פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
עפ"ס 75314-07-26
לפני:
כבוד הנשיא יצחק עמית
המערער:
פלוני
נגד
המשיבה:
פלונית
ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה באשדוד (כב' השופט ר' בז'ה) בתלה"ם 34872-06-22 מיום 20.7.2026
בשם המערער:
עו"ד נטלי הראל
פסק-דין
ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה באשדוד (השופט ר' בז'ה) בתלה"ם 34872-06-22 מיום 20.7.2026 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער.
1. בפתח הדברים יצוין כי מדובר בערעור שלישי שהגיש המערער על החלטת המותב שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו, לאחר ששני ערעורים קודמים נדחו (עפ"ס 62913-02-25 פלוני נ' פלונית (9.3.2025); ה"ד 69742-07-25 פלוני נ' פלונית (15.1.2026)). הרקע הדרוש לענייננו פורט בהרחבה בשני פסקי הדין, ויש לקרוא אותם כחלק מפסק דין זה. בתמצית, אציין כי מזה ארבע שנים מתנהלת תביעה רכושית בין הצדדים, בני זוג לשעבר, לפני המותב שפסילתו מתבקשת בערעור דנן. המחלוקת העיקרית בין הצדדים נסובה על שאלת תוקפו של הסכם ממון עליו חתמו הצדדים עובר לנישואיהם (להלן: ההסכם).
2. ביום 13.1.2025 נתן המותב פסק דין חלקי, אשר בגדרו נקבע, בין היתר, כי ההסכם לא אומת כנדרש לפי הוראות חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973 (להלן: פסק הדין החלקי ו-החוק, בהתאמה), ובהתאם לכך, על הצדדים חל הסדר איזון המשאבים הקבוע בחוק. עוד קבע המותב כי היקפם ושווים של נכסי האיזון ואופן ביצוע איזון המשאבים בפועל יתבררו בהליכים נוספים שיתנהלו לפניו. בסמוך לאחר מכן הוגשה בקשה ראשונה לפסילת המותב, אשר נדחתה ביום 11.2.2025; וערעור על החלטה זו נדחה בפסק דיני מיום 9.3.2025.
3. ביום 27.2.2025 הגיש המערער ערעור על פסק הדין החלקי לבית המשפט המחוזי (עמ"ש 73019-02-25), ובצדו בקשות להגשת ראיות חדשות בערעור (להלן: הבקשות לצירוף הראיות). בפסק דינו מיום 2.7.2025 קבע בית המשפט המחוזי (השופטים י' פרסקי, ג' לוין ו-י' דנינו), על יסוד הסכמת הצדדים, כי ההליך יוחזר לבית המשפט לענייני משפחה על מנת שיבחן את הבקשות להוספת ראיות וישקול אם יש בהן כדי לשנות מפסק הדין החלקי (להלן: פסק הדין בערעור). לאחר שההליך הוחזר לבית המשפט לענייני משפחה הגיש המערער בקשה שנייה לפסילת המותב אשר נדחתה ביום 10.8.2025; וערעור על החלטה זו, כמו גם בקשת המערער להעברת ההליך לבית משפט במחוז אחר, נדחו בפסק דיני מיום 15.1.2026.
4. בימים 3.12.2025 ו-13.1.2026 נערכו בפני המותב שני דיוני הוכחות בבקשות לצירוף הראיות, במהלכם נחקרו המערער ועדיו. ביום 10.6.2026 נתן המותב החלטה בבקשות האמורות, ובה קבע, בין היתר, כי לא עלה בידי המבקש לספק הסבר מניח את הדעת מדוע הראיות לא הוגשו לבית המשפט עובר למתן פסק הדין החלקי; וכי לאחר שמיעת העדים מטעם המערער ושמיעת עדות המשיבה, נמצא כי יש להעדיף את גרסת המשיבה. משכך, בסיומה של בחינה קפדנית של הראיות הנוספות, נקבע כי אין בהן כדי לשנות מקביעות בית המשפט בפסק הדין החלקי (להלן: ההחלטה בבקשות הצירוף). הבקשות נדחו והמערער חויב בתשלום הוצאות המשיבה בסך של 50,000 ש״ח, בין היתר, בשים לב להימשכות ההליכים ולהתנהלותו הדיונית.
5. למען שלמות התמונה יצוין כי ביום 7.7.2026 הגיש המערער ערעור נוסף על פסק הדין החלקי וכן על ההחלטה בבקשות הצירוף, לצד בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטות האמורות וההוצאות שנפסקו במסגרתן (עמ"ש 17667-07-26). בקשת המערער לעיכוב ביצוע נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי (השופט י' פרסקי) ביום 10.8.2026, והערעור עודנו תלוי ועומד נכון למועד כתיבת שורות אלו.
