יבגנייה פייגלמן נ. משרד הבריאות/המשרד הראשי

בבית המשפט העליון בר"ם 164-12-25 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית כבוד השופטת דפנה ברק-ארז כבוד השופט עופר גרוסקופף המבקשות: 1. בית מרקחת שביט בע"מ 2. יבגנייה פייגלמן נגד המשיבים: 1. משרד הבריאות – אגף הרוקחות 2. משרד הבריאות – מנהל היחידה לקנביס רפואי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 3.11.2025 בעת"ם 28021-06-25 שניתנה על-ידי כבוד השופטת ת' בר-אשר בשם המבקשות: עו"ד ניר יאיר בשם המשיבים: עו"ד מתניה רוזין פסק-דין השופטת דפנה ברק-ארז: 1. בפנינו בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 3.11.2025 (עת"ם 28021-06-25, השופטת ת' בר-אשר). בהחלטתו האמורה בית המשפט המחוזי דחה בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 19.10.2025 ובו נדחתה עתירתן המינהלית של המבקשות. 2. מקורו של ההליך בביקורת שגרתית שנערכה ביום 19.2.2025 בבית המרקחת שביט בע"מ בקרית אתא, המבקשת 1 (להלן: בית המרקחת) מטעם לשכת הבריאות המחוזית בחיפה. על-פי דו"ח הסיכום של הביקורת נמצאו ליקויים חמורים בהתנהלותו של בית המרקחת, ובכלל זה הנפקת תרופות על-ידי מי שאינו מורשה לכך, הנפקת תרופות החייבות במרשם ללא מרשם, חוסר התאמה בין מלאי התרופות לרישומים ועוד. המבקשת 2 (להלן: המבקשת) היא הבעלים של בית המרקחת והרוקחת האחראית בו. בסמוך לאחר מכן התקבלה אצל היחידה לקנביס רפואי במשרד הבריאות (להלן: היק"ר) המלצה ממשטרת ישראל להפסיק את עיסוקה של המבקשת בקנאביס. 3. מבלי לפרט, יצוין שביום 17.3.2025, לאחר שנערך למבקשת שימוע בעניין, החליט הרוקח המחוזי על ביטול האישור שניתן לה לשמש כרוקחת אחראית למשך 12 חודשים, החל מיום 24.4.2025. עוד נקבע כי בקשה חדשה מטעם המבקשת לעסוק כרוקחת אחראית תיבחן רק לאחר שהיא תעבוד בבית מרקחת בהשגחת רוקח אחראי במשך שנה ולאחר שהמפקח המחוזי ייווכח שהמבקשת פועלת בהתאם לאמות המידה המקצועיות המצופות בניהול בית מרקחת. ערר שהוגש בהמשך על החלטה זו נדחה ביום 3.6.2025 על-ידי מנהלת אגף הרוקחות במשרד הבריאות. 4. בנוסף לכך, בעקבות ממצאי הביקורת שתוארו נחסמה גישתו של בית המרקחת למערכת לניפוק קנאביס. בהמשך, ביום 6.4.2025 התקבלה אצל המבקשות תשובה מטעם היק"ר ובה נכתב כי נוכח העובדה שבבית המרקחת אין רוקח אחראי, הוא אינו עומד בתנאי הרישיון, ועל כן לא ניתן להסיר את החסימה. במסגרת זאת, נמסרה פרפרזה מן ההמלצה של המשטרה שלא לאשר את חידוש רישיון העיסוק בקנאביס נוכח חשד לביצוע עבירות על הוראות הדין בתחום הסמים מצד המבקשת. 5. ביום 11.6.2025 הגישו המבקשות את העתירה המינהלית שביסוד ההליך דנן לבית המשפט המחוזי, ובה עתרו לביטול החלטתה של מנהלת אגף הרוקחות בדבר אישורה של המבקשת לעסוק כרוקחת אחראית ולביטול החלטתו של המשיב 2, מנהל יק"ר, בדבר הפסקת הטיפול בבקשה לחידוש רישיון העסק של בית המרקחת. בעתירה הצביעו המבקשות על פגמים לשיטתן באופן עריכתה של הביקורת ובממצאיה, וכן בהליך קבלת ההחלטות של הרוקח המחוזי. לבסוף, נטען כי ההחלטה על חסימת בית המרקחת מהמערכות לניפוק קנאביס ניתנה בחריגה מסמכות, מבלי שניתנה למבקשת זכות טיעון ואף אינה מידתית. בצדה של העתירה הוגשה גם בקשה למתן צו ביניים. 