רולן בע"מ נ. מועצה אזורית גולן

33 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מינהליים עע"מ 7371/20 לפני: כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט ע' גרוסקופף המערערת: רולן בע"מ נ ג ד המשיבות: 1. מועצה אזורית גולן 2. אקרשטיין תעשיות בע"מ 3. מנובילד פילד 4. ישראמרין בניה מודולרית בע"מ 5. אחים סלטי הנדסה בע"מ ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים בעת"מ 51103-07-20 מיום 29.9.2020 שניתן על ידי כב' השופט יונתן אברהם תאריך הישיבה: י"ט באדר התשפ"א (3.3.2021) בשם המערערת: עו"ד דן מרויץ; עו"ד ירון מרויץ; עו"ד אביטל ורון בשם המשיבה 1: עו"ד קורין יעקב; עו"ד רועי מגל בשם המשיבה 2: עו"ד בנימין שפר; עו"ד מיה עשבי; עו"ד יעל רוזנברג פסק-דין השופט ע' גרוסקופף: לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופט יונתן אברהם) בעת"מ 51103-07-20 מיום 29.9.2020, במסגרתו נדחתה עתירת המערערת, רולן בע"מ, לביטול החלטת ראש מועצה אזורית גולן לאשר את החלטת ועדת המכרזים של המועצה, שניתנה בישיבתה מיום 23.6.2020. בהחלטה זו, הכריזה ועדת המכרזים על המשיבה 2, אקרשטיין תעשיות בע"מ, כזוכה במכרז פומבי מס' 08/2020 לאספקת מבנים יבילים למגורים ביישובי המועצה. רקע והליכים קודמים עניינו של הערעור דנן במכרז פומבי מס' 08/2020 "לביצוע תכנון, ייצור, אספקה והצבת מבנים יבילים למגורים שיוצבו בישובים ברמת הגולן" (להלן: המכרז), שפרסמה המשיבה 1, מועצה אזורית גולן (להלן: המועצה), בחודש אפריל 2020. ברקע פרסומו של המכרז ניצבת החלטת ממשלה מס' 2262 מיום 8.1.2017, שכותרתה "פיתוח כלכלי של מחוז הצפון וצעדים משלימים לעיר חיפה", ורצונה של המועצה לקלוט משפחות חדשות ברמת הגולן. כאמור בפתח המכרז, תחת הכותרת "אספקת מבנים יבילים למגורים – תנאים כלליים" (להלן: פרק התנאים הכלליים), מטרתו היא "יצירת הסכם לספק זוכה לתכנון, ייצור, ביסוס והצבת כ-80-90 מבנים לדיור זמני אשר יוצבו בכ-20 יישובים שונים בגולן ע"פ סדר העדיפות שייקבע ע"י המזמינה". בסמוך לאחר מכן צוין כי "להלן תיאור כללי של עיקרי העבודות: ייצור, אספקה, ביסוס והצבת מבנים יבילים/מתועשים חדשים למגורים, ועבודות אחרות. הכל בהתאם לתוכניות, למפרטים ולכתבי-הכמויות של כל הזמנת עבודה בנפרד, כפי שיועברו לקבלן מעת לעת במהלך תקופת ההתקשרות" (ההדגשה במקור). בהתייחס לתנאי הסף להשתתפות במכרז, צוין בין היתר כי "על מגיש ההצעה להיות בעל ניסיון קודם בייצור ואספקת מבנים יבילים/מתועשים בישראל דוגמת הדגמים במפרטים הטכניים, במשך 3 השנים לפני מועד הגשת ההצעה למכרז" (סעיף 8(ג) לפרק התנאים הכלליים. להלן: סעיף הניסיון הקודם). תחת סעיף בכותרת "אמות מידה לבחינת ההצעה הטובה ביותר", צוין כי ההצעות ייבחנו על פי שקלול של מחיר (50%) ואיכות (50%), ובהמשך לכך צוין כי בחלוקת הניקוד לגבי איכות ההצעה יינתן ניקוד מרבי של 20% ל"איכות ומפרט התכנון האדריכלי למבנה" (סעיף 18 לפרק התנאים הכלליים. להלן: סעיף אמות המידה). למכרז צורפו מסמכים שונים, שהוגדרו "חלק בלתי נפרד" ממנו, וביניהם "מסמך ד': התנאים המיוחדים" (להלן: נספח התנאים המיוחדים), "מסמך ה': המפרטים הטכניים המיוחדים" (להלן: המפרט הטכני המיוחד), וכן "מסמך ו': ערבות לקיום ההצעה" (להלן: נוסח הערבות). המפרט הטכני המיוחד ונוסח הערבות ניצבים במוקד המחלוקת הנטושה בין הצדדים להליך דנן, ועל כן נערוך אתנחתא קלה להצגת מסמכים אלה בטרם נמשיך עם תיאור ההשתלשלות העובדתית הנוגעת לענייננו. המפרט הטכני המיוחד – כאמור בפתחו, "מתייחס לתכנון, ייצור, ביסוס והצבת מבנה מתועש יביל למגורים בשטח של כ-65/55 מ"ר כולל ממ"ד, בהתאם לתוכנית האדריכלית שתבוצע ע"י המציעה שתתבסס על הסקיצה הרעיונית המצורפת" (סעיף 1(א)). בהתאם למפרט הטכני המיוחד, "הביסוס יבוצע בהתאם לאופי הקרקע ע"ב דו"ח יועץ קרקע שיוגש ע"י המזמין, ותכנית קונסטרוקטיבית שתוכן ע"י מהנדס החברה המייצרת את המבנים" (סעיף 1(ג)), ולאחר מכן צוין כי "המבנים יתוכננו ויונחו בצמדים (דו משפחתי) בתצורת 'גב אל גב' (ע"פ סקיצה רעיונית מצורפת). באחריות החברה לתכנן תכנית אדריכלית והנדסית למבנה ולאשרה מול המזמינה" (סעיף 1(ד)). בנוסף צוין כי "במסגרת תהליך המכרז, יציג הקבלן מבנה אחד מושלם או מבנה דומה למבנה הנדרש" (סעיף 1(ו)), וכן כי "הממ"ד ייבנה לפי הנחיות פקע"ר [פיקוד העורף – ע' ג'] וברמה מקצועית גבוהה" (סעיף 1(ז)). תחת סעיף הנושא כותרת בשם "תכנון", צוין כי "הקבלן יתכנן המבנים באופן שיתאימו לתכניות הרעיונית, לדרישת התקנים הישראליים המעודכנים הרלוונטיים, המפרט הטכני המיוחד, המפרט הכללי בהוצאת משהב"ט [משרד הביטחון – ע' ג'] ... וברמה מקצועית גבוהה" (סעיף 3(א)). בהמשך המפרט הטכני המיוחד, צוין כי רצפת המבנה "תהיה עשויה מבטון מזוין... הרצפה תתוכנן בהתאם למפרט מת"י [מכון התקנים הישראלי – ע' ג'] ובהתאם ליתר התקנים הרלוונטיים... שלדת הפלדה תהיה מפרופילי IPN, IPE, UPB..." (סעיף 6(א)). מעבר לאמור, הוצגו במפרט הטכני המיוחד דרישות קונסטרוקטיביות רבות נוספות, כגון דרישה שקירות החוץ "יבוצעו מלוחות דנסגלאס שלמים בעובי 16 מ"מ לפחות כולל רשת PVC וטיח סלע על כל הקיר..." (סעיף 6(ה)(2)), ושתקרת המבנה "תהיה עשוייה מלוחות גבס עמיד מים... לרבות קונסטרוקציה מפרופילי RHS [פרופילים העשויים מפלדה – ע' ג'] ומסלולים מפח מגולוון..." (סעיף 7). מטעמים שיובהרו להלן, נוסיף כי בהתייחס לדרישות בנוגע ל"קירות חוץ וגמלונים", צוין כי "במידה ומדובר במבנה בבניה קלה, שלד הקירות מפרופילי RHS בכל פינות המבנה וניצבים ומסלולים מפח מגולוון" (סעיף 6(ה)(1)). הצדדים חלוקים בשאלה אם דרישות המפרט הטכני המיוחד מחייבות כלשונן, ומכוונות למבנים שייבנו ב"בנייה קלה" בלבד (כטענת המערערת), או שמא מהוות הן אך ורק רף תחתון ממנו ניתן, ואף רצוי, לעלות, על ידי הצעת בניית מבנים יבילים באיכות גבוהה יותר, כגון מבנים יבילים מתועשים מבטון (כטענת המשיבות 2-1). נוסח הערבות – נסתפק בשלב זה בציון העובדה כי המדובר במסמך בן עמוד אחד, בו נפלה שגגה בשם נמענת הערבות: במקום "מועצה אזורית גולן", שמה הנכון של עורכת המכרז, נכתב "מועצה אזורית רמת הגולן" (ההדגשה הוספה). למען הסר ספק נבהיר כי אין מועצה אזורית בישראל בשם "מועצה אזורית רמת הגולן", וכי מועצה אזורית גולן היא המועצה האזורית הפועלת ברמת הגולן. עוד יצוין כי בתחתית נוסח הערבות נרשמה הערה לפיה "שום נוסח אחר של ערבות לא יתקבל". וכעת, נשוב לסקירת רצף האירועים הדרושים לנו: ביום 6.4.2020 התקיים מפגש למציעים פוטנציאליים (להלן: המפגש למציעים פוטנציאליים). במסמך סיכום המפגש, שנערך על ידי המועצה, ונשלח למשתתפים, נכתב בין היתר כי "ייצור המבנה יהיה בהתאם למפרט הטכני המיוחד ובהתאם לתוכניות מאושרות לביצוע" (עמ' 5), וכן כי על עמודי המבנה להיות "מפרופילי RHS לפי תוכנית קונסטרוקציה. הקונסטרוקציה מפרופילים פח מגולוון" (עמ' 6). בחלוף כשבוע, ביום 12.4.2020, שלחה המועצה למציעים הפוטנציאליים דואר אלקטרוני בו השיבה לשאלות שנשאלה, כאשר בהודעה אליה צורפו התשובות הדגישה כי "נשמח לראות פתרונות יצירתיים למבנים איכותיים יותר מהמקובל בענף ובכל מקרה נפסול מבנים שאינם עומדים במפרט הטכני שהועבר אליכם בדגש על רמת הבידוד הנדרשת וההגדרות הקונסטרוקטיביות" (להלן: המענה לשאלות המציעים הפוטנציאליים). בדואר אלקטרוני נוסף שנשלח למחרת, ביום 13.4.2020, הודיעה המועצה כי "חלה טעות בנוסח הערבות", והובהר כי על הערבות להיכתב לזכות "מועצה אזורית גולן", ולא לזכות "מועצה אזורית רמת הגולן" (להלן: ההבהרה ביחס לנוסח הערבות). עם זאת, המועצה לא הפיצה נוסח ערבות מתוקן. למכרז ניגשו לבסוף 5 חברות: המערערת, רולן בע"מ (להלן: המערערת), וכן המשיבות 5-2 – אקרשטיין תעשיות בע"מ, מנובילד-פלד, ישראמרין בנייה מודולרית בע"מ ואחים סלטי הנדסה בע"מ (להלן: אקרשטיין, מנובילד, ישראמרין ו-אחים סלטי, בהתאמה, וכולן יחד עם המערערת: המציעות). ביום 31.5.2020 הודיעה המועצה למציעות כי מנובילד נבחרה כזוכה במכרז, וזאת בהתבסס על המלצת ועדה מקצועית שמונתה על ידי ועדת המכרזים של המועצה (להלן: המלצת הועדה המקצועית ו-ועדת המכרזים, בהתאמה). בחלוף מספר ימים, ביום 3.6.2020, פנתה המערערת למועצה בבקשה לפסול את זכייתה של מנובילד, בין היתר משום שלא עמדה בתנאי הסף להשתתפות במכרז, ומכיוון שצירפה ערבות לזכות "מועצה אזורית רמת הגולן" וזאת חרף ההבהרה ביחס לנוסח הערבות. המערערת הוסיפה וציינה בפנייתה כי המבנים שהוצעו – הן על ידי מנובילד והן על ידי אקרשטיין – הינם מבני בטון, שאינם עומדים בתנאי המפרט הטכני המיוחד. המערערת סברה כי מהמלצת הועדה המקצועית עולה כי היא זו שזכתה לניקוד הגבוה ביותר מבין המציעות שעמדו בתנאי המכרז, ועל כן ביקשה מהמועצה להכריז עליה כזוכה. כעבור כחודש, ביום 25.6.2020, השיבה המועצה לפנייתה של המערערת, והודיעה על החלטת ועדת המכרזים מיום 23.6.2020, עליה היה חתום ראש המועצה, לפסול את זכייתה של מנובילד, ולהכריז על אקרשטיין כזוכה החלופית במכרז. עוד צוין בהחלטה זו של ועדת המכרזים, כי העובדה שהערבות שהגישה אקרשטיין ממוענת אף היא ל"מועצה אזורית רמת הגולן" – לא תביא לפסילת הצעתה, וזאת בתנאי שאקרשטיין תמציא תוך מספר ימים מכתב הבהרה מהבנק שהנפיק את הערבות, לפיו יכבדהּ חרף השיבוש הקל בשם המועצה (להשלמת עניין זה יצוין כי ביום 24.6.2020 הנפיק הבנק הבינלאומי מסמך הבהרה כאמור, בגדרו צוין כי "גם אלמלא תיקון זה היה הבנק מכבד את הערבות חרף הטעות בשם המועצה". להלן: ההבהרה מטעם הבנק הבינלאומי). כן צוין בהחלטת ועדת המכרזים כי מקובלת עליה חוות דעת מקצועית מיום 16.6.2020, אשר נערכה על ידי המהנדס אנדי קליין ומנהל הפרוייקט אבי חורב מחברת פלד קליין – ייזום