סאטי פחידה נ. מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 53509-11-25 לפני: כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופט אלכס שטיין כבוד השופטת רות רונן העותר: סאטי פחידה נגד המשיבים: 1. מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית 2. ועדת משנה לפיקוח 3. מועצת התכנון העליונה עתירה למתן צו על תנאי ובקשה למתן צו ביניים בשם העותר: עו"ד היתם חטיב בשם המשיבים: עו"ד אמיר בכר פסק-דין השופטת רות רונן: עניינה של העתירה שלפנינו בהחלטת המשיב 1 (להלן: המפקד הצבאי) לדחות את בקשת העותר לקידום הליך רישוי למבנה (להלן: המבנה) הבנוי בתחומי צו בדבר איסור בניה מס' 1/96 התשנ"ו-1996 (להלן: צו איסור הבניה), ואשר לגביו הוצא צו הפסקת עבודה והריסה. הרקע לעתירה המבנה נושא העתירה נמצא בסמוך ליישוב ראס כרכר, במרחק של כ-52 מטרים מכביש 463 (להלן: ציר התנועה), ובתחום צו איסור הבניה האוסר על בניה במרחק של 75 מטרים מציר התנועה. המבנה נחזה כמבנה קל הבנוי מפח גלי (איסכורית), אשר שטחו הוא כ-200 מ"ר בנוי, והוא בעל רצפת בטון חיצונית בגודל של כ-300 מ"ר. לטענת העותר מדובר במבנה שהינו מחסן חקלאי. ביום 8.4.2024 נתלה צו הפסקת עבודה על המבנה. צו הפסקת העבודה אסר על המשך עבודות הבניה, ובמסגרתו זומן המחזיק לדיון בעניינו של המבנה לפני המשיבה 2 – ועדת המשנה לפיקוח (להלן: ועדת המשנה לפיקוח). ביום 8.5.2024 התכנסה ועדת המשנה לפיקוח לדיון בעניינו של המבנה, והחליטה ליתן צו סופי להפסקת עבודה ולהריסת המבנה בתוך 30 יום (להלן: צו ההריסה). צו ההריסה נשלח לבא-כוח העותר ביום 16.5.2024. ביני לביני, יום לפני שהתקיים הדיון לפני ועדת המשנה לפיקוח, הגיש העותר בקשה לקבלת היתר בניה להכשרת המבנה (להלן: הבקשה להיתר). ביום 14.8.2024 החליטה לשכת התכנון המרכזית במנהל האזרחי שלא לקלוט את הבקשה להיתר, משום שלא צורף לה אישור קידום הליך רישוי מהמפקד הצבאי כנדרש לפי תקנה 10 לתקנות תכנון ערים כפרים ובנינים (בקשה להיתר ותנאיו) (יהודה והשומרון), התשפ"א-2020. הודעה על כך נשלחה לבא-כוח העותר ביום 19.11.2024. על כן, הגיש העותר מספר ימים לאחר מכן בקשה למפקד הצבאי לקבלת אישור קידום הליך הרישוי (להלן: הבקשה לקידום הליך הרישוי או הבקשה). בא-כוח העותר ציין בפניה אליה צורפה הבקשה כי המבנה נושא הבקשה הוא תוספת לבניין ישן שנבנה בהתאם להיתר. בהחלטה מיום 28.10.2025 נדחתה בקשתו של העותר (להלן: החלטת המפקד הצבאי). בהחלטה צוין כי המפקד הצבאי בחן את הבקשה אל מול הסיכון הביטחוני הנובע ממאפייני המבנה, ממיקומו בסמוך לציר תנועה ומהערכת המצב הביטחונית העדכנית. עוד צוין בהחלטה כי בהתאם לתכלית העומדת מאחורי צו איסור הבניה, קיימת חשיבות רבה להגבלת הבניה בסמוך לצירי תנועה