מ.ב. גלאט עוף למהדרין בע"מ נ. בית הדין הארצי לעבודה

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 74702-04-26 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית כבוד השופטת דפנה ברק-ארז כבוד השופט עופר גרוסקופף העותרת: מ.ב. גלאט עוף למהדרין בע"מ נגד המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה 2. רשות האוכלוסין וההגירה לשכת שירות למעסיקים 3. הצוות הבין-משרדי לבחינת השימוש ביתרת הכספים בקרן דמי מחלה לעובדים פלסטינים 4. משרד האוצר 5. עמותת קו לעובד 6. האגודה לזכויות האזרח בישראל 7. התאחדות הקבלנים בוני הארץ 8. התאחדות חקלאי ישראל עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: עו"ד מרדכי בייץ; עו"ד אורן רוט; עו"ד נחמיה אנגלמן; עו"ד שמואל אופן פסק-דין השופט עופר גרוסקופף: העתירה שלפנינו מכוונת לביטול פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה (ממלא מקום הנשיא אילן איטח, השופטים סיגל דוידוב-מוטולה ו-דורי ספיבק, נציגת ציבור (עובדים) גב' ורדה אדוארדס ונציג ציבור (מעסיקים) מר דובי רם) מיום 26.2.2026 בע"ע 60347-09-25, אשר לא מצא להתערב בפסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים (הנשיאה שרה ברוינר ישרזדה, נציגת ציבור (עובדים) גב' גילה נחום ונציג ציבור (מעסיקים) מר יגאל שבתאי) מיום 24.8.2025 בק"ג 7937-08-21, בגדרו נקבע כי הסכסוך שהובא לפתחו על ידי העותרת משמעותו תקיפה עקיפה של מעשה שלטוני, אותו אין זה ראוי לברר במסגרת התובענה שהגישה העותרת, ועל כן הורה על מחיקתה על הסף. ביום 3.8.2021 הגישה העותרת, חברה בע"מ המעסיקה עובדים תושבי הרשות הפלסטינית, תובענה לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים (להלן: בית הדין האזורי) אשר תורה למדינה להשיב לידיה סכום של כ-2.6 מיליון ש"ח שהופקד בחזקתה לצורך הבטחת תשלום דמי מחלה לעובדים המועסקים על ידי העותרת, שהם תושבי הרשות הפלסטינית. תובענה זו נסמכה על מכתב רשות האוכלוסין וההגירה מיום 30.10.2019, אשר נשלח לעותרת, ובו נכתב כי "לשכת שירות למעסיקים תשיב לכל מעסיק את סכומי דמי המחלה שהפריש עבור עובדים פלשתינאים פעילים (נכון למועד הפסקת הגביה), ואשר לא שולמו לעובדים אלה בפועל כדמי מחלה", וכן צורפה למכתב רשימת העובדים של העותרת ופירוט הכספים שהצטברו לטובת כל אחד מהם, העולים לכדי סכום כולל של כ-2.6 מיליון ש"ח (להלן: המכתב מיום 30.10.2019). בתמצית יבואר כי בהתאם להחלטה ב/1 של ועדת שרים לענייני ביטחון "שכר ותנאים סוציאליים לעובדי השטחים" מיום 8.10.1970 ולסעיף 1יז(א) לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991 (וקודם לכן מכוח חוק שירות התעסוקה, התשי"ט-1959), חלה על המעסיקים של עובדים תושבי הרשות הפלסטינית חובה להעביר תשלום סוציאלי בעבור עובדיהם למדור תשלומים של שירות התעסוקה (המנוהל כיום תחת רשות האוכלוסין וההגירה. להלן: מדור התשלומים). בהתאם לכך, העבירה