וניהול פרויקטים בע"מ (להלן: חוו"ד פלד-קליין), לפיה הצעת אקרשטיין להקמת מבנים העשויים מבטון עומדת בדרישות המפרט הטכני המיוחד. על החלטה זו של ועדת המכרזים הוגשה העתירה מושא הערעור דנן. ביום 1.7.2020, טרם הגשת עתירתה, פנתה המערערת שוב למועצה בבקשה לפסול את זכייתה של אקרשטיין, משלושה טעמים: הצעתה של אקרשטיין היא למבנים השונים מהותית מסוג המבנים שנדרשו במפרט הטכני המיוחד; פגם בערבות הבנקאית שהמציאה אקרשטיין; והעדר ניסיון של אקרשטיין בבניית המבנים שנדרשו במכרז. בפנייה זו חזרה המערערת על עמדתה כי על ועדת המכרזים להכריז עליה כזוכה במכרז. בחלוף מספר ימים, ביום 5.7.2020, דחתה המועצה את עמדת המערערת והציגה את נימוקיה בשאלה מדוע אין לפסול את הצעת אקרשטיין. במסגרת זו, צוין בין היתר כי "המועצה, ובכלל זה ועדת המכרזים שלה, וראש המועצה, מוצאים כי המבנים שהוצעו על ידי חברת אקרשטיין עונים על האמור במפרט הטכני, ויש בהם כדי להציג מבנה יביל איכותי המבוסס על פתרון יצירתי המבטיח משך חיים ('קיים') ארוך במידה משמעותית, ובהתאם הם זכו לניקוד גבוה יותר". ימים ספורים לאחר מכן, ביום 8.7.2020, פנתה המערערת פעם נוספת למועצה עם דרישה לפסילת אקרשטיין, ולצד זאת ביקשה "כי עד להכרעה במחלוקת לא תתקשרו עם אקרשטיין בהתקשרות מחייבת כלשהי בקשר למכרז". למחרת, ביום 9.7.2020, הבהירה המועצה כי היא עומדת על עמדתה והוסיפה וציינה כי "ההתקשרות עם אקרשטיין יצאה לדרך ואין בכוונת המועצה לעכב את קידום הפרויקט". כעבור מספר ימים, ביום 12.7.2020, פנתה שוב המערערת למועצה תוך שציינה כי טרם קיבלה הודעה לפיה ראש המועצה אישר את המלצת ועדת המכרזים להכריז על אקרשטיין כזוכה במכרז. לאחר יומיים, ביום 14.7.2020, הודיעה המועצה למערערת כי המלצת ועדת המכרזים האמורה אושרה ונחתמה על ידי ראש המועצה בסמוך לאחר שהתקבלה, ושבה וציינה כי ההסכם עם אקרשטיין יצא לדרך וכי אין בכוונתה לעכב את קידום הפרויקט. על רקע זה הוגשה ביום 22.7.2020 העתירה המנהלית מושא הערעור דנן, במסגרתה עמדה המערערת על הדרישות שהפנתה למועצה. לצד העתירה הוגשה בקשה לצו ביניים. למחרת, ביום 23.7.2020, הורה בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט שאהר אטרש), במעמד צד אחד, על מתן צו ארעי "האוסר על המשיבה 1 להתקשר עם המשיבה 2 בחוזה נשוא מכרז מס' 08/2020 לאספקת מבנים יבילים למגורים, וככל שהמשיבה 1 כבר התקשרה בחוזה זה, להפסיק כל פעולה בקשר לביצועו של החוזה וזאת עד למתן החלטה אחרת" (להלן: צו המניעה). בהחלטה נוספת מיום 17.8.2020, צומצם צו המניעה בהסכמת הצדדים ונקבע כי הוא "לא יחול על בניית 10 המגורונים המיועדים לישוב מיצר" שבתחומי המועצה. יצוין כי הסכמה זו הושגה בכפוף לשמירת זכויות הצדדים ולפיצוי המערערת על ידי המועצה בגין 10 מגורונים אלה, ככל שתתקבל העתירה. במאמר מוסגר, יוער כי בהתאם להסדר דיוני שהוסכם על הצדדים הכריע בית המשפט קמא בעתירה על יסוד עמדותיהם ביחס לבקשה למתן צו ביניים. כן יצוין, כי במסגרת התדיינות זו הגישו אקרשטיין והמערערת השלמות טיעון אשר עסקו, בין השאר, בשאלת עמידת המערערת בתנאי המכרז. בתמצית, אקרשטיין טענה כי במסגרת ההליך שהתנהל בבית המשפט קמא התברר שהמערערת לא צרפה כלל מפרט טכני להצעתה למכרז; שהמפרט הטכני הוגש על ידה רק כחומר משלים לאחר המועדים שנקבעו להגשת הצעות; ושהמפרט הטכני שהוגש בסופו של דבר על ידי המערערת סוטה אף הוא מהדרישות הקונסטרוקטיביות שהוצגו במפרט הטכני המיוחד שצורף למכרז. המערערת מצדה טענה כי לא פעלה בחוסר תום לב כאשר לא צירפה להצעתה מפרט טכני, שהרי במכרז נקבע כי המפרט הטכני המיוחד, שפורסם כחלק מהמכרז, מהווה חלק בלתי נפרד ממסמכיו של המכרז ומהחוזה שייחתם. עוד טענה המערערת כי אין לראות במסמך ה"מפרט" שהוגש על ידה באיחור, כטענת אקרשטיין, חלק מהצעתה. נטען כי המסמך האמור עוסק בפן האדריכלי של המבנים, וכי הוא נשלח למועצה לאחר שגורם מטעמה ביקש מהמערערת לשלוח חתך של הרצפה, הקיר והגג של המבנה שהוצג בהצעתה. בצד האמור, הדגישה המערערת כי היא התחייבה בהצעתה לבנות את המבנים בהתאם למפרט הטכני המיוחד, ללא כל שינוי או הסתייגות, וכי כך בכוונתה לעשות לכשתוכרז כזוכה במכרז. פסק דינו של בית המשפט קמא ביום 29.9.2020 ניתן פסק דינו של בית המשפט קמא, במסגרתו נדחתה עתירת המערערת. תחילה סקר בית המשפט את טענות הצדדים, ובתוך כך גם את אלה שהעלו הצדדים במסגרת השלמות הטיעון, וציין כי מנובילד, ישראמרין ואחים סלטי (המשיבות 5-3) לא הגיבו לעתירה. בהמשך לכך, עמד בית המשפט על המסגרת הנורמטיבית הנדרשת להכרעתו, והפנה לפסיקה ולספרות בעניין כללי הפרשנות החלים על מכרז. ביישום הדברים על המקרה דנן, קבע בית המשפט כי עדיפה בעיניו הפרשנות שהציעו המשיבות 2-1 למכרז, על פני הפרשנות שהציעה לו המערערת. לביסוס מסקנתו, הפנה בית המשפט למספר סעיפים בפרק התנאים הכלליים של המכרז, שצוטטו בפסקאות 2-1 לעיל, בהם מצוין כי ההצעות המבוקשות הן בין היתר ל"תכנון" מבנים יבילים/מתועשים למגורים. על יסוד כך נקבע כי עניין לנו במכרז הכולל גם תכנון של המבנים, והודגש כי בפרק התנאים הכלליים לא סויג תכנון זה לטכנולוגיה של בניה קלה דווקא. לתמיכה באמור, הפנה בית המשפט לדברים דומים שנכתבו בנספח התנאים המיוחדים, וציין כי בטבלה שהוצגה במסגרתו נכתב כי על שני הדגמים האפשריים למבני המכרז להיות "בהתאם לתשריט רעיוני וכמפורט במפרט הטכני" (סעיף 2 לנספח התנאים המיוחדים). בשל כך, נקבע כי "התשריט מושא המפרט הטכני המלמד על המבנים הנדרשים לתכנון הינו אך רעיוני, קרי ניתן לתכנן אף מבנה דומה ולא זהה לזה שהוצג במפרט" (פסקה 87 לפסק הדין; ההדגשה במקור). בית המשפט הוסיף והפנה גם למספר סעיפים במפרט הטכני המיוחד, שעיקריהם צוטטו בפסקה 3 לעיל, וקבע כדלהלן: "מהמפרט הטכני המיוחד עולה, כי מדובר במכרז הכולל תכנון של מבנה מתועש יביל, ללא כל דרישה כי התכנון יעשה בטכנולוגיה של בניה קלה דווקא. כמו כן, בתכנון הנדרש אין כל חובה להציג מבנה זהה למבנה שנדרש, וניתן להציג אף 'מבנה דומה', וכי המבנה שיתוכנן צריך להתאים אך 'רעיונית' לסקיצה מושא המפרט. למעשה הפעם היחידה בה אוזכרו המילים: 'בניה קלה', הינה בסעיף 6(ה)(1) למפרט שצוטט לעיל. עם זאת, אף מאזכור זה ניתן ללמוד, כי בנית המבנים היבילים בטכנולוגיה של בנייה קלה הינה אחת האופציות, ברם היא אינה הטכנולוגיה בלעדית עת צוינו במפרט הטכני בפירוש צמד המילים 'במידה ומדובר', קרי ישנה אפשרות לכלול הצעה שאינה בבניה קלה. כן עולה מסעיף 6(ה)(1) הנ"ל, כי במידה ומציע מחליט להציע מבנה בטכנולוגיה של בניה קלה, אזי הוא אינו יכול לרדת מדרישת מינימום ולפיה: 'שלד הקירות מפרופילי RHS בכל פינות המבנה וניצבים ומסלולים מפח מגולוון'. כך שהדרישה הנ"ל, הינה דרישה מינימלית שממנה ניתן לעלות מעלה. קרי להציע בניה איכותית יותר" (פסקה 91 לפסק הדין; ההדגשה במקור). חיזוק לדברים אלה מצא בית המשפט בסעיף אמות המידה (סעיף 18 למכרז, שצוטט בפסקה 2 לעיל), ובעניין זה קבע כי: "מסעיף זה עולה בבירור, כי מנסח המכרז ייחס חשיבות גם לאיכותה של ההצעה, קרי לאיכות המבנים שיתוכננו, ולא רק למחיר שיתן מגיש ההצעה. תנאי המכרז דרשו, כי ההצעה שתוגש תהיה הצעה מאזנת בין מחיר לאיכות (50%-50%). בתוך כך ברור הוא, כי הצעה זולה מדי ושאינה איכותית לא תיבחר ולהיפך. המטרה היא לכן לקבל מאת המציעים הצעות הכוללות תכנון של מבנים במחירים נמוכים ממחירי המטרה שהוגדרו במכרז (ראו מחירי המטרה במסגרת מסמך א' שכותרתו היא הצעת הקבלן לשני הדגמים שנתבקשו במכרז), ובאיכות האופטימלית שניתן לקבל במחירים אלו. המועצה אף הציגה בתנאי המכרז רף תחתון של איכות, 'במידה ומדובר בבניה קלה', וכן רף עליון של עלות (כאמור מחירי המטרה לעיל). הצגת הטווח הנ"ל בהעדר כל דרישה במכרז לתכנון המבנים באמצעות טכנולוגיה של בניה קלה דווקא (כפי שעמדתי על כך לעיל), פתחה למציעים מרווח וחופש לשימוש במגוון טכנולוגיות שונות להקמת אותו מבנה יביל, לרבות בטכנולוגיה של בטון, והכל תוך שאלה חוסות תחת מחיר המטרה" (פסקה 93 לפסק הדין; ההדגשה במקור). לנוכח האמור, נפסק כי "אין לקבל את הפרשנות שהציגה העותרת. פרשנות זו חוטאת למטרתו של המכרז, אינה עולה מלשון תנאי המכרז ואינה סבירה באשר היא מצמצמת את האפשרות של עורך המכרז לקבל את המוצר המיטבי ביותר עבורו במחיר שהגדיר במכרז" (פסקה 94 לפסק הדין). עוד נקבע כי אף הנסיבות החיצוניות האופפות את המכרז תומכות במסקנה זו, ולעניין זה הפנה בית המשפט לדברים שנכתבו בסיכום המפגש למציעים פוטנציאליים וכן במענה לשאלות המציעים הפוטנציאליים. בהינתן דחיית פרשנות המערערת להוראות המכרז, נקבע כי לא נפל פגם בכך שהצעתה של אקרשטיין כללה שימוש בטכנולוגיה של בטון לבניית המבנים, וכי ממילא אין ממש בטענת המערערת בקשר לעמידת אקרשטיין בסעיף הניסיון הקודם. אחר הדברים האלה, דחה בית המשפט קמא גם את טענות המערערת בקשר לערבות הבנקאית שהגישה אקרשטיין. נפסק כי הגם שהערבות מוענה ל"מועצה אזורית רמת הגולן", וזאת אף לאחר שפורסמה ההבהרה ביחס לנוסח הערבות, אין מדובר בפגם אשר לפי ההלכה הפסוקה מצדיק את פסילת הצעתה של אקרשטיין. בית המשפט קבע בעניין זה כי "הטעות נגרמה בתום לב של המציעה והינה נובעת מהיסח הדעת ולא בכוונת מכוון כלשהי של המציעה או של הבנק הערב" (פסקה 109 לפסק הדין); כי מדובר בטעות הנלמדת מהערבות עצמה באשר אין כל רשות מקומית העונה לשם "מועצה אזורית רמת הגולן"; כי זוהי טעות שמקורה בעורכת המכרז; כי מדובר בטעות קולמוס לכל היותר, וחיזוק לכך נמצא בעובדה שאותה טעות התגלתה גם בערבות שהגישה מנובילד; וכי אין בתיקונה של טעות זו לפגוע בעקרונות שבבסיס דיני המכרזים, בין היתר מאחר שלאור ההבהרה מטעם הבנק הבינלאומי לא היה קיים חשש ממשי כי הערבות שהגישה אקרשטיין