מרכזיים המשמשים לתנועה של אזרחים ושל כוחות הביטחון; שהמבנה פוגע בביטחון המרחב; וכי לאור קרבתו לציר תנועה – הוא עשוי להקל על ביצוע פעילות חבלנית עוינת או לשמש בתור מחסה או מסתור למפגעים. על כן, קבע המפקד הצבאי כי בנסיבות העניין לא ניתן להיעתר לבקשה לקידום הליך הרישוי. על החלטה זו של המפקד הצבאי הוגשה העתירה דנן. בד בבד עם הגשת העתירה הוגשה בקשה למתן צו ביניים המורה למשיבים להימנע מביצוע צו ההריסה עד להכרעה בעתירה. בהחלטתי מיום 19.11.2025 הוריתי על מתן צו ארעי לפיו "לא ייהרס הבינוי נושא העתירה עד למתן החלטה אחרת. זאת, בכפוף לכך שתוקפא כל בניה חדשה ולא ייעשה שינוי כלשהו במצב הקיים במבנה. עוד מובהר כי הצו הארעי לא יחול על הריסה הנדרשת עקב צרכי לחימה דחופים ומטעמי ביטחון מובהקים". טענות הצדדים לטענת העותר, המבנה הוא מחסן חקלאי שהוקם בסמוך למבנה מגורים שבבעלות משפחתו (להלן: בית המגורים), כאשר בית המגורים נבנה לפי היתר בניה. על פי הנטען, הריסת המבנה תפגע קשות בפרנסת העותר ובני משפחתו, וביכולתם להתקיים בכבוד. נטען כי החלטת המפקד הצבאי ניתנה ללא כל נימוק ספציפי הנוגע לעובדות המקרה, וכי לא נלקחה בחשבון העובדה שמדובר במבנה חקלאי שאינו משמש למגורים אשר נבנה כמבנה עזר לבית המגורים הקיים שנבנה כדין לפי היתר. העותר מדגיש כי ממילא משפחתו גרה בבית המגורים הצמוד למבנה נושא העתירה, ובקשתו הייתה רק לקבל אישור לקידום הליך הרישוי עבור אותו מחסן חקלאי. עוד נטען כי במקרים דומים ניתנו היתרים מהמפקד הצבאי למבנים הנמצאים בתחומי צו איסור בניה, אף למבנים בני שתי קומות. ואולם במקרה דנן, על אף שמדובר במחסן הבנוי בסמוך לבית המגורים שנבנה כדין, המפקד הצבאי אינו נותן את האישור האמור. המשיבים טוענים מנגד כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת חוסר ניקיון כפיו של העותר, אשר עשה דין עצמי ובנה את המבנה ללא קבלת היתר מהמפקד הצבאי. לגופם של דברים, נטען כי מתחם שיקול הדעת של המפקד הצבאי במקרים כמו המקרה דנן הוא רחב, וכי לא קיימת עילה להתערבות שיפוטית בנסיבות שלפנינו. לשיטת המשיבים, חרף טענת העותר שהמפקד הצבאי לא שקל בהחלטתו את העובדה שהמבנה הוא מחסן חקלאי שנבנה כתוספת לבית מגורים קיים אשר נבנה מכוח היתר – מעמדו של בית המגורים אינו מעלה או מוריד ממעמדו של המבנה נושא העתירה או לסיכון הנשקף ממנו. כן נטען כי נדרש הליך רישוי גם לצורך בניית מבנים חקלאיים, וממילא מדובר בשיקול שהמפקד הצבאי לקח בחשבון בעת בחינת הבקשה. נטען כי המבנה נבחן לפי מאפייניו ואף על פי כן נקבע כי עולה ממנו סיכון ביטחוני. בהחלטתו שקל המפקד הצבאי את קיומו של צו איסור הבניה; את סמיכות המבנה לכביש המשמש לתנועת אזרחים ישראלים וכוחות הביטחון; ואת שלב הבניה בו מצוי