פלוני נ. בית הדין הרבני הגדול

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 40111-04-26 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופט עופר גרוסקופף העותרת: פלונית נגד המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול 2. בית הדין הרבני האזורי פתח תקווה 3. פלוני עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: עו"ד אלינור ליבוביץ; עו"ד דניאל אילן לוי פסק-דין השופט דוד מינץ: עניינה של העתירה שלפנינו בפסק דינו של בית הדין הרבני הגדול מיום 23.2.2026 (תיק 1531796/2) בו נדחה ערעור העותרת על החלטות בית הדין הרבני האזורי בפתח תקווה מיום 11.2.2025 ומיום 24.11.2025 (תיק 1496218/1). העותרת ומשיב 3 (להלן: המשיב) נישאו ביום 14.2.2006 ונולדו להם שני ילדים. עובר לנישואיהם חתמו הצדדים על הסכם ממון אשר אומת על ידי נוטריון ביום 6.1.2009 (להלן: הסכם הממון). ביום 4.8.2009 רכשו דירת מגורים בשוהם (להלן: הדירה), בה הם וילדיהם מתגוררים עד היום. בסמוך לרכישת הדירה, ביום 9.8.2009 חתמו הצדדים על הסכם נוסף, ובו נכתב כי הבעלות בדירה תהיה בהתאם למקורות הכספיים ששימשו לרכישתה: 18 אחוזים לעותרת והיתר למשיב, וכי "רק חלוקת בעלות זאת הינה הקובעת לעתיד" (להלן: הסכם החלוקה). חרף המוסכם, ביום 29.10.2017 נרשמה הדירה בבעלות משותפת ושווה על שם שניהם. מעיון בעתירה ובנספחיה עולה כי ביום 8.9.2024 הגיש המשיב תביעת גירושין וכרך אליה את ענייני הרכוש. בדיון שהתקיים לפני בית הדין הרבני האזורי ביום 4.2.2025 הסכימו הצדדים כי טרם מתן הגט ייתן בית הדין החלטה בעניין הזכויות בדירה. לעניין זה טענה העותרת כי לפי הסכם שערכו היא והמשיב לאחר חתימת הסכם החלוקה יש לחלק את הזכויות בדירה באופן שווה ביניהם. כמו כן, להסכם החלוקה ממילא אין תוקף מאחר שלא אושר על ידי ערכאה שיפוטית. המשיב מנגד ביקש להסתמך על הקבוע בהסכם החלוקה. בהחלטתו מיום 11.2.2025 הורה בית הדין הרבני האזורי על פירוק השיתוף בדירה בהתאם לקבוע בהסכם החלוקה. בתוך כך נקבע כי הסכם החלוקה מהווה הסכם משלים להסכם הממון כך שהוא אינו עומד בפני עצמו, ולכן הוא אינו טעון אישור על פי סעיף 2 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973 (להלן: חוק יחסי ממון); וכי הסכם החלוקה מהווה גם גילוי דעת ברור של הצדדים לפיו רישום הדירה אינו קובע לעניין החלוקה ביניהם. כן צוין כי העותרת לא הציגה מסמך המעיד על כך שהיא והמשיב הסכימו על חלוקת זכויות שונה מזו הקבועה בהסכם החלוקה. בהמשך לאמור, בהחלטה מיום 24.11.2025 נקבע כי המשיב יעביר לעותרת את שווי אחוזיה בדירה וכי העותרת תפנה את הדירה תוך 30 ימים ממועד מתן החלטה זו. להשלמת התמונה יצוין כי בדיון האחרון שהתקיים לפני בית הדין האזורי ביום 27.4.2026 הורה בית הדין לעותרת לפנות את הדירה עד ליום 4.5.2026. ערעור שהגישה העותרת נדחה על ידי בית הדין הרבני הגדול ביום 23.2.2026. בפסק הדין נקבע בעיקר כי אין חולק שהמשיב השקיע מכספו הפרטי ברכישת הדירה, ולגבי כספים אלו נקבע בהסכם הממון כי הם ופירותיהם לא יאוזנו. לפיכך, הסכם החלוקה הוא פועל יוצא של הסכם