לא תהיה ניתנת למימוש. בצד האמור, דחה בית המשפט קמא את טענת אקרשטיין לפיה העתירה הוגשה בשיהוי, בעיקר משום שלנוכח צמצום צו המניעה, כך שלא יחול על 10 המגורונים שבישוב מיצר, לא מתקיים היסוד של שיהוי אובייקטיבי. לקראת סיום, ציין בית המשפט כי בשים לב למסקנתו בדבר דחיית העתירה מתייתר הצורך לדון בטענות נוספות של אקרשטיין, לרבות טענתה בקשר לעמידת המערערת בדרישות המכרז. לבסוף, חייב בית המשפט את המערערת בתשלום הוצאות המועצה ואקרשטיין, בסך של 20,000 ש"ח לכל אחת מהן. מכאן הערעור שלפנינו. טענות המערערת לטענת המערערת, בית המשפט קמא שגה עת דחה את העתירה. נטען כי במפרט הטכני שהגישה לפי שיקול דעתה, סטתה אקרשטיין באופן מהותי מהוראות המכרז, ועל כן היה על ועדת המכרזים לפסול את הצעתה. במוקד טענה זו, ניצבת עמדת המערערת לפיה המכרז אסר על המציעות לערוך שינוי כלשהו במפרט הטכני המיוחד. לתמיכה בעמדתה מדגישה המערערת את הדברים הבאים: רמת הפירוט הגבוהה של הדרישות הקונסטרוקטיביות במפרט הטכני המיוחד; התמונה המצטיירת מהתבוננות על המפרט הטכני המיוחד כמכלול, ועל רבים מסעיפיו לחוד, לפיה המכרז עסק במבנים הנבנים ב"בניה קלה", ובפרט במבנים בעלי שלד מפלדה וממ"ד העשוי מבטון לפי מפרטים מיוחדים; הניסוחים ה"קטגוריים" בהם נעשה שימוש במסמכי המכרז ובהתבטאויות נוספות מטעם המעוצה (כגון בסיכום המפגש למציעים פוטנציאליים ובמענה לשאלות המציעים הפוטנציאליים), באשר לחובה לבנות את המבנים בהתאם לדרישות המפרט הטכני המיוחד. המערערת סבורה כי בהינתן האמור סטתה ועדת המכרזים בהחלטתה מהגישה הדווקנית המאפיינת את דיני המכרזים, ובפרט בכל הקשור לשמירה על עקרון השוויון. בנוסף, גורסת המערערת כי לנוכח לשונו הברורה והחד משמעית של המכרז ומסמכיו לא היה מקום להזדקק בענייננו לפרשנות תכליתית, עליה ביסס בית המשפט קמא את פסק דינו. מכל מקום, נטען כי את תכלית המכרז לאספקת מבנים לדיור זמני ניתן בהחלט להשיג על ידי בניית מבנים שייבנו בהתאם למפרט הטכני המיוחד. בעניין זה, מוסיפה המערערת כי יש לדחות את היתלות בית המשפט קמא בחשיבות שנותן המכרז לאיכות המבנים. נטען כי במסגרת בחינת איכות יהא זה אך הוגן להשוות מין במינו, וכי השוואה זו מובילה במקרה דנן אף לשיטת המועצה למסקנה כי הצעתה של המערערת נמצאה כאיכותית ביותר מבין שלוש ההצעות (של המערערת, ישראמרין ואחים סלטי) שעסקו בבניית מבנים בהתאם למפרט הטכני המיוחד. כן מדגישה המערערת כי בשום מקום במכרז לא ניתן למצוא, אפילו ברמז, אמירה לפיה המפרט הטכני המיוחד מהווה רף תחתון, והיא מפנה בעניין זה לדוגמאות שצרפה לעתירתה בהן אמירות כגון דא צוינו במפורש על ידי עורך המכרז. על כן נטען כי לו רצתה המועצה לקבל הצעה למבנים מבטון היה עליה לצאת במכרז מתאים, ולקבוע בגדרו מפרט טכני מתאים, כפי שנעשה במכרזים רבים בתחום. יתרה מכך, נטען כי בהינתן שנציגי המועצה ביקרו במסגרת ההליך המכרזי במפעלה של המערערת, ונוכחו לדעת כי יש לה גם ניסיון רב בתכנון ובבניית מבני בטון, הרי שניתן היה לצפות כי המועצה תודיע למערערת כי חרף האמור במכרז יש בעיניה עדיפות למבנים מבטון. בהתייחס לשימוש במילים "במידה ומדובר במבנה בבניה קלה", בסעיף 6(ה)(1) למפרט הטכני המיוחד, טוענת המערערת כי הדברים נאמרו על מנת להבהיר כי ישנה אפשרות לבנות את הממ"ד, אשר ככלל נבנה מבטון, גם בבניה קלה. עוד טוענת המערערת כי אין בקריאה שנאמרה במסגרת המענה לשאלות המציעים הפוטנציאליים ("לראות פתרונות יצירתיים למבנים איכותיים יותר מהמקובל בענף") אלא להצביע על רצונה של המועצה לקבל את המבנים האיכותיים ביותר בענף בניית מבנים יבילים עם שלד מפלדה, אך זאת בהתאם לדרישות המפרט הטכני המיוחד כפי שעולה מהסיפא של הציטוט הנ"ל ("ובכל מקרה נפסול מבנים שאינם עומדים במפרט הטכני..."). והא ראיה, כך נטען, שהמלצת הועדה המקצועית הצביעה על כך שהצעתה של המערערת היא האיכותית ביותר מבין ההצעות שעסקו בבניית מבנים בהתאם למפרט הטכני המיוחד. המערערת מוסיפה וטוענת כי בית המשפט קמא שגה כשביסס את מסקנתו על כך שהמכרז עסק גם ב"תכנון" המבנים היבילים, ועל כך שבמסמכי המכרז נעשה שימוש במונח "תשריט רעיוני". נטען כי יש להבין את סעיף 2 לנספח התנאים המיוחדים (לפיו על שני הדגמים האפשריים למבני המכרז להיות "בהתאם לתשריט רעיוני וכמפורט במפרט הטכני"), כך שאמנם ניתן למציעות מרחב תמרון בפן האדריכלי, ובלבד שהמבנים ייבנו בהתאם למפרט הטכני המיוחד. לתמיכה בעמדתה מפנה המערערת לסעיף 1(ד) למפרט הטכני המיוחד, וכן לסקיצה הרעיונית שהוצגה בסופו של המפרט הטכני המיוחד, שם נכתב בין היתר כי "הסקיצה מהווה בסיס רעיוני לתכנון", כי "התכנון האדריכלי המלא למבנה יבוצע ע"י המציעה ויאושר ע"י החכ"ל [החברה הכלכלית – ע' ג']", וכי ייתכן ויוחלט על שינוי בדרישה האדריכלית של המבנה בעניינים מסוימים. מעבר לאמור, טוענת המערערת כי גם אם לא תתקבל פרשנותה להוראות המכרז, מכל מקום לא ניתן לחלוק על כך שאקרשטיין אינה עומדת בסעיף הניסיון הקודם, משצוין בו במפורש כי הניסיון נדרש ביחס לייצור ואספקת מבנים "דוגמת הדגמים במפרטים הטכניים". בעניין זה הודגש כי האופן בו פירש בית המשפט קמא את המכרז מוליך לתוצאה אבסורדית, לפיה המכרז מאפשר בניית מבנים שלא בהתאם למפרט הטכני המיוחד, אך באותה נשימה מחייב ניסיון קודם באספקת מבנים העונים על דרישות המפרט הטכני המיוחד דווקא. כן גורסת המערערת כי בהתאם למבחנים שנקבעו בפסיקה, הפגם שנפל בערבות שהגישה אקרשטיין מצדיק כשלעצמו את פסילת הצעתה, וזאת בפרט בהינתן שההבהרה ביחס לנוסח הערבות פורסמה עוד בטרם הגישו המציעות את הצעותיהן. לשיטת המערערת, היה גם היה חשש ממשי שהמועצה לא תצליח לחלט את הערבות שהגישה אקרשטיין, שכן אלמלא אותו חשש לא הייתה מתנה המועצה את זכייתה של אקרשטיין במכרז בקבלת הבהרה מטעם הבנק הערב בתוך פרק זמן קצוב. לנוכח האמור, מבקשת המערערת כי נורה על ביטול זכייתה של אקרשטיין במכרז, ותחת זאת נקבע כי היא זו שהייתה צריכה להיבחר כזוכה במכרז. טענות המועצה ואקרשטיין המועצה ואקרשטיין מצדן סומכות ידיהן על פסק דינו של בית המשפט קמא (יוער כי כל אחת מהן הגישה את עמדתה בנפרד, אך לאור הדמיון בין העמדות ולשם הקיצור הן יוצגו יחד, אלא אם יצוין אחרת. שתיהן יכונו להלן: המשיבות). לשיטת המשיבות, הן ביטויים רבים ומגוונים במסמכי המכרז ובהודעות שפרסמה המועצה, והן תכלית המכרז, מלמדים על כך שהוא נועד לקבלת הצעות לבניית מבנים יבילים או מתועשים למגורים, אשר התכנון של כלל מרכיביהם יוצע על ידי המציעים בהתאם לשיקול דעתם. המפרט הטכני המיוחד צורף למכרז, כך לטענת המשיבות, כבסיס רעיוני וכרף תחתון בלבד, ממנו ניתן ואף רצוי היה לעלות כנלמד מהמשקל שניתן במסגרת מסמכי המכרז לאיכות ההצעות, והכל במגבלת מחירי המקסימום שהוגדרו במכרז. המשיבות סוברות כי פרשנותה של המערערת, המחייבת היצמדות באופן הדוק להוראות המפרט הטכני המיוחד – מאיינת את החשיבות שמעניק המכרז לאיכות המבנים שייבנו על פיו. לתמיכה בעמדתן מפנות המשיבות בין היתר לציטוטים שהובאו לעיל, ואשר עליהם הסתמך בית המשפט קמא בפסק דינו, וכן לדברים הבאים שנאמרו בנספח התנאים המיוחדים: "הקבלן יעסיק מטעמו צוות תכנון שכירים ו/או פרילנסרים לצורך ביצוע שירותי התכנון להיתר בנייה ולתכנון המפורט" (סעיף 7); "כל התכניות והאישורים המפורטים ברשימות הנושאים שלהלן הינם באחריותו של הקבלן היצרן", כאשר ברשימת הנושאים צוין בין היתר "תכנון מפורט לביצוע הכולל אדריכלות, קונסטרוקציה..." (סעיף 9). אקרשטיין מוסיפה ומציינת כי בהינתן שהמכרז אינו מחייב לעשות שימוש בשיטת הבנייה הקלה דווקא, כפי שנעשה במכרזים אחרים, יש לפנות לאמור בתקן 5412 "מבנים יבילים ארעיים: מבני מגורים" (מכון התקנים הישראלי, פברואר 2011). שם מוגדר "מבנה יביל ארעי המיועד למגורים" כמבנה אשר "...המשקל והמידות שלו או של חלקיו מאפשרים את הובלתו בשלמות או בחלקים ממקום למקום, על ידי שינוע או על ידי העמסתו למשאית" – דהיינו, ללא כל מגבלה לגבי החומר ממנו יש לבנותו. בהמשך לכך צוין כי למבנה יביל מבטון יתרונות בולטים, בפרט בהתחשב בתנאי מזג האוויר המאפיינים את רמת הגולן, ועל כן אין לתמוה שהצעותיהן של מנובילד ושל אקרשטיין זכו במסגרת המלצת הועדה המקצועית לציון גבוה יותר מהצעת המערערת. אקרשטיין אף סבורה שאין הגיון בפרשנות שנתנה המערערת לסעיף 6(ה)(1) למפרט הטכני המיוחד ("במידה ומדובר במבנה בבניה קלה..."), לפיה הוא עוסק בחלופה של בניית קירות הממ"ד בבנייה קלה. זאת, הן מפני שלעניין הממ"ד קיימת הוראה אחרת בסוף החלק הכללי של סעיף 6 הנ"ל (לפיה "עבודות בטונים לממ"ד לפי ת"י ולפי פרק 21 למפרט הכללי ולפי הוראות פקע"ר"), והן משום שיוצא כי לשיטת המערערת דורש המכרז כי גם במקרה של בניית קירות הממ"ד מבטון, כפי שקורה בדרך כלל, עדיין יידרש המציע לבנות את רצפת ותקרת הממ"ד בבנייה קלה (לגביהן לא חל סעיף 6(ה)(1) למפרט הטכני). כן נטען כי יש לדחות את ניסיונה של המערערת לצמצם את מרחב התמרון שניתן למציעות לפן האדריכלי בלבד, בהינתן הוראות שונות במסמכי המכרז, כגון סעיף 1(ד) למפרט הטכני המיוחד, מהן עולה כי המשתתפים במכרז נדרשו להכין אף תכניות קונסטרוקטיביות למבנים ולאשרן מול המועצה. המשיבות סבורות כי גם אם קיימת מחלוקת פרשנית בנוגע להוראות המכרז, הרי שבנסיבות העניין יש להעדיף פירוש המקיים את הצעותיהם של משתתפי המכרז, על פני פרשנות הפוסלת אותן. על רקע דברים אלה, מפנות המשיבות לבחינה המעמיקה שמוצגת בהמלצת הועדה המקצועית, ממנה עולה כי לאחר שנפסלה מנובילד נותרה הצעתה של אקרשטיין עם הניקוד הגבוה ביותר בשקלול מחיר ואיכות. לפיכך, ובהינתן שהחלטת ועדת המכרזים מושא ההליך דנן הסתמכה אף על חוו"ד פלד-קליין, סבורות המשיבות כי לא קמה עילה להתערבות שיפוטית בהליך המכרזי, בפרט