פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
עפ"ס 42263-04-26
לפני:
כבוד הנשיא יצחק עמית
המערערים:
1. פלונית
2. פלונית
3. פלוני
4. פלונית
5. פלונית
6. פלוני
נגד
המשיבים:
1. עו"ד ליהיא כהן דמבינסקי, מנהלת עזבון זמנית
2. פלוני
3. פלוני
4. פלוני
5. פלוני
6. פלונית
7. פלונית
8. פלונית
9. פלונית
10. פלונית
11. פלונית
12. פלונית
ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (כב' השופטת א' ז'יטניצקי רקובר) בת"ע 40976-01-24 מיום 2.4.2026
בשם המערערים:
עו"ד ירון קוסטליץ; עו"ד דניאל רוזנבלום; עו"ד עמית שלום
פסק-דין
ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (השופטת א' ז'יטניצקי רקובר) בת"ע 40976-01-24 מיום 2.4.2026 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינם של המערערים.
1. עניינו של ההליך מושא ערעור הפסלות הוא בעזבונו של א' המנוח, שהלך לעולמו בשנת 2012 והותיר אחריו ילדים, נכדים ונינים (להלן: המנוח). הנכס העיקרי של עזבון המנוח הוא 110 מניות מתוך 120 מניות של חברה המנהלת פרויקט בנייה של מאות יחידות דיור (להלן: החברה).
המערערים הם בין יורשיו של המנוח. המערערת 1, בתו של המנוח, מנהלת את החברה ומכהנת בה כדירקטורית יחידה. המערערת 2, גם היא בתו של המנוח, מחזיקה בעשר המניות הנותרות של החברה, שאינן מוחזקות על ידי עזבון המנוח. כחמישה חודשים לאחר פטירת המנוח, חתמה המערערת 2 בשמה ובשם עזבון המנוח על תקנון חדש לחברה (להלן: התקנון החדש). התקנון החדש העניק סמכויות ניהול נרחבות למערערת 1 בניהול החברה.
2. ביום 27.2.2025 ניתנה החלטת המותב בבקשת המשיבה 1 – מנהלת העזבון הזמנית, להורות על בטלות התקנון החדש (להלן: ההחלטה מיום 27.2.2025). בהחלטה נקבע, בין היתר, כי הסמכות העניינית לדון בשאלת יכולתה של המערערת 2 לחתום על התקנון החדש בשם עזבון המנוח מסורה לבית המשפט לענייני משפחה, וכי חתימת המערערת 2 על התקנון החדש נעשתה "בחוסר סמכות על כל המשתמע מכך". המערערים הגישו ערעור על החלטה זו לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, אשר קיבל את הערעור בחלקו (השופטים ע' רביד, נ' שילה ו-י' אליהו) ביום 23.11.2025 (עמ"ש 77495-03-25). נקבע כי אמנם מוקנית לבית המשפט לענייני משפחה סמכות עניינית לדון בשאלת תיקון התקנון, אך לצד זאת נקבע כי יש להורות על ביטול קביעת בית המשפט לענייני משפחה כי תיקון התקנון נעשה בחוסר סמכות. זאת, בהינתן שלא התקיים בירור עובדתי מלא בשאלה בבית המשפט לענייני משפחה. בהמשך לכך, נדחתה בקשת המערערים כי הדיון בהליך ינותב למותב אחר, ונקבע כי הדיון ישוב למותב לטובת שמיעת ראיות טרם הכרעה חדשה בשאלת תיקון התקנון.
3. על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגישו המערערים בקשת רשות ערעור לבית משפט זה, בין היתר בטענה כי דעתו של המותב ננעלה בנוגע לסמכותה של המערערת 2 לחתום על התקנון החדש בשם עזבון המנוח ולכן אין להשיב אליו את הדיון בה. בקשה זו נדחתה בהחלטה מיום 11.3.2026 (השופטת י' וילנר) (בע"ם 64687-12-25) (להלן: בקשת רשות הערעור). נקבע כי השאלה אם דעתו של המותב בנדון ננעלה, תתברר בפני אותו מותב, בבית המשפט לענייני משפחה.
4. בהמשך לכך, ביום 12.3.2026 הגישו המערערים בקשה לפסלות המותב. בבקשה נטען כי קביעותיו הקודמות של המותב, ובפרט ההחלטה מיום 27.2.2025, מעידות כי דעתו ננעלה ביחס לשאלת סמכות המערערת 2 לחתום על התקנון החדש בשם עזבון המנוח. המערערים הדגישו כי קביעת בית המשפט בנדון ניתנה עוד טרם שנשמעו ראיות הצדדים. בנסיבות אלה, לאחר שבית המשפט קבע עמדה נחרצת בעניין, מתעורר קושי ממשי בכך שבית המשפט יישמע כעת את ראיות הצדדים. בשל כך נטען כי "נוצר באופן אימננטי מחסום פסיכולוגי טבעי להכרעה נטולת דעה מוקדמת" ומכאן שיש להעביר את הדיון למותב אחר. עוד נטען כי דעתו של המותב ננעלה אף ביחס להתנהלותם ומהימנותם של המערערים, ולתמיכה בכך הזכירו המערערים התבטאויות שונות מדיונים שהתקיימו בשנת 2024 ושנת 2025.