6. ביום 24.6.2025, ולאחר שהתקבלה תגובת המשיבים לבקשה למתן צו ביניים, דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה תוך התייחסות להערכתו את סיכויי הערעור ולמאזן הנוחות. 7. ביום 31.7.2025 הוגשה תשובה מטעם המשיבים לגוף העתירה ובה נטען, בעיקרו של דבר, כי אין מקום להתערב בהחלטות שהתקבלו בעניינן המבקשות וכי דין העתירה להידחות. בהמשכו של היום, העתירה נקבעה לדיון בבית המשפט המחוזי ליום 20.10.2025. ביום 1.8.2025 הגיש בא-כוחן של המבקשות בבית המשפט המחוזי בקשה לשינוי של מועד הדיון על רקע דיון מקביל שהיה עליו לנכוח בו בבית משפט השלום בחדרה. בבקשה הציע בא-כוח המבקשות לקיים את הדיון במועד חלופי, וביום 5.8.2025, לאחר שהתקבלה הסכמת המשיבים, הדיון בעתירה הוקדם ליום 19.10.2025 בשעה 11:00. 8. ביום הדיון, בא-כוחן של המבקשות לא התייצב בבית המשפט המחוזי. לאחר שבאת-כוח המשיבים העלתה טענות נוספות, בין השאר בנוגע להתנהלות המבקשות, ניתן פסק הדין הדוחה את העתירה בשל אי-התייצבות. בית המשפט המחוזי ציין כי בהתאם לנתונים המוצגים במערכות בית המשפט, בא-כוחן של המבקשות צפה בהחלטה המורה על הקדמת הדיון. בית המשפט המחוזי הטעים כי כפי שצוין בהחלטה מיום 24.6.2025 סיכוייה של העתירה להתקבל הם נמוכים, וכי בהתחשב בטענות שהעלו המשיבים בדיון ישנם טעמים נוספים המצדיקים את דחייתה. 9. בהמשכו של אותו היום הוגשה בקשה לביטול פסק הדין מטעם המבקשות, היא הבקשה שביסודו של ההליך דנן. בבקשה טען בא-כוחן כי ביטולו של פסק הדין מתחייב מן הצדק מאחר שלטענתו ההחלטה על הקדמת מועד הדיון לא הובאה לידיעתו, ולמעשה נודע לו עליה רק עם ההודעה על מתן פסק הדין. עוד נטען כי למבקשות לא ניתנה הזדמנות להשיב לטענות שהועלו מצד המשיבים בדיון ושעמדו בבסיס פסק הדין. לבקשה צורף תדפיס של מסך המחשב של בא-כוחן של המבקשות שלטענתו מוכיח כי הוא לא צפה בהחלטה על הקדמת הדיון עד לאחר מתן פסק הדין. בעקבות זאת, הורה בית המשפט המחוזי למשיבים להגיש תגובה לבקשה לביטול פסק הדין. עוד ציין בית המשפט המחוזי בהחלטתו כי איכות התדפיס שצורף ירודה כך שלא ניתן להבין ממנו לאיזו החלטה הוא נוגע, וכי מכל מקום עיון במערכת "נט המשפט" מעלה כי ההחלטה על הקדמת הדיון נצפתה ביום שבו ניתנה. 10. לאחר שבית המשפט המחוזי עיין בתגובה מטעם המשיבים אשר התנגדו לבקשה, הוא נתן את החלטתו הנזכרת בפתח הדברים ודחה כאמור את הבקשה לביטול פסק הדין. בית המשפט המחוזי ציין כי בא-כוחן של המבקשות לא הציג הצדקה נאותה לאי התייצבותו ואף לא צירף את התדפיס האמור באיכות מספקת. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי ממילא היה על בא-כוחן של המבקשות לברר באופן יזום את מועד הדיון שנקבע בהתחשב בכך שהוא היה מי שהגיש את הבקשה לשינוי המועד. בית המשפט המחוזי ציין כי המבקשות אף לא עמדו בנטל המוטל עליהן להראות שיש להליך המשפטי סיכוי סביר להתקבל אם הייתה מתקבלת הבקשה לביטולו של פסק הדין. כן הובהר כי גם אלמלא הועלו טענות במעמד הדיון בנוגע להתנהלות המשיבים, היה בית המשפט המחוזי דוחה את העתירה. 