פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 5307/24
לפני:
כבוד השופט נ' סולברג
כבוד השופטת י' וילנר
כבוד השופט ח' כבוב
העותר:
נסים כליבאת
נ ג ד
המשיבים:
1. היועץ המשפטי לממשלה
2. פרקליטות המדינה
עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים
בשם העותר:
עו"ד תומר נוה
פסק-דין
השופט ח' כבוב:
עניינה של העתירה שלפנינו בבקשת העותר כי נוציא מלפנינו צווים על-תנאי המורים למשיבים לבוא וליתן טעם מדוע לא תבוטל בקשת הסגרה שהוגשה לפי טענתו על ידי המשיבים למדינת מרוקו, וזאת מכוח סעיף 3(ג) לחוק ההסגרה, התשי"ד-1954 (להלן: חוק ההסגרה). לחלופין, נתבקשנו לקצוב למשיבים "פרק זמן סביר (של עד חודשיים ימים)" בו תוצג התקדמות כלשהי בכל הנוגע לבקשה זו.
ייאמר כבר עתה: העתירה אינה נשענת על תשתית עובדתית או משפטית, ולו מינימלית, אשר יש בה כדי לבסס את הטענות המועלות בה. בתוך כך, כלל לא צורפה לה בקשת הסגרה שהוגשה, לפי הנטען, על ידי המשיבים או החלטה כלשהי שנתקבלה על ידם בנדון, וסבורני כי ראוי היה לדחות את העתירה רק מן הטעם הזה (בג"ץ 3466/24 פלוני נ' פלונית, פסקה 4 (05.05.2024)).
לא זו אף זו יצוין, כפי שניתן להבין, לטענת העותר יסודו של הליך ההסגרה הנטען באירוע פלילי שאירע ביום 08.11.2021, שהעותר חשוד במעורבותו בו. על רקע זה, כך נטען, ובשים לב לשהותו של העותר במרוקו בעת הרלוונטית, הוגשה לטענתו בקשת הסגרה מטעם המשיבים. העותר אינו מציין מהו המועד בו הוגשה בקשה זו, אך לפי הנטען, מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל ביום 07.10.2023, "יש נתק מוחלט בין המשיבה לבין הרשויות הרלוונטיות במרוקו ושיתוף הפעולה עימם הופסק לחלוטין". בנסיבות אלה, כך נטען, שהעותר מוחזק בתנאים קשים בכלא שבעיר קזבלנקה, מאז חודש ינואר 2023, ללא צפי להתקדמות בהליך הסגרתו. אשר על כן, ביקש העותר כי נוציא מלפנינו את הצווים על-תנאי, שפורטו בפתח הדברים.
דא עקא, העותר כלל לא טען כי הוא או מי מטעמו פנו למשיבים בנדון, עובר להגשת העתירה. די גם בטעם זה, אם כן, כדי להצדיק את דחיית העתירה (בג"ץ 8546/22 זנד נ' משרד הבריאות, פסקה 15 (23.10.2023); בג"ץ 112/12 אדם טבע ודין – אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' ממשלת ישראל, פסקה 8 (24.05.2012)), ובתוך כך יוער, כי ספק בעיניי אם ישנה החלטה מינהלית, שנתקבלה מכוח סעיף 3(ג) לחוק ההסגרה, שניתן להעביר תחת שבט ביקורות של בית משפט זה (ראו: בג"ץ 5299/24 בסה נ' מדינת ישראל (30.06.2024); השוו: בג"ץ 5177/22 אביטן נ' היועצת המשפטית לממשלה (08.08.2022); בג"ץ 3992/04 מימון-כהן נ' שר החוץ, פ"ד נט(1) 49 (2004)).
למעלה מן הצורך יוער, כי דומה שהעותר מבקש לאחוז את החבל בשני קצותיו, שעה שמצד אחד, הוא טוען כי בבסיס העתירה ניצב הנתק שנוצר בין מדינת ישראל ובין מרוקו; ומצד שני, מבקש הוא כי המשיבים יפעלו בערוצים הקיימים אל מול מדינת מרוקו, לשם פתרון הבעיה שהיא הפועל היוצא של אותו נתק נטען.
סוף דבר: העתירה נדחית בזאת. הרבה לפנים משורת הדין, לא ייעשה צו להוצאות.
ניתן היום, כ"ו בסיון התשפ"ד (2.7.2024).
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
_________________________
24053070_C01.docx גק
מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il