המבנה. לאור האמור נטען כי החלטת המפקד הצבאי איזנה בין הצורך הביטחוני לבין האינטרסים של העותר, וכי ההנמקה שנמסרה לעותר שיקפה את האמור ולא נפל בה פגם. באשר לטענת העותר כי אי-מתן אישור לקידום הליך הרישוי יפגע בפרנסתו, טוענים המשיבים כי אין לעותר זכות קנויה להקמת מבנים במקרקעין בניגוד לצו איסור הבניה, אף אם הם נועדו לפרנסתו. דיון והכרעה לאחר עיון בעתירה ובתגובה לה על נספחיהן, מצאנו כי דינה להידחות בהיעדר עילה להתערבות בהחלטת המפקד הצבאי. סעיף 332 לצו בדבר הוראות ביטחון [נוסח משולב] (יהודה והשומרון) (מס' 1651), התש"ע-2009 (להלן: הצו בדבר הוראות ביטחון) מקנה למפקד הצבאי סמכות להוציא צו האוסר על בניה בשטח מסוים, אם הוא סבור שהדבר דרוש לביטחון האזור או להבטחת הסדר הציבורי (בענייננו, צו איסור הבניה הוצא מכוח סעיף 2 לצו בדבר פיקוח על הבניה (יהודה והשומרון) (מס׳ 393), התש״ל-1970, סמכות אשר לימים הוטמעה בצו בדבר הוראות ביטחון). כן מורה סעיף 332 כי "לא יינתן רישיון ביחס למקרקעין שלגביהם ניתן הצו, אלא באישור המפקד הצבאי או מי שהוסמך לכך על ידו". המפקד הצבאי חתם על צו איסור הבניה דנן מכוח הסמכות האמורה. התכלית העומדת בבסיס צו זה היא תכלית ביטחונית – הימצאותם של מבנים בקרבה לצירי תנועה עשויה להקל על ביצוע פעילות חבלנית עוינת כלפי משתמשי הדרך בין היתר בשל הפוטנציאל של מבנים אלה לשמש כמסתור וכמחסה למפגעים (ראו: בג"ץ 46445-11-24 רשאידה נ' המינהל האזרחי באיו"ש, פסקה 10 ‏(‏16.11.2025‏)‏‏ (להלן: עניין רשאידה); בג"ץ 14974-05-25 חטיב נ' מפקד כוחות צה"ל באזור איו"ש, פסקה 11 ‏(‏9.11.2025‏)‏‏; בג"ץ 38932-11-24 בראהמה נ' המפקד הצבאי באזור הגדה המערבית, פסקה 8 ‏(9.4.2025‏)‏‏). משכך, על המפקד הצבאי לשקלל במסגרת החלטתו את שיקולי הביטחון הקונקרטיים המצדיקים את איסור הבניה ואת עוצמתם; ולאזן אותם מנגד עם האינטרסים של המבקש בקידום הליך הרישוי. כידוע, למפקד הצבאי מוקנה שיקול דעת רחב בענייני הביטחון עליהם הוא מופקד, שכן השיקולים הביטחוניים והמקצועיים העומדים ביסוד החלטותיו מצויים בליבת מומחיותו. משום כך, בית המשפט ייטה שלא להתערב במסקנותיו של המפקד הצבאי ככל שהדבר נוגע להערכות ביטחוניות ודרכי פעולה למניעת סיכון ביטחוני – ובכלל זה בהחלטותיו בבקשות לקבלת אישור לקידום הליך רישוי (ראו, מיני רבים: בג"ץ 73096-02-25 אח'לאוי נ' המפקד הצבאי באזור הגדה המערבית, פסקה 8 ‏(‏24.4.2026‏)‏‏; בג"ץ 49338-09-25 אלמחד'י נ' המפקד הצבאי באזור הגדה המערבית, פסקה 9 ‏(‏20.4.2026‏); עניין רשאידה, בפסקה 11‏). מתגובתם המקדמית של המשיבים, עולה כי עובר להחלטה שלא להעניק לעותר אישור לקידום הליך הרישוי, עמדה לפני המפקד הצבאי התשתית העובדתית הרלוונטית ועל בסיסה הוחלט שלא