11. בקשת רשות הערעור שבפניי נסבה על החלטה זו של בית המשפט המחוזי. המבקשות, שהחליפו את ייצוגן, מסכימות כי נפל פגם בהתנהלותו של בא-כוחן בפני בית המשפט המחוזי שכלל לא יידע אותן בדבר הדיון שצפוי להתקיים. עם זאת, המבקשות טוענות כי הדבר אינו מצדיק את דחייתה של העתירה מבלי שעניינן יתברר לגופו. עוד מציינות המבקשות כי הדברים הנוספים שהעלו המשיבים במעמד הדיון הם שגויים וכי לא ניתנה להן הזדמנות להשיב להם בטרם ניתן פסק הדין. כמו כן, המבקשות טוענות כי דחיית העתירה בנסיבות העניין פוגעת שלא כדין בזכות הגישה שלהן לערכאות, כמו גם בשמה הטוב של המבקשת נוכח הליקויים שמיוחסים לה בהחלטה מושא העתירה. לבסוף, המבקשות מוסיפות לטעון לגוף הדברים כי ביטול רישיונה של המבקשת אינו סביר ואינו מידתי ועל כן סיכוייה של העתירה להתקבל גבוהים, ולמצער אינם נמוכים באופן שיוביל לדחיית העתירה. 12. ביום 7.12.2025 הוריתי למשיבים להגיש תשובה מטעמם לבקשת רשות הערעור שבה יתייחסו לאפשרות שחלף דחייתה של העתירה ייקבע כי דינה להימחק, וזו הוגשה ביום 9.1.2026. המשיבים טענו כי פסק הדין שהורה על דחיית העתירה ניתן בהתאם לאמת המידה שהותוותה בהלכה הפסוקה וכי אין מקום לבטלו. בפרט, המשיבים טוענים כי התרשלותו של בא-כוחן של המבקשות אינה מהווה טעם מספק לאי-התייצבותן לדיון. המשיבים הדגישו כי מכל מקום, בית המשפט המחוזי קבע בהחלטתו מיום 24.6.2025 בעניין הבקשה למתן צו ביניים, כי סיכוייה של העתירה היו נמוכים. על כן, המשיבים טוענים כי אין כל טעם להתערבות שיפוטית בהחלטה מושא הבקשה דנן, ובכלל זה אף לא דרך המרתה של דחיית העתירה במחיקתה. 13. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה ובתשובה מטעמם של המשיבים, ראיתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה בהתאם לסמכותי לפי תקנה 149(2)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, החלה בענייננו מכוח תקנה 34 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 (להלן: תקנות בתי משפט לענינים מינהליים), כמפורט להלן. לשיטתי, המקרה דנן נופל בגדר המקרים החריגים בהם בית משפט זה יתערב בהחלטות דיוניות של הערכאה דלמטה (ראו והשוו: בר"ם 27447-10-25 משרד האנרגיה והתשתיות נ' אנרג'יאן ישראל לימיטד, פסקה 16 ‏(‏17.2.2026‏))‏‏‏. בנסיבות העניין, מתן רשות ערעור דרוש למניעת עיוות דין למבקשת, בשים לב לחשיבותה של זכות הגישה לערכאות. עוד יובהר כי לגישתי יש מקום לדחות את הערעור בעיקרו, ולקבלו באופן חלקי כך שעתירתן של המבקשות תימחק ולא תידחה. מאחר שמצאתי כי יש ליתן רשות ערעור במקרה זה, המבקשות ייקראו מעתה המערערות. 14. סמכותו של בית המשפט לדחות עתירה מינהלית בשל אי-התייצבות מצד העותר מעוגנת בתקנה 18(א) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים. זאת, לצד סעדים חלופיים כדוגמת דחיית מועד הדיון ומחיקת העתירה. לצד זאת, תקנה 18(ב) מסדירה את הפעולות שהעותר רשאי לנקוט על-מנת לבטל פסק דין המורה על דחיית העתירה בשל אי-התייצבות. בהקשרים הקרובים לענייננו הפסיקה הבחינה בין שתי עילות לביטולו של פסק דין שניתן בשל אי-התייצבות: ביטול מחמת הצדק וביטול שבשיקול דעת (ראו והשוו: רע"א 2875/22 ‏עווד נ' רשות הפיתוח – מחוז ת"א, פסקה 8 (21.9.2023); רע"א 22114-10-25 חאג' נ' אוהילה, פסקה 17 ‏(‏17.11.2025‏))‏‏. ביטול מחמת הצדק נוגע על פי רוב למקרים בהם אי-ההתייצבות נבע מפגם היורד לשורשו של ההליך, כגון אי-המצאה כדין. בנוגע לביטול שבשיקול דעת נפסק כי ישנם שני שיקולים עיקריים בבחינתה של בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר התייצבות: הראשון – סיבת היעדר ההתייצבות, והשני – הסיכויים שטענותיו של מי שמבקש את הביטול תתקבלנה (ראו והשוו: רע"א 1957/12 חלה נ' כהן, פסקה 10 ‏(‏22.5.2012‏)‏‏(להלן: עניין חלה)). 