יגאל צור נ. מינהל מקרקעי ישראל

פסק-דין בתיק בג"ץ 893/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 893/09 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן העותר: יגאל צור נ ג ד המשיבים: 1. מינהל מקרקעי ישראל 2. שר הבינוי והשיכון עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד שמואל קופמן בשם המשיבים: עו"ד אורי קידר פסק-דין השופטת א' פרוקצ'יה: 1. זוהי עתירה למתן צו על תנאי אשר יורה למשיבים לנמק מדוע לא יסדירו את זכויות העותר ואנשים נוספים, בבתי מגורים בהם הם מחזיקים בתחומה של העיר רחובות. במסגרת העתירה התבקש גם צו ביניים, אשר יורה למשיבים לעכב, עד להכרעה בעתירה, את ההליכים המתנהלים נגד המחזיקים בבתים. 2. על-פי המתואר בעתירה, בראשית שנות החמישים, שיכנה הסוכנות היהודית עולים מתימן בבתים נטושים בשכונה הנמצאת במערב העיר רחובות, הנושאת את השם "כפר גבירול". לטענת העותר, העולים החזיקו בבתים אלה במשך עשרות שנים, גידלו בהם את ילדיהם, והשקיעו כספים רבים בהתאמת הבתים לצרכי מגורים. לדברי העותר, הוא עומד בראש ארגון תושבי הבתים הנטושים בכפר גבירול, ובעל זכויות חכירה באחד מן הבתים. בעתירה נטען, כי רק בחלוף שנים רבות, החליט מינהל מקרקעי ישראל להסדיר את זכויות התושבים בבתיהם בכפר גבירול. אלא, וזו הטענה העיקרית בעתירה, הסדרת הזכויות בוצעה תוך אפלייה חמורה, כאשר חלק מן המתיישבים לא זכו להסדרת הזכויות, בעוד מתיישבים אחרים זכו לכך. בשלב זה, נוקט המינהל הליכי פינוי נגד המתיישבים שזכויותיהם לא הוסדרו, ומכאן העתירה. 3. התמונה העובדתית העולה מתגובת המשיבים שונה בתכלית. לדבריהם, עניינה של העתירה במתחם מקרקעי ציבור בתחום העיר הרחובות, אשר העותר ואחרים התיישבו בו באופן בלתי חוקי, גידרו את השטח, והקימו בתים, בתי עסק ובריכת שחיה, ללא כל הרשאה בדין וללא היתר. במשך שנים נאבק מינהל מקרקעי ישראל במחוז המרכז לפנות את מסיגי הגבול מן המקרקעין ולהחזירם לחזקת הציבור, תוך שהעותר ושאר התושבים עושים כל שביכולתם למנוע את הפינוי. בשנת 1996 הגיש מינהל מקרקעי ישראל לבית משפט השלום ברחובות תביעה לסילוק יד העותר וחבריו מן המקרקעין (להלן: הנתבעים), ובשנת 2002 ניתן פסק דין הקובע כי הנתבעים לא הראו כל זכות חוקית לישיבתם במקרקעין, וכי עליהם לפנותם תוך 45 ימים (ת"א 2647/96 מינהל מקרקעי ישראל נ' פנינת הכתר, צור יגאל ואח'). הנתבעים ערערו על כך לבית המשפט המחוזי בתל אביב, וערעורם נדחה, תוך שנקבע כי יש לפנות את המקרקעין עד ליום 20.5.07 (ע"א 2823/02 פנינת כתר, צור יגאל ואח' נ' מינהל מקרקעי ישראל). הנתבעים הוסיפו והגישו לבית המשפט העליון בקשה למתן רשות ערעור על פסק דין זה, ובקשתם נדחתה (רע"א 2249/07 פנינת הכתר אגודה שיתופית וחקלאית בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל (לא פורסמה, 5.8.2007), כב' השופטת ע' ארבל). 4. על אף האמור בפסקי דין אלה, טוענים המשיבים, כי הנתבעים לא פינו את המקרקעין, והמשיכו לשבת בהם ולעשות בהם שימוש באופן בלתי חוקי. הנתבעים הוסיפו ופתחו בהליכים משפטיים נוספים במטרה לעכב את הפינוי, כגון תביעה כספית לפיצויים על הבנייה שבצעו במקרקעין, במסגרתה הוגשה בקשה לעיכוב פינוי המקרקעין עד לבירור התובענה (ת"א (מחוזי ת"א) 2496/07, בש"א 19671/07). הבקשה נדחתה, ובקשה למתן רשות ערעור שהוגשה בענין זה לבית המשפט העליון, נדחתה אף היא (רע"א 9708/07 פנינת הכתר, אגודה שיתופית וחקלאית בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל (לא פורסמה, 28.11.2007), כב' השופט ח' מלצר). 5. עוד מציינים המשיבים, כי בעניין פינוי המתחם והריסת הבתים, הגיש אחי העותר, בשלהי חודש דצמבר 2008, עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק, אשר כללה בקשה לצו ביניים. בית המשפט החליט לעכב את הפינוי שנקבע במקורו ליום 23.12.08, וכעבור מספר ימים נדחתה העתירה על הסף (בג"צ 10827/08 צור נ' מינהל מקרקעי ישראל מחוז מרכז (לא פורסם, 28.12.2008)). לבסוף, הוגשה עתירה זו, וגם בגדרה התבקש צו ביניים לעיכוב הריסת בתים שמועדה נקבע ליום הגשת הבקשה (24.2.09). בתגובתם לבקשה ציינו המשיבים, כי נכון למועד קבלת הבקשה בפרקליטות המדינה, כבר נהרסו המבנים שיועדו להריסה, וכן הושלם איטומם של שני בתים נוספים המיועדים לשימור. 6. חרף כל האמור לעיל, מבקש העותר להותיר את עתירתו על כנה, משהיא מעלה, לטענתו, טענה בדבר אפלייה חמורה המאפיינת את יחסו של המינהל כלפי חלק מתושבי כפר גבירול. 7. בחנו את טענות הצדדים והגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף. 8. תגובת המשיבים מלמדת, כי העותר השמיט מעתירתו פרטים רבים ומהותיים הנוגעים לרקע העובדתי שביסוד העתירה, אשר מאירים באור שונה לחלוטין את התמונה העובדתית ואת הטענות המועלות על ידיו. חובתו של העותר היתה לפרוש בעתירתו את מלוא היריעה העובדתית הרלוונטית, ובכלל זה - להביא לידיעת בית המשפט את עובדת קיומם של דיונים משפטיים קודמים שהתנהלו ואת ההכרעות המשפטיות שנתקבלו בנושא העתירה. הדבר נכון שבעתיים, כאשר אמורים הדברים בבקשה המוגשת במעמד צד אחד, בה יש להקפיד במיוחד על גילוי נאות ומלא של העובדות. במובנים אלה, הוגשו הן עתירתו של העותר והן בקשתו למתן צו ביניים במעמד צד אחד, בחוסר ניקיון כפיים בולט; העתירה והבקשה אינן מגלות דבר קיומם של ההליכים המשפטיים הרבים שהתנהלו בערכאות משפטיות סביב זכויות המתיישבים בכפר גבירול; את הקביעות באותן פסיקות לחובת העותר ויתר הנתבעים; ואת חיובם לפנות את המקרקעין זה לא מכבר. משכך, דינה של העתירה להידחות על הסף, אף בלא בירור העתירה לגופה (בג"צ 291/81 חברת האני מיסטר די בע"מ נ' מנהל המכס והבלו, פ"ד לו(4) 53 (1982); בג"צ 4409/08 ד.