פלוני נ. בית הדין הרבני הגדול

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 49059-02-26 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית כבוד השופטת דפנה ברק-ארז כבוד השופט דוד מינץ העותר: פלוני נגד המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול 2. בית הדין הרבני האזורי נתניה 3. פלונית עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד יהודה אבלס; עו"ד ליאור עובדיה פסק-דין השופט דוד מינץ: העתירה שלפנינו מופנית נגד החלטת בית הדין הרבני הגדול מיום 29.1.2026 (תיק 1550893/2), בה נדחתה בקשת רשות ערעור שהגיש העותר על החלטת בית הדין הרבני האזורי בנתניה מיום 22.1.2026 (תיק 1515756/6). עניינן של החלטות בתי הדין בחיוב העותר במזונות זמניים של שני ילדיו הקטינים. הרקע לעתירה 1. העותר ומשיבה 3 (להלן: המשיבה) נישאו זה לזו בשנת 2012, ונולדו להם שני ילדים משותפים, ילידי השנים 2016 ו-2019. ביום 22.4.2025 הגישה המשיבה תביעת גירושין לבית הדין האזורי אליה כרכה תביעות בעניין מזונות והסדרי שהות של הילדים, רכוש בני הזוג וכתובתה. ביום 10.7.2025 בית הדין האזורי אישר את הסכמת הצדדים לפיה הם יקיימו זמני שהות שוויוניים עם ילדיהם ונתן לה תוקף של פסק דין. בהמשך לבקשת המשיבה לפסיקת מזונות זמניים, בהחלטה נוספת של בית הדין האזורי מיום 22.1.2026 נקבע כי חיוב מזונות הילדים הבסיסי חל רק על העותר ללא השתתפות המשיבה. על כן בית הדין העמיד את מזונות הילדים הזמניים על סך של 1,500 ש"ח, תוך שציין כי סכום זה אינו כולל הוצאות מדור. על החלטה זו הגיש העותר "כתב ערעור ולחלופין בקשת רשות ערעור" לבית הדין הגדול. בהחלטתו מיום 29.1.2026 נקבע כי על פי תקנה קלב(1) לתקנות הדיון בבתי-הדין הרבניים בישראל, התשנ"ג, הערעור על החלטת בית הדין האזורי מצריך קבלת רשות, שכן אין מדובר בהחלטה המסיימת את הדיון באופן שלא יינתן עוד פסק דין. זאת משום שההחלטה שניתנה עניינה במזונות זמניים, ועתידות להינתן החלטות נוספות בעניין המזונות. עוד נקבע כי דין הבקשה להידחות משלא נמצא מקום להתערב בהחלטת בית הדין האזורי. זאת מן הטעם שבית הדין הגדול אינו מתערב בהחלטות למזונות זמניים, ושהחלטת בית הדין האזורי, אשר בחן את הכנסות הצדדים והפערים בניהן, הייתה מושכלת ונכונה. בהמשך לכך, ביום 26.2.2026 בית הדין האזורי נתן החלטה לפיה ייקבע מועד דיון לשמיעת הוכחות, בין היתר, לצורך פסיקת מזונות קבועים, וכך אכן נקבע ליום 4.6.2026. 2. מכאן העתירה שלפנינו, בה נטען בין השאר כי יש לבטל את החלטות בתי הדין מימים 22.1.2026, ו-29.1.2026, שעה שהן ניתנו בניגוד להלכת בית משפט זה בבע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית (19.7.2017) (להלן: עניין פלוני). לשיטתו, הלכה זו קובעת כי החבות במזונות קטינים מעל גיל שש מוטלת על שני ההורים יחדיו, ועל הערכאה הפוסקת מזונות לשקול את הכנסות שני ההורים ואת זמני שהות הילדים בחסותם. על כן, ובהינתן שהכנסתו הפנויה של העותר נמוכה מזו של המשיבה, שילדיהם הקטינים מעל גיל שש, ושנקבעו זמני שהות שוויוניים בין שני הצדדים, על בית הדין האזורי היה להידרש להכנסותיה של המשיבה ולחייבה במזונות הקטינים, או למצער לפטור אותו מתשלום מזונות כאמור. כן נטען כי הקביעה בדבר חיוב העותר במזונות הילדים היא סופית ואין מדובר במזונות זמניים; כי הקביעה העקרונית של בתי הדין, העומדת בסתירה להלכת פלוני, לא צפויה להשתנות, כך שהגשת העתירה בעת הזו מוצדקת; וכי בית הדין הגדול אף התעלם מטענות העותר בנוגע לסתירת הדין. בנוסף, העותר ביקש כי עתירתו תאוחד עם הליך אחר התלוי ועומד בבית משפט זה שעוסק בסוגיית תחולת הלכת פלוני על בתי הדין הרבניים (בג"ץ 117/22 (להלן: ההליך הנוסף)). 