מחמד זאייד אבו ג'זר נ. שר הפנים

פסק-דין בתיק בג"ץ 4842/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4842/06 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט ס' ג'ובראן העותרים: 1. פלוני 2. פלוני 3. פלוני 4. פלוני נ ג ד המשיבים: 1. שר הפנים 2. השר לבטחון פנים 3. וועדת המאויימים עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים בשם העותרים: עו"ד צבי ששון פסק-דין השופטת א' פרוקצ'יה: 1. עניינה של עתירה זו בבקשת העותר 1 (להלן – העותר) כי יינתן לו מעמד בישראל מכוח חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג – 2003 (להלן – החוק). העותר מבקש לקבל מעמד על פי חוק זה בשל הזדהותו עם ישראל וסיועו לה, בשל החשש לחייו באם יאלץ לחזור לתחומי הרשות הפלסטינית, ובהתחשב בעובדת היותו אב לשלושה קטינים, שהם אזרחי ישראל. כן מבקש העותר כי יינתן צו ביניים שימנע את הרחקתו מישראל. 2. העותר 1 הינו תושב אזור רפיח, יליד 1965. העותרים 2-4 הם ילדיו של העותר שנולדו לו מאשתו הישראלית המנוחה, קטינים בעלי אזרחות ישראלית. אין מחלוקת בין הצדדים על כך החל בשנת 1992 ועד לשנת 1998 סייע העותר למשטרת ישראל. עם זאת, לטענת המשיבים, תרומתו של העותר למשטרה הייתה דלה ובלתי משמעותית. כן טוענים המשיבים, כי בניגוד לטענת העותר, הוא לא שימש ואינו משמש סייען של השב"כ. 3. ביום 6.4.03 הוגשה על ידי העותר עתירה קודמת, במסגרתה ביקש כי תינתן לו אזרחות בישראל וכן ביקש סיוע של המדינה בשיקומו. עתירה זו נדונה בבית משפט זה, בפני הרכב של שלושה שופטים ונדחתה (בג"ץ 3283/03 פלוני נ' השר לבטחון פנים (לא פורסם)). בית המשפט קבע: "עיינו בעתירה. שמענו טיעוני הצדדים. אין מחלוקת כי העותר סייע למשטרה. עם זאת, עמדת המשיב הינה כי הוא אינו מאויים, ולא נשקפת לו סכנה אם ישוב לאזור, בנסיבות אלו – ועל רקע מכלול פעילותו בישראל – אנו דוחים העתירה." 4. העותר המשיך לשהות בישראל, גם לאחר שנדחתה עתירתו הקודמת. כשלוש שנים לאחר מכן, הוגשה עתירה זו. טענות העותר 5. העותר טוען כי קיימת סכנה מוחשית לחייו. לטענתו, לאחר פסק הדין הקודם שניתן בעניינו, מסרו לו קרוביו כי הוא מבוקש ברשות הפלסטינית ועם הגעתו לשם הוא ייעצר מיד. זאת בניגוד לעמדת וועדת המאוימים, אשר על פי החלטתה אין אינדיקציה לכך שיאונה לעותר כל רע באם יוחזר לשטחי הרשות הפלסטינית. כמו כן טוען העותר כי מאז מתן פסק הדין הקודם, השתנה המצב בעניינו לרעה: ברשות הפלסטינית שולטת תנועת החמאס, ואנשים מוצאים להורג ברשות אף בגין חשדות בלתי מבוססים. העותר מוסיף וטוען כי הרחקתו מישראל תביא לא רק לפגיעה בשלומו, כי אם גם לפגיעה בשלום ילדיו, היתומים מאימם ומצויים במתח נפשי רב. לטענתו, יש להתחשב גם בזכותם של העותרים הקטינים, שלא להיות מופרדים מאביהם. העותר טוען כי לאור כל אלה, ובהתחשב במיוחד בהזדהותו עם מדינת ישראל ופועלו למענה, ראוי כי שר הפנים יעשה שימוש בסמכותו לפי סעיף 3ג לחוק, ויעניק לו מעמד בישראל. טענות המשיבים 6. המשיבים טוענים כי דין העתירה להידחות על הסף. לטענתם, כיוון שניתן בעניינו של העותר פסק דין קודם לפיו נדחתה בקשתו למתן מעמד