העותרת לידי מדור התשלומים מדי חודש דמי מחלה בשיעור של 2.5% משכר כל עובד, אשר הופקדו בקרן דמי מחלה ייעודית המנוהלת על ידי המדינה (להלן: קרן דמי מחלה), ונועדו להבטיח תשלום מתאים אם העובדים יחלו. בראשית שנת 2019 חל שינוי במנגנון האמור, והוחלט כי חלף העברת תשלומים לידי המדינה בעבור דמי מחלה והפקדתם בקרן דמי מחלה, המעסיקים ישלמו לעובדיהם הזכאים לכך דמי מחלה במישרין, בהתאם להוראות חוק דמי מחלה, התשל"ו-1976. על רקע השינוי האמור, התעורר הצורך להכריע באשר לגורל הכספים שנצברו בקרן דמי מחלה עד אותו מועד – שסכומם הכולל עומד על כ-220 מיליון ש"ח. סוגיה זו, וסוגיות נוספות שהתעוררו בקשר לפעילותה של קרן דמי מחלה, היו מושא להליך שהתנהל בבית משפט זה, במסגרת בג"ץ 5918/16 עמותת קו לעובד נ' ממשלת ישראל (להלן: בג"ץ 5918/16), שהוגש ביום 18.7.2016 ואשר נמחק בסופו של דבר ביום 21.12.2020, לאחר שהמדינה הודיעה כי חזרה בה מכוונתה להעביר למעסיקים יתרות כספים שנצברו בקרן דמי מחלה, וכי שאלת גורלם של כספים אלה תיבחן על ידי צוות בין-משרדי, בהשתתפות נציגי משרד האוצר, רשות האוכלוסין וההגירה, מתאם פעולות הממשלה בשטחים, משרד המשפטים ומשרד העבודה והרווחה (להלן: הצוות הבין-משרדי) – אשר יגיש את המלצותיו לממשלה. בצד זאת הובהר כי טענות הצדדים שמורות להם ודלתו של בית המשפט פתוחה, ככל שהדבר יידרש, לאחר שיתקבלו החלטות סופיות בעניין. כן נקבע כי המדינה תעדכן על אודות ההחלטות שיתקבלו בנוגע להמשך פעילות קרן דמי מחלה, ובכלל זה בנוגע לגורל יתרות הכספים שהצטברו בה, על מנת שהצדדים יוכלו לכלכל את צעדיהם. מספר חודשים לאחר מכן, הוגש הליך נוסף באותו עניין, בשם מעסיקים בתחומי הבנייה, התשתית, הפיתוח וההנדסה, אך הוא נדחה בהיותו מקדים את זמנו, שעה שהצוות הבין-משרדי טרם גיבש את המלצותיו (בג"ץ 4382/21 התאחדות הקבלנים בוני הארץ נ' ממשלת ישראל (30.11.2021)). ביני לביני, לאחר שהוגשה התביעה מושא העתירה דנן, ביום 11.4.2022 פורסם נוהל מס' 9.0.0006 של רשות האוכלוסין וההגירה "נוהל תשלום דמי מחלה בגין ימי מחלה של עובדים פלשתינאים בתקופת עבודתם כדין בישראל", המסדיר חלק מהעניינים שהתעוררו ביחס לפעילות קרן דמי מחלה. יחד עם זאת, מלאכתו של הצוות הבין-משרדי שהוקם טרם הושלמה. ביום 24.8.2025 ניתן פסק דינו של בית הדין האזורי אשר קיבל את בקשת המדינה לסילוק התביעה על הסף. נפסק כי אומנם התובענה דנן הוכתרה כתובענה כספית, אך היא מבקשת בעיקרה לתקוף באופן עקיף את מדיניות המדינה באשר לשימוש בכספי קרן דמי מחלה, ולכך אין להיעתר בנסיבות העניין בגדרי ההליך הנוכחי. העותרת ערערה על פסק דין, וביום 26.2.2026 דחה בית הדין הארצי לעבודה את הערעור לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, בנמקו כי "מקובלת עלינו הקביעה כי בנסיבות העניין מרכז הכובד של התביעה עניינו המעשה השלטוני שהסדיר את עצם גביית הכספים ובהמשך את אופן השימוש בהם, ובהתאם יש לדון בו