פלוני נ. בית הדין הדרוזי הדתי בעכו

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 13162-01-26 לפני: כבוד השופטת דפנה ברק-ארז כבוד השופט אלכס שטיין כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ העותרת: פלונית נגד המשיבים: 1. בית הדין הדתי הדרוזי לערעורים 2. היועצת המשפטית לממשלה 3. פלוני עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרת: עו"ד כמיל טרודי בשם הייעוץ המשפטי לבתי הדין הדתיים הדרוזיים: עו"ד רמי טרביה בשם המשיבה 2: עו"ד יונתן ברמן, עו"ד אמיר בכר בשם המשיב 3: עו"ד פרח חלבי פסק-דין השופטת דפנה ברק-ארז: 1. העתירה שבפנינו מכוונת נגד פסק דין שניתן ביום 25.11.2025 על-ידי בית הדין הדרוזי לערעורים, שצוין בה כמשיב 1. בפסק דין זה קבע בית הדין הדרוזי לערעורים כי לא ניתן להגיש ערעור בזכות על "החלטה אחרת" של בית דין דרוזי של ערכאה ראשונה. 2. ברקעה של העתירה ניצבת התדיינות משפטית המתנהלת בבית דין הדרוזי בעכו ושנוגעת לגירושיהם של העותרת והמשיב 3 (להלן: המשיב). בתמצית, יצוין כי במהלך דיון הוכחות שהתקיים ביום 10.3.2025 בא-כוח העותרת הפנה את המשיב לסעיף בתצהירו שנסב על בית המגורים המשותף של בני הזוג. בא-כוחו של המשיב התנגד להצגת שאלות בעניין זה בטענה שבית הדין הדרוזי אינו מוסמך לעסוק בכך, אלא רק בית המשפט לענייני משפחה שבפניו מתנהל הליך בעניין. בית הדין הדרוזי בעכו קיבל את ההתנגדות בקבעו שהצדדים אינם רשאים להפנות זה לזו שאלות בנושאים החורגים מסמכותו העניינית, ובהמשך לכך התיר לעותרת לנסח שאלה חלופית. 3. ביום 8.4.2025 העותרת הגישה ערעור על החלטה זו לבית הדין הדרוזי לערעורים. העותרת טענה כי מותר לה להפנות למשיב כל שאלה הנוגעת לאמור בתצהירו, והוסיפה כי ממילא לא היה מקום לקבל את ההחלטה מראש, בטרם נשאלה שאלה ספציפית בעניין. כמו כן, העותרת טענה כי במהלך ההתדיינות הופנו אליה שאלות בנושא זה והיא השיבה עליהן. ביום 22.4.2025 הגיש המשיב את תשובתו לערעור ובו הודיע כי הוא חוזר בו מהתנגדותו להצגת השאלה בעניין בית המגורים, וטען כי בנסיבות אלה דין הערעור להימחק. 4. ביום 30.9.2025 התקיים דיון בערעור בפני בית הדין הדרוזי לערעורים ובו העותרת והמשיב חזרו על טענותיהם. 5. בפסק דינו הנזכר בפתח הדברים בית הדין הדרוזי לערעורים דחה את הערעור ובהקשר זה נדרש לשאלת רוחבה של זכות הערעור הנוהגת בבתי הדין הדרוזיים. בית הדין הדרוזי לערעורים נדרש בפסק דינו לתקנה 75 לתקנות סדרי הדין בבתי הדין הדרוזיים (להלן: תקנות בתי הדין הדרוזיים) לפיה ניתן להגיש ערעור בזכות על כל פסק דין או החלטה של בתי הדין הדרוזיים. בית הדין הדרוזי לערעורים הטעים כי מדובר בזכות ערעור רחבה במיוחד החורגת מהמקובל במשפט הישראלי. בית הדין הדרוזי לערעורים פנה לבחון את הרקע להסדר זה, והסביר כי תקנות בתי הדין הדרוזיים, ובהן תקנה 75 האמורה, הותקנו בשנת 1964 על-ידי הקאדים מד'הב חברי בית הדין הדרוזי מכוח סמכותם הטבועה, לאחר שהשר המוסמך לא התקין תקנות בעניין. בהמשך לכך צוין