גולן (בן שלום) אביטן נ. היועצת המשפטית לממשלה

6 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5177/22 לפני: כבוד השופט י' אלרון כבוד השופטת י' וילנר כבוד השופט י' כשר העותר: גולן (בן שלום) אביטן נ ג ד המשיבים: 1. היועצת המשפטית לממשלה 2. המפקח הכללי של משטרת ישראל עתירה למתן צו על תנאי ובקשה לצו ביניים בשם העותר: עו"ד ניק קאופמן בשם המשיבים: עו"ד ערין ספדי-עטילה פסק-דין השופטת י' וילנר: 1. בעתירה שלפנינו מבקש העותר כי נורה למשיב 2, המפקח הכללי של משטרת ישראל (להלן בהתאמה גם: המפכ"ל והמשטרה), להימנע משיתוף פעולה עם הרשויות בממלכת מרוקו במטרה לקדם את גירוש העותר משם לישראל; וכי נורה למשיבה 1, היועצת המשפטית לממשלה (להלן: היועמ"שית), להגיש בקשה להסגרת העותר ממרוקו "אד-הוק" על בסיס יחסי הדדיות. לצד העתירה הוגשה בקשה למתן צו ביניים, המורה למשיבים להימנע משיתוף פעולה עם הרשויות במרוקו, שנועד לקדם את גירוש העותר משם לישראל, עד להכרעה בעתירה. בהחלטתי מיום 2.8.2022 דחיתי את הבקשה למתן צו ביניים. רקע 2. ביום 13.7.2015 הוגש נגד העותר כתב אישום המייחס לו רצח של שלושה אנשים בתל אביב ביום 11.12.2003, במסגרת "פרשה 512". ביום 2.5.2016 שוחרר העותר למעצר בית באיזוק אלקטרוני בתנאים מגבילים, ובכלל זאת הפקדת דרכון ואיסור יציאה מהארץ. לקראת סוף פרשת התביעה בהליך הפלילי בעניינו, ביום 10.10.2018 נמלט העותר מהארץ. 3. במסגרת שיתוף פעולה בין גופי משטרה ברחבי העולם החברים בארגון הבינלאומי לשיטור פלילי ("INTERPOL", ולהלן: האינטרפול), הוציאה משטרת ישראל "הודעת אינטרפול אדומה" שהתריעה על הצורך לאתר את מקום העותר ולהביא למעצרו המיידי לצורך העמדתו לדין בישראל. 4. לאחר שנמלט מהארץ הגיע העותר למרוקו ונעצר שם, בחשד לכניסה לממלכה שלא כדין ולשימוש במסמך לא חוקי. העותר הועמד שם לדין, הורשע ונגזר עליו עונש מאסר בפועל של שנתיים. התביעה במרוקו הגישה ערעור על פסק הדין, ובית המשפט שם קבע כי העותר זייף דרכון ועונשו הוחמר לשלוש שנות מאסר. לפי העתירה, העותר צפוי לסיים לרצות את עונש המאסר במרוקו לקראת סוף חודש אוגוסט 2022. 5. ביום 25.7.2022 פנה העותר אל היועמ"שית וציין כי לפי דיווחים בתקשורת הישראלית, גורמים במשטרה ניהלו משא ומתן עם הרשויות במרוקו כדי להחזירו לישראל; וכי "ככל הידוע לו", ישנו אדם אחר שגורש ממרוקו כשסיים לרצות את עונשו בממלכה, תוך מסירתו לידי גורמים ישראליים בתיאום מראש. על רקע זה, העותר ביקש מהיועמ"שית להורות למשטרת ישראל להימנע מפעולה דומה בעניינו. 6. לפי העתירה, ביום 27.7.2022 פנה העותר באמצעות עורכת דין המייצגת אותו במרוקו לבית המשפט שם, בבקשה למנוע את מסירתו לרשויות מדינת ישראל, בטענה כי הוא זכאי לאזרחות מרוקאית. 7. ביום 2.8.2022 הוגשה העתירה שלפנינו, במסגרתה כאמור מבקש העותר כי נורה למשטרה להימנע משיתוף פעולה עם הרשויות במרוקו, בכל הנוגע לגירושו משם לישראל; וכי נורה ליועמ"ש להגיש לרשויות במרוקו בקשה בעניין הסגרת העותר "אד-הוק" על בסיס יחסי הדדיות. טענות העותר 8. לטענת העותר, ביום 6.5.2022 התפרסמה כתבה באינטרנט שלפיה ישנו אדם אשר גורש לישראל ממרוקו, בלי שקדם דיון משפטי לגירושו. העותר טוען כי יש להסיק מכך שמשטרת ישראל עודדה את הרשויות במרוקו לבצע "הסגרה מוסווית" בעניין אותו אדם. העותר חושש כי תרחיש דומה יתרחש בעניינו, וטוען כי דרך המלך למסירת מבוקשים ממדינה למדינה לשם העמדה