6. ביום 6.7.2026 הגיש המערער בקשה נוספת לפסילת המותב, אשר נשענת בעיקרה על לשונה של החלטת המותב בבקשות הצירוף. לטענת המערער, החלטת המותב לא מקיימת באופן מהותי את הוראות ערכאת הערעור מכיוון שלא נעשתה בחינה מחודשת של טענות המערער בלב פתוח; לא נבחנה האותנטיות של המסמכים; והבקשות לצירוף הראיות נדחו על יסוד קביעות מהימנות גורפות. בכך, לשיטתו, נמנע המותב מלערוך בחינה ממשית ומהותית של הראיות שצירופן התבקש, ותחת זאת, הוא התבצר בעמדתו ביחס למערער. עוד טען המערער, בין היתר, כי התבטאויות המותב ביחס למערער ולעדיו חורגות מגדר ביקורת שיפוטית רגילה ומעידות על נעילת דעתו; כי קביעות המותב ביחס לעד מרכזי מטעם המערער חורגות מממצאי מהימנות רגילים ומייחסות לו כוונה שלילית; כי המותב נתלה בטעות נקודתית של המערער וקבע באופן בלתי מידתי כי יש בה כדי לקעקע את מהימנות המערער גם ביחס ליתר הראיות; כי המותב העדיף באופן גורף את גרסת המשיבה על פני גרסת המערער באופן שמקים חשש שמהימנות המערער הוכרעה מראש לחובתו; וכי חיוב המערער בהוצאות בסך של 50,000 ש״ח מלמד כי המותב גיבש עמדה שלילית כלפיו. לשיטת המערער, מכלול הנסיבות עולה כדי דפוס שיטתי ועקבי המלמד על חשש ממשי שהמותב ננעל בדעתו ואינו פתוח עוד לבחינה אובייקטיבית של טענות המערער, והמשך ניהול ההליך הרכושי בפניו יפגע במראית פני הצדק. המשיבה מצידה התנגדה לבקשה. בתשובתה נטען, בתמצית, כי בקשת המערער נובעת אך ורק מחוסר שביעות רצונו מההחלטה בבקשות הצירוף וכי אין בקביעותיו ובהתבטאויותיו של המותב בהחלטה זו כדי ללמד על משוא פנים.
7. ביום 22.7.2026 דחה המותב את בקשת הפסלות תוך חיוב המערער בהוצאות המשיבה. אשר לטענה כי המותב לא קיים את הוראות פסק הדין בערעור, נקבע כי מדובר בטענה ערעורית שאינה מבססת חשש ממשי למשוא פנים; וטענות דומות נדחו כבר בבקשת הפסלות הקודמת שהגיש המערער. בהתייחס לטענה לגופה, קבע המותב כי הוראות פסק הדין בערעור קוימו במלואן, כי נערך בירור יסודי ומקיף של הבקשות לצירוף הראיות, וכי עצם דחיית עמדתו של המערער אינה מלמדת אחרת. עוד נקבע כי ממצאי המהימנות ביחס למערער ולעד מטעמו אינם חורגים מן המקובל ואינם מלמדים על נעילת דעתו של המותב; כי אין בהעדפת גרסת המשיבה או חיוב המבקש בהוצאות כדי לבסס חשש ממשי למשוא פנים; וכי יתר טענות המבקש הן טענות ערעוריות שמקומן להתברר בהליך ערעורי מתאים. בנסיבות אלו, קבע המותב כי אין בטענות המערער, לרבות ״בהצטברות הנתונים״ הנטענת, כדי להקים עילת פסלות.
