אומ"ץ אזרחים למען מנהל תקין וצדק חברתי ומשפטי נ. הכנסת

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 23144-06-26 לפני: כבוד המשנה לנשיא נעם סולברג כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופטת רות רונן העותרת: אומ"ץ – אזרחים למען מנהל תקין וצדק חברתי ומשפטי נגד המשיבים: 1. כנסת ישראל 2. ממשלת ישראל 3. עו"ד מיכאל ראבילו עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים בשם העותרת: עו"ד יצחק מינא פסק-דין המשנה לנשיא נעם סולברג: סמוך לאחר שהוכרז כי עו"ד מיכאל ראבילו נבחר על-ידי הכנסת לתפקיד מבקר המדינה, הוגשו לבית משפט זה 4 עתירות שכוונו כלפי המינוי. עתירות אלו הועברו לדיון במאוחד לפני מותב תלתא, בהתאם להחלטת השופטת ג' כנפי-שטייניץ (בג"ץ 12914-06-26 (7.6.2026)). עִמן ידונו גם שתי עתירות נוספות, אשר הוגשו מאוחר יותר, בהתאם להחלטתי מאתמול (בג"ץ 21472-06-26 ובג"ץ 24710-06-26). בדומה להן, גם בעתירה שלפנינו, שהוגשה אתמול, התבקש צו על-תנאי, המורה למשיבים לבוא וליתן טעם מדוע לא יבוטל מינויו של המשיב 3, עו"ד מיכאל ראבילו, לתפקיד מבקר המדינה. כן התבקש צו ביניים, המונע את כניסתו לתפקיד, עד למתן החלטה אחרת. בעתירה נטען, כי ההצבעה על המינוי "הייתה בלתי חשאית ובניגוד לחוק"; וכי בנסיבות אלה, הבחירה בעו"ד ראבילו "חורגת באופן קיצוני ממתחם הסבירות ופוגעת פגיעה אנושה באמון הציבור ובמוסד מבקר המדינה". דין העתירה – להידחות על הסף. מושכלות ראשונים, כי על עתירה המוגשת לבית משפט זה לפרט את "הנימוקים, שבעובדה ושבחוק, שעליהם היא מתבססת" (תקנה 2 לתקנות סדר הדין בבית המשפט לגבוה לצדק, התשמ"ד-1984). העתירה דנן אוחזת, מקצה לקצה (כולל חצי עמוד שבו מפורטים שמות הצדדים), 2 וחצי עמודים. לא מוזכר בה אף סעיף חוק; גם לא תקדים אחד לרפואה. ברי אפוא, כי היא אינה מבססת את שנטען בה, ודי בכך כדי לדחותה על הסף. זאת ועוד, העותרת מציינת במפורש כי "הואיל והוגשו בעניין זה עתירות נוספות ועל מנת לא להלאות את בית המשפט בטיעונים נוספים, סומכת העותרת את ידה על טיעוני יתר העתירות". מדובר באמירה מפתיעה מעט, שהרי אם כך הם פני הדברים, ואף לפי דבריה שלה, אין בטיעוניה כדי לתרום לבירור הסוגיה המשפטית מושא העתירה, אלא אך לחזור על טענות שכבר הועלו, בבחינת 'הכנסת תבן לעפריים' – מדוע ראתה העותרת לנכון להגיש את העתירה מלכתחילה? ודוק: "מטרתו של מוסד העותר הציבורי, הטעם שבגינו פותחים אנו לפניו את שערי בית המשפט, הוא קידום האינטרס הציבורי; אם תרצו, כניסה בנעליו של הציבור. משכך, 'פונקציית התועלת' שאותה אמור הלה לשוות לנגד עיניו, ושֶׁלְּהַשָּׂאָתָהּ עליו לפעול, כל עניינה בשאלה מה יקדם את האינטרס הציבורי באופן מיטבי" (דנג"ץ 1601/24 התנועה למען איכות השלטון נ' מבקר המדינה, פסקה 7 לחוות דעתי (1.1.2025)). דומני, כי לא ימצא מי שיחלוק על כך שעתירה ציבורית שמעידה על עצמה שאין בה כדי לתרום לבירור הסוגיה המשפטית, אינה מקדמת את האינטרס הציבורי כהוא זה, יהא אותו אינטרס אשר יהא. אילו הדברים היו מסתכמים באי-תרומה, ניחא; אלא שהדבר מביא לבזבוז זמן שיפוטי, ובא בהכרח על חשבונם של בעלי דין 'רגילים', מן השורה, הממתינים זמן רב – לעתים רב מדי – בציפייה לקבל את יומם בבית המשפט. הקושי שמעוררת התנהלות כגון דא ברור ומובן, ואין צורך להרחיב בכך. בל נשכח, "עתירה לבית משפט זה אינה עצומה" (בג"ץ 427-10-25 התנועה למען איכות השלטון נ' ממשלת ישראל, פסקה 67 (28.12.2025)). עותר המבקש לבוא בשערי בית משפט זה, בית המשפט הגבוה לצדק, שומה עליו להצטייד באמתחתו בטיעונים משפטיים המבססים את עתירתו. לא עשה כן, דרכו תיעצר בפרוזדור; ואידך זיל גמור. העתירה נדחית אפוא בזאת. מוטב יהיה אם התנהלות כגון דא לא תישנה. נוכח האמור לעיל, ומבלי שיהיה בכך כדי למצות, העותרת תישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 4,000 ש"ח. ניתן היום, כ"ד סיוון תשפ"ו (09 יוני 2026). נעם סולברג משנה לנשיא דוד מינץ שופט רות רונן שופטת