פלוני נ. בית הדין הרבני הגדול

3 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 65905-02-26 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית כבוד השופטת דפנה ברק-ארז כבוד השופט דוד מינץ העותרת: פלונית נגד המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול בירושלים 2. בית הדין הרבני האזורי בחיפה 3. פלוני עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: עו"ד דורית ענבר-סברדליק פסק-דין השופט דוד מינץ: לפנינו עתירה המופנית נגד החלטת בית הדין הרבני הגדול מיום 7.1.2026 (תיק 1572090/1), בה נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין הרבני האזורי בחיפה מיום 28.12.2025 (תיק 1508040/4), בה נדחו טענות העותרת לעניין מועד הקרע בינה לבין משיב 3 (להלן: המשיב) ולעניין אופן איזון המשאבים ביניהם. הרקע לעתירה 1. העותרת והמשיב נישאו זה לזו בשנת 1996 ונולדו להם ארבעה ילדים משותפים. ביום 24.11.2024 הגיש המשיב תביעה לבית הדין הרבני האזורי ליישוב סכסוך, ולבקשת הצדדים הליך זה הוארך פעמיים. אלא שביום 20.8.2025 הגיש המשיב תביעה לגירושין, אליה כרך בין היתר תביעה בנושא חלוקת הרכוש. הצדדים הסכימו על מינוי אקטואר, אך נתגלעו ביניהם מחלוקות, הן בנוגע למועד הקרע ביניהם, אשר לשיטת העותרת הוא מועד הגשת תביעת הגירושין על ידי המשיב ואילו לשיטת המשיב המועד הרלוונטי מוקדם יותר – כבר עם הגשת התביעה ליישוב הסכסוך על ידו; והן באשר לאופן איזון המשאבים, כאשר העותרת סוברת כי יש לערוך חלוקה לא שוויונית לטובתה בשל פערי השתכרות הקיימים בינה לבין המשיב. 2. בית הדין האזורי שמע את טענות הצדדים, עיין בעיקרי טענות שהוגשו מטעמם ונתן את החלטתו ביום 28.12.2025. בית הדין אימץ את עמדת המשיב לפיה מועד הקרע בין הצדדים הוא מועד פתיחת הליך יישוב הסכסוך ביניהם. נקבע כי הגם שהצדדים היו בטיפול זוגי לאחר פתיחת הליך יישוב הסכסוך והוסיפו לאכול יחד בערבי שבתות ואף לחלוק ביניהם חדר שינה, מהעובדות שאינן שנויות במחלוקת עלה כי הקרע נוצר בהליך איטי ומתמיד והקשר לא היה ניתן לתיקון, גם אם במסגרת הליך יישוב הסכסוך היו ניסיונות להחיות את הקשר, הניסיונות לבסוף לא צלחו, כך שתאריך פתיחת הליך יישוב הסכסוך הוא מועד הקרע "בבחינת סופו העיד על תחילתו". עוד צוין כי אלמלא החוק המחייב את הצדדים לפנות ליישוב הסכסוך עובר לפתיחת הליך גירושין, ברור כי המשיב היה פונה לערוץ הגירושין כבר במועד הפנייה להליך יישוב הסכסוך, וגם בכך יש ללמד על מועד הקרע. אשר לסוגיית איזון המשאבים, נקבע כי האיזון ייעשה כמקובל מבלי שיילקחו בחשבון פערי ההשתכרות בין העותרת למשיב. זאת שעה שלא קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות לחרוג מההסדר המקובל. בית הדין ציין כי אף שאין חולק כי העותרת גידלה את הילדים במשך שנים וטיפלה בבית, לא נטען ולא הוכח כי מאמצי העותרת תרמו להתפתחות המקצועית של המשיב, אשר עובד בתחום התוכנה, המצריך הכשרה קצרה יחסית וכישרונות מולדים כדי להתפתח בו. עוד מתאפיין התחום באי יציבות תעסוקתית, כך שאין בטוחה להמשך השתכרות גבוהה. לבסוף צוין כי מדברי המשיב עלה כי מעולם לא ביקש מהעותרת להישאר בבית ואף עודד אותה לעבוד ולהתפתח, אך היא לא יצאה לעבוד כפי שהייתה יכולה גם כשהילדים בגרו. העותרת הגישה בקשת רשות ערעור על החלטה זו, וביום 7.1.2026 היא נדחתה בהחלטת בית הדין הגדול שלא מצא להתערב בשיקול דעתו של בית הדין האזורי. 3. מכאן העתירה שלפנינו, בה העותרת מעלה שלל טענות נגד החלטות בית הדין הגדול ובית הדין האזורי. נטען בעיקרם של דברים, וככל שניתן להבין מהעתירה, כי החלטות בתי הדין ניתנו ללא דיון, בניגוד לדין החל על הצדדים ותוך רמיסת זכויות העותרת; כי החלטת בית הדין הגדול נעדרה הנמקה, סטתה מהוראות החוק, חרגה מסמכות והובילה לעיוות דין ולפגיעה בכללי הצדק הטבעי; כי אילו ההליך היה מתנהל בבית משפט התוצאה הייתה הפוכה, ויש בכך ליצור הבחנה בלתי הוגנת שמקורה בניהול ההליך בבית דין. לעניין הקביעה בדבר איזון המשאבים נטען כי בנסיבות המקרה היה מקום להתחשב בהפרשי ההשתכרות שבין הצדדים לפי סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973, כאשר היא סבלה מאלימות מצידו ולא עבדה מרבית חיי הנישואין שלהם חרף העובדה שהיא בעלת דיפלומה בעיצוב גרפי; כי הצלחתו המקצועית של המשיב לא הייתה מתאפשרת לולא הקרבת העותרת