פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"ר 56730-10-26
לפני:
כבוד השופט דוד מינץ
המערער:
אפרים אוריון
נגד
המשיבים:
1. יאיר גולדפינגר
2. עו"ד שמואל גלינקא, כונס נכסים בהוצל"פ
3. יעקב בן דוד אוחיון
4. הודיה בנעים
5. אילן ג'אן בנעים
6. בנק דיסקונט לישראל בע"מ
ערעור על החלטת הרשמת מ' יהב מיום 12.7.2026 בעפ"ס 17213-10-25
בשם המערער:
עו"ד חמי בן נון; עו"ד אייל כהן
פסק-דין
ערעור על החלטת הרשמת מ' יהב מיום 12.7.2026 בעפ"ס 17213-10-25 (להלן: ההליך), בה דחתה את בקשת המערער לעכב את מחיקת ההליך מחמת אי-הפקדת ערובה והורתה על מחיקתו.
דין הערעור להידחות. לרשמת בית המשפט מסור שיקול דעת רחב בענייני ערובה וערכאת הערעור תתערב בו רק במקרים חריגים (וראו מיני רבים: ע"ר 61086-01-26 פרי נ' מועדים (4.3.2026); ע"ר 80007-02-26 פנחס נ' הממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי – מחוז ירושלים (4.3.2026); ע"ר 74175-01-26 פלוני נ' פלוני (1.2.2026)). המקרה שלפנַי אינו נמנה עם המקרים החריגים המצדיקים התערבות.
משעה שהמערער לא הפקיד את הערובה, הרשמת עשתה שימוש בסמכותה ומחקה את ההליך נוכח אי-הפקדתה כדין (תקנה 135(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018; וראו גם: ע"ר 22867-06-26 ויסולי נ' גבריאלי (24.6.2026); ע"ר 27638-10-25 בוגנים נ' הרפז (13.11.2025)). עניינו של המערער נידון מפורטות במספר החלטות של הרשמת לאורך ההליך ולא פעם נדחה המועד להפקדת הערובה. בכלל זה, הרשמת נעתרה לבקשתו של המערער להגיש תיעוד רפואי משלים והפחיתה את סכום הערובה שבו חויב והעמידה אותו על סך של 10,000 ש"ח (החלטה מיום 12.12.2025 בהליך); לאחר שערעור על החלטתה נדחה הרשמת דנה בבקשת המערער לעיון חוזר ואף הפחיתה את סכום הערובה המופחת שנקבע והעמידה אותו על סך של 5,000 ש"ח (החלטה מיום 1.3.2026 בהליך); הרשמת גם אפשרה למערער להגיש תיעוד רפואי משלים פעם נוספת ודנה ודחתה בקשה שהגיש לעיון חוזר בהחלטתה מיום 1.3.2026 (החלטות מיום 24.5.2026 ומיום 30.6.2026 בהליך). בהחלטות הרשמת השונות לאורך ההליך הובהר למערער לא פעם כי אם לא יפקיד את הערובה ההליך עשוי להימחק. כך גם היה בהחלטתה מיום 30.6.2026 בה התריעה לפניו כי אם סכום הערובה המופחת לא יופקד עד ליום 7.7.2026 ההליך יימחק ללא צורך במתן החלטה נוספת. חרף זאת המערער לא הפקיד את הערובה והגיש את בקשתו לעיכוב מחיקת ההליך רק ביום 8.7.2026, יום לאחר המועד שנקבע להפקדת הערובה. בשים לב לכל האמור ברי כי לא נפל כל פגם בהחלטת הרשמת לדחות את בקשתו ולמחוק את ההליך.
זאת ועוד, לא מצאתי כי יש בטענת המערער בדבר הפגיעה בזכות הגישה שלו לערכאות כדי לשנות מהחלטתי. כפי שציינתי בעבר פעמים רבות זכות הגישה לערכאות איננה מוחלטת והכללים הקבועים בדין בנוגע להפקדת ערובה משקפים איזון ראוי בינה לבין שיקולים נוספים (ראו למשל: ע"ר 49542-10-26 אברהמיאן נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה כפר סבא (19.10.2026); ע"ר 28316-02-26 משה נ' זמר (2.3.2026)).
לבסוף יוער כי אמנם הערעור הופנה נגד להחלטת הרשמת מיום 12.7.2026, אך בפועל משיג המערער גם על החלטת הרשמת מיום 30.6.2026 בה נדחתה בקשתו לעיון חוזר בהחלטתה מיום 1.3.2026. גם את טענותיו ביחס להחלטה זו אין בידי לקבל. הרשמת נתנה דעתה לתיעוד הרפואי שצורף אך לא מצאה כי יש בו כדי לשנות מהחלטתה, שעה שהמערער לא הניח תשתית עובדתית וראייתית מלאה המעידה על חוסר יכולת כלכלית, ולא מצאתי כל הצדקה להתערב בקביעתה בעניין זה. עוד הובהר בהקשר זה כי הוכחת מצב רפואי שאינו מן המשופרים אינה מעידה בהכרח על היעדר יכולת כלכלית ויש צורך בהוכחת תשתית עובדתית נפרדת לשם כך (ראו: בש"א 2369/19 פלונית נ' הלשכה לסיוע משפטי חיפה, פסקה 5 (4.4.2019)), שכאמור לא הוכחה כנדרש בענייננו. בניגוד לטענת המערער, הרשמת גם לא קבעה כלל קטגורי לפיו מי שעלה בידו לשלם סכומים משמעותיים בהליכים משפטיים בעבר לא יהיה זכאי לפטור בעתיד. אלא כל שקבעה לעניין זה, ובצדק, הוא שהתשתית העובדתית שהמערער הציג בבקשתו איננה מלאה, בין היתר מאחר שהוא לא הבהיר כיצד הצליח לשלם סכומים משמעותיים כאמור פעמים רבות בעבר.
הערעור נדחה אפוא. לפנים משורת הדין לא ייפסקו הוצאות נגד המערער לטובת אוצר המדינה.
ניתן היום, י"ז חשוון תשפ"ז (28 אוקטובר 2026).
דוד מינץ
שופט