התנועה לצדק לאומי ע.ר. נ' הועדה לבחירת הרבנים הראשיים ואח'

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 19872-10-24 לפני: כבוד השופט עופר גרוסקופף כבוד השופט חאלד כבוב כבוד השופט יחיאל כשר העותרת: התנועה לצדק לאומי נגד המשיבים: 1. הוועדה לבחירת הרבנים הראשיים 2. השר לשירותי דת 3. מנכ"ל המשרד לשירותי דת 4. משטרת ישראל 5. היועצת המשפטית לממשלה עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: עו"ד מרדכי שמעון פסק-דין השופט ע' גרוסקופף: עניינה של העתירה שלפנינו, אשר הוגשה ביום 10.10.2024, בטענה לפגמים שונים שנפלו בהליך בחירת הרבנים הראשיים לישראל שהתקיים ביום 29.9.2024 (להלן: הליך הבחירות). את עיקר טענותיה במסגרת העתירה מפנה העותרת כלפי המשיב 2, השר לשירותי דת (להלן: השר), והמשיב 3, מנכ"ל המשרד לשירותי דת (להלן: המנכ"ל), אשר לשיטתה התערבו בהליך הבחירות וניסו להשפיע עליו בניגוד לדין. לנוכח טענות אלו, העותרת מבקשת מגוון סעדים, בהם פסילת הליך הבחירות שהתקיים וקיום אחר תחתיו; יצירת מנגנון למניעת אי-סדרים דוגמת אלה שהתקיימו בהליך הבחירות על פי הנטען, וזאת הן על ידי המשיבה 1, הוועדה לבחירת הרבנים הראשיים לישראל, והן על ידי המשיבה 5, היועצת המשפטית לממשלה; ו"בדיקת החשדות לפגיעה בטוהר ובהליך הבחירות" על ידי המשיבה 4, משטרת ישראל (להלן: המשטרה). דין העתירה להידחות על הסף, אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים. ראשית, העתירה נעדרת תשתית עובדתית מינימלית, שכן הטענות החמורות שמעלה העותרת ביחס להתנהלותם של השר והמנכ"ל אינן נתמכות בכל ראיה. במצב דברים זה, ברי כי טענות אלו, הניצבות בלב העתירה, אינן יכולות לבסס עתירה לקבלת סעד מבית משפט זה (ראו, מני רבים: בג"ץ 8125/23 Al-Jazeera Statelite Channel נ' לשכת העיתונות הממשלתית, פסקה 4 (13.11.2023); בג"ץ 8705-08-24 ארד נ' נשיא בית המשפט העליון, פסקה 3 (19.8.2024)). אם לא די בכך, הרי שהעתירה לוקה גם באי-מיצוי הליכים. העותרת לא מזכירה בעתירתה כל פנייה שביצעה לשר ולמנכ"ל, ואף לא למשיבות 1 ו-5, בטרם פנתה לקבל מבית משפט זה סעדים הנוגעים אליהם באופן ישיר, ואף עניין זה מובילנו לדחייתה על הסף (ראו, למשל: בג"ץ 4780/19 ויג נ' מדינת ישראל, פסקה 3 (15.7.2019); בג"ץ 5652/23 בן חיים נ' המרכז לגביית קנסות, פסקה 5 (21.8.2023)). ודוק, העותרת אומנם הגישה ביום 1.10.2024 תלונה למשטרה בגדרה הזכירה את טענותיה ביחס להליך הבחירה, אך עובדה זו אינה יכולה לסייע לה הן בהינתן שרק אחד ממגוון הסעדים שהתבקשו בעתירה מופנה כלפי המשטרה, והן בשל הזמן הקצר שחלף מאז הוגשה התלונה ועד הגשת העתירה דנן, אשר לא נתן למשטרה שהות מספקת לפעול כמבוקש על ידי העותרת או למצער להשיב לה בנדון (ראו: בג"ץ 6159/18 אבירם נ' שר התחבורה (26.8.2018); בג"ץ 4938/19 לשם נ' היועץ המשפטי לממשלה (21.7.2019)). אשר על כן, העתירה נדחית בזאת. העותרת תישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 2,500 ש"ח. ניתן היום, י"ג תשרי תשפ"ה (15 אוקטובר 2024). עופר גרוסקופף שופט חאלד כבוב שופט יחיאל כשר שופט