בשים לב לכך שעניין לנו במכרז טכני מורכב הדורש מומחיות מיוחדת. בהתייחס לטענות המערערת בקשר לערבות הבנקאית שהגישה אקרשטיין ולניסיון הקודם שלה, מאמצות המשיבות את שנקבע בפסק דינו של בית המשפט קמא. אקרשטיין מוסיפה בעניין זה כי אין בהבהרה מטעם הבנק הבינלאומי להצביע בדיעבד על חשש שהיה קיים לחילוט הערבות; וכי לא מתעורר כל קושי עם נוסח סעיף הניסיון הקודם, שכן גם מבנים יבילים מבטון הם מבנים "דוגמת הדגמים במפרטים הטכניים". בצד האמור, שבה אקרשטיין על עמדתה מהשלמות הטיעון בהליך קמא, לפיה המערערת מושתקת מלטעון טענותיה בשים לב לכך שהגישה בעצמה מפרט הסוטה מהמפרט הטכני המיוחד שצורף למכרז. המועצה מדגישה בסוף דבריה כי "פרויקט המגורונים מתקדם ומיושם בשטח". צוין כי עד לחודש ינואר 2021 הציבה אקרשטיין 10 מגורונים בישוב מיצר, וכי כיום היא בתהליך ייצור של 8 מגורונים נוספים המיועדים לישובים נוספים ברמת הגולן. כן מציינת המועצה כי קבלן תשתיות מטעמה מבצע עבודות להכשרת כלל השטחים עליהם יוצבו המגורונים, וכי "מובן כי התכנון המפורט של התשתיות הותאם למגורונים של אקרשטיין (תכנון שכבר הושלם לאחר שהוקדשו לכך משאבים לא מבוטלים וזמן רב), ובהתאם לכך גם הביצוע בשטח". על כן נטען כי בפנינו מעשה עשוי, דבר המצדיק כשלעצמו את דחיית הערעור. תשובת המערערת בתשובתה שבה המערערת על טענות שהעלתה במסגרת השלמות הטיעון בהליך קמא ובמסגרת הערעור דנן. בצד זאת, מוסיפה המערערת כי בעוד שהמשיבות מנסות לגרור את הדיון בהליך דנן לשאלות מקצועיות טכניות באשר להשוואה בין איכות מבנים יבילים, הרי שהסכסוך בין הצדדים ממוקד הלכה למעשה בשאלה המשפטית האם המכרז התיר הגשת הצעות שלא בהתאם למפרט הטכני המיוחד. בהתייחס לטענת המועצה בדבר מעשה עשוי, טוענת המערערת כי לא זו בלבד שהיא לא נתמכה בתצהיר, אלא שגם אם הייתה נכונה לא היה בה כדי להצדיק את דחיית הערעור. הדיון בערעור ביום 3.3.2021 קיימנו דיון בערעור, ובמהלכו הצענו לצדדים הסדר פשרה. בהחלטה שניתנה באותו היום אפשרנו לצדדים להודיע "אם ההצעה שהוצעה או כל הסדר אחר מקובלים עליהם, באופן שניתן יהיה לסיים את ההליך ללא הכרעה שיפוטית". המערערת הודיעה כי היא מקבלת את הצעת בית המשפט, ואולם המשיבות הודיעו כי ההצעה אינה מקובלת עליהן. לפיכך, אין מנוס מהכרעה בערעור. דיון והכרעה טענות המערערת נגד זכייתה של אקרשטיין נוגעות לשלושה היבטים: ליקוי בערבות שהוגשה על ידה; חריגת הצעתה מהמפרט הטכני המיוחד; והעדר ניסיון מתאים. ההיבט השלישי נגזר במידה רבה מההיבט השני (שכן טיב הניסיון הנדרש צריך להלום, מטבע הדברים, את טיב הביצוע המתבקש), ועל כן, ולאור התוצאה אליה הגעתי, אינני רואה צורך לבחון אותו בנפרד. אתמקד, אפוא, בקצרה בבחינת ההיבט הראשון, ובהרחבה בבחינת ההיבט השני. הליקוי בערבות אקרשטיין המקרה שלפנינו מדגים פעם נוספת, אחת מיני עתירות רבות, כי העמידה הדווקנית על כלל ההתאמה המלאה ביחס לערבויות מכרז לא הביאה, בהכרח, להשגת היעדים של מניעת טעויות בערבויות וצמצום התדיינויות בעטיין. על התרשמותי וגישתי בעניין זה, עמדתי לאחרונה במקום אחר, ואמנע מלחזור על הדברים במקרה הנוכחי (ראו חוות דעתי (דעת יחיד בעניין זה) בעע"מ 9289/20 לייט טי.אל.וי.אן.טי.איי בע"מ נ' נת"ע – נתיבי תחבורה עירוניים להסעת המונים בע"מ, פסקאות 13-10 (20.5.2021) (להלן: עניין נת"ע)). הפגם שנמצא בערבות במקרה שלפנינו מתאפיין בשלושה: ראשית, הוא משקף טעות שנפלה בנוסח הערבות שצורף למכרז, דהיינו טעות שהאחראי לה הוא עורך המכרז. ודוק, עורכת המכרז במקרה דנן אומנם מסרה מבעוד מועד ההבהרה ביחס לנוסח הערבות, ובכך ביקשה לתקן את טעותה. ואולם דרכו של עולם היא שלעיתים נופלות טעויות בהבנת או ביישום הבהרות מסוג זה (והשוו ע"א 2789/20 אפקון בקרה ואוטומציה בע"מ נ' הבאר השלישית תאגיד מים וביוב (23.7.2020); עניין נת"ע). ביחס לטעויות מסוג זה ניתן להניח, בהעדר ראיות לסתור, כי התרחשו בתום לב; שנית, הטעות גלויה על פני כתב הערבות, שכן אין בנמצא מועצה אזורית בשם "רמת הגולן", וממילא היה כל בר-בי-רב מבין כי הכוונה למועצה אזורית גולן; שלישית, קשה לראות מהו היתרון שנתנו הטעות ותיקונה לאקרשטיין, וזאת במיוחד בהינתן ההבהרה מטעם הבנק הבינלאומי. במצב דברים זה, סבורני כי מתקיימים בפגם האמור כל המבחנים שנקבעו בחריג שהוכר לכלל ההתאמה המלאה בעע"מ 5834/09 אדמונית החורש בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי, פסקה 6 (31.1.2010). לפיכך אינני סבור כי יש בפגם בערבות אקרשטיין כדי להצדיק את פסילתה (והשוו גם עע"מ 4246/14 אריה סער, משרד עורכי דין נ' מלכה אנגלסמן ושות', משרד עורכי דין (20.1.2015); עע"מ 8068/17 חברת מכלוף בע"מ נ' בוכניק (11.2.2018)). חריגת הצעת אקרשטיין מהמפרט הטכני המיוחד כפי שפורט לעיל, למסמכי המכרז צורף במקרה זה מפרט טכני מיוחד, אשר כלל הנחיות הנדסיות ואדריכליות שונות ביחס "לתכנון, ייצור ביסוס והצבת" המבנים המתועשים היבילים למגורים, בהם עוסק המכרז. למרות שהמשיבות ניסו לטעון אחרת, לא יכול להיות ספק כי המבנים התעשייתיים היבילים למגורים אותם הציעה אקרשטיין לספק במסגרת הצעתה אינה תואמים את האמור במפרט הטכני המיוחד, בהיבטים מהותיים. השוני המרכזי הוא בחומרים מהם יבנו רכיבי המבנה: המפרט הטכני המיוחד מגדיר כי רק רצפת המבנה והממ"ד יהיו מבטון (סעיפים 6(א) ו-6(ג) למפרט הטכני המיוחד), בעוד שיתר רכיבי המבנה, דהיינו קירות החוץ, קירות הפנים והתקרה, יבנו מגבס ופרופילי אלומיניום (סעיפים 6(ד), 6(ה) ו-6(ז) למפרט הטכני המיוחד). לעומת זאת, הצעת אקרשטיין מבוססת על בניית מכלול הרכיבים הללו – רצפה, קירות פנימיים וחיצוניים ותקרה, מבטון. במילים אחרות, הבניה שמגדיר המפרט הטכני המיוחד, למעט לעניין הרצפה והממ"ד, היא "בניה קלה", בעוד שהבניה אותה הציעה אקרשטיין, ביחס לכל רכיבי המבנה, היא בניה מבטון. מהאמור לעיל עולה כי הצעת אקרשטיין היא לבניה שאינה תואמת את המפרט הטכני המיוחד המהווה חלק ממסמכי המכרז. בכך יש לכאורה כדי להביא לפסילתה. אלא, שהמשיבות סבורות כי לא כן היא. לשיטתן, המפרט הטכני המיוחד שצורף למכרז איננו מפרט מחייב, שכל הצעה החורגת ממנו דינה להיפסל. לשיטתן המדובר במפרט מינימאלי, שהמציעות אינן רשאיות לרדת ממנו, אך רשאיות להציע הצעות העולות עליו. מאחר שלעמדת ועדת המכרזים, בשים לב להמלצת הועדה המקצועית, הצעת אקרשטיין עולה על האמור במפרט הטכני המיוחד, הרי שאין היא עומדת בניגוד לו, וממילא לא רק שאין מקום לפסילתה, אלא שיש הצדקה להעדפתה. המערערת לא חלקה על כך שמבחינה הנדסית המבנים שהוצעו על ידי אקרשטיין טובים יותר מאלה שתוארו במפרט הטכני המיוחד. ואולם, היא חלקה על הפרשנות שנתנו המשיבות למסמכי המכרז. לשיטתה, המפרט הטכני המיוחד הוא מפרט מחייב, ועל כן כל הצעה הסוטה ממנו אחת דינה – להיפסל. המערערת מבהירה כי הצעתה במכרז הוגשה בהתאם לדרישות המכרז, וכללה התחייבות לבנייה בהתאם למפרט הטכני המיוחד. לדבריה, לו הייתה המועצה מפרסמת מכרז ללא המפרט הטכני המיוחד, או מכרז הכולל הבהרה שהמפרט הטכני המיוחד מציב דרישה מינימאלית בלבד, הייתה מכלכלת אחרת את צעדיה, ויתכן שגם היא הייתה מגישה הצעה לבניה מבטון, כפי שעשתה אקרשטיין. עניינה של המחלוקת, אם כך, היא בפרשנות מעמדו של המפרט הטכני המיוחד במסגרת המכרז – האם הוא מפרט מחייב, כגישת המערערת, או מפרט מינימאלי, כגישת המשיבות אשר התקבלה על דעת בית המשפט קמא. בשאלה זו יש להכריע בהתאם לכללי הפרשנות החלים ביחס למכרזים, ולהוראות המכרז בו עסקינן. כידוע, "מטרתו של המכרז הציבורי להביא לאיזון בין שני עיקרים: השוויון והתחרות. אלה מיועדים לאפשר תחרות שוויונית בין המציעים, תוך שמירה על האינטרסים הכלכליים של הרשות הציבורית. יחד עם זאת, הכלל הוא כי לעקרון השוויון ולאינטרס הציבורי שהוא משקף, עליונות על האינטרס הכלכלי במכרז הנערך על ידי רשות ציבורית" (עע"מ 8610/03 אמנון מסילות מעלות את מרכז שוש סלע נ' המועצה המקומית מג'אר, פסקה 13 (9.8.2004)); ראו בנוסף: דפנה ברק-ארז משפט מינהלי – משפט מינהלי כלכלי 39-37 (2013) (להלן: ברק-ארז, משפט מינהלי כלכלי)). כפועל היוצא מגישה זו, ניצב הצורך בהקפדה יתרה על קיום תנאי המכרז (עע"מ 6090/05 מ.ג.ע.ר – מרכז גבייה ממוחשבת בע"מ נ' מי נתניה (2003) בע"מ, פסקה א' (27.2.2006)). על כן, ככלל, יש לפרש את מסמכי המכרז על פי לשונם הברורה, ולהימנע ממתן פרשנות "יצירתית", המעוותת את משמעותו הפשוטה של הכתוב. כך, במיוחד, כשעסקינן בפירוש מכרז כדוגמת זה בו עסקינן, המיועד למציעים שהם עוסקים מסחריים, הבקיאים ברזי הניסוח של מסמכי מכרז (ראו ע"א 7649/18 ביבי כבישים עפר ופיתוח בע"מ נ' רכבת ישראל בע"מ (20.11.2019); עופר גרוסקופף ויפעת נפתלי בן ציון "תכליות דיני פרשנות החוזים: באיזו דרך עלינו ללכת כשחשוב לנו לאן נגיע?" עיונים בתורת החוזה – ספר שלו 507 (יהודה אדר, אהרן ברק ואפי צמח עורכים, 2021)). זאת ועוד, כפי שהטעים בית משפט זה, "הגמשה באכיפת תנאי המכרז בלא אמות מידה ברורות – יודע אתה היכן היא מתחילה, אך לא היכן היא מסתיימת. היא עלולה להביא לידי אפליה בין מציעים שונים, ולסכל את תכליתו של המכרז" (עע"מ 6823/10 מתן שירותי בריאות בע"מ נ' משרד הבריאות, פסקה 23 (28.2.2011)). ודוק, בפסיקה הובהר כי "כאשר יש פגם מהותי בהצעה, כלומר – פגם הפוגע בשוויון שבין המציעים ובתחרות ההוגנת במכרז – בדרך כלל תיפסל ההצעה הפגומה אף אם מדובר בהצעה הכדאית ביותר מבחינה כלכלית. במקרים כאלה נסוג האינטרס הכלכלי המיידי בקבלת ההצעה הכדאית ביותר מבחינתה של הרשות הציבורית מפני הצורך בהבטחת עקרון השוויון, ההגינות וטוהר המידות במכרזים" (עע"מ 10785/02 חברת י.ת.