5. ביום 2.4.2026 דחה המותב בהחלטתו את בקשת הפסלות. במסגרת ההחלטה, ציין המותב כי ההחלטה מיום 27.2.2025 התבססה על המסמכים שהוצגו, לפיהם המערערת 2 חתמה על התקנון החדש לאחר פטירתו של המנוח, כשהעזבון לא היה אישיות משפטית ובלא שהציגה ראיה המעידה שקיבלה את הסכמת יתר יורשי המנוח או את אישור מבית המשפט. בשל כך, נקבע כי אין בסיס לטענה כי ההחלטה מיום 27.2.2025 התקבלה כתוצאה מדעה מוקדמת או שיש בה ראיה לנעילת דעתו של המותב. עוד צוין כי הבקשה להעברת המותב הוגשה ללא בסיס ובמטרה לעכב את ההליכים בבית המשפט לענייני משפחה. בנוסף, בית המשפט הפנה לפסק הדין בעפ"ס 41432-12-25 פלוני נ' פלונית, פסקה 11 (10.3.2026), ובכלל זה לקביעה שם שלפיה אין מקום להרחיב את השימוש בטענת 'מראית פני הצדק' למקרים בהם מועלית טענת פסלות ללא ביסוס אובייקטיבי ממשי. נוכח כל האמור, קבע המותב כי אין בסיס מוצדק להעברתו מלשבת בדין, וזאת גם בשים לב לכך שמשך טיפולו בעזבון המנוח עולה על שלוש שנים.
6. מכאן הערעור שלפניי. לטענת המערערים, במסגרת החלטת הפסלות שב ואישרר המותב כעובדות מוגמרות את אותן קביעותיו המוקדמות, זאת על אף שקביעות אלו בוטלו לטענתם בערכאות הערעור, ומבלי שהתקיים בעניינן דיון ראייתי. בנוסף, המערערים טוענים כי הקביעה שלפיה ההחלטה מיום 27.2.2025 ניתנה על בסיס המסמכים שהיו באותה העת, עומדת גם היא בסתירה להכרעות בערכאות הערעור לפיהן לא התקיים בירור עובדתי בשאלת סמכות המערערת 2 לחתום על התקנון החדש. עוד נטען כי המותב התבטא כבר מראשית ההליך, במספר דיונים שונים לאורך השנים 2024 ו-2025, באופן פסקני לחובת המערערות 1 ו-2. לטענת המערערים, בכל אלו יש כדי להוכיח שדעתו של המותב ננעלה, וכי יש להעביר את הדיון למותב אחר בשל מראית פני הצדק. לשיטתם, בית המשפט "החמיץ לחלוטין את ה'סולם'" שהושיט לו בית משפט זה במסגרת ההחלטה בבקשת רשות הערעור, ולא בחן את מראית פני הצדק בנפש חפצה, וחלף זאת התבצר בעמדתו. מעבר לאמור, מלינים המערערים על קביעות נוספות בהחלטת הפסלות כגון הקביעה כי בקשת הפסלות הוגשה ללא בסיס, והקביעה כי מטרתה היא עיכוב הליכים. לבסוף, נטען כי המותב מטפל בבקשה לביטול התקנון החדש מחודש אוקטובר 2024 בלבד, וממילא אין במשך הטיפול כדי להוות טעם לדחיית בקשת הפסלות.
7. לאחר שעיינתי בערעור ובנספחיו, הגעתי למסקנה כי דינו להידחות. סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 קובע את המבחן לפסילת שופט מלשבת בדין, ומורה כי עילת פסלות תקום בהתקיימות נסיבות היוצרות חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב. לא מצאתי כי נסיבות ענייננו מקימות חשש כאמור.
תחילה יובהר כי חלק מטענות המערערים נוגע להתבטאויות המיוחסות למותב בדיונים שהתקיימו זה מכבר, בימים 31.12.2024, 17.12.2025, ו-31.12.2025. ואולם, כלל הוא כי על הטוען טענת פסלות להעלותה בהזדמנות הראשונה (תקנה 173(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018). בפסיקה אף נקבע כי שיהוי בהעלאת טענת פסלות עשוי להוביל לדחייתה מטעם זה בלבד (עפ"ס 69593-02-26 פלוני נ' פלונית, פסקה 6 (26.4.2026)). עוד הובהר בפסיקה כי לא ניתן "לצבור" טענות פסלות ולשלוף אותן כמעין "נשק סודי" בעת הצורך (עפ"ס 56432-01-26 פלונית נ' פלוני, פסקה 5 (16.4.2026)). נוכח האמור, לא מצאתי להתייחס לטענות הלוקות בשיהוי במסגרת ההכרעה בערעור דנן.
