סרגיי חמידוב נ. שר הפנים

פסק-דין בתיק בג"ץ 9799/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 9799/07 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן העותרים: 1. סרגיי חמידוב 2. אולגה חמידובה נ ג ד המשיבים: 1. שר הפנים 2. משרד הפנים, מינהל האוכלוסין עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרים: עו"ד לורה מקסיק בשם המשיבים: עו"ד אילאיל אמיר פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: עניינה של העתירה בבקשת העותרים כי נורה למשיבים לאשר את כניסתה של העותרת 2 לישראל ולהעניק לה אזרחות ישראלית, מכוח היותה אשתו של העותר 1. העותרים, שניהם ילידי אוזבקיסטן, חלקו את חייהם כבני זוג החל משנת 1999 ונישאו בנישואים אזרחיים ביום 8.7.2003. העותר 1 הינו זכאי שבות מכוח חוק השבות התש"י – 1950, בהיותו נכד ליהודי. ביום 3.7.2006 קיבל העותר 1 אשרת עלייה וביום 3.8.2006 נכנס לישראל לבדו, בעוד העותרת 2 נותרה באוזבקיסטן. העותרים והמשיבים חלוקים בדעתם בדבר אופן השתלשלות העניינים, אשר קדמה להגשת עתירה זו. לטענת העותרים, העותר 1 עלה לישראל לבדו בתחילה, על מנת לבחון את האפשרות להשתקע ביחד עם העותרת 2 בישראל. לאחר כשנה בה שהה לבדו בישראל, החליטו השניים כי העותרת 2 תצטרף אליו, ומשכך פנתה העותרת 2 במהלך חודש אוגוסט 2007 אל הקונסוליה הישראלית בטאשקנט, אוזבקיסטן (להלן: הקונסוליה) והגישה בקשה לעלות לישראל ולהצטרף לעותר 1, בעלה. במקביל, בהנחיית הקונסוליה, פנה העותר 1 ללשכה האזורית למנהל אוכלוסין בירושלים (להלן: הלשכה) ועדכנה בדבר רצונו בהצטרפות העותרת 1 אליו והגשת הבקשה לקונסוליה על ידה. ביום 30.10.2007, משפנה העותר 1 ללשכה הוברר לו כי בקשת העותרת 2 לעלות לישראל נדחתה, זאת מאחר והעותר 1 עלה לישראל לבדו ומשכך יש לראות בבני הזוג כמי שנפרדו. לטענת העותרים בקשתו של העותר 1 לקבל את תגובת המשיבים בכתב סורבה, בטענה כי אין הדבר אפשרי מאחר והבקשה הוגשה לקונסוליה באוזבקיסטן. המשיבים, מצידם, טוענים כי מבירור שערכו המשיב 2 ולשכת הקשר עולה, כי לא קיים כל תיעוד לפיו העותרת 2 הגישה בקשה לקבלת אשרת עליה או אשרת כניסה אחרת ועתירת העותרים בעצמה אינה נתמכת בכל תיעוד שכזה. לטענת המשיבים כל שהגישו העותרים הוא שאלון עליה שמילאו השניים יחדיו בפנייתם אל הקונסוליה ביום 26.5.2005. מספר הבקשה אשר מציינים העותרים בעתירתם מתייחס למעשה לשאלון העלייה. אחר פניה זו, הגיש העותר 1 בקשה לקבלת אשרת עליה לעצמו בלבד וקיבל ביום 3.7.2006 אשרת עליה. המשיבים מוסיפים ומציינים כי מבירור שערכו עם הגורמים המוסמכים עולה, כי לו הייתה העותרת 1 מגישה בקשה לקבלת אשרת עליה במועד הגשת הבקשה על ידי העותר 1, נראה כי הייתה בקשתה מאושרת. מכאן העתירה בפנינו, בגדרה מתבקשים אנו להורות למשיבים ליתן נימוק מדוע לא תאושר כניסתה של העותרת 2 לישראל כאשתו של העותר 1 ומדוע לא תוענק לה אזרחות ישראלית, ליתן צו המורה למשיבים לאשר את כניסתה של העותרת 2 לישראל כאשתו של העותר 1 ולהעניק לה אזרחות ישראלית וליתן צו ביניים המורה למשיבים לאפשר את כניסתה של העותרת 2 לישראל עד להכרעה בעתירה דנן. כל זאת בהתבסס על טענת העותרים, לפיה החלטת המשיבים הדוחה את בקשת העותרת 2 ניתנה בהעדר כל נימוק והסבר ואינה משקפת את המצב לאשורו, לפיו העותרים נשואים ומעולם לא נפרדו. מנגד, טוענים המשיבים כי דין העתירה להידחות על הסף, בהיותה מוקדמת ולוקה באי מיצוי הליכים. זאת באשר, כאמור לעיל, מבירור שנערך על ידי המשיב 2 ולשכת הקשר עולה כי לא הוגשה כל בקשה מטעם העותרת 2 לקבלת אשרת כניסה ואף העתירה אינה נתמכת במסמכים המעידים על הגשתה של בקשה שכזו. משכך על העותרים לפנות למשיב 2 בבקשה ליתן לעותרת 2 אשרת כניסה לישראל וככל שימצא כי העותרים עדיין נשואים ומקיימים תא משפחתי משותף, תינתן לעותרת 2 תעודת עולה, מכוח היותה בת זוג של זכאי שבות. דין העתירה להדחות על הסף מחמת אי מיצוי הליכים. הלכה פסוקה היא, כי בטרם יפנה עותר לקבלת סעד מבית משפט זה, עליו למצות את ההליכים העומדים לרשותו לפני הרשות המוסמכת, שאם לא כן, צפויה עתירתו להידחות על הסף (בג"צ 8957/06 אילייבסקי נ' משרד הביטחון (לא פורסם); בג"צ 4842/06 פלוני נ' שר הפנים (לא פורסם); בג"צ 10634/06 אבו הדבה נ' שר הפנים (לא פורסם); בג"צ 10298/06 יאסין נ' מנהלת התיאום והקישור האזרחית איו"ש (לא פורסם)). כעולה מתגובת המשיבים, מבירור שערכו הגורמים המוסמכים עולה כי אין כל תיעוד לכך שהעותרת 2 אכן פנתה בבקשה למשיבים להתיר לה לעלות לישראל ואף עתירתה אינה נתמכת בכל תיעוד שכזה. אשר על כן, העתירה נדחית על הסף. ניתן היום, כ"ה בניסן התשס"ח (30.4.2008). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07097990_H05.doc שצ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il