3. לשלמות התמונה יצוין כי ביום 22.3.2026 הגיש העותר בקשה מעודכנת לאיחוד העתירה עם ההליך הנוסף, לאחר שהצטייד בעמדות המשיבים כפי שנתבקש לעשות בהחלטתי מיום 26.2.2026. מעיון בעמדות המשיבים שצורפו עולה כי הם הביעו התנגדות לאיחוד שתי העתירות. מטעם המשיבים 2-1 נטען כי שני ההליכים מצויים בשלבים שונים, כאשר בהליך הנוסף כבר ניתנו תגובות ואף התקיים בו דיון; כי הטיפול בעתירה קודמת שהגיש העותר, שבה השיג על סמכות בתי הדין לדון במזונות ילדי בני הזוג הושהתה וההיגיון שעמד מאחורי השהיית הטיפול בה רלוונטי אף לעניין העתירה הנוכחית; וכי העתירה הנוכחית לוקה באי-מיצוי הליכים שעה שעתיד להתקיים דיון בנושא המזונות הקבועים ושם יוכלו הצדדים להעלות את טענותיהם בעניין חלוקת המזונות ואף ניתן יהיה לשקול את השלכות קביעת המזונות הקבועים על המזונות הזמניים. המשיבה טענה כי ההליך הנוסף לא זהה בנסיבותיו; וכי יש עתירה קודמת שהעותר הגיש וטרם הוכרעה. דיון והכרעה 4. דין העתירה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים. בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על בתי הדין הרבניים, והתערבותו בהחלטותיהם שמורה למקרים קיצוניים בהם ניכרת חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, סטייה מהוראות החוק, או כאשר נדרש להעניק סעד מן הצדק (בג"ץ 57593-02-25 פלוני נ' פלונית, פסקה 5 (26.2.2025); בג"ץ 54158-10-24 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 5 (31.10.2024); בג"ץ 44047-10-24 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 6 (30.10.2024)). כלל אי-ההתערבות אף זוכה למשנה תוקף בענייננו שעה שעסקינן בבקשת רשות ערעור על "החלטת ביניים" (בג"ץ 1208/24 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 3 (13.2.2024); בג"ץ 4689/20 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 4 (12.7.2020)). המקרה שלפנינו אינו נמנה עם מקרים קיצוניים אלה (ראו והשוו: בג"ץ 2151/24 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי בנתניה (13.3.2024)). הדיון בעניין המזונות הקבועים עוד צפוי להתקיים ביום 4.6.2026, ומעמדת משיבים 2-1 עלה כי במסגרת זו, תעמוד לעותר האפשרות להשמיע את מלוא טענותיו לעניין גובה מזונות הילדים וחלוקת הנטל בינו לבין המשיבה, ובית הדין אף יוכל לשקול את השלכות הכרעתו גם על קביעת המזונות הזמניים. בנסיבות אלה אין כל מקום להתערבות בהחלטות בתי הדין, וגם אין מקום להידרש לשאלה העקרונית, ככל שקיימת, בדבר היחס בין החלטות בתי הדין לעניין פלוני. 5. למעלה מהצורך אציין, ומבלי לטעת מסמרות, כי טענת העותר לפיה בית הדין האזורי התעלם מהכנסותיה של המשיבה אינה מדויקת, שכן בית הדין הגדול ציין מפורשות בהחלטתו כי בית הדין האזורי נדרש להכנסות הצדדים ולפערים ביניהם. אלא שכאמור, דיה שעתה של טענה זו להתברר בעתיד לבוא (ראו והשוו: בג"ץ 4088/21 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי בחיפה, פסקה 3 (10.6.2021); בג"ץ 316/20 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 4 (29.6.2020)). 6. טרם סיום יוער כי העתירה לא העלתה טענות הנוגעות לסוגיית הכריכה של מזונות ילדים וממילא אלה נדונות בבג"ץ אחר (בג"ץ 61483-12-25). איננו נוקטים כל עמדה באותו עניין. העתירה נדחית אפוא. לפנים משורת הדין לא ייעשה צו להוצאות. בנסיבות אלה ממילא נדחית גם הבקשה לאיחוד העתירות. ניתן היום, כ"ט ניסן תשפ"ו (16 אפריל 2026). יצחק עמית נשיא דפנה ברק-ארז שופטת דוד מינץ שופט