חוק השבות (התש"י-1950)
חוק השבות, התש"י-1950
חוק השבות הוא אחד מחוקי היסוד הרעיוניים של מדינת ישראל, המבטא את היותה מדינת הלאום של העם היהודי. החוק מסדיר את זכותם של יהודים לעלות לישראל ולקבל אזרחות ישראלית.
על מי החוק חל?
במקור חל החוק על יהודים בלבד. בשנת 1970 נחקק תיקון משמעותי המרחיב את הזכאות לעלייה גם על בני משפחה של יהודים שאינם יהודים בעצמם. כיום, החוק חל על יהודים (מי שנולד לאם יהודייה או שהתגייר, ואינו בן דת אחרת), וכן על ילדיהם, נכדיהם, בני זוגם, ובני הזוג של ילדיהם ונכדיהם של יהודים. החוק מחריג אנשים הפועלים נגד העם היהודי, מי שעלולים לסכן את בריאות הציבור או ביטחון המדינה, או בעלי עבר פלילי העלול לסכן את שלום הציבור.
היבטים מרכזיים הנדונים בפסיקה:
במהלך השנים, פירש בית המשפט העליון את הוראות החוק במספר סוגיות עקרוניות:
1. שאלת "מיהו יהודי" וההכרה בגיור: הפסיקה נדרשה להכריע אילו גיורים מוכרים לצורך החוק. בפסקי דין תקדימיים נקבע כי יש להכיר בגיורים שנערכו בקהילות יהודיות מוכרות בחו"ל (גם של הזרמים הרפורמי והקונסרבטיבי), ובהמשך הוכרו גם גיורים לא-אורתודוקסיים שנערכו בישראל.
2. סייג העבר הפלילי: בתי המשפט נדרשים לעיתים קרובות לבחון את החלטות משרד הפנים למנוע עלייה ממי שיש לו עבר פלילי. הפסיקה קבעה כי יש לאזן בין זכות העלייה לבין הגנת הציבור, תוך בחינת חומרת העבירות, חלוף הזמן מאז ביצוען וראיות לשיקום.
3. זכויות בני משפחה במקרה של שינוי במעמד המשפחתי: פסיקות רבות עוסקות בשאלה האם בני משפחה לא-יהודים זכאים לעלות כאשר בן המשפחה היהודי נפטר או כאשר בני הזוג התגרשו לפני השלמת תהליך העלייה.
התוכן המוצג הוא לידיעה כללית בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי.
פסקי דין שאזכרו את החוק (490)
מיכאל פשקו נ. משרד הפנים
עתירה נגד החלטת שר הפנים לסרב להעניק לעותר אזרחות ישראלית מכוח חוק השבות בשל עברו הפלילי.
יבגניה קקוטקין נ. משרד הפנים
עתירה נגד משרד הפנים בנוגע להליכי קבלת אזרחות.
לודמילה יבלונובסקי נ. מדינת ישראל-משרד הפנים
העותרת ביקשה לבטל את צו ההרחקה נגדה ואת החלטת משרד הפנים לבטל את אזרחותה הישראלית שניתנה לה על בסיס מסמכים שנמצאו כוזבים.
לידיה סבידלר נ. משרד הפנים-מינהל האוכלוסין
העותרים ביקשו לקבל מעמד בישראל לאחר שבקשתם לאיחוד משפחות לא אושרה והקשר הזוגי עליו התבססה הסתיים.
תמרה בלן נ. משרד הפנים
העותרים ביקשו לקבל מעמד בישראל מכוח חוק השבות או מטעמים הומניטריים.
רמיז גילבנוב נ. מדינת ישראל
העותר ביקש לבטל צו הרחקה נגדו ולמנוע את גירושו מהארץ, בטענה כי הוא זכאי למעמד עולה לפי חוק השבות.
דמיטרי איסחרוב נ. משרד הפנים
עתירה למתן צו על תנאי בעניין מעמד בישראל ובירור שאלת יהדותם של העותרים.
אדוארד פופוב נ. משרד הפנים,מינהל האוכלוסין
העותרים ביקשו להכיר בזכאותם לעלות לישראל מכוח חוק השבות, לאחר שהציגו מסמכים שנטען כי הם מזויפים.
אסתר רבינוביץ נ. שר הפנים
העותרים ביקשו אשרת כניסה לישראל עבור העותר וכן הכרה בעותרת כיהודיה מלידה לצורך עלייה.
ראיסה דמישב נ. משרד הפנים
העותרות ביקשו לקבל מעמד של עולה מכוח חוק השבות, אך עתירתן נדחתה בשל אי-גילוי עובדות מהותיות ואי-ניקיון כפיים.
פולגת ג'ינס בע"מ ו-50 אחרים נ. ממשלת ישראל
העותרים ביקשו לבטל את החלטות הממשלה המתנות מתן היתרים להעסקת עובדים זרים בתעשייה בתשלום שכר מינימום גבוה.
מיכאל צ'רני נ. מדינת ישראל
המערער ביקש סעדים הצהרתיים בבית המשפט המחוזי בנוגע לתוקף אזרחותו ודרכונו הישראלי, וכן לטיהור שמו, לאחר שרשויות המדינה שללו את דרכונו וערערו על זכאותו לאזרחות.
פלוני נ. פלוני
האם אישה נוצריה שנישאה בנישואין אזרחיים בחו"ל ליהודי ישראלי זכאית לרשת אותו כ"בת זוג" לפי חוק הירושה.
שמואל שינגל נ. משרד הפנים
העותר ביקש לקבל מעמד של עולה על פי חוק השבות, התש"י-1950.
יוסי בן-ארי נ. מנהל מינהל האוכלוסין
האם על פקיד הרישום לרשום במרשם האוכלוסין נישואין של בני זוג מאותו מין שנערכו מחוץ לישראל.
גנאדי אובודנקו נ. משרד הפנים-מינהל האוכלוסין
העותרים ביקשו להורות למשרד הפנים להעניק לבתם הקטינה, השוהה בחו"ל, אישור כניסה לישראל ומעמד, בטענה כי דינה כדין אמה הנמצאת בהליך מדורג לאזרחות.
מריה (מרים) פבלישין נ. מדינת ישראל - ירושלים
העותרת מבקשת לקבל אזרחות ישראלית מכוח חוק השבות, בעוד המשיבים טוענים כי מסמכיה מזויפים וכי שהתה בישראל שלא כדין תוך שיהוי כבד והסתרת עובדות.
נטליה וזניק נ. משרד הפנים מנהל האוכלוסין
העותרות ביקשו למנוע את ביטול אזרחותה של עותרת 1 ולקבל מעמד בישראל עבור עותרת 3.
איגור טמירוב נ. משרד החוץ
עתירה לקבלת מעמד מכוח חוק השבות שנדחתה בשל עזיבת העותר את הארץ.
ג'יימס אוקפור נ. מדינת ישראל-משרד הפנים
העותר ביקש לבטל את החלטת משרד הפנים לשלול את אזרחותו הישראלית שניתנה לו מכוח נישואין, בטענה כי הנישואין היו פיקטיביים.