בישראל, אף שהעלה טענות בדבר סיועו למדינה ובדבר האיום הנשקף לחייו ברשות, הרי שקיים מעשה בית-דין בעניינו באופן המצדיק את דחיית העתירה. כן טוענים המשיבים כי יש לדחות את העתירה מאחר שהעותר שהה בישראל בלא היתר, גם לאחר פסק הדין הקודם בעניינו, ובכך התנהגותו נגועה בחוסר תום לב. בהקשר לכך המשיבים מוסיפים ומפרטים כי שהייתו הלא חוקית של העותר בישראל, מצטרפת לשורת עבירות נוספות שהעותר הורשע בהן. עברו הפלילי כולל, בין היתר, עבירה של שימוש ברכב ללא רשות, עבירה של זיוף מסמך, עבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ומרמה. עוד נטען על ידי המשיבים כי העותר לא פנה בבקשה למשרד הפנים בעניין קבלת מעמד מכוח ההוראות הקבועות בחוק ומכאן שלא מוצו ההליכים בעניין זה. 7. לגוף העתירה, המשיבים מציינים כי עניינו של העותר הועלה לבחינה מחודשת בפני וועדת המאוימים, אשר ביום 5.9.06 דחתה פעם נוספת את בקשתו. הוועדה קבעה כי גם הערכה עדכנית מצביעה על כך כי לא נשקפת סכנה לחייו של העותר באזור בשל חשדות בשיתוף פעולה עם ישראל באם יעבור להתגורר ברשות. כן ציינה הועדה כי לא נוסף כל מידע בדבר הסכנה הנשקפת, לכאורה, לחייו של העותר, מאז דחיית בקשתו הקודמת בוועדה. דיון 8. דין העתירה להידחות על הסף, משלושה טעמים: ראשית, עניינו של העותר נדון והוכרע כבר בפני בית משפט זה וחל עליו כלל מעשה בית דין. שנית, כעולה מתגובת המשיבים, העותר לא מיצה הליכים בפני הרשות המוסמכת לפני פנייתו לבית משפט זה, ולא הגיש למשרד הפנים בקשה לקבלת מעמד מכוח ההוראות הקבועות בחוק. שלישית, עתירת העותר לוקה בחוסר נקיון כפיים מאחר שהעותר המשיך לשהות בישראל גם לאחר פסק הדין הקודם בעניינו, מבלי שהיה בידיו היתר לכך. עתירה קודמת 9. כלל הוא כי משנתן בית משפט מוסמך פסק דין סופי בהתדיינות כלשהי, מקים פסק הדין מחסום דיוני בפני בעלי הדין, המונע התדיינות נוספת ביניהם בנושא או בשאלה שהוכרעו בפסק הדין. כלל זה מבוסס על עיקרון סופיות הדיון, המבטא שני שיקולים עיקריים שבטובת הציבור: השיקול האחד עניינו באינטרס חברתי כי ייעשה צדק עם בעל הדין, שלא יהא מוטרד יותר מפעם אחת בשל אותו עניין, ויוכל להישען על פסק דין שניתן, ולכלכל צעדיו בהתאם לו. השיקול השני, עניינו בהפעלה יעילה ותקינה של מערכת המשפט. שיטת המשפט מבקשת ליתן הזדמנות שווה לכל אדם להביא דברו לפניה, אך על מנת לקיים תכלית זו, יש למנוע הכבדה מיותרת על בתי המשפט. כדי למנוע הכבדה זו נקבע העקרון כי מי שניתנה לו הזדמנות להשמיע טענותיו והיה לו "יומו בבית המשפט", לא יוכל לחזור ולהביא את אותו עניין פעם נוספת בפני המערכת השיפוטית (נ' זלצמן מעשה-בית-דין בהליך אזרחי (1991), עמ' 3-4, 13-15. ע"א 5610/93 יוסף זלסקי נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה, פ"ד נא(1), 68). עיקרון זה הוחל גם על צדדים לדיון בבית המשפט הגבוה לצדק (בג"ץ 20/64 "המסייר" בע"מ נ' המפקח על התעבורה, פ"ד יח(3) 245. בג"צ 4047/05 חיים ודבורה פרחי ואח' נ' שר הפנים - מר אופיר פינס ואח', תק-על 2005(2), 4501. בג"צ 3785/06 דוד סיני נ' מפכ''ל משטרת ישראל ואח' . תק-על 2006(3), 4990. בג"צ 