פלוני נ. בית הדין הגדול בירושלים

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 40755-06-26 לפני: כבוד המשנה לנשיא נעם סולברג כבוד השופטת יעל וילנר כבוד השופטת רות רונן העותר: פלוני נגד המשיבים: 1. בית הדין הגדול בירושלים 2. בית הדין הרבני האזורי ברחובות 3. פלונית עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: בעצמו פסק-דין המשנה לנשיא נעם סולברג: בעתירה שלפנינו, התבקש צו על-תנאי המורה למשיבים לבוא וליתן טעם מדוע לא תבוטל החלטת בית הדין הרבני הגדול, מיום 18.5.2026, בתיק 1476464/2, שבה נדחה ערעור שהגיש העותר נגד החלטת בית הדין הרבני האזורי ברחובות, מיום 11.2.2026, בתיק 1013671/4. בעתירתו, מעלה העותר שלל טענות נגד קביעות בית הדין הרבני באשר לאופן איזון המשאבים שעליו הורה, במסגרת סכסוך רכושי שמתנהל בין העותר לבין המשיבה 3, אשתו לשעבר. עוד טוען העותר, כי נפגעו זכות הטיעון שלו וזכותו להליך הוגן, משלא התאפשר לו להעלות את טענותיו כדבעי, חרף היותו בלתי מיוצג. דין העתירה להידחות על הסף. כידוע, בית משפט זה, בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק, אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בתי הדין הרבניים. התערבות כגון דא שמורה למקרים חריגים ביותר, דוגמת חריגה מסמכות, סטיה מהוראות החוק ופגיעה בעקרונות הצדק הטבעי (ראו למשל: בג"ץ 40318-01-26 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי – ירושלים, פסקה 6 (8.2.2026)). המקרה דנן אינו בא בגדרי מקרים אלה. תחילה אציין, כי קשה עד מאוד להבין מן העתירה את התשתית העובדתית שבבסיסה; וכי העותר לא תמך את טענותיו לגוף הדברים באסמכתאות משפטיות כנדרש. העתירה אינה מפרטת אפוא את "הנימוקים, שבעובדה ושבחוק, שעליהם היא מתבססת" (תקנה 2 לתקנות סדר הדין בבית המשפט לגבוה לצדק, התשמ"ד-1984); כבר מטעם זה, דינה להידחות על הסף (בג"ץ 23144-06-26 אומ"ץ – אזרחים למען מנהל תקין וצדק חברתי ומשפטי נ' כנסת ישראל (9.6.2026)). במידה רבה, ניתן היה להסתפק בכך, אך אמנה 3 טעמים נוספים. ראשית, רובן המכריע של טענות העותר, הן טענות ערעוריות מובהקות המבקשת לתקוף קביעות קונקרטיות שונות של בית הדין הרבני באשר לאופן איזון המשאבים. אף לשיטת העותר עצמו, טענות אלו הועלו על-ידו גם לפני בית הדין הרבני; נבחנו, נשקלו – ונדחו. עסקינן בטענות ערעוריות אפוא, שאין בהן כדי להצדיק את התערבותנו, ולוּ בדוחק (ראו למשל: בג"ץ 65905-02-26 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פסקה 5 (31.3.2026)). שנית, אשר לטענות שמעלה העותר במישור ההליך, מעיון בפרוטוקול הדיון שהתקיים לפני בית הדין הרבני עולה כי ניתנה לעותר זכות טיעון, וכי התאפשר לו להעלות את טענותיו לגוף הדברים. אמנם, העותר טוען כי הפרוטוקול אינו מייצג נאמנה את מהלך הדיון; דא עקא, שיכול היה להעלות טענה זו לפני בית הדין הרבני (ראו תקנות סו(4)-(5) לתקנות הדיון בבתי-הדין הרבניים בישראל, התשנ"ג). בין אם עשה כן, בין אם לאו – העתירה שותקת בעניין זה – ברי כי בית משפט זה אינו האכסניה המתאימה לבירור טענה זו. לבסוף, לא למותר לציין, כי מעיון בפרוטוקול הדיון לפני בית הדין הרבני, כמו גם בהחלטתו, עולה כי העותר ניהל – או שעודנו מנהל – שלל הליכים נגד המשיבה 3, כולל הליכים שהתנהלו לפני בית משפט זה. זכרם של אלה – לא בא במסגרת העתירה. כידוע, "על העותר לפרוש בעתירתו את מלוא היריעה העובדתית הרלוונטית, ובכלל זה – להביא לידיעת בית המשפט את עובדת קיומם של דיונים משפטיים קודמים שהתנהלו ואת ההכרעות המשפטיות שנתקבלו בנושא העתירה" (בג"ץ 893/09 צור נ' מינהל מקרקעי ישראל, פסקה 8 (18.11.2009)). כנגזרת מחובה זו, "עותר אשר חוטא בהעלמת עובדות חשובות מכתב עתירתו, אינו נוהג בתום-לב, עתירתו מוכתמת באי-ניקיון כפיים, ועל-כן לא יזכה לכל סעד של צדק, אפילו היו עמו טעמים הראויים להישמע לגופו של עניין" (בג"ץ 291/81 חברת האני מיסטר די בע"מ נ' מנהל המכס והבלו, פ"ד לו(4) 53, 56 (1982); ראו גם: בג"ץ 21748-06-25 קלר נ' שר האוצר, פסקה 17 (19.8.2025)). גם מטעם זה, דינה של העתירה להידחות על הסף. העתירה נדחית אפוא בזאת. נוכח כלל האמור לעיל, ובהתחשב בעובדה שאינו מיוצג, יִשא העותר בהוצאות לטובת אוצר המדינה, על הצד הנמוך, בסך של 1,500 ש"ח. ניתן היום, ב' תמוז תשפ"ו (17 יוני 2026). נעם סולברג משנה לנשיא יעל וילנר שופטת רות רונן שופטת