8. מכאן הערעור שלפניי, שבמסגרתו שב המערער, בעיקרו של דבר, על טענותיו בבקשת הפסלות. בתוך כך טוען המערער כי המותב פעל בחוסר סמכות כאשר דחה את הבקשות לצירוף הראיות על בסיס קביעות כלליות בדבר מהימנות המערער ועדיו, מבלי שערך בחינה אובייקטיבית של אותנטיות הראיות באמצעות כלים עצמאיים כגון מינוי מומחה ובדיקה גרפולוגית. המערער מוסיף וטוען כי שימוש המותב בביטויים כגון ״טענות כוזבות״, ״מסך עשן״, ״עמימות מכוונת״ ו״דפוס פעולה מכוון״ ביחס למערער ולעדיו אינו רק שגוי, אלא ״מרוקן את עקרון הצדק מתוכנו״; מייחס כוונת זדון לעד מרכזי מטעם המערער, שעדותו עוד עשויה להידרש בהמשך ההליך; וממחיש כיצד טעות נקודתית מצד המערער שימשה לקביעה גורפת ביחס למהימנות המערער בכללותה, באופן בלתי מידתי. צבר התבטאויות אלו, לצד העדפת גרסת המשיבה על פני גרסת המערער וחיובו בהוצאות כבדות, מלמדים, לטענתו, על נעילת דעתו של המותב. לבסוף טוען המערער כי בניגוד לקביעת המותב בהחלטתו בבקשת הפסלות, טענותיו אינן ערעוריות, שכן הבקשה צופה פני עתיד ובהמשך ההליך הרכושי תידרשנה הכרעות נוספות ביחס למהימנותו ותום ליבו של המערער. נסיבות אלו, לטענתו, מעוררות חשש ממשי למשוא פנים ומצדיקות את פסילת המותב, ולו מטעמי מראית פני הצדק.
9. דין הערעור להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיבה, משלא מצאתי כי מתקיימות בענייננו נסיבות שיש בהן כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב (סעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ״ד-1984). טענות המערער מכוונות, רובן ככולן, כלפי האופן שבו המותב ניהל את הליך בירור הבקשות לצירוף הראיות וכלפי ההחלטה שניתנה בסופו של דבר. ברם, כידוע, אופן ניהול ההליך וההחלטות הדיוניות שניתנות במסגרתו, לרבות החלטות בעניין הגשת ראיות, אינם מקימים כשלעצמם עילה לפסילת המותב, גם אם הם אינם לרוחו של בעל הדין (עפ"ס 33062-03-26 פלוני נ' פלונית, פסקה 7 (13.9.2026); עפ"ס 46054-01-25 המוסד לביטוח לאומי נ' סיון ביצוע בע"מ, פסקה 7 (11.3.2025)). בהקשר זה, יצוין כי המותב קיים שני דיוני הוכחות בבקשות לצירוף הראיות והחלטתו בעניין זה מתפרסת על פני למעלה מארבעים עמודים. אף המערער מציין בערעורו כי המותב ערך "בירור מעמיק ויסודי" ונתן החלטה "מפורטת ומנומקת" (סעיף 34 לערעור), כך שטענתו כי לא נעשתה בחינה מחודשת בלב פתוח איננה ברורה. טענות המערער לעניין זה הן טענות "ערעוריות" באופיין שהאכסניה המתאימה להעלותן היא בהליך ערעורי רגיל – כפי שאכן הגיש המערער בענייננו (וראו: עפ"ס 41036-07-26 ש. כהן הנדסה בע"מ נ' עיריית אשדוד, פסקה 7 (31.8.2026); עפ"ס 21353-05-26 פלוני נ' פלונית, פסקה 3 (11.8.2026)).
10. אף לא שוכנעתי כי קביעות המהימנות או התבטאויות המותב במסגרת ההחלטה בבקשות הצירוף מקימות עילה לפסילתו מלשבת בדין. בהקשר זה יובהר כי אין בעובדה שהמותב קבע ממצאי מהימנות בנוגע למערער או לעדיו, או הביע מורת רוח מהתנהלותו של המערער כדי להקים עילה אוטומטית לפסילתו (ראו והשוו: עפ"ס 33042-05-26 פלוני נ' פלוני, פסקה 13 (17.8.2026); ע"א 7767/23 פלונית נ' פלוני, פסקה 6 (23.11.2023)). שאלת קיומה של עילת פסלות תיבחן אפוא בכל מקרה לגופו, כאשר עילה כאמור תתקיים רק בנסיבות חריגות ויוצאות דופן (עפ"ס 42263-04-26 פלונית נ' ליהיא כהן דמבינסקי, מנהלת עזבון זמנית, פסקה 9 (21.7.2026)). בענייננו, לא השתכנעתי כי יש בקביעות המותב כדי ללמד על חשש למשוא פנים מצדו או על נעילת דעתו ביחס להמשך ניהול ההליך. חזקה על המותב שימשיך בניהול ההליך בפתיחות הדעת ובנפש חפצה.
11. נוכח האמור, לא מצאתי מקום להורות על פסילת המותב, אף לא מטעמים של מראית פני הצדק. הערעור נדחה אפוא. בנסיבות העניין המערער יישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 10,000 ש"ח.
ניתן היום, כ"ז תשרי תשפ"ז (08 אוקטובר 2026).
יצחק עמית
נשיא