כי ככל הנראה, תקנות אלה התבססו על תקנות הדיון בבתי-הדין הרבניים בישראל, התשנ"ג לאחר תרגומן לשפה הערבית, אלא שמסיבה לא ברורה נשמטה התקנה שמסייגת את זכות הערעור וקובעת שערעור על "החלטה אחרת" טעון רשות. 6. על רקע האמור, בית הדין הדרוזי לערעורים קבע כי תקנה 75 לתקנות בתי הדין הדרוזים, שכאמור מקנה זכות ערעור על כל פסק דין או החלטה של בתי הדין הדרוזיים, סותרת את סעיף 6 לחוק בתי הדין הדתיים הדרוזיים, התשכ"ג-1963, המורה כי "בית הדין לערעורים ידון בערעורים על פסקי דין של בית הדין" (להלן: חוק בתי הדין הדרוזיים. ההדגשה נוספה). עוד נקבע כי זכות ערעור מוחלטת אינה עולה בקנה אחד עם שיטת המשפט הישראלית שעל דרך הכלל מייחדת את זכות הערעור לפסקי דין סופיים, בעוד שביחס להחלטות אחרות מורה כי ניתן לערער עליהן רק במסגרת הערעור על פסק הדין או לאחר קבלת רשות מערכאת הערעור. בהמשך לכך, בית הדין הדרוזי לערעורים הורה על בטלותה החלקית של תקנה 75 לתקנות בתי הדין הדרוזיים ועל אימוץ עקרונותיו של צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: צו בתי המשפט). במישור הפרטני, בית הדין הדרוזי לערעורים ציין כי המשיב חזר בו מהתנגדותו להצגת השאלה כך שהעותרת קיבלה את מבוקשה, וכי מכל מקום, העותרת תוכל להעלות את טענותיה במסגרת ערעור שיוגש על פסק הדין הסופי אם תראה צורך בכך. 7. ביום 6.1.2026 הוגשה העתירה שבפנינו, הנסבה כאמור על פסק דינו של בית הדין הדרוזי לערעורים. העותרת טוענת כי בית הדין הדרוזי לערעורים חרג מסמכותו בכך שקבע סדרי דין חדשים. זאת, בהתחשב בכך שעל-פי סעיף 30 לחוק בתי הדין הדרוזיים סמכות זו נתונה באופן בלעדי לשר המשפטים (לאחר התייעצות עם ראש בית הדין הדרוזי לערעורים). העותרת מוסיפה וטוענת כי החלתו של צו בתי המשפט בדרך של חקיקה שיפוטית נעדרת בסיס חוקי, וכן פוגעת בהפרדת הרשויות, בוודאות המשפטית ובהסתמכותם של בעלי הדין. עוד נטען כי פסק דינו של בית הדין הדרוזי לערעורים פוגע בזכויות יסוד כגון זכות הגישה לערכאות. 8. בתגובתו המקדמית מיום 10.2.2026 המשיב סומך את ידיו על פסק דינו של בית הדין הדרוזי לערעורים וכן מעלה טענות ביחס להתנהלותה הדיונית של העותרת. גם היועץ המשפטי לבתי הדין הדרוזיים הגיש ביום 12.4.2026 תגובה מטעמו, ובה הסביר בהרחבה את פסק דינו של בית הדין הדרוזי לערעורים ואת הרקע לו. לשיטתו של היועץ המשפטי לבתי הדין הדרוזיים, התערבותו של בית משפט זה בהחלטות ובפסקי דין של בתי הדין הדתיים שמורה למקרים חריגים בלבד שענייננו אינו נמנה עמם. באופן יותר ספציפי הובהר כי בית הדין הדרוזי לערעורים אימץ את עקרונותיו של צו בתי המשפט כחלק מפרשנות של הדין הקיים ולא החיל אותו באופן פורמלי. לבסוף צוין כי הייעוץ המשפטי לבתי הדין הדרוזיים ומשרד המשפטים שוקדים על תיקוני חקיקה ועל צעדי הסדרה נוספים שיסייעו בטיוב עבודתם של בתי הדין הדרוזיים. 