8. בענייננו, טענתם המרכזית של המערערים היא כי ההחלטה מיום 27.2.2025 מלמדת על דעתו הנעולה של המותב, במובן זה שהקביעה שלפיה המערערת 2 חתמה על התקנון החדש שלא כדין, חורצת את גורלן של טענות המערערים כולם. לא מצאתי ממש בטענה זו. כאמור, ערעור על ההחלטה מטעם המערערים התקבל, תוך שנקבע כי ההליך ישוב לבית המשפט לענייני משפחה, על מנת שיקיים דיון הוכחות בשאלות תוקפו של התקנון החדש. בתוך כך נדחתה בקשת המערערים להעברת ההליך למותב אחר, וכזכור, בקשה דומה נדחתה גם במסגרת ההחלטה בבקשת רשות הערעור. נקודת המוצא בהקשר זה היא כי אין בהוראה של ערכאת הערעור על החזרת הדיון לערכאה הדיונית כשלעצמה, כדי לעורר "אוטומטית" חשש ממשי לקיומו של משוא פנים (עפ"ס 74218-03-26 פלוני נ' פלוני, פסקה 4 (14.7.2026)). למעשה, הכלל הוא כי כאשר ערכאת הערעור מורה על החזרת הדיון לערכאה הדיונית, התיק יוסיף להתברר לפני המותב שדן בו מלכתחילה (עפ"ס 44009-11-24 פלוני נ' פלונית, פסקה 8 (1.12.2024)). שאלת קיומה של עילת פסלות בנסיבות אלה מושפעת, בין השאר, מטיב ההתבטאויות של המותב וממידת נחרצותן, וכן מהשאלה אם המותב יידרש לדון בסוגיות או בראיות שלא היו בפניו בעת מתן החלטתו הקודמת (ע"א 5811/23 לוי נ' מלמד, פסקה 12 (15.8.2023) (להלן: עניין מלמד)). כאמור, לא מצאתי כי נסיבות המקרה, כמו גם ההחלטה מיום 27.2.2025, מלמדות שהמותב גיבש עמדה סופית בנדון. בענייננו המותב נדרש אמנם לשוב ולהכריע בשאלת יכולתה של המערערת 2 לחתום על התקנון החדש, אולם עליו לעשות כן על סמך ראיות שלא היו בפניו בעת מתן ההחלטה. כפי שהודגש בפסיקה, הכלל האמור שלפיו התערבות ערכאת הערעור והחזרת ההליך לערכאה הדיונית לא תקים עילת פסלות אוטומטית מעוגן "במקצועיות השיפוטית ובערכי השפיטה, ובפתיחות הדעת שבה על בית המשפט להידרש גם לטעויות שלו עצמו" (ע"א 6273/15 זאבי נ' רום, פסקה יא (22.10.2015); עניין לוי, בפסקה 17). חזקה על המותב כי יפעל כך בבואו לדון בטענות הצדדים, בהתאם להנחיית בית המשפט המחוזי ולהבהרתו שלו במסגרת החלטת הפסלות.
9. אשר לטענות המערערים ביחס לאופן שבו החלטת הפסלות, ובפרט ביחס לקביעה כי בקשת הפסלות "הוגשה ללא כל בסיס וכל מטרתה עיכוב ההליכים ועיכוב מתן הכרעות בתיקים התלויים ועומדים" – כלל הוא כי התבטאויות של מותב הדן בהליך מקימות עילת פסלות רק במקרים חריגים ויוצאי דופן, מהן ברור שדעת המותב ביחס לצדדים או ביחס להליך "ננעלה" (ראו מני רבים: עפ"ס 57730-09-25 פלונית נ' פלוני, פסקה 9 (25.12.2025); ע"א 4606/24 פלוני נ' פלונית, פסקה 11 (24.7.2024)). לא מצאתי כי נימוקי החלטת הפסלות עומדים ברף זה. כידוע, לא כל אמירה ביקורתית מצד בית המשפט, ואף לא כזו שניתן היה לנסח בצורה מוצלחת יותר מקימה עילת פסלות (עפ"ס 33031-11-25 פלונית נ' פלוני, פסקה 8 (26.2.2026)).
10. מכל הטעמים שפורטו לעיל, לא מצאתי מקום להורות על פסילת המותב, אף לא מטעמים של מראית פני הצדק. הערעור נדחה אפוא. בנסיבות העניין המערערים יישאו בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 3,000 ש"ח.
ניתן היום, ז' אב תשפ"ו (21 יולי 2026).
יצחק עמית
נשיא