7198/93 מיטראל בע"מ נ' שר התעשיה והמסחר ואח', פ"ד מח(2), 844). יחד עם זאת, כלל מעשה בית דין, בדומה לעקרון סופיות הדיון עליו הוא נשען, איננו כלל קשיח ומוחלט. בהיותו כלל שנועד לעשיית צדק , הפעלתו נתונה לשיקול דעת שיפוטי ושיקולים של צדק מאפשרים, במצבים חריגים, לסטות ממנו (ע"א 5610/93 יוסף זלסקי נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה, פ"ד נא(1), 68. בג"צ 7198/93 מיטראל בע"מ נ' שר התעשיה והמסחר ואח', פ"ד מח(2), 844. נ' זלצמן מעשה-בית-דין בהליך אזרחי (1991), עמ' 625-626). אכן, ייתכנו מקרים בהם עשוי בית המשפט הגבוה לצדק להחליט, במסגרת שיקול הדעת הנתון לו, לשוב ולדון בעניין שכבר נדון והוכרע על ידיו. עם זאת, דיון חוזר כזה ייערך אך בהתקיים טעמים מיוחדים, כגון, שינוי מהותי בנסיבות המקרה או חשיפת עובדות חדשות שלא היו ידועות, ולא ניתן היה לדעת אודותם, בדיון הקודם (בג"צ 4047/05 חיים ודבורה פרחי ואח' נ' שר הפנים - מר אופיר פינס ואח', תק-על 2005(2), 4501. בג"צ 3731/95 שמואל סעדיה, עו"ד נ' לשכת עורכי הדין, תק-על 95(2), 1672. ע"א 5610/93 יוסף זלסקי נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה, פ"ד נא(1), 68. בג"צ 7198/93 מיטראל בע"מ נ' שר התעשיה והמסחר ואח', פ"ד מח(2), 844). עניינו של העותר נדון והוכרע בפני בית משפט זה בהליך קודם. עיקר טענותיו של העותר הן טענות הנוגעות לתרומתו למדינת ישראל ולסיכון הצפוי לו באזור, והן מהוות חזרה על הטענות שהשמיע בעתירתו הקודמת. טענות אלו נבחנו כבר בידי וועדת המאוימים, וזו קבעה כי הערכת הסיכון העדכנית הינה שלא נשקפת סכנה לחייו של העותר. וועדת המאוימים דנה בעניינו של העותר בשנית, לאחר מתן פסק הדין, וקבעה כי לא נוסף כל מידע בעניין זה, מאז שנדחתה בקשתו הקודמת של העותר בוועדה. לאור כל אלו, וגם בהתחשב בחילופי השלטון ברשות הפלסטינית, אין לומר כי מאז פסק הדין הראשון, חל שינוי מהותי בנסיבות מקרה זה או שנחשפו עובדות חדשות שלא היו ידועות אז המצדיקים דיון מחודש בעניינו של העותר. לא נמצאו גם טעמים מיוחדים אחרים, שיש בהם כדי להצדיק בחינה מחודשת של העניין. מכאן, שכלל מעשה בית דין מצדיק את דחיית העתירה על הסף. אי מיצוי הליכים 10. הלכה היא, כי קודם לפנייתו של עותר לבית משפט זה, עליו למצות את ההליכים המינהליים ולפנות אל הרשות המוסמכת עצמה לשם קבלת הסעד המבוקש, שאם לא כן צפויה עתירתו להידחות על הסף (בג"ץ 1452/05 סעד אמיר אחמד נ' משרד הפנים, תק-על 2006(4), 432. בג"ץ 3383/02 ינוקשוילי סרגיי נ' מדינת ישראל - משרד הפנים, תק-על 2002(2), 986. בג"ץ 281/05 נשאת אבו כאס נ' שר הפנים, תק-על 2005(1), 4923). לטענת המשיבים, העותר לא פנה קודם להגשת העתירה למשרד הפנים בבקשה לקבלת מעמד מכוח ההוראות הקבועות בחוק. אף העותר אינו מציין כי פנה אל משרד הפנים בבקשה כזו. לאור זאת, דין העתירה להידחות על הסף גם בשל אי מיצוי הליכים בידי העותר. חוסר ניקיון כפיים 11. כעולה מן העתירה, העותר שהה בישראל, ללא היתר, גם לאחר שניתן פסק הדין הקודם בענייננו, בו נדחתה בקשתו לקבלת מעמד בישראל. בפנייתו המחודשת לבית משפט זה, תוך שהוא שוהה שלא כדי בישראל לאחר פסק דין שקבע כי אין להיענות לסעד שביקש, יש משום חוסר ניקיון כפיים. בטעם זה, כשהוא לעצמו, יש כדי לדחות את העתירה על הסף (בג"ץ 233/05 טטיאנה לשנקו נ' משרד הפנים, תק-על 2005(1), 2059. בג"ץ 2038/06 ח'לוד בדיע חז'נה נ' שר הפנים, תק-על 2006(1), 3604. בג"ץ 8898/04 מרים ג'קסון נ' מפקד כוחות צה"ל באיו"ש. תק-על 2004(4), 609). 