ב. בע"מ נ' משרד הפנים, פסקה 5 (27.11.2003); ראו בנוסף: ברק-ארז, משפט מינהלי כלכלי, עמ' 109-107; אמיר לוי דיני המכרזים בישראל 305-303 (2012)). עיון במסמכי המכרז מלמד כי הם תומכים בצורה מובהקת בעמדת המערערת, לפיה המפרט הטכני המיוחד הוא מפרט מחייב, ולא מפרט מינימאלי בלבד. על כך מלמדות שורה ארוכה של הוראות הכלולות במסמכי המכרז, כמו גם הבהרות שניתנו לצדדים, כמצוטט בהרחבה לעיל, וכעולה מהדברים להלן: בסעיף הניסיון הקודם (סעיף 8(ג) לפרק התנאים הכלליים), בו נקבעו תנאי הסף להשתתפות במכרז, צוין כי "על מגיש ההצעה להיות בעל ניסיון קודם בייצור ואספקת מבנים יבילים/מתועשים בישראל דוגמת הדגמים במפרטים הטכניים, במשך 3 השנים לפני למועד הגשת ההצעה למכרז" (ההדגשה הוספה). מהו ההיגיון בדרישה זו, אם המציע אינו מחויב לבנות את המבנים על פי המפרט הטכני המיוחד? בסעיף 20(ד) של נוסח ההצעה הסטנדרטי, אותו נדרש כל מציע להגיש כשהוא חתום על ידו, נאמר בהדגשה כי ידוע למציע כי "כל הדגמים בהתאם לתשריט מנחה וכמפורט במפרט הטכני". הוראות המפרט הטכני המיוחד עצמו, שהיווה חלק ממסמכי המכרז, וצורף לטיוטות החוזים עליהם נדרשו המציעים לחתום, מבהירות כי הוא מיועד להיות מפרט מחייב ולא מפרט מינימאלי בלבד. כך, למשל, במבוא סעיף 3(א) מבהיר כי תכנון המבנים יעשה "באופן שיתאימו לתוכנית הרעיונית, לדרישות התקנים הישראליים המעודכנים הרלוונטיים, המפרט הטכני המיוחד, המפרט הכללי בהוצאת משהב"ט..." (ההדגשה הוספה), ובהמשך לכך צוין כי "בכל מקרה בו תהיה סתירה בין המסמכים השונים יודיע הקבלן למזמינה על כך וזו תקבע כיצד לבצע"; סעיף 4(א)(1) הדן במחירים, מבהיר כי "ייצור המבנה יהיה בהתאם למפרט הטכני המיוחד ובהתאם לתוכניות מאושרות לביצוע"; סעיפים 6 ו-7 קובעים הוראות מדויקות לעניין הקונסטרוקציה והתקרה, ומגדירים את החומרים ואופן הבניה. בסיכום המפגש למציעים פוטנציאליים, שנערך ב"זום" ביום 6.4.2000, נאמר, כחלק מהדגשים מהמפרט הטכני המיוחד, כי "ייצור המבנה יהיה בהתאם למפרט הטכני המיוחד ובהתאם לתוכניות המאושרות לביצוע". במייל מיום 12.4.2020 אליו צורף המענה לשאלות המציעים הפוטנציאליים צוין כי ""נשמח לראות פתרונות יצירתיים למבנים איכותיים יותר מהמקובל בענף ובכל מקרה נפסול מבנים שאינם עומדים במפרט הטכני שהועבר אליכם בדגש על רמת הבידוד הנדרשת וההגדרות הקונסטרוקטיביות" (ההדגשה הוספה). יתרה מכך: לא פחות ממה שנכתב במסמכי המכרז, ובמסמכים נלווים, בולט מה שלא נכתב בהם. הפוך בטופסי המכרז, וחזור והפוך בהם, ולא תמצא בהם כל הוראה מפורשת המורה כי המציעים רשאים להגיש הצעות החורגות מהמפרט הטכני המיוחד, ואף לא הוראות האומרות כי לוועדת המכרזים יש סמכות לאשר הצעות החורגות מהמפרט הטכני המיוחד אם מצאה כי הן מטיבות מבחינת המועצה (השוו: ברק-ארז, משפט מינהלי כלכלי, עמ' 111-110). חלף הוראה מפורשת מסוג זה, ביקשו המשיבות להתבסס על הוראות מעורפלות ורמיזות דקות, בהן חיפשו ללמוד בסיוע המידות בהן נדרשת התורה, את שניתן היה בנקל לכתוב מפורש. כך, למשל, מכלל ההן הקבוע ברישא של סעיף 6(ה)(1) למפרט הטכני המיוחד – "במידה ומדובר במבנה בבניה קלה", ביקשו ללמוד את הלאו, לפיו אין הכרח שהבניה תהיה קלה דווקא. ואולם הוראה מעורפלת זו מתייחסת רק ל"קירות חוץ וגמלונים", ובוודאי שלא ניתן ללמוד ממנה כי גם קירות הפנים והתקרה יכולים להיות מבטון, בניגוד להוראות המפורשות שנקבעו בעניינים אלה (סעיפים 6(ד) ו-7 למפרט הטכני המיוחד, בהתאמה). עניין אחר אותו דרשו המשיבות היא דרך ניקוד ההצעות, במסגרתה נקבע כי 20 נקודות יוענקו על ידי וועדת המכרזים בגין "איכות ומפרט התכנון האדריכלי למבנה", וזאת לאחר ש"הוועדה תבחן את המבנה שיוצג לדוגמא על כלל מרכיביו האדריכליים והמפרט הטכני" (סעיף 18(4) לפרק התנאים הכלליים). מכאן מבקשות המשיבות ללמוד כי גם לעניין המפרט הטכני תתכן שונות בין המציעים, שאחרת מה טעם יש בהענקת ניקוד שונה? ואולם, כפי שמובהר במפורש במפרט הטכני המיוחד, שונות בין המציעים קיימת בהיבט התכנון האדריכלי, שכן לגביו צורפה למפרט הטכני המיוחד רק "סקיצה רעיונית" המהווה "בסיס רעיוני לתכנון", וממילא ניתן למציעים בעניין זה מרחב פעולה, המצדיק ניקוד דיפרנציאלי. מכאן שאין צורך במתן שיקול דעת ביחס לחומרים מהם יבנה המבנה, על מנת להצדיק את שיטת הניקוד שנקבעה. ויובהר, צירוף מסמך דרישות טכניות למכרז, כדוגמת המפרט הטכני המיוחד, יוצר הנחה אצל המציעים לפיה מדובר במסמך מחייב. ככל שעורך המכרז מבקש לסטות מהנחה זו, חזקה עליו כי ימסור ב"רחל בתך הקטנה" לכלל המציעים שהמסמך האמור אינו מחייב, ויבהיר מה מעמדו המדויק. כזאת לא עשתה המועצה במקרה דנן, ולפיכך הפרשנות הסבירה של המכרז היא שההנחה שהמפרט הטכני המיוחד הוא מסמך מחייב בעינה עומדת (ראו: ברק-ארז, משפט מינהלי כלכלי, עמ' 87-84). כך, בהעדר הוראות מפורשות, וקל וחומר כשנקבעו הוראות מפורשות, כמובהר לעיל. המסקנה המתבקשת לדידי היא שאין מנוס מפירוש הוראות המכרז שלפנינו באופן שמחייב את המציעים לעמוד בתנאי המפרט הטכני המיוחד, ובכלל זה בהוראות ההנדסיות בעניין הבניה הקבועות בסעיפים 6 ו-7. מאחר שהצעת אקרשטיין איננה תואמת הוראות אלה, אלא מציעה בניה בעלת אופי שונה (גם אם טוב יותר), אין מנוס מפסילתה. המערערת סבורה כי אם תתקבל עמדתה, יש להורות לא רק על פסילת הצעת אקרשטיין, אלא גם על בחירתה לזוכה במכרז. לכך לא אוכל להסכים. ועדת המכרזים לא קבעה את המערערת כזוכה חלופית במכרז למקרה שאקרשטיין תיפסל, ואינני סבור כי עלינו לעשות את מלאכתה. לפיכך, משנפסלה הזוכה במכרז יש מקום להורות על החזרת העניין לוועדת המכרזים, על מנת שתקבל החלטה בדבר גורל המכרז לפי מיטב שיקול דעתה (השוו: ברק-ארז, משפט מינהלי כלכלי, עמ' 157-156). לאור זאת, גם אינני רואה צורך לדון בטענות שהעלתה אקרשטיין בעניין התאמתה של המערערת לזכייה במכרז, שכן יש בדיון זה משום הקדמת העגלה לסוסים. עניין אחרון אותו אזכיר הוא חלק החוזה שכבר בוצע על ידי אקרשטיין באופן מלא או חלקי. המערערת ביקשה, וקיבלה, צו מניעה זמני בבית המשפט המחוזי, והסכימה לכך שיוחרגו ממנו 10 מבנים (תוך הבהרה, שהייתה מקובלת על המשיבות, כי היא שומרת את מלוא זכויותיה להגיש תביעה כספית בעניין זה). משנדחתה העתירה בבית המשפט קמא, פקע צו המניעה הזמני, והמערערת לא הגישה בקשה למתן סעד זמני בערעור. במצב דברים זה, המשיכו המועצה ואקרשטיין בביצוע החוזה שנכרת ביניהן, ועל פי הנמסר לנו הוצבו בינתיים 4 מבנים נוספים, ו-8 מבנים מצויים בהליכי ייצור. בהינתן הנסיבות הללו סבורני כי יש לאפשר למשיבות להשלים את אשר החלו בביצועו במסגרת המכרז, כאמור לעיל, ולהגביל את סעד הביטול, כך שיחול רק ביחס לבניית מבנים נוספים מכוח ההתקשרות ביניהן. זכויות המערערת ביחס לתביעות כספיות בשל הקמת המבנים הנוספים הללו ישמרו אף הן. סוף דבר לאור המפורט לעיל, אם תשמע דעתי, אציע לחבריי כי הערעור על פסק דינו של בית המשפט קמא יתקבל, וכי נורה במקום האמור בפסק הדין כמפורט להלן: זכייתה של אקרשטיין במכרז תבוטל, ויוכרז כי הצעתה ביחס למכרז פסולה. כתוצאה מכך יתבטל החוזה אשר נכרת בין המועצה לבין אקרשטיין בעקבות המכרז. מובהר כי אין באמור בס"ק א' לעיל בכדי למנוע את השלמת ביצוע ההסכם בין המועצה לבין אקרשטיין ביחס ל-22 המבנים שבבנייתם הוחל בעקבות ההתקשרות (14 שכבר הוצבו בישוב מיצר בתוספת 8 שבתהליכי ייצור). זכויות וטענות הצדדים ביחס לתביעות כספיות בהקשר לכך ישמרו. ועדת המכרזים תתכנס, על מנת לקבל החלטה חדשה בדבר גורל המכרז, בהינתן פסילת הצעת אקרשטיין, וזאת בהקדם האפשרי, ולא יאוחר מחלוף 30 יום ממועד מתן פסק דין זה. לאור התוצאה אליה הגעתי אציע כי נבטל את החיוב בהוצאות שהושת בפסק דינו של בית המשפט קמא על המערערת לזכות המועצה ואקרשטיין, וכי במקומו נטיל על המועצה ועל אקרשטיין חיוב יחד ולחוד, בו יישאו ביניהן בחלקים שווים, בהוצאות המערערת בכל הערכאות, בסכום כולל של 100 אלף ש"ח. ש ו פ ט השופט ד' מינץ: עיינתי בחוות דעתו המקיפה של חברי השופט ע' גרוסקופף ובטענות הצדדים לפנינו. בתום העיון הגעתי למסקנה שונה ממסקנתו של חברי. בניגוד לחברי, אני סבור כי יש לדחות את עמדת המערערת לפיה יש לפסול את זכייתה של משיבה 2, חברת אקרשטיין תעשיות בע"מ (להלן: אקרשטיין), במכרז בין היתר מפאת חריגת הצעתה מהגדרות המפרט הטכני המיוחד והעדר ניסיון מתאים ב"בניה קלה". תחילה אעיר כי אני מצטרף למסקנתו של חברי כי לא נפל פגם בערבות אקרשטיין המצדיק את פסילתה. אך לא זו הסוגיה העיקרית העומדת על הפרק. הצדדים שלפנינו נחלקו בשאלה האם על פי מסמכי המכרז ובכללם מסמך המפרט הטכני המיוחד (להלן: המפרט הטכני) ניתן היה להציע גם הצעות הכוללות מבנים העשויים מבטון, ולא מבניה קלה. המחלוקת התמקדה בפרשנות הגדרות המפרט הטכני אשר קובעות את סוג הבניה הנדרש (להלן: הגדרות המפרט). לגישת המערערת הגדרות המפרט הן דווקניות ואינן מאפשרות סטייה של מציעים מסוג הבניה שנקבע בהן ועל כן היה עליהם להציע מבנים מבנייה קלה בלבד. מנגד, לגישת המשיבות, אשר אומצה על ידי בית משפט קמא, הגדרות המפרט הן מינימאליות, היינו, הן מגדירות רף תחתון ממנו אין לרדת אך ניתן לעלות ואין בהן כדי לחייב מציעים בבנייה של סוג מבנים מסוים. חברי אימץ את עמדתה של המערערת כי הגדרות המפרט הן דווקניות כך שהיה על המציעים לעמוד בתנאים המדויקים אשר פורטו במפרט הטכני, ובכלל זה בהוראות ההנדסיות בעניין הבנייה. בהתאם לכך חברי קבע כי אקרשטיין חרגה מתנאי המכרז ועל כן הורה על ביטול זכייתה. בעניין זה דעתי שונה. לא אכחד כי מדובר בשאלה גבולית שאינה נקייה מספקות, אך בסופו של יום לאחר עיון במסמכי המכרז ובכלל הליכי ההתקשרות בין הצדדים שנלוו להגשת הצעותיהם, הגעתי לכלל מסקנה כי במחלוקת זו הדין עם המשיבות. כפועל יוצא מכך, לדעתי אין מקום להתערב בהכרעתו של בית המשפט המחוזי שאימץ את פרשנותה של ועדת המכרזים כי הגדרות המפרט הן מינימאליות. הנחת היסוד היא כי כאשר לשון המכרז סובלת שני פירושים אפשריים, יש ליתן משקל לעמדתה הפרשנית של ועדת המכרזים (בג"ץ 4587/18 ערוץ לשידורי הכנסת בע"מ נ' המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לוויין בשבתה כוועדת מכרזים לבחירת בעל הרישיון לשידור בערוץ הכנסת, לפי חוק שידורי ערוץ הכנסת, התשס"ד-2003, פסקה 34 (19.7.2018); עע"מ 3597/20 ארבע איי התפילה בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד האוצר, משרד האנרגיה ורשות המים, פסקה 22 (19.8.2020) (להלן: עניין ארבע איי התפילה בע"מ)). כלל נוסף הנוהג בדיני המכרזים הוא כי פרשנות תנאי המכרז נגזרת מתכליתו, כאשר מבין הפרשנויות האפשריות, יש להעדיף פרשנות המקיימת את הצעות משתתפי המכרז, ומרחיבה את מעגל המשתתפים, על פני פרשנות הפוסלת אותן (עע"ם 5487/06 סופרמאטיק בע"מ נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, פסקה 12 (12.4.2009); עע"ם 5949/07 אמישראגז-גז טבעי בע"מ נ' פז-גז (1993) בע"מ, פסקה 9 (28.4.2008); עניין ארבע איי התפלה בע"מ, פסקה 24). בהתאם לכך ישנה עדיפות בענייננו לאימוץ עמדתה הפרשנית של ועדת המכרזים, לפיה הגדרות המפרט הן מינימאליות. אך בכך לא די. עמדה פרשנית זו של ועדת המכרזים אשר אומצה על ידי בית המשפט המחוזי בפסק דינו ושבה גם אוחזות המשיבות, מעוגנת לעמדתי היטב בלשון המכרז, בתכליתו העולה ממכלול תנאיו, ומהנסיבות החיצוניות שנלוו אליו. ראשית, כפי שגם קבע בית המשפט המחוזי, ביטויים רבים במסמכי המכרז מלמדים על כך שהוא נועד לקבלת הצעות לייצור ואספקת מבנים אשר התכנון המדויק של מרכיביהם יוצע על ידי המציעים בהתאם לשיקול דעתם. כך למשל במסמך התנאים הכלליים שצורף למכרז (להלן: מסמך התנאים הכלליים) נכתב בסעיף 1: "מועצה איזורית גולן – (להלן: "המזמינה" או "המועצה") מזמינה בזאת הצעות למכרז מסגרת לביצוע תכנון (הדגשה זו הוספה), ייצור, אספקה והצבת מבנים יבילים למגורים...". בסעיף 2 שם נכתב כי מטרת המכרז היא: "יצירת הסכם לספק זוכה לתכנון (הדגשה זו הוספה), ייצור, ביסוס, והצבת כ80-90 מבנים לדיור זמני...". במסמך התנאים המיוחדים שצורף אף הוא למכרז (להלן: מסמך התנאים המיוחדים) נכתב בסעיף 2 כי: "מכרז/חוזה זה מתייחס לבצוע של עבודות תכנון (לאחר אישור התוכנית ע"י המזמינה), ביסוס, ייצור, אספקה, הובלה והצבת מבנים יבילים למגורים ולמבני ציבור על פי דגמים שונים כמפורט להלן" (ההדגשה הוספה). בסעיף 7 שם נכתב כי: "הקבלן יעסיק מטעמו צוות תכנון שכירים ו/או פרי לנסרים לצורך ביצוע שירותי התכנון להיתר בנייה ולתכנון המפורט"; כאשר ברשימת צוות התכנון נכלל בין היתר "מהנדס קונסטרוקציה/הנדסאי קונסטרוקציה". בסעיף 9 שם גם נכתב כי: "כל התוכניות והאישורים המפורטים ברשימות הנושאים שלהלן הינם באחריותו של הקבלן היצרן"; כאשר ברשימת הנושאים צוין בין היתר: "תכנון מפורט לביצוע הכולל אדריכלות, קונסטרוקציה...". גם במפרט הטכני עצמו נכתב בסעיף 1(ד) כי: "המבנים יתוכננו ויונחו בצמדים (דו משפחתי) בתצורת "גב אל גב" (ע"פ סקיצה רעיונית מצורפת). באחריות החברה לתכנן תכנית אדריכלית והנדסית למבנה ולאשרה מול המזמינה" (ההדגשות הוספו). הביטויים החוזרים והנשנים הללו בדבר "תכנון" המבנים מלמדים כי המציעים במכרז נדרשו גם לתכנן את בניית המבנים ולא רק לבנותם בהתאם להגדרות ספציפיות שאסור לשנות מהן. ככל שהמציעים היו נדרשים להציע הצעות לבניית מבנים בהתאם להגדרות ספציפיות דווקניות שלא ניתן לסטות מהן, קשה להבין מהו התכנון ואף התכנון ההנדסי שנדרש מהם. שנית, גם הביטויים במסמכי המכרז עצמו ובמסמכים הנלווים לו המתייחסים למפרט הטכני אינם תומכים בקבלת עמדת המערערת, וחלקם אף תומכים בעמדת המשיבות. כך למשל, העובדה שהמפרט הטכני היווה רק בסיס מינימלי או רעיוני, נתמכת היטב בהבהרה שנשלחה למשתתפים במכרז בהודעת דואר אלקטרוני מיום 12.4.2020, בה נכתב כך: "נשמח לראות פתרונות יצירתיים למבנים איכותיים יותר מהמקובל בענף ובכל מקרה נפסול מבנים שאינם עומדים במפרט הטכני שהועבר אליכם בדגש על רמת הבידוד הנדרשת וההגדרות הקונסטרוקטיביות". כפי שקבע בית המשפט המחוזי, מהודעה זו עולה בבירור כי המציעים היו רשאים לחרוג מהמפרט הטכני, כאשר עורכי המכרז אף עודדו את המשתתפים להציע "פתרונות יצירתיים" לסוגי מבנים החורגים באיכותם מן המקובל. אכן חברי רואה באמור בסיפא של הודעה זו ("ובכל מקרה נפסול מבנים שאינם עומדים במפרט הטכני...") כאינדיקציה לכך שהגדרות המפרט הן דווקניות ומחייבות עמידה בסטנדרט מסוים ובו בלבד. אולם עמדה זו אינה עולה בקנה אחד עם האמור בראשיתה של ההודעה. ככל שהמציעים חויבו להיצמד לאמור בהגדרות המפרט הרי שהדבר היה מרוקן מתוכן את ההבהרה בדבר האפשרות להציע פתרונות יצירתיים למבנים איכותיים יותר. בהמשך לכך ניתן להבין מן האמור בסיפא של ההודעה כי על ההצעה לעמוד לכל הפחות ("בכל מקרה...") בהגדרות הקונסטרוקטיביות שנקבעו במפרט הטכני. פרשנות זו הכרחית בעיניי שכן היא מעניקה משמעות לשני חלקי ההודעה. זאת ועוד, אופן חלוקת הניקוד כפי שנקבע בתנאי המכרז, תומך גם הוא בעמדה כי ניתנה גמישות לבחירת סוג הבניה. כך, במסגרת אמות המידה לבחינת הצעות המשתתפים נכללה התייחסות ספציפית ל"איכות ומפרט התכנון האדריכלי למבנה" (סעיף 18(4) למסמך התנאים הכלליים). בשל עמידה בתנאי סעיף זה, אשר בו יבחן המבנה על ידי הוועדה "על כלל מרכיביו האדריכליים והמפרט הטכני", ניתן יהיה לקבל עד 20 נקודות (מתוך 50 הנקודות שניתן לקבל עבור איכות הצעה בכללותה). הנחת היסוד, המקובלת אף על חברי, היא כי מסעיף זה עולה כי תיתכן שונות בין ההצעות. אלא שחברי צמצם את השונות להיבט התכנון האדריכלי בלבד ולא לסוג החומרים מהם ניתן לבנות את המבנה. לעומת עמדה זו מתקשה אני לראות כיצד ניתן לצמצם את השונות להיבט האדריכלי בלבד, שעה שכותרת הסעיף מתייחסת לשני היבטים שונים – "איכות ומפרט", ותוכן הסעיף מתייחס מפורשות למרכיבים האדריכליים בנפרד ולמפרט הטכני בנפרד. היינו, לצורך הגשת הצעה למכרז נדרש כל אחד מן המציעים להגיש מפרט טכני אשר במסגרתו תיתכן שונות בין המציעים גם לגבי סוג החומרים מהם יבנה המבנה. דרך ניקוד ההצעות המעניקה ניקוד דיפרנציאלי על "איכות ומפרט התכנון האדריכלי למבנה" שבהצעות מעידה שוב כי הגדרות המפרט הן מינימאליות ולא דווקניות. מלבד האמור, בפסקה 37 לחוות דעתו, חברי מצטט מספר הוראות ממסמכי המכרז ומההבהרות שניתנו לצדדים, המפנות לכך שבניית המבנים ותכנונם יתבצעו בהתאם למפרט הטכני כדלהלן: בסעיף 20(ד) לנוסח ההצעה הסטנדרטי שצורף למסמכי המכרז (להלן: נוסח ההצעה הסטנדרטי) נכתב כי: "כל הדגמים בהתאם לתשריט מנחה וכמפורט במפרט הטכני"; בסעיף 3(א) למפרט הטכני המיוחד הוזכר כי: "הקבלן יתכנן המבנים באופן שיתאימו לתוכנית הרעיונית, לדרישות התקנים הישראליים המעודכנים הרלוונטיים, המפרט הטכני המיוחד..."; בסעיף 4(א)(1) שם צוין כי: "ייצור המבנה יהיה בהתאם למפרט הטכני המיוחד ובהתאם לתוכניות המאושרות לביצוע"; בסיכום מפגש למציעים פוטנציאליים נאמר כי: "ייצור המבנה יהיה בהתאם למפרט הטכני המיוחד ובהתאם לתוכניות המאושרות לביצוע". הוראות אלה מהוות אסמכתא לדעתו לכך שיש לפרש את הגדרות המפרט כהגדרות דווקניות ולא כמינימאליות. גם בעניין זה דעתי שונה. לגישתי לא ניתן לראות בהוראות אלה אסמכתא לפרשנות הראויה להגדרות המפרט. כל שעולה מהוראות אלה הוא כי תכנון וביצוע הבניה צריך להיעשות "בהתאם" למפרט הטכני, אך גם בהקשר זה, אין הדבר מלמד כי מדובר בדרישות דווקניות במובן זה שלא ניתן יהיה לאשר הצעות המתייחסות לחומרי בנייה משופרים יותר מאלה שפורטו בהגדרות המפרט. עניין נוסף אליו נדרש חברי הוא עמידתה של אקרשטיין בדרישת הבניה הקלה, כפי שקורא אותה חברי לתוך מסמכי המכרז. חברי, מוצא בסעיפים 6 ו-7 למפרט הטכני, הקובעים הוראות מדויקות לעניין הקונסטרוקציה והתקרה, ומגדירים את החומרים ואופן הבניה חיזוק נוסף לעמדתו כי הגדרות המפרט הן דווקניות ואינן מהוות דרישה מינימלית. אולם כשלעצמי אינני סבור כי ניתן להסיק מקיומן של הוראות אלו כי אין מדובר בדרישה מינימלית. כמו כן, חברי מציין שמסעיפים אלה עולה כי סוג הבניה שנקבע במכרז (למעט לעניין הרצפה והממ"ד) הוא בניה קלה בלבד. אלא שגם בעניין זה דעתי שונה מדעת חברי. זאת, שכן התקשיתי לאתר בהגדרות המפרט ובכלל מסמכי המכרז אזכור למושג "בניה קלה". יגעתי ומצאתי כי הפעם היחידה בה מופיע במסמכי המכרז הביטוי "בניה קלה" היא בסעיף 6(ה)(1) למפרט הטכני שכותרתו "מבנה קירות חוץ וגמלונים", כאשר נוסח הסעיף קובע כי "במידה ומדובר בבניה קלה, שלד הקירות מפרופילי RHS בכל פינות המבנה וניצבים ומסלולים מפח מגולוון" (ההדגשה הוספה). המערערת לא סיפקה כל הסבר המניח את הדעת מדוע הוראה זו אינה מלמדת אותנו כי בניה קלה מהווה אך חלופה לשיטת הבניה הנדרשת ולא מהווה דרישת חובה, לכל הפחות בכל הנוגע לקירות החיצוניים, ובמידה מסוימת אף בנוגע לבניה כולה. בניגוד לעמדת חברי, אינני סבור כי ניתן לפסול את הצעתה של אקרשטיין בשל אי-עמידה ב"דרישה" לבניה הקלה. כאמור, חברי ציין בחוות דעתו כי מהגדרות המפרט עולה שסוג הבניה שנקבע לכל רכיבי המבנה למעט הרצפה והממ"ד במקרה דנן הוא "בניה קלה". לעומת זאת, לשיטתו של חברי, הבניה אותה הציעה אקרשטיין, ביחס למכלול הרכיבים – רצפה, קירות פנימיים וחיצוניים, ותקרה – היא מבטון. כתוצאה מכך, חברי הגיע למסקנה כי יש לבטל את זכייתה. אולם, בהסתמך על עמדתי האמורה, כי הגדרות המפרט הן מינימליות ובהינתן כי לית מאן דפליג שהצעתה של אקרשטיין הכוללת בניית רכיבים שונים מבטון מהווה שיפור מהגדרות המפרט המינימאליות, אני סבור כי הצעתה של אקרשטיין עמדה בתנאי המכרז. על כן, לדעתי אין מקום להתערב בהחלטה