אבו טבק נ' צבא הגנה לישראל ואח'

2 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7394-11-24 לפני: כבוד השופט נעם סולברג כבוד השופטת דפנה ברק-ארז כבוד השופטת יעל וילנר העותר: מוחמד אבו טבק נגד המשיבים: 1. צבא הגנה לישראל 2. קצין משטרה צבאית ראשי 3. נציב שירות בתי הסוהר 4. המטה לביטחון לאומי 5. היועצת המשפטית לממשלה 6. הפרקליטה הצבאית הראשית עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד נדיה דקה בשם המשיבים: עו"ד מתניה רוזין; עו"ד יונתן סיטון פסק-דין השופטת יעל וילנר: לפנינו עתירה למתן צו מסוג "הביאס קורפוס". בעתירה נטען כי העותר, תושב רצועת עזה, נעצר על ידי חיילי צה"ל בסמוך למחסום "נצרים" שברצועת עזה ביום 7.10.2024. בנוסף, נטען כי ביום 29.10.2024 פנה המוקד להגנת הפרט לכתובת המייל של מרכז השליטה האחראי לנושא התיאום (להלן: המשל"ט) במטרה לקבל מידע בנוגע לעותר ולתאם עמו ביקור עם עורכי דינו; וכי בתגובת המשל"ט נמסר כי הוחלט למנוע מהעותר מפגש עם עורכי דין עד ליום 20.11.2024. בעתירה התבקשנו להורות למשיבים, בין היתר, לספק מידע בדבר מקום המצאו של העותר, מה הבסיס המשפטי להחזקתו, וכן לדווח מה מצבו הרפואי. כמו כן מבוקש להורות למשיבים להודיע מי הוא הגורם האחראי על מסירת מידע בנוגע להחזקת העותר ו"אחרים במצבו" ומי הם הגורמים שמחזיקים במידע בנוגע למקום החזקתם. ביום 12.11.2024 הגישו המשיבים את תגובתם לעתירה, ובגדרה טענו כי העותר מוחזק מכוח חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים, התשס"ב-2002, וכי בהתאם להוראותיו, הוחלט על מניעת מפגש של העותר עם עורכי דינו עד ליום 22.11.2024. נוכח האמור, נטען כי הסעד הפרטני שהתבקש בעתירה בנוגע למסירת מידע אודות העותר והחזקתו – התייתר. באשר לסעד העקרוני, שעניינו מסירת מידע על אודות הגורמים האחראים על החזקת העותר ואחרים במצבו, וכן על מקום החזקתם כאמור, טענו המשיבים כי מדובר בסעד שמשיק לסעדים שהתבקשו במסגרת העתירה בבג"ץ 1537/24 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' הממשלה (להלן: בג"ץ 1537/24), ומשעמדתם תוגש במסגרת אותו הליך – אין מקום להידרש לסוגיות אלו במסגרת ההליך הנוכחי. ביום 28.11.2024 הוגשה הודעת עדכון מטעם המשיבים ובמסגרתה נמסר כי לאחר שחלפה תקופת מניעת המפגש של העותר עם עורכי דין ביום 22.11.2024, ניתן לפנות אל הגורמים המתאימים לצורך תיאום מפגש עמו. בנסיבות אלו, כך נטען, העתירה מיצתה את עצמה ודינה להימחק. נוכח האמור, התבקש העותר להודיע אם הוא עומד על העתירה. ביום 5.12.2024 הודיעה באת כוח העותר כי גם אם בנסיבות המקרה הפרטניות העתירה הפכה לתיאורטית, יש מקום להמשיך ולדון בה. זאת, כך נטען, בשים לב לחשיבות השאלה העקרונית בדבר חובת מסירת המידע בנוגע למקום החזקת עצורים מרצועת עזה ולהתנהלותם הנטענת של המשיבים בנוגע להחזקתם. לאחר עיון בעתירה, בתגובה ובהודעות הצדדים מזה ומזה, באנו לכלל מסקנה כי העתירה מיצתה את עצמה ודינה להימחק. כעולה מתגובת המשיבים, ביום 22.11.2024 נסתיימה תקופת מניעת המפגש של העותר עם עורכי דינו וניתן, בשלב זה, לפנות אל הגורם המוסמך לצורך תיאום ביקור למטרה זו. משכך, בכל הנוגע לעניינו הפרטני של העותר, העתירה מיצתה את עצמה (ראו מיני רבים: בג"ץ 1896/24 אבו-חמאם נ' הממשלה (13.6.2024); בג"ץ 2254/24 מוסא נ' צבא ההגנה לישראל (2.5.2024)). כמו כן, כפי שצוין בתגובת המשיבים, הסוגיה העקרונית בעניין מסירת מידע בנוגע למקום החזקת עצורים מרצועת עזה תלויה ועומדת בבית משפט זה במסגרת בג"ץ 1537/24, ולא מצאתי כי יש בטענות העתירה שלפנינו כדי להוסיף בעניין. משאלה הם פני הדברים, ובשים לב לכך שכאמור, בכל הנוגע לעניינו הפרטני של העותר העתירה אינה אקטואלית עוד, לא מצאתי מקום לדון בשאלות אלו במסגרת ההליך הנוכחי (השוו: בג"ץ 33445-10-24 אבו דקן נ' צבא ההגנה לישראל, פסקה 4 (10.11.2024)). העתירה נמחקת אפוא. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתן היום, י"ב טבת תשפ"ה (12 ינואר 2025). נעם סולברג שופט דפנה ברק-ארז שופטת יעל וילנר שופטת