פלוני נ. המחלקה לשירותים חברתיים- נשר- עו"ס נוער

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 17462-05-26 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית כבוד השופטת דפנה ברק-ארז כבוד השופט חאלד כבוב העותרים: 1. פלוני 2. פלונית נגד המשיבות: 1. המחלקה לשירותים חברתיים 2. היועצת המשפטית לממשלה 3. עו"ד סנדרה דה וינד – האפוטרופוס לדין עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרים: עו"ד יוסי נקר בשם המשיבות 2-1: עו"ד יעל הרבסט בשם המשיבה 3: בעצמה פסק-דין לפנינו עתירה שעניינה בבקשת העותרים – הורים לשני קטינים אשר הוכרו כבעלי מוגבלות שכלית התפתחותית (להלן: הקטינים) – להורות על השבת הקטינים למשמורתם ולביתם לאלתר, במסגרת צו "הביאס קורפוס". כנטען, הקטינים מוחזקים במסגרת חוץ-ביתית ללא כל צו תקף, באופן שמצדיק את התערבותו של בית משפט זה. 1. בתמצית, הרקע לעתירה הוא כדלקמן: בחודש אוקטובר 2025, הוצאו הקטינים מביתם לסידור חוץ-ביתי מכוח נקיטת אמצעי חירום לפי סעיף 16(א) לחוק הסעד (טיפול באנשים עם מוגבלות שכלית-התפתחותית), התשכ"ט-1969 (להלן: חוק הסעד). ביום 17.11.2025 אישר בית משפט השלום את הוצאת הקטינים למסגרת החוץ-ביתית לתקופה של 90 ימים (ת"א 10237-11-25). ערעור שהגישו העותרים על החלטה זו לבית המשפט המחוזי נדחה בפסק דין מיום 28.1.2026 (ענ"א 14031-01-26). בקשת רשות ערעור שהגישו העותרים לבית משפט זה נדחתה גם היא, תוך שצוין כי הקטינים יוסיפו לשהות במסגרת החוץ-ביתית עד להתכנסותה החוזרת של ועדת אבחון לפי סעיף 7(א) לחוק הסעד ומתן החלטה בעניין הקטינים (רע"א 88322-01-26 פלוני נ' המחלקה לשירותים חברתיים בעיר פלוני, פסקה 7 (12.2.2026)). במקביל להליכים אלו, ניתנו מספר החלטות בעניינם של הקטינים על ידי ועדת האבחון. בין היתר, ביום 17.2.2026 הורתה הוועדה על המשך שהייתם במסגרת החוץ-ביתית. העותרים הגישו ערר על החלטה זו לוועדת ערר, בהתאם לסעיף 8 לחוק הסעד (ו"ע 18053-04-26). ביום 14.4.2026 הורתה ועדת הערר על מחיקת ההליך, תוך שהועלו ספקות באשר לסמכותה לדון בסוגיית השמתם החוץ-ביתית של הקטינים. ואולם, ביום 19.4.2026 הורתה ועדת הערר על פתיחת ההליך מחדש, תוך שנקבע כי על העובדת הסוציאלית להשיב לערר תוך 30 יום. הליך זה עודנו תלוי ועומד. 2. ביום 21.4.2026 הגישו העותרים עתירה קודמת לבית משפט זה, בגדרה עתרו – בדומה לעתירה דנן – למתן צו "הביאס קורפוס" שיורה על השבת הקטינים לביתם. נטען, בין היתר, כי הקטינים מוחזקים ללא צו תקף; כי העובדת הסוציאלית וועדת האבחון פעלו שלא כדין; וכי נפלו טעויות מהותיות בהחלטות שניתנו בעניין הקטינים. ביום 28.4.2026, בעוד העתירה הקודמת תלויה ועומדת, נקטה העובדת הסוציאלית באמצעי חירום פעם נוספת, והוציאה צו חדש לפי סעיף 16(א) לחוק הסעד לפיו הקטינים יוסיפו לשהות במסגרת החוץ-ביתית (להלן: צו החירום החדש). בהתאם לסעיף 16(ב) לחוק הסעד, הודיעה העובדת הסוציאלית לבית משפט השלום על כך. נוכח התפתחות זו, ניתן פסק דין בעתירה הקודמת, שבגדרו נקבע כי העתירה מיצתה עצמה נוכח צו החירום החדש. עוד הובהר, כי הדרך להשיג על נקיטת אמצעי החירום אינה באמצעות עתירה לבג"ץ, אלא בהליך בפני בית משפט השלום, המוסמך