כי הצעתה של אקרשטיין זכתה במכרז. למעלה מן הצורך, אציין כי בנוגע לקירות הפנים המערערת כלל לא טענה כי אקרשטיין סטתה מהגדרות המפרט (ראו למשל: סעיף 12 לסיכומיה) כאשר עיון בהצעתה הטכנית של אקרשטיין אכן מגלה כי על פי הצעתה, קירות אלו יהיו עשויים מגבס ולא מבטון (עמ' 71 להצעה). כמו כן, בכל הנוגע לקירות החוץ, לא ניתן לטעון שאקרשטיין סטתה מהגדרות המפרט אף אם נפרש אותן כדווקניות, כשיטת חברי, שכן כאמור לעיל במסמכי המכרז הובהר כי "בניה קלה" בקירות אלו היא רק אחד מסוגי הבנייה האפשריים ("במידה ומדובר בבניה קלה..."). . מעבר לכל האמור, אני סבור כי יש לקבל את טענת המשיבות כי גם הצעתה של המערערת חרגה מהגדרות המפרט הטכני. במסגרת ההתמודדות במכרז, המערערת הגישה מסמך בו היא הציעה לבנות את המבנים תוך שימוש בחומרי בניה שונים מאלה המפורטים בהגדרות המפרט. לטענת המשיבות מסמך זה של המערערת היה המפרט הטכני של הצעתה ועצם הגשתו כאשר חומרי הבניה שהוזכרו בו חורגים מהגדרות המפרט, סותרת את טענת המערערת כי הבינה את הגדרות המפרט כהגדרות דווקניות וממצות. המשיבות אף הוסיפו כי חומרי הבניה שהוזכרו במסמך חורגים מהחומרים שנקבעו בהגדרות המפרט כלפי מטה, כך שיש לפסול את הצעת המערערת אף לפי הפרשנות כי הגדרות המפרט הן מינימאליות. מנגד, המערערת טענה כי המסמך האמור לא היה המפרט הטכני של הצעתה והיא שלחה אותו רק משום שנתבקשה לשלוח חתך של רצפה, קיר וגג של המבנה המוצע במטרה לבדוק האם "עניין ארכיטקטוני" כלשהוא נתון לשינוי. לטענתה, המפרט הטכני שהגישה במכרז היה המפרט הטכני הסטנדרטי שנכלל במסמכי המכרז והיא התחייבה לבנות את המבנים בהתאם למפרט זה. נמצא אם כן, כי אין מחלוקת בין הצדדים כי חומרי הבניה המוזכרים במסמך האמור אכן חרגו מהגדרות המפרט, ונקודת המחלוקת היא לגבי מעמד המסמך – אם הוא מהווה מפרט טכני אם לאו. לטעמי עיון במסמך מגלה על נקלה כי יש לראותו כחלק מהמפרט הטכני של הצעת המערערת לכל דבר וענין, שכן המסמך כלל פירוט של סוג חומרי הבניה מהם יבנו המבנים ומידע שאינו רלוונטי לעניינים ארכיטקטוניים אשר לא היה אמור להירשם במסמך אילו לא היה מדובר במפרט טכני. כמו כן, הצעתה של המערערת נבחנה וקיבלה ניקוד על ידי ועדת המכרזים בהתאם למסמך זה, ואף דורגה במקום השלישי בהתבסס עליו, כפי שציין בא-כוח משיבה 1 בדיון לפנינו (עמ' 11 לפרוטוקול). יתר על כן, השאלה האם המסמך היווה מפרט טכני מאבדת מחשיבותה כיוון שהמערערת עצמה טענה שהמסמך שנשלח כלל חתך של המבנה שהציעה, ומפירוט חומרי הבניה שבמסמך עולה כי סוג החומרים שהיא הציעה שונה מסוג החומרים שנקבעו בהגדרות המפרט. חומר הראיות מעלה אפוא כי חומרי הבניה שהוצעו על ידי המערערת שונים מחומרי הבניה שנקבעו בהגדרות המפרט האמורות. על כך ראוי לומר למערערת "ליטול קורה מבין עיניה" טרם היא מלינה על הצעתה של אקרשטיין. זאת כאשר הצעתה שלה חרגה כלפי מטה מהגדרות המפרט ועשויה להיפסל אף בהתאם לפרשנות המקלה כי הגדרות המפרט הן מינימאליות. ודוק, אופן הפעולה של המערערת אף מלמד כי גם היא לא פירשה את הגדרות המפרט כהגדרות דווקניות ולא חשבה שחומרי הבניה שנקבעו בהן הם בגדר של "כזה ראה וקדש". אציין עוד כי המסקנה אליה הגעתי נובעת גם מהאמור בתנאי המכרז על הצורך לאשר את התוכנית מול המזמינה, דבר המלמדנו שמדובר במכרז הכרוך בהתקשרות מורכבת. היינו, התקשרות המותירה פתח נרחב לתכנון פרטני ועתידי, ומחייבת הידברות בין המזמין למציעה לצורך קבלת הסברים והבהרות להצעה. במכרזים מסוג זה, הכוללים היבטים מקצועיים הדורשים מומחיות מיוחדת, בית המשפט ירסן את מידת התערבותו השיפוטית (עע"מ 4513/11 המחדש תעשיות קמן (2006) נ' קולחי הגולן בע"מ, פסקה 5 (25.7.2011); עע"מ 4607/16 Alstom Transport SA נ' נת"ע נתיבי תחבורה עירוניים בע"מ, פסקה 46 (18.4.2017)). לעניין התקשרויות מורכבות במכרזים, יפים דברי בית המשפט בעע"מ 3190/02 קל בניין בע"מ נ' החברה לטיפול בשפכים רמת לבנים בע"מ, פ"ד נח(1) 590 (2003): "מיתחם המותר והאסור ביישומם של כללי המכרז הספציפי נגזר במידה רבה מאופיו המיוחד של המכרז ומתכליותיו. לא הרי מכרז לקבלת הצעות בתחומים מוגדרים ופשוטים אשר כל פרטיו הטכניים ידועים, מגובשים וברורים מראש, כהרי מכרז העוסק בתחום טכני מיוחד, המחייב ידע ומומחיות מקצועיים ייחודיים, ומותיר תחום נרחב לתכנון פרטני עתידי. השוני בין סוגי המכרזים כאמור עשוי להשפיע גם על אופיין של הצעות המציעים ולהשליך במישרין על היקף הצורך בהידברות בין המזמין לבין המציע לצורך קבלת הסברים והבהרות להצעה" (שם, בעמ' 598)). בחינת ההידברות האמורה בין המזמין למערערת מעלה קושי נוסף. טענתה המרכזית של המערערת התמקדה בפגיעה בשוויון במסגרת הליך המכרז, שכן לדבריה אילו הייתה יודעת כי ניתן להגיש הצעות לבנייה מבטון, כפי שעשתה אקרשטיין, היא הייתה מכלכלת אחרת את צעדיה. לשיטתה של המערערת אפוא, לא היה מקום לספק כי במסגרת המכרז נדרש המציע להציע סוג בניה מוכתב מראש בלבד. אולם, בצירוף האמור לעיל בדבר נוסח המכרז וההבהרה שנשלחה למשתתפים, המעוררים לכל הפחות ספק בדבר דווקנות התנאי הנוגע לסוג הבניה, הרי שנסיבות נוספות מעלות את ההשערה כי היה בידי המערערת לוודא ספק זה. כך למשל, בהמלצת הוועדה המקצועית שבחרה את זהות הזוכה במכרז מיום 26.5.2020 נכתב לגבי המערערת כי "ניכר שמתווכחים על כל סעיף ביצוע" (מוצג 12 בכרך המוצגים מטעם אקרשטיין, עמ' 329), וכן "ויכוחים על שינויים ועל שיטות הביצוע" (שם, עמ' 332). כך שקשה עוד יותר לקבל את הטענה שהמערערת, שהיא בעלת ניסיון רב בתחום, לא העלתה על דעתה לבדוק מול המזמינה האם יש לה אפשרות להגיש הצעה לבנייה מבטון, על אף שעולה כי לא היססה "להתווכח" במסגרת ההידברות עם הוועדה, על נושאים שונים. זאת בפרט לאור הניסוח האמור בהגדרות המפרט "במידה ומדובר בבניה קלה", וכאשר שתי חברות אחרות, אקרשטיין וחברה נוספת בשם מנובילד, אכן הבינו כי ניתן להגיש הצעה לבנייה מבטון והגישו הצעות כאלה במכרז. מה גם שבמפגש מציעים בו השתתפה המערערת שהתקיים ביום 6.4.2020 נכחו גם נציגי חברות העוסקות רק בבניה בבטון ואף בכך היה כדי לעורר אצלה ספק. אף אם עדיין נותר ספק כלשהו האם המערערת אכן העלתה על דעתה את האפשרות לבנייה בבטון הרי שבא-כוחה פתר לנו אותו בדיון שלפנינו. לדבריו, המערערת התייעצה אתו בעת הגשת הצעתה על האפשרות לבנייה בבטון והוא השיב לה כי הדבר אינו אפשרי. מן האמור עולה ספק רב האם טענת המערערת כי היא הייתה מכלכלת אחרת את צעדיה אם רק הייתה יודעת על האפשרות להגיש הצעה הכוללת בנייה בבטון נטענה בתום לב. זאת כאשר ממכלול הנסיבות עולה כי היא אכן הסתפקה האם היא יכולה לבנות בבטון, ועל אף שיכלה לבדוק את האפשרות הזו בנקל בהידברות שקיימה עם המזמינה בכל מקרה, היא עדיין נמנעה מלעשות זאת. לבסוף, אתייחס לדרישת הניסיון המוזכרת בסעיף 8(ג) למסמך התנאים הכלליים, על פיה: "על מגיש ההצעה להיות בעל ניסיון קודם בייצור ואספקת מבנים יבילים/מתועשים בישראל דוגמת הדגמים במפרטים הטכניים, במשך 3 השנים לפני מועד הגשת ההצעה למכרז" (ההדגשה הוספה). בהתאם לדרישה זו, טענה המערערת כי יש לפסול את הצעתה של אקרשטיין, כיוון שאין לה ניסיון בבניית המבנים העשויים מהחומרים המופיעים במפרט הטכני. כמו כן, חברי ציין בהקשר של דרישה זו כי היא מהווה אינדיקציה לכך שהגדרות המפרט הן דווקניות, משום שאין היגיון בדרישה זו אם המציע אינו מחויב לבנות את המבנים על פי המפרט הטכני. כשלעצמי, אני סבור כי הפרשנות שניתנה לדרישת הניסיון על ידי המערערת, לפיה על המציעים להיות בעלי ניסיון בבניית מבנים העשויים מהחומרים המפורטים במפרט הטכני, שגויה מיסודה. לשיטתי, ההוראה כי המציעים יהיו בעלי ניסיון בבניית מבנים יבילים או מתועשים "דוגמת הדגמים במפרטים הטכניים" מתייחסת למידות המבנה המפורטות במפרט הטכני, ולא לחומרים המפורטים במפרט הטכני. כך, בניסיון לחתור אחרי משמעות המונח "דגמים" המופיע בדרישת הניסיון, ניתן להבחין כי סעיף 18(א) למסמך התנאים הכלליים מתייחס לשני דגמים. עיון במפרט הטכני ובמסמכי המכרז מגלה כי במסגרת המסמכים אכן ישנה התייחסות להבחנה בין שני דגמים – האחד, מבנה בגודל של 55 מ"ר; והשני, מבנה בגודל של 65 מ"ר. כך למשל בכותרתו של המפרט הטכני (אליו הפנה סעיף הניסיון) צוין כי המפרט עוסק ב"מבנים יבילים למגורים כולל ממ"ד במידות 55/65 מ"ר". כך גם תחת כותרת "תיאור העבודה" במסמך התנאים המיוחדים, מפורטים בטבלה שני דגמים למבנה: דגם א' – "דירת 3 חדרים כ-55 מ"ר כולל ממ"ד"; ודגם ב' – "דירת 3 חדרים כ-65 מ"ר כולל ממ"ד" (עמ' 313 לכרך המוצגים מטעם אקרשטיין; וכך גם בסעיף 19 לנוסח ההצעה הסטנדרטי (בעמ' 134 לכרך המוצגים מטעם אקרשטיין)). זאת ועוד, עמדתה של המערערת כי הגדרות המפרט הן דווקניות ומאפשרות שימוש רק בסוג אחד של חומרי בניה וכי דרישת הניסיון מתייחסת לחומרי המבנה, אינה עולה בקנה אחד עם הניסוח "דוגמת הדגמים" בלשון רבים המופיע בדרישת הניסיון. כמו גם עם הניסוח האמור כי המכרז כולל שני דגמים. הנה כי כן, דרישת הניסיון מתייחסת אפוא למידות המבנה ואין בה כל אינדיקציה לכך שהגדרות המפרט הן דווקניות כפי שהסיק חברי. משמצאנו כי אלה הם פני הדברים, הרי שאין מנוס מלקבוע כי בענייננו, אקרשטיין, אשר אין חולק כי היא מנוסה בבניית מבנים במידות האמורות, עמדה בדרישת הניסיון. על כן, אם תישמע דעתי הערעור יידחה ובנסיבות העניין ללא צו להוצאות. ש ו פ ט השופט נ' הנדל: 1. השאלה העומדת במוקד הדיון היא האם יש לפסול את זכייתה של משיבה 2, חברת אקרשטיין תעשיות בע"מ (להלן: אקרשטיין), במכרז שפרסמה משיבה 1, מועצה אזורית גולן (להלן: המועצה), לאספקת מבנים יבילים למגורים ביישובי המועצה. חבריי נחלקו בשאלה זו, ועליי מוטלת מלאכת ההכרעה. ראשית ייאמר כי מוסכם על חבריי שהפגם