15. לצד שני שיקולים אלה, חולש על הסוגיה כולה עקרון יסוד שהוא בבחינת "שיקול-על" – זכות הגישה לערכאות. זכות זו, שכידוע קנתה לעצמה מעמד מיוחד בשיטתנו, מטה את הכף מעצם טבעה לקבלת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר התייצבות. אולם גם זכות זו אינה מוחלטת, ויש לבחון אותה אל מול האינטרס הציבורי הנוגע לניהולה היעיל של מערכת בתי המשפט (ראו והשוו: עניין חלה, בפסקה 11; רע"א 1059/23 חברת אחים משהור בנין ופיתוח בע"מ נ' ארלנגר בע"מ, פסקאות 21-20 ‏(‏16.7.2023‏)‏‏). כמו כן, נפסק כי על בית המשפט להשית סנקציות בשל אי התייצבות באופן מידתי ובהתאם למערך השיקולים שהתווה עד כה. במסגרת כך, על בית המשפט לשקול סנקציות חמורות פחות, כמו מחיקת תביעה או השתת הוצאות (ראו והשוו: רע"א 1119/05 גולדסיל בע"מ נ' ביליה רוברט - נכסים ובניין בע"מ, פסקה ח(2) ‏(‏27.2.2005‏)). 16. יישום מערך השיקולים שלעיל על עובדות המקרה דנן מוביל למסקנה כאמור כי דין הערעור להתקבל בחלקו, במובן זה שהעתירה שהגישו המערערות לבית המשפט המחוזי תימחק חלף דחייתה, וזאת מבלי לנקוט כל עמדה לגוף הדברים. 17. בית המשפט המחוזי נדרש בפסק דינו להתנהלות בא-כוחן של המערערות. אכן, התנהלות זו מעוררת קושי ואין לומר שעניינן של המערערות יכול להיבחן תוך התעלמות ממנה. אולם, וזה העיקר, יש להביא בחשבון גם את הצורך להימנע ממצב שבו המערערות יישאו לבדן בהשלכות של התנהלות זו. בפסיקתו של בית משפט זה נקבע כי במקרים של אי-התייצבות הנובעת מהתנהלות בא-כוחו של אחד מבעלי הדין יש להעדיף סנקציות אחרות חלף דחיית העתירה (ראו למשל: ע"א 4948/20 ישראלי נ' פרץ, פסקה 2 ‏(‏8.12.2021‏))‏‏. על כן, בהקשר הנוכחי יש לתת משמעות להבחנה הקיימת בין מחיקת עתירה לדחייתה, בכל הנוגע למעשה בית דין (עע"ם 5116/04 נידר כוכב הצפון – חברה לבנין ופיתוח בע"מ נ' עיריית תל אביב יפו, פסקה 4 (20.9.2004)). 18. מסקנה זו מתבקשת ביתר שאת בשים לב לכך שבמקרה דנן ההחלטה על דחיית העתירה בשל אי-התייצבות אינה נוגעת רק לזכות הגישה לערכאות של המערערת, אלא אף לזכויות כבדות משקל נוספות שעליהן נסבה העתירה. אף מבלי שאדרש לסיכויי העתירה לגופה, זו נסבה על ביטול האישור של המבקשת לשמש כרוקחת ראשית בבית מרקחת ונוגעת לליבת הזכות שלה לחופש העיסוק (ראו למשל: עע"ם 2814/12 רודריגז נ' משרד הבריאות האגף לרישוי מקצועות רפואיים, פסקה 10 וההפניות שם (9.7.2013))‏‏. על כן, ראוי לדון בטענותיהן של המערערות לגופן או לכל הפחות לא לחסום בפניהן את האפשרות להעלותן בעתיד. 19. סוף דבר: הערעור מתקבל בחלקו כאמור בפסקה 16. בנסיבות העניין, בהתחשב במחדל הדיוני מצד המבקשות בבית המשפט המחוזי מחד גיסא; ובקבלתו של הערעור מאידך גיסא – אין צו להוצאות בערכאה זו. כפי שכבר צוין, אין באמור לעיל כל הבעת דעה לגופה של העתירה מושא ההליך דנן או כל הליך עתידי. ניתן היום, י"ב אייר תשפ"ו (29 אפריל 2026). יצחק עמית נשיא דפנה ברק-ארז שופטת עופר גרוסקופף שופט