9. ביום 11.6.2026 הגישה המשיבה 2, היועצת המשפטית לממשלה, תגובה מטעמה. בתגובה נטען כי על אף שזכות ערעור רחבה ומוחלטת אכן מעוררת קשיים מהותיים ומעשיים, קיים ספק ביחס לסמכותו של בית הדין הדרוזי לערעורים לבטל – גם אם באופן חלקי בלבד – תקנה מתקנות בתי הדין הדרוזיים. עוד הוטעם כי אין מחלוקת ביחס לכך שדרך המלך להכנסת שינויים בסדרי הדין היא באמצעות התקנת תקנות על-ידי הגורם המוסמך לכך בהתאם לחוק, דהיינו שר המשפטים. על אף האמור, היועצת המשפטית לממשלה סבורה כי נוכח העובדה שהמשיב ויתר על התנגדותו להצגת השאלה הרי שהעניין הפרטני שבסיס העתירה התייתר וזו הפכה לתיאורטית. בנסיבות אלה, ובשים לב לכך שבמשרד המשפטים נבחנים תיקוני חקיקה הנוגעים לפעולתם של בתי הדין הדרוזיים, הוצע למחוק את העתירה תוך שמירת טענות. 10. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים אנו סבורים כי דין העתירה להימחק. כידוע, בהיעדר נסיבות מיוחדות, בית משפט זה בשבתו כבג"ץ אינו נוהג לדון בעתירות תיאורטיות שההכרעה בהן נעדרת משמעות מעשית מבחינת הצדדים להליך, הן במקרים שבהם הסעד המבוקש ניתן לעותר והן במקרים שבהם העותר אינו זקוק עוד לסעד מטעמים אחרים (בג"ץ 1181/03 אוניברסיטת בר-אילן נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד סד(3) 204, 232 (2011); בג"ץ 59169-10-25 בורנשטיין נ' בית המשפט העליון, פסקה 2 ‏(‏5.11.2025‏). כן ראו דפנה ברק-ארז משפט מינהלי כרך ד: משפט מינהלי דיוני 394-390 (2017)). כלל זה חל אף במקרים שבהם השאלות שהעתירה עוררה הן בעלות חשיבות (בג"ץ 1853/02 נאוי נ' שר האנרגיה והתשתיות הלאומיות, פסקה 3 (8.10.2003‏); בג"ץ 4827/05 אדם טבע ודין – אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' שר הפנים, פסקה 9 (20.7.2005‏); בג"ץ 8175/20 עיאט נ' מדינת ישראל, פסקה 16 (‏22.3.2022‏)). בענייננו, כפי שציינה היועצת המשפטית לממשלה, המשיב אינו עומד עוד על התנגדותו להצגת השאלות, כך שמבחינה מעשית מבוקשה של העותרת ניתן לה. הגם שפסק דינו של בית הדין הדרוזי לערעורים כולל קביעות עקרוניות שלהן עשויה להיות חשיבות, משהעניין הפרטני שבבסיס העתירה אינו אקטואלי – אין עילה להתערבותנו (ראו למשל: בג"ץ 7394-11-24 אבו טבק נ' צבא ההגנה לישראל, פסקה 7 (‏12.1.2025‏); בג"ץ 5129-04-26 הצלחה – לקידום חברה הוגנת ‏(‏ע"ר‏)‏ נ' ההתאחדות לכדורגל בישראל, פסקאות 13-11 ‏(‏28.4.2026‏)). בנסיבות העניין, אנו מייחסים משקל אף לכך שתגובתה של היועצת המשפטית לממשלה מבטאת מודעות לקשיים שעליהם הצביעה העותרת, כמו גם לכך שהיא נדרשה להליכי חקיקה רלוונטיים שאמורים לתת מענה להיבטים דיוניים בפעילותם של בתי הדין הדרוזיים. למותר לציין כי כלל טענות הצדדים שמורות להם. 11. לפני סיום נחזור ונציין את החשיבות הנודעת להסדרת היבטים דיוניים בפעילותם של בתי הדין הדרוזיים, ויפה שעה אחת קודם. כל זאת – מבלי לנקוט עמדה לגוף הדברים. 12. סוף דבר: העתירה נמחקת. בנסיבות העניין, בהתחשב בטענות שעלו כנגד כלל הצדדים המעורבים, אין צו להוצאות. ניתן היום, ה' אב תשפ"ו (19 יולי 2026). דפנה ברק-ארז שופטת אלכס שטיין שופט גילה כנפי-שטייניץ שופטת