להיעתר לבקשה. זאת בשים לב למיקומו של המבנה במרחב ולקרבתו לציר התנועה. כפי שציינו המשיבים (ראו פסקה 40 לתגובה המקדמית), מאפייניו של המבנה וייעודו כמחסן חקלאי – נשקלו על ידי המפקד הצבאי, ולמרות זאת לא סבר המפקד הצבאי כי ניתן לאשר את קידום הליך הרישוי שלו לאור מאפייניו ויתר הנסיבות. בשים לב לאופייה של הביקורת השיפוטית אותה יש להחיל בהחלטות מן הסוג הזה של המפקד הצבאי ולכך שמדובר בהחלטה המצויה בליבת שיקול דעתו המקצועי, איננו סבורים כי העותר הצביע על עילה המצדיקה את התערבותנו בה. אכן, מתגובת המשיבים משתמע כי העובדה שהמבנה נבנה בסמיכות לבית המגורים בעל היתר הבניה לא נבחנה במפורש במסגרת החלטת המפקד הצבאי – אלא שלשיטת המשיבים עובדה זו אינה משפיעה על ההחלטה לגבי המבנה נושא העתירה או על הסיכון הנשקף ממנו. על העותר מוטל להראות כי נפל פגם בהחלטת המפקד הצבאי. טענתו היחידה העיקרית בהקשר זה היא כי הוא ובני משפחתו ממילא גרים ויוסיפו להתגורר בבית המגורים הסמוך למבנה. טענה זו אינה מביאה למסקנה על אודות קיומו של פגם בהחלטת המפקד הצבאי שסבר שאין בעובדה שהמבנה נבנה בסמוך למבנה המגורים כדי להפחית את הסיכון הנשקף ממנו. כזכור – ישנם הבדלים משמעותיים בין המבנים, כאשר המבנה הצמוד שאותו אין כוונה להרוס משמש למגורים (ולא לאחסון סחורה חקלאית); והוא נבנה כדין ובהיתר בנייה. גם בטענת העותר כי במקרים אחרים ניתנו היתרים מהמפקד הצבאי למבנים הנמצאים בתחומי צווי איסור בניה לא מצאנו ממש. העותר הפנה בעניין זה לבג"ץ 3246/17 אבו טיר נ' מפקד כוחות צה"ל ‏(‏11.6.2019‏)‏ (להלן: עניין אבו טיר). ואולם המשיבים ציינו במפורש שעניינו של המבנה נושא העתירה נבחן לפי הקריטריונים שנקבעו בעניין אבו טיר בשינויים המחייבים. יתרה מכך, בעניין אבו טיר נדון עניינה של בניה בלתי חוקית שנעשתה באזור שונה ובתקופה אחרת מהמקרה בו עסקינן. משכך, גם בטענה זו אין כדי להועיל לעותר. לבסוף, העותר מלין על אופן נימוק החלטתו של המפקד הצבאי, אשר לשיטתו חסר בו פירוט ספציפי הנוגע לעובדות המקרה. מעיון בפנייה הנלווית לבקשה לקידום הליך הרישוי כפי שזו צורפה לעתירה, עולה כי טענת בא כוח העותר בהקשר זה הייתה לאקונית: "הריני להסב את תשומת לבכם כי הבינוי הינו תוספת לבניין ישן אשר נבנה על פי היתר מהמנהל האזרחי". לאור האמור, ומאחר שהמפקד הצבאי איננו צריך להתייחס בפירוט לטענות שלא נטענו או שנטענו בעלמא וללא פירוט מספק, איננו סבורים שבמקרה דנן נפל פגם בהנמקת ההחלטה. סוף דבר: דין העתירה והבקשה למתן צו ביניים להידחות. הצו הארעי שניתן בהחלטתי מיום 19.11.2025 – מבוטל. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתן היום, כ' אייר תשפ"ו (07 מאי 2026). דוד מינץ שופט אלכס שטיין שופט רות רונן שופטת