לדין פלילי עוברת בהליך של הסגרה. העותר מציין כי בין ישראל למרוקו אין הסכם הסגרה או אמנה בילטרלית רלוונטית. לטענתו, בנסיבות אלו, על הרשויות במרוקו לאפשר לו לצאת מהממלכה כרצונו לכל מקום שיבחר כאשר יסיים לרצות את עונשו שם, בהינתן שאין סיבה חוקית אחרת המחייבת את הימצאותו במרוקו, דוגמת הליך הסגרה. כאמור, העותר חושש כי המשיבים מעודדים את מרוקו לבצע בעניינו "הסגרה מוסווית" במטרה לעקוף את הצורך בהסכם הסגרה "אד-הוק". לטענת העותר, אם חששו נכון, ניתן לטעון כי משטרת ישראל אינה פועלת בתום לב, אלא באופן שערורייתי שיש בו כדי לבסס טענה של הגנה מן הצדק. העותר טוען כי אף על פי שבית משפט זה אינו מוסמך להורות למדינות זרות כיצד לפעול בשטחן, קיימת סמכות להורות למשיבים להימנע משיתוף פעולה המגלם "מעין אישור" למרוקו לשלול את חירותו של העותר ולמנוע ממנו גישה לערכאות בממלכה "בדרך ערמומית". עמדת המשיבים 9. לגישת המשיבים, דין העתירה להידחות על הסף בהיעדר עילה להתערבות בית משפט זה. המשיבים טוענים כי אם מרוקו תחליט להרחיק את העותר משטחה לישראל, מדובר בהחלטה ריבונית של מדינה זרה המסורה לשיקול דעת הרשויות שם, ועל העותר להפנות טענותיו נגד החלטה כאמור בערכאה המוסמכת במרוקו (כפי שאכן עשה). המשיבים מציינים כי אכן גורמים מטעמם ניהלו מגעים עם הרשויות במרוקו בנוגע להרחקת העותר לישראל, למקרה שאלו תקבלנה החלטה כאמור, אך טוענים כי אין מניעה בדין לקיום מגעים אלו, בהיעדר הסכם הסגרה בין המדינות או "תוחלת ריאלית" לכינון יחסי הסגרה. העותרים מדגישים כי גירוש העותר ממרוקו אינו בבחינת "הסגרה מוסווית", שהיא הרחקת אדם הנמצא בישראל לידי מדינה אחרת על מנת להעמידו שם לדין, במטרה לעקוף את הצורך בניהול הליך הסגרה בעניינו בישראל. המדינה מדגישה כי קבלת טענות העותר תוביל לכבילת ידי המדינה בכל הנוגע להחזרה ארצה של עבריינים נמלטים במטרה למצות עמם את הדין, באופן שיפגע קשות באינטרס הציבורי; וכי לעותר אין זכות כי היועמ"שית תגיש בקשה להסגרתו "אד-הוק" על בסיס יחסי הדדיות. המשיבים הוסיפו כי אם בית משפט זה ימצא לנכון, קיים מידע חסוי בעניין המגעים עם הרשויות במרוקו בנושא העתירה שניתן להציג במעמד צד אחד, אם יסכים לכך העותר. תשובת העותר 10. לבקשתו, התרתי לעותר להשיב לתגובת המדינה. בתשובתו מציין העותר כי הגיש עתירתו לנוכח חשש כי נציגי המפכ"ל "פועלים במרץ" על מנת להתערב בשיקול דעתן של הרשויות במרוקו, כך שהעותר יגורש לידי נציגי משטרת ישראל בלי שיתאפשר לו למצות את ההליך המשפטי שיזם במרוקו. העותר מדגיש כי ישנה חשיבות שבית משפט זה יעיין במידע החסוי בנושא, וטוען כי לנוכח הוראות חוק ההסגרה, התשי"ד-1954 (להלן גם: החוק), אין סיבה לפטור את מדינת ישראל מהחובה להגיש בקשת הסגרה, "אך ורק משום שהיא מבקשת 'לייבא' עבריין נמלט ולא מתבקשת 'לייצא' אותו". דיון והכרעה 11. לאחר שעיינתי בעתירה, בתגובת המשיבים ובתשובת העותר, הגעתי למסקנה כי דין העתירה להידחות בהיעדר עילה להתערבות בית משפט זה. 12. אף בהנחה כי גורמים מטעם המשיבים מקיימים מגעים בעניינו של העותר עם הרשויות במרוקו, כנטען בעתירה, לא עלה בידי העותר להצביע על פגם חוקי או אחר בהתנהלות המשיבים, המקים עילה להתערבותנו בשיקול דעתם של הגורמים המקצועיים. למעשה, טענתו העיקרית של העותר היא שעל הרשויות במרוקו לאפשר לו לצאת מהממלכה לכל יעד שיבחר כשיסיים לרצות שם את עונשו, בהיעדר הליך הסגרה המתנהל בעניינו. בהקשר זה, בצדק טענו המשיבים כי אם העותר סבור שהרשויות במרוקו פועלות בניגוד לדין שם, עליו להפנות טענותיו בנושא לערכאות המוסמכות במרוקו. 