ש. שמנים וכימיקלים בע"מ נ' מנהל מחוז חיפה במשרד לאיכות הסביבה והממונה לפי חוק החומרים המסוכנים, תשנ"ג-1993 (לא פורסם, 28.10.1998), פיסקה 5; בג"צ 1439/08 ניצולת הקרטל בע"מ נ' פקיד השומה למפעלים גדולים, רשות המיסים בישראל (לא פורסם, 20.11.2008), פיסקה 3; בג"צ 384/09 הקרי (יטאח) נ' משטרת ישראל (לא פורסם, 2.2.2009), פיסקה 6). 9. מעבר לנדרש ייאמר, כי העתירה לגופה גם היא אינה מגלה כל עילה למתן הסעד המבוקש. פסיקות מחייבות וחלוטות של ערכאות שיפוטיות מוסמכות קבעו, כי העותר ויתר הנתבעים, שהוא משמש להם לפה, לא הראו כל זכות חוקית לישיבתם במקרקעין, וכי הם השתלטו על השטחים שבכפר גבירול, בהם הם מחזיקים כמסיגי גבול. העותר בעתירתו מבקש לעקוף את אותן פסיקות חלוטות המחייבות אותו ואת יתר התובעים, ולחמוק בכך מן הצעדים שמינהל מקרקעי ישראל נוקט מכוחן, תחת כסות של טענת אפלייה שלא נמצא בה ממש. יש לדחות ניסיון זה בשתי ידיים. אין מקום לפתיחת מערכה חדשה לדיון בנושא הזכויות במקרקעי כפר גבירול, באמצעות הגשת עתירה נוספת לבית המשפט הגבוה לצדק, משהסוגיה הוכרעה לגופה, שוב ושוב, בבתי המשפט האזרחיים. בהקשר זה, אין אלא לחזור על העיקרון המושרש לפיו בית משפט זה איננו יושב כערכאת ערעור על החלטות בתי המשפט האזרחיים, ואיננו מתערב בהליכים המתנהלים בערכאות אלה, אלא במקרים חריגים בלבד בהם עולה טענת העדר סמכות הערכאה השיפוטית, או נתגלתה שרירות בתחום מינהלי טהור (בג"צ 8137/08 אלצאנעה נ' כב' השופטת המחוזית - ד"ר דפנה אבניאלי (לא פורסם, 28.9.2008), פיסקה 2; בג"צ 9011/08 רוזנשטרוך נ' הנהלת בתי המשפט (לא פורסם, 11.11.2008), פיסקה 5; בג"צ 864/09 קדוש נ' נציבות שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 29.1.2009), פיסקה 6). המקרה הנוכחי בודאי איננו נמנה על מקרים נדירים אלה. 10. יצויין עוד, כי בהחלטת בית משפט זה מיום 24.2.09, ניתנה לעותר שהות להגיב על טענות המשיבים בתגובתם, ובכלל זה – על דבר טענותיהם לענין ההליכים המשפטיים הקודמים בין הצדדים, אשר לא בא זכרם בעתירה. כל שאמר העותר בתגובתו לעניין זה הוא, כי "העתירה מוגשת רק לאחר מיצוי כל האפשרויות ובהן התגוננות נגד תביעת הפינוי" (סעיף 9 לתגובתו מיום 2.3.09). סתם ולא פירש; ברי כי אם היתה טענת אפלייה בפיו, מקומה לעלות ולהידון היה בהליכים האזרחיים שהתנהלו בפרשה. סוגיית הזכויות במקרקעין של העותר ויתר התושבים נדונה והוכרעה במספר רב של הליכים משפטיים, וההליכים מוצו בענין זה. אין בית משפט זה אמור להיזקק לנושא זה, המצוי בגדר סמכויותיהם של בתי המשפט במערכת השיפוט האזרחית, מה גם שהנושא מוצה בפסיקה חלוטה. 11. העתירה נדחית. העותר יישא בשכר טרחת המשיבים בסך של 20,000 ש"ח. ניתן היום, א' בכסלו תש"ע (18.11.09). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09008930_R06.doc יט מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il