לכך מכוח סעיף 16(ב) לחוק הסעד (בג"ץ 46877-04-26 פלוני נ' המחלקה לשירותים חברתיים, פסקה 5 (4.5.2026)). לשלמות התמונה יצוין כי ביום 3.5.2026, בהמשך להוצאת צו החירום החדש, התקיים דיון בבית משפט השלום. בתום הדיון ניתנה החלטה המעגנת את הסכמת הצדדים – ולפיה מבלי להתייחס לתוקפו החוקי של צו החירום החדש, הקטינים יוסיפו לשהות במסגרת החוץ-ביתית עד למתן החלטה על ידי בית משפט זה או על ידי ועדת הערר. 3. בעתירה שלפנינו נטען, בעיקרם של דברים, כי אין כיום צו תקף שמכוחו הקטינים מוחזקים במסגרת החוץ-ביתית. לטענת העותרים, תקופת 90 הימים שאושרה בצו השיפוטי המקורי הסתיימה, ומשעה שצו החירום החדש לא זכה לאישור פוזיטיבי של בית משפט השלום בדיון מיום 3.5.2026, פג תוקפו בחלוף שבעה ימים. עוד נטען בהקשר זה, כי השימוש בצו חירום כלפי קטינים המצויים זה מכבר במסגרת חוץ-ביתית עולה כדי שימוש לרעה בסמכות. העותרים מעלים שלל השגות על החלטותיהן של כלל הערכאות שדנו בעניינם, לרבות בית משפט זה. נוסף על כך, מלינים העותרים בחריפות על התנהלותה של העובדת הסוציאלית ועל החלטות ועדת האבחון, ואף מעלים טענה שלפיה החלטות הוועדה "שופצו" בדיעבד כדי להתאימן לדרישות העובדת הסוציאלית. 4. המשיבות מצדן סבורות כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי. המשיבות 2-1 מציינות כי בהתאם לסעיף 7 לחוק הסעד, ועדת האבחון מוסמכת להורות על דרכי הטיפול באדם עם מוגבלות שכלית, ובכלל זה על השמתו במסגרת חוץ-ביתית. עוד צוין, כי האפיק בדין להשיג על החלטת ועדת האבחון הוא הגשת ערר לוועדת הערר – וכך אכן פעלו העותרים. המשיבות מדגישות כי משעה שהליך זה עודנו תלוי ועומד, הרי שעומד לעותרים סעד חלופי שאותו הם כבר מממשים בפועל. המשיבה 3 מצטרפת לעמדה זו, ומוסיפה כי טובת הקטינים מחייבת כי עניינם יתברר בפני הערכאות המקצועיות והמוסמכות לכך על פי דין. 5. לאחר שעיינו בעתירה ובנספחיה, הגענו לכלל מסקנה כי דינה להידחות על הסף בשל קיומו של סעד חלופי. כידוע, בית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, לא יושיט סעד לעותר שעה שעומד לו סעד חלופי (בג"ץ 47206-04-26 נסר אל דין נ' פרקליטות המדינה ‏(3.5.2026‏); בג"ץ 24141-04-26 אינטר-אפ מעליות בע"מ נ' הממונה על התחרות, פסקה 5 ‏(27.4.2026‏)). בענייננו, ההליך בפני ועדת הערר שבגדרו תוקפים העותרים את הוצאת הקטינים למסגרת חוץ-ביתית תלוי ועומד, וממילא הליך זה הוא המסלול להשגת הסעד שאותו מבקשים העותרים (ו"ע 18053-04-26). 6. למעלה מן הצורך יובהר כי חלק הארי של העתירה דנן מופנה, הלכה למעשה, נגד החלטותיהן של שלל הערכאות המוסמכות שדנו בעניין. אולם, כידוע, בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיהן של הערכאות המוסמכות, והדרך להשיג עליהן היא במסגרת אפיקי הערעור הקבועים כדין – כפי שפעלו העותרים (בג"ץ 3104-04-26 טמיר נ' פרקליטות המדינה, פסקה 9 ‏(13.4.2026‏)‏; בג"ץ 7563-04-26 עוואדאללה נ' עיריית ירושלים, פסקה 5 ‏(12.4.2026‏)). 7. אשר על כן, העתירה נדחית. בנסיבות העניין, והרבה לפנים משורת הדין, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ג' סיוון תשפ"ו (19 מאי 2026). יצחק עמית נשיא דפנה ברק-ארז שופטת חאלד כבוב שופט