13. כפי שעולה מהעתירה עצמה, טענת העותר נגד המשיבים היא, בעיקרו של דבר, שאם משטרת ישראל אכן משתפת פעולה עם מרוקו בהקשר דנן, הרי שמדובר בהתנהלות שערורייתית וחסרת תום לב, כלשונו, שיש בה כדי לבסס טענת "הגנה מן הצדק". אלא שככלל, טענות מסוג זה אין מקומן בעתירה לבית משפט זה, ויש לבררן בהליך הפלילי בעניינו של העותר (ראו סעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982). כמו כן, העותר לא הצביע על מקור חוקי המחייב את היועמ"שית להגיש בקשה להסגרתו "אד-הוק" על בסיס יחסי הדדיות. 14. די באמור לעיל כדי להוביל למסקנה כי אין עילה להתערבות בית משפט זה בהתנהלות המשיבים בעניינו של העותר, באופן שמצדיק את דחיית עתירתו. 15. למעלה מן הצורך, ולנוכח טענות העותר בנושא, אציין כי דיני ההסגרה בישראל מוסדרים בחוק ההסגרה, אשר עוסק בעיקרו, וברובו המכריע, בהסגרת מבוקשים השוהים בתחומי מדינת ישראל לידי מדינות אחרות המבקשות זאת. לצד זאת, חוק ההסגרה כולל הוראות מעטות הנוגעות לבקשות הסגרה מטעם מדינת ישראל המופנות למדינות אחרות, והדין החל על הסגרה מישראל שונה בתכלית מזה שחל על הסגרה לישראל (בג"ץ 3992/04 מימון-כהן נ' שר החוץ, פסקה 7 (5.8.2004) (להלן: עניין כהן)). אשר להסגרה לישראל, סעיף 3(ג) לחוק מורה כי "בקשת הסגרה מטעם מדינת ישראל תוגש למדינה שבה נמצא המבוקש על ידי היועץ המשפטי לממשלה או מי שהוסמך לכך על ידו". למעט סעיף זה, אין בחוק הוראה המתייחסת לשיקול דעת היועמ"שית בכל הנוגע להגשת בקשות הסגרה על-ידה. עם זאת, אין משמעות הדבר שליועמ"ש שיקול דעת בלתי מוגבל בנושא, ובהיות ההסגרה מרכיב באכיפת הדין הפלילי, שיקולי היועמ"שית בהקשר זה נגזרים מתכליות אכיפת הדין הפלילי, בכלל, ודיני ההסגרה, בפרט, כמו גם מעקרונות יסוד של שיטתנו המשפטית (עניין כהן, בפסקה 8). 16. בענייננו, העותר לא ביסס, כאמור, טענה כי בנסיבות העניין, מוטלת חובה על היועמ"שית להפעיל את סמכותה לפי סעיף 3(ג) לחוק. למעשה, דומה כי תכלית העתירה היא למנוע את הגעת העותר לישראל לצורך מיצוי הדין עמו, לאחר שנמלט בעיצומו של משפט פלילי בעניינו שבמסגרתו הואשם ברצח של שלושה אנשים. זאת, בניגוד לתכליתם העיקרית של דיני ההסגרה, לאפשר העמדה לדין של מבוקש על עבירות שביצע: "הליך ההסגרה, בהיותו מרכיב במערכת אכיפת החוק הפלילי, נועד לכונן שיתוף פעולה בין-מדינתי שיאפשר למדינה מבקשת ההסגרה להפעיל את הדין הפלילי שלה על התכליות המונחות ביסודו ולהבטיח כי עבריינים נמלטים לא יסכלו את מטרות הדין הפלילי על-ידי הימלטות לשטחי מדינות אחרות" (עניין כהן, בפסקה 8). 17. לנוכח כל האמור לעיל, מעבר לכך שלא עלה בידי העותר להראות כי התנהלות המשיבים בעניינו מנוגדת לדין, ומצדיקה על כן את התערבותנו, מקובלת עליי טענת המשיבים שלפיה קבלת טענות העותר עלולה לפגוע באינטרס הציבורי שבהעמדה לדין של עבריינים, שמקבל משנה תוקף מקום שבו מדובר בנאשם נמלט. 18. סוף דבר, העתירה נדחית בהיעדר עילה להתערבותנו. בשים לב לתוצאה שאליה הגענו, לא ראיתי לעיין בחומר החסוי בעניינו של העותר, כאמור לעיל. העותר יישא בהוצאות המשיבים בסך 3,000 ש"ח. ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 22051770_R03.docx מה מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1