שטיפלה בילדיהם של בני הזוג לרבות בפעמים הרבות שהמשיב נעדר בשל עבודתו; כי המשיב הטעה את בית הדין האזורי בטענתו כי האישה לא עבדה מחוץ לבית גם לאחר שילדיהם בגרו, כשלא כך הדבר. לעניין מועד הקרע הוטעם כי בני הזוג לנו באותו חדר שינה, לקחו חלק בייעוץ זוגי, עברו לבית חדש ונהגו לאכול יחד ארוחות שישי לאחר פתיחת הליך יישוב הסכסוך, כך שלא היה מקום להקדים את מועד הקרע למועד מוקדם יותר. זאת כאשר הקדמת המועד מובילה לפגיעה בזכויותיה ולשלילת חלקה בהן. 4. לשלמות התמונה יצוין כי ביום 9.3.2026 הגיש המשיב תגובה מטעמו וזאת מבלי שהתבקש לעשות כן. דיון והכרעה 5. דין העתירה להידחות. בית משפט זה בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בתי הדין הרבניים, והתערבות בהחלטות אלה שמורה אך למקרים קיצוניים של חריגה מסמכות, סטייה מהוראות החוק, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי או כאשר נדרש סעד מן הצדק (בג"ץ 3814/24 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 7 (19.5.2024); בג"ץ 1177/24 פלונית נ' ביה"ד הרבני הגדול בירושלים, פסקה 6 (12.2.2024); בג"ץ 7099/22 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 3 (27.10.2022)). זאת ביתר שאת שעה שההחלטה העומדת במוקד העתירה היא החלטה בבקשת רשות ערעור על "החלטת ביניים". או אז כלל אי-ההתערבות מקבל משנה תוקף (בג"ץ 1208/24 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 3 (13.2.2024); בג"ץ 4689/20 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 4 (12.7.2020)). המקרה בענייננו אינו נמנה עם אותם מקרים קיצוניים המצדיקים התערבות. הגם שהעותרת מבקשת לשוות לטענותיה מעטה של טענות שעניינן חריגה מסמכות, סטייה מהוראות חוק, עיוות דין או פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, למעשה טענותיה מכוונות נגד שיקול הדעת שהפעילו בתי הדין וכן נגד קביעות עובדתיות שונות בעניינה. מבלי לנקוט כל עמדה לגוף המחלוקת, ברי כי אלו טענות ערעוריות באופיין אשר אינן מצדיקות התערבות ולוּ בדוחק (בג"ץ 44047-10-24 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 7 (31.10.2024); בג"ץ 7229/23 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי בפתח תקווה, פסקאות 6-5 (20.11.2023); בג"ץ 2381/21 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 5 (11.4.2021)). 6. העותרת הלינה גם על כך שהמשיב הטעה את בית הדין האזורי בכך שטען כי היא לא יצאה לעבוד לאחר שילדיהם בגרו. ברם, אין בטענה זו כדי לשנות מהקביעה בדבר פערי ההשתכרות של בני הזוג וזאת אף מבלי להידרש לשאלה העובדתית. מה גם שאמירה זו של בית הדין הייתה בשולי הדברים. 7. גם לא נמצא ממש בטענת העותרת לפגיעה בכללי הצדק הטבעי בשל היעדר הנמקה. החלטת בית הדין האזורי נומקה כדבעי, וכך גם עיון בהחלטת בית הדין הגדול מגלה כי ניתנה הדעת לשתי הסוגיות העומדות במוקד העתירה, להחלטת בית הדין האזורי, לטעמים שעמדו בבסיסה ולדין הנוהג. גם בהיבט זה אפוא אין מקום להתערבות בית משפט זה (ראו והשוו: בג"ץ 21902-09-24 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים ירושלים, פסקה 6 (17.2.2025); בג"ץ 54158-10-24 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 5 (31.10.2024)). 8. עוד יש לדחות את טענת העותרת כי נפל פגם בכך שההחלטות בעניינה ניתנו מבלי שהתקיים דיון. ראשית, בבית הדין האזורי אכן התקיים דיון ביום 16.11.2025 ולפי ההחלטה שניתנה באותו יום עולה כי בית הדין שמע את טענות הצדדים. שנית, וככל שטענה זו של העותרת הופנתה להחלטת בית הדין הגדול, הרי שאין כל פגם במתן החלטה בבקשת רשות ערעור ללא דיון. זאת שעה שלבית הדין נתונה סמכות מפורשת לעשות כן ולהחליט בבקשה על-פי החומר שבכתב ללא שמיעת הצדדים (וראו: תקנה קלג(3) לתקנות הדיון בבתי-הדין הרבניים בישראל, התשנ"ג; בג"ץ 2727/21 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פסקה 9 (22.4.2021)). בשולי הדברים אף ייאמר בעניין זה כי טענת העותרת שעניינה פגיעה שנגרמה לה מעצם ניהול ההליך בבית דין חלף בית משפט נטענה בעלמא ואף בה אין כדי להצדיק את התערבות בית משפט זה. העתירה נדחית אפוא. משלא נתבקשה תגובה לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, י"ג ניסן תשפ"ו (31 מרץ 2026). יצחק עמית נשיא דפנה ברק-ארז שופטת דוד מינץ שופט