרכוש את המגרש נשללה, וכי היא מתכוונת לכן לשווק את המגרש. חרף האמור, המערערת הגישה את הערעור דנן ועמו את בקשתה לצו ארעי ולעיכוב ביצוע רק כחודשיים אחרי המועד האחרון שנקבע לה לתשלום בהחלטתו של בית משפט קמא. די היה בהתנהלות זו כדי להצדיק את דחיית בקשתה של המערערת לעיכוב ביצוע. סוף דבר: מהטעמים המפורטים לעיל, אציע לחבריי כי נדחה את הערעור. הצו הארעי שניתן ביום 18.11.2025 בטל אף הוא. מאחר שרמ"י השיבה לבקשת המערערת לעיכוב ביצוע – תחוב המערערת בהוצאותיה בסך 10,000 ש"ח. ניתן היום, כ"ב ניסן תשפ"ו (09 אפריל 2026). דוד מינץ שופט אלכס שטיין שופט רות רונן שופטת