דביר בן חיים נ. המרכז לגביית קנסות

3 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5652/23 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט ע' גרוסקופף כבוד השופט א' שטיין העותר: דביר בן חיים נ ג ד המשיב: המרכז לגביית קנסות עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: בעצמו פסק-דין השופט ע' גרוסקופף: העתירה שלפנינו מכוונת כלפי מספר היבטים במדיניות בה נוהג המשיב, המרכז לגביית קנסות (להלן: המרכז), לטענת העותר, ביחס לעיקולים המוטלים על אסירים בשל קנסות שהוטלו עליהם. במוקד הלנותיו של העותר, אשר אינו מיוצג, ארבעה נושאים: אחד, היעדר נטען של התראה בטרם מעוקל "חשבון קנטינה" של אסיר, כלשון העותר (עמ' 1 לעתירה); שני, קושי של אסירים להגיע להסדר עם המרכז בנוגע לקנסות שהוא פועל לגבייתם; שלישי, העובדה שעיקול המוטל על כספיו של אסיר העובד בכלא מוביל לקיזוז הריביות הצמודות לחוב ולא לקיזוז הקרן; רביעי, טענה שלפיה "עיקול קנטינה" שמוטל על אסיר שאינו עובד מותירו במצב בלתי אפשרי בכלא, בהיעדר כל מקור כספי בו יכול להשתמש האסיר לצרכיו. דין העתירה להידחות על הסף, אף מבלי להידרש לתגובת המשיב. ראשית, העתירה נעדרת תשתית עובדתית ומשפטית מינימלית הדרושה לשם הכרעה בה. במסגרת עתירתו נמנע העותר מלהציג עובדות בסיסיות הנוגעות, בין היתר, להתנהלות המרכז בהקשרים הרלוונטיים ולממשקיו שלו עצמו עם המרכז, מה גם שהוא לא צירף כל אסמכתא לתמיכה בעובדות שנכללו בעתירה – אף לא תצהיר מאומת כדין. כמו כן, טענות העותר אינן מציגות כל עיגון משפטי, וברקע להן אין כל התייחסות למקורות הדין הנוגעים לפעילות המרכז הנתקפת בעתירה. די בעניין זה כדי לדחות את העתירה על הסף (ראו, מני רבים: בג"ץ 7233/17 בן שלמה נ' משרד העלייה והקליטה, פסקה 2 (16.10.2017); בג"ץ 3514/22 סיבוש נ' נשיאת בית המשפט העליון, פסקה 5 (29.5.2022)). בהמשך לכך, העתירה אף לוקה בכוללניות שאינה מאפשרת לקיים דיון מספק בעניינה, וממילא להכריע בה לגופה כראוי. העתירה, אותה מכתיר העותר כ"עתירה ייצוגית", תוקפת את התנהלותו הקבועה והכללית של המרכז, ולא את פעולותיו במקרה ספציפי כזה או אחר. העותר מציין אומנם כי חלק מרכיבי המדיניות אותם תוקפת העתירה אירעו בעניינו, אך לא מספק כל פירוט בנוגע לכך, וממילא מדגיש שוב ושוב כי עתירתו מכוונת כלפי התנהלות המרכז ביחס לכלל האסירים. העובדה שטענות העותר מושמעות באופן ערטילאי, מבלי לעגן אותן לא בנהלים כתובים ולא בראיות בדבר התנהלות קונקרטית בעניינו של העותר או של אסירים אחרים, מהווה פגם אשר מצדיק גם הוא את דחיית העתירה. כך, במיוחד, בנסיבות בהן אין כל קושי לצרף עותרים ותימוכין מתאימים (ראו: בג"ץ 1901/94 לנדאו נ' עיריית ירושלים, פ"ד מח(4) 403, 411 (1994); והשוו: בג"ץ 4244/17 הר שמש נ' מנהל רשות המיסים, פסקאות 4-3 (12.4.2018)). לבסוף, העתירה לוקה גם באי-מיצוי הליכים. העותר לא מזכיר בעתירתו כל פנייה שביצע למשיב בטרם פנה לקבל סעד מבית משפט זה, ואף עניין זה מובילנו לדחייתה על הסף (ראו, למשל: בג"ץ 4289/21 רובינשטיין נ' השר לביטחון הפנים, פסקה 4 (10.8.2021)). טרם סיום נבהיר כי לא נעלם מעינינו כי העותר הוא אסיר, אשר המשאבים העומדים לרשותו מוגבלים. ואולם, גם לרשות אסיר עומדים מקורות תמיכה שונים, ובכללם כאלה המספקים סיוע משפטי בחינם. ככל שהעותר מבקש להעלות את עניינו האישי בלבד, אלא לשמש פה לכלל אוכלוסיית האסירים, מן הראוי שיסתייע במקורות התמיכה הללו לביסוס עתירתו באופן שיאפשר בירור טענותיו לגופן, ובאופן ראוי. נוכח כל האמור, העתירה נדחית בזאת, ללא צו להוצאות. ניתן היום, ‏ד' באלול התשפ"ג (‏21.8.2023). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 23056520_Y03.docx אב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1