הממון, הוא אינו מוסיף עליו או משנה אותו ואין בו משום קיפוח של זכויות העותרת. בתוך כך, בפסיקת בית משפט זה נקבע כי ניתן להכיר בהסכם בין בני זוג המתייחס לנכס מסוים ומוציא אותו ממעגל איזון המשאבים גם אם לא אושר לפני ערכאה שיפוטית, וזאת בהתאם להוראת סעיף 5(א)(3) לחוק יחסי ממון. על כן בנסיבות העניין נקבע כי יש להכיר בתוקפו של הסכם החלוקה, תוך שנדחו יתר טענות העותרת באשר לרישום הדירה ולקיומה של הסכמה לאופן חלוקה אחר של הזכויות בה. מכאן העתירה שלפנינו בה נטען בעיקר כי בית הדין הרבני הגדול שגה בקביעתו כי הסכם החלוקה לא מהווה שינוי או תיקון של הסכם הממון ולכן אינו טעון אישור על פי סעיף 2 לחוק יחסי ממון. בנוסף, היה על בתי הדין הרבניים לתת משקל מכריע לכך שהדירה רשומה על שם שני בני הזוג בחלקים שווים, אלא שהם התעלמו מעובדה זו. עוד נטען כי המשיב חסם את גישתה של העותרת למקורות הכספיים המשותפים ולכן לא היה ביכולתה לשכור ייצוג משפטי להליך שהתנהל לפני בית הדין האזורי באופן שפגע בזכותה להליך הוגן. דין העתירה להידחות. בית משפט זה בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בתי הדין הרבניים, וההתערבות בהחלטות אלו שמורה למקרים חריגים בלבד, בהם נפל בהחלטה פגם מהותי כגון חריגה מסמכות, סטייה מהוראות הדין, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, או מקום שבו מוצדק ליתן סעד מן הצדק (וראו לדוגמא לאחרונה: בג"ץ 49059-02-26 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 4 ‏(‏16.4.2026‏); בג"ץ 65905-02-26 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פסקה 5 ‏(‏31.3.2026‏)). העתירה שלפנינו אינה נמנית על אותם מקרים חריגים. טענות העותרת בעניין תוקפו של הסכם החלוקה מכוונות כולן לאופן שבו בתי הדין הרבניים שקלו את טיעוני הצדדים ויישמו את הדין בנסיבות העניין, והן אינן מצביעות על פגם המצדיק התערבות, חרף ניסיונה של העותרת לטעון זאת. בתי הדין הרבניים גם התייחסו בפסקי דינם לעובדה שהדירה נרשמה על שם שני בני הזוג וכן דחו את טענות העותרת בדבר הסכמות מאוחרות שהגיעה אליהן עם המשיב בכתב ובעל פה, משנמצא כי לא עלה בידה להוכיח זאת. גם העובדה שהעותרת לא הייתה מיוצגת בהליך בבית הדין הרבני האזורי אינה מצדיקה כשלעצמה עילה להתערבות בית משפט זה (ראו והשוו: בג"ץ 2163/21 פלונית נ' פלוני, פסקה 5 ‏(4.4.2021‏)). מה גם שהעותרת כן הייתה מיוצגת בערעור לפני בית הדין הרבני הגדול וטענותיה נשמעו ונידונו לגופן. נוסיף כי טענות העותרת בדבר היעדר הייצוג ותקינות ההליך בבית הדין הרבני האזורי לא נטענו בערעור שהגישה לבית הדין הרבני הגדול ואין מקום להשמיען לראשונה במסגרת עתירה זו (בג"ץ 17174-08-25 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי – ירושלים ‏(11.8.2025‏); בג"ץ 59468-09-24 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 12 ‏(2.10.2024)). העתירה נדחית ועמה הבקשה למתן צו ביניים. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות. ניתן היום, ט"ז אייר תשפ"ו (03 מאי 2026). יצחק עמית נשיא דוד מינץ שופט עופר גרוסקופף שופט