שנפל בכתב הערבות של אקרשטיין (בו נכתב בטעות בשם נמענת הערבות "מועצה אזורית רמת הגולן" במקום "מועצה אזורית גולן") אינו מצדיק את פסילת הצעתה. זאת בשים לב, בין היתר, לכך שמקור הטעות הוא בשגיאה שנפלה במסמכי המכרז, ובהינתן שבמקרה הנדון לא הקנתה הטעות ותיקונה יתרון בלתי הוגן לאקרשטיין. אף אני סבור כי ענייננו, על נסיבותיו, בא בגדר המקרים החריגים שבהם פגם בערבות לא יביא לפסילת ההצעה (ראו בהקשר זה את חוות דעתי בעע"מ 5834/09 אדמונית החורש בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי (31.1.2010)). המחלוקת הנטושה בין חבריי נוגעת לשאלה האם ממסמכי המכרז ובתוכם המפרט הטכני המיוחד (להלן: המפרט הטכני או המפרט), עולה כי ניתן להציע הצעות הכוללות מבנים העשויים מבטון, כפי שהציעה אקרשטיין, ולא מ"בנייה קלה". המענה לשאלה זו נגזר מן השאלה האם המפרט הטכני קובע הגדרות מחייבות שלא ניתן לסטות מהן וכוונתן למבנים שייבנו ב"בנייה קלה", כטענת המערערת; או שמא הקביעות במפרט מהוות אך דרישת מינימום שניתן לחרוג ממנה כלפי מעלה, למשל על ידי בנייה איכותית יותר מבטון, כטענת המועצה ואקרשטיין. חברי השופט ע' גרוסקופף סבור כי הגדרות המפרט מחייבות כלשונן, ועל כן דין הצעתה של אקרשטיין להיפסל לנוכח סטייתה מהגדרות אלה. כך נלמד לדעתו מן ההוראות במסמכי המכרז המתייחסות ל"התאמה" למפרט הטכני, ומהיעדרה של הוראה מפורשת שמציינת כי הגדרות המפרט מהוות רק דרישת מינימום. חברי השופט ד' מינץ מנגד אימץ את פרשנותו של בית משפט קמא ושל ועדת המכרזים של המועצה, שלפיה המפרט קובע רף תחתון בלבד. תמיכה לפרשנות זו הוא מוצא בלשון הוראות מסוימות במסמכי המכרז, בהודעת הבהרה שנשלחה למציעים על ידי המועצה, וכן במסמך שהגישה המערערת במסגרת ההתמודדות במכרז, כפי שפורט בחוות דעתו ויובהר עוד להלן. 2. עיינתי בחוות הדעת המפורטות של חבריי, בטענות הצדדים ובכלל החומר שהוגש. ההכרעה במקרה זה אינה פשוטה. בסופו של יום, מצאתי לצרף את דעתי לזו של השופט ד' מינץ, שלפיה יש לדחות את הערעור ולהותיר על כנה את זכייתה של אקרשטיין במכרז. אכן, כשאנו מפנים מבטנו למועצה עורכת המכרז, קשה להבין מדוע לא כללה במסמכי המכרז הוראה מפורשת שלפיה הגדרות המפרט הטכני מציגות דרישת מינימום בלבד, אם זו אמנם הייתה כוונתה. כלל יסוד בדיני מכרזים הוא שיש לנסח את תנאי המכרז כך שיהיו 'בהירים כשמש', הן על מנת שהמכרז יוכל להשיג את מטרתו ביעילות הן כדי להבטיח שוויון בין המציעים (ראו למשל: עע"מ 3719/13 ש. מרדכי עבודות עפר בע"מ נ' משרד הבינוי והשיכון, פסקה 3 לפסק דינה של השופטת ברק-ארז וההפניות שם (6.9.2018); עע"מ 6090/05 מ.ג.ע.ר - מרכז גבייה ממוחשבת בע"מ נ' מי נתניה (2003) בע"מ, פסקה א' לפסק דינו של השופט (כתוארו אז) רובינשטיין (27.02.2006)). אילו הייתה המועצה כוללת במסמכי המכרז הוראה מפורשת כאמור, היה הדבר מסיר כל ספק שיכול לעלות בהקשר זה, וכך היו נחסכים דיונים משפטיים וכסף ציבורי ופרטי שהושקע בעניין. יש להצטער בכל מקרה כי המועצה לא פעלה כך. אודה כי נימוק זה בדרך-כלל היה בעל משקל רב לקראת קבלת עמדת המערערת. עם זאת, הכלל האמור בדבר הצורך בבהירות תנאי המכרז אינו עומד בחדר לבדו, אלא מנהל הוא שיח עם עובדות המקרה הקונקרטי. במקרה הנדון, שוכנעתי כי חרף העדרה של הוראה מפורשת בנושא, הפרשנות הסבירה יותר של מסמכי המכרז היא זו שלפיה המפרט הטכני קובע רף מינימאלי בלבד. מסקנה זו עולה מהצטברותן של מספר אינדקציות, אשר המערערת לא הציגה להן הסבר מניח את הדעת. אפרט. 3. המכרז עצמו עוסק, כפי שנלמד מכותרתו ומהוראות נוספות המופיעות בו, ב"אספקת מבנים יבילים למגורים". בתקן הישראלי הרלוונטי מוגדר מבנה יביל למגורים כמבנה אשר המשקל של חלקיו מאפשר את הובלתו ממקום למקום, מבלי שישנה הגבלה לגבי סוג החומר או שיטת הבנייה – בין אם בנייה מבטון או בנייה קלה. לכל אורך מסמכי המכרז, נעשה שימוש במונח "מבנה יביל" או "מתועש", כאשר לא מצוין לצד זאת כי מדובר במבנה יביל או מתועש מבניה קלה דווקא. בסעיפים 7-6 למפרט הטכני שאליהם הפנתה המערערת, מוגדר, בין היתר, כי לצד רצפת המבנה והממ"ד שייבנו מבטון, קירות החוץ יבוצעו מלוחות דנסגלאס והתקרה תיעשה מלוחות גבס (היינו, חומרים המאפיינים בניה קלה). עם זאת, בסעיף 6(ה)(1) המתייחס לקירות החוץ, נכתב גם כי "במידה ומדובר בבניה קלה", ייעשה שלד הקיר תוך שימוש ב"פרופילי RHS בכל פינות המבנה...". אקרשטיין הסבירה בהקשר זה כי כאשר עסקינן בבנייה מבטון, להבדיל מבניה קלה, שימוש בפרופילים כאמור אינו נצרך. מן הנוסח המסויג ברישא הסעיף – "במידה ומדובר בבניה קלה" – עולה אפוא כי בניה קלה הינה רק חלופה אפשרית לשיטת הבניה. הסעיף אמנם מתייחס ספציפית לקירות החוץ, אך אופן ההתנסחות הלא מחייב, אשר מכיר בכך כי המציעים אינם כבולים לשיטת בניה קלה דווקא, יכול לרמז כי כך הדבר ביחס לבניה כולה. 4. בכל אופן, הוראות המכרז המתייחסות לכך שההצעות צריכות להיות "בהתאם למפרט" או כי עליהן "לעמוד במפרט", אינן שוללות מבחינה לשונית את האפשרות כי על ההצעות לעמוד לכל הפחות בהגדרות המפרט, כך שניתן להציע שימוש בחומרי בנייה איכותיים יותר. מהודעת הדואר האלקטרוני ששלחה המועצה למשתתפים במכרז ביום 12.4.2020 בתשובה לשאלות הבהרה, עולה כי המועצה למעשה עודדה את האפשרות הזו. כך, הדגיש נציג המועצה בהודעה האמורה כי "נשמח לראות פתרונות יצירתיים למבנים איכותיים יותר מהמקובל בענף". נוסח זה מהווה אינדיקציה לכך שהציפייה לא הייתה להתחקות מדויקת אחר הגדרות המפרט, אלא ניתן ורצוי היה להציע הצעות הכוללות שיטות בניה או חומרים משופרים באופן שיהפוך את הבניה לאיכותית יותר. אמנם, בסיפא ההודעה צוין כי "בכל מקרה נפסול מבנים שאינם עומדים במפרט הטכני". ברם, מקובלת עליי עמדת חברי ד' מינץ שלפיה יש לפרש דיבור זה כך שבכל מקרה תיפסלנה הצעות שמציגות מאפיינים הנופלים באיכותם מהגדרות המפרט, ומשום כך אינן "עומדות" בו. פירוש אחר, המחייב עמידה קפדנית בהגדרות המפרט, מרוקן מתוכן את רישא ההודעה – שכן לא ברור כיצד ניתן להציע מבנים איכותיים יותר ולהפגין יצירתיות בהיעדר מרחב תמרון ביחס למפרט הטכני. האפשרות לקבל הצעות המובחנות זו מזו ביחס למפרט הטכני נתמכת גם באמת המידה לניקוד ההצעות, שהוצגה במסמכי המכרז, ולפיה "הוועדה תבחן את המבנה שיוצג לדוגמה על כלל מרכיביו האדריכליים והמפרט הטכני" (ההדגשה הוספה). לפי פרמטר זה חולקו לכל הצעה 20 נקודות, שמהוות קרוב למחצית מהניקוד שניתן ברכיב איכות ההצעה. אילו היו הגדרות המפרט מחייבות באופן דווקני, הרי שאז לא היה הגיון לבחון את ההצעות לפי המפרט הטכני שלהן באופן שמניח שונות. טענת המערערת כי השונות בין ההצעות אמורה הייתה להתבטא רק בהיבט האדריכלי, אינה תואמת את לשון הפרמטר שלפיה לצד ההיבט האדריכלי נבחן גם המפרט הטכני. כך אכן נעשה בפועל, כאשר ניתנו עד 18 נקודות לכל הצעה בהתאם לרכיבים הקשורים לקונסטרוקציה של המבנה, ועד 2 נקודות ניתנו לרכיב של גמישות התכנון האדריכלי. הטענה כי ההצעות נועדו להיות שונות זו מזו רק בהיבט האדריכלי נסתרת גם על ידי העובדה שבמסמכי המכרז נכתב כי על החברה לתכנן תכנית לבניית המבנים מבחינה הנדסית, ולא רק מבחינה אדריכלית, ולאשרה מול המזמינה. 5. לבסוף, לא ניתן להתעלם מכך שבמסמך ששלחה המערערת למועצה ואשר כלל חתך של המבנה המוצע על-ידה, הוצע לבנות את המבנים באמצעות חומרי בניה שחלקם שונים מאלה הקבועים בהגדרות המפרט. בכך יש להעיד כי המערערת עצמה הבינה את הגדרות המפרט ככאלה שאינן מחייבות כלשונן. הבנה זו של המערערת תואמת לזו של אקרשטיין, ובכך נחלשת טענת הפגיעה בשוויון העומדת בלב עמדת המערערת. אף מציעה נוספת, חברת מנובילד (היא משיבה 3), הגישה הצעה לבנייה מבטון. העובדה ששלוש מתוך חמש המשתתפות במכרז פירשו את המפרט הטכני כך שאינו מחייב כלשונו, מחזקת את מסקנתי כי זו הפרשנות הסבירה של מסמכי המכרז. פרשנות לא פוגעת, בנסיבות, בעקרון-העל בדיני מכרזים שעניינו שמירה על השוויון בין המציעים. היא אף עולה בקנה אחד עם הכלל הפרשני הנוהג בדינים אלה, לפיו כאשר קיימים מספר פירושים סבירים ללשון המכרז, יש להעדיף פרשנות המקיימת את הצעות משתתפי המכרז על פני כזו הפוסלת אותן (ראו למשל: עע"מ 5487/06 סופרמאטיק בע"מ נ' חברת החשמל, פסקה 12 (12.4.2009)). הפרשנות האמורה מגשימה את תכלית המכרז בענייננו, כפי שהיא נלמדת מלשונו ומנסיבותיו: לקבל הצעות הכוללות תכנון של מבנים יבילים למגורים במחירים נמוכים ממחירי המטרה שהוגדרו, ובאיכות המיטבית שניתן לקבל במחירים אלה – כאשר איכות המבנים אינה נופלת מן הרף שנקבע לעניין זה במפרט הטכני. 6. מכאן מסקנתי שלפיה אין לפסול את הצעתה של אקרשטיין בשל סטייה מהמפרט הטכני. לאור מסקנה זו, לא מצאתי גם לקבל את הטענה כי דין ההצעה להיפסל מן הטעם שאין לאקרשטיין את הניסיון הנדרש לפי הוראות המכרז. תנאי הסף בהקשר זה קבע כי על מגיש ההצעה להיות בעל ניסיון קודם בייצור ואספקת מבנים יבילים בישראל דוגמת הדגמים במפרטים הטכניים, בשלוש השנים שקדמו להגשת ההצעה. בהינתן שמבנים יבילים "דוגמת הדגמים במפרטים הטכניים" כוללים, לשיטתי, גם מבנים העשויים מבניה מבטון, הרי שלאקרשטיין יש את הניסיון הדרוש. 7. מצאתי אפוא לצרף את קולי לדעתו של השופט ד' מינץ, כך שדין הערעור להידחות. בנסיבות, ולאור אי-הבהירות המיותרת שיצרה המועצה בשל אי-הכללתה של הוראה מפורשת בנדון, כמפורט לעיל בפסקה 2 – הייתי נמנע מעשיית צו להוצאות. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ד' מינץ, בהסכמת השופט נ' הנדל, וכנגד דעתו החולקת של השופט ע' גרוסקופף. ניתן היום, ‏י"ג באב התשפ"א (‏22.7.2021). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 20073710_Y07.docx עו מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1