12. למעלה מן הנדרש אומר כי נראה כי דין העתירה להידחות גם לגופה. העותר מבקש כי יינתן לו מעמד בישראל מכוח הוראות חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג – 2003. ההוראה הרלוונטית בעניינו של העותר מצויה בסעיף 3ג לחוק וקובעת: 3ג. היתר מיוחד על אף הוראות סעיף 2, רשאי שר הפנים להעניק אזרחות או לתת רישיון לישיבה בישראל, לתושב אזור, ורשאי מפקד האזור לתת לתושב אזור היתר לשהייה בישראל, אם שוכנעו כי תושב האזור מזדהה עם מדינת ישראל ויעדיה וכי הוא או בן משפחתו פעלו פעולה של ממש לקידום הביטחון, הכלכלה או ענין חשוב אחר של המדינה, או שהענקת האזרחות, מתן הרישיון לישיבה בישראל או מתן ההיתר לשהייה בישראל, לפי הענין, הם מענינה המיוחד של המדינה; בפסקה זו, "בן משפחה" - בן זוג, הורה, ילד. הוראה זו מעניקה שיקול דעת לשר הפנים שבמסגרתו רשאי הוא להעניק היתר מיוחד לשהייה בישראל מקום שהדבר משרת ענין מיוחד של המדינה, כמפורט שם. בענייננו, נמצא כי תרומתו של העותר למדינת ישראל היתה דלה ובלתי משמעותית, וכי לא נשקפת לו סכנה משהותו באזור. נתוניו של העותר אינם מצביעים על עילה תקפה שמכוחה ראוי היה להתיר את ישיבתו בישראל מכח סעיף 3ג לחוק. מכל מקום, העותר לא הצביע על כל פגם משפטי שיש בו כדי להצדיק התערבות שיפוטית בעמדת הרשות המוסמכת (בג"ץ 9366/05 פלוני נ' שר הבטחון, תק-על 2005(4), 742. בג"ץ 8770/00 סאלם רקיבי ואח' נ' שר הפנים, תק-על 2001(1), 1895). 13. לאור כל אלה, מהטעמים השונים שפורטו, ובודאי ממשקלם המצטבר, דין עתירה זו להידחות על הסף. יחד עם זאת, לא נעלמה מעינינו העובדה כי העותר הינו אב לשלושה קטינים, שהגדול מביניהם הינו בן 15 והקטנה בת 11 בלבד. קטינים אלה הם אזרחי ישראל, אשר נולדו לעותר מאשתו הישראלית המנוחה. הם יתומים מאימם ומתחנכים בפנימייה. עם אביהם, העותר, מתראים הילדים בימי החופשות. במצב דברים זה, ומנקודת ראות של טובת הילדים, ראינו לאפשר לעותר למצות הליך הומניטרי אפשרי בפני הרשות המוסמכת במסגרת שיקול הדעת הנתון לה על פי החוק. לאור האמור, אנו מחליטים לדחות את העתירה על הסף. עם זאת, אנו מורים על עיכוב ביצוע הרחקתו של העותר מישראל למשך שלושה חודשים. עיכוב זה נועד לתת בידי העותר אפשרות לפנות בתוך 21 יום לרשות המוסמכת בבקשה להיתר שהייה בישראל על בסיס הומניטרי וזאת על רקע צורכי ילדיו הקטינים, בעלי אזרחות ישראלית, המתגוררים בישראל בלא אם. יש לצפות כי בתוך 3 חודשי העיכוב כאמור תתן הרשות המוסמכת את החלטתה לכאן או לכאן, על פי מיטב שיקול דעתה. ניתן היום, כ"ג בניסן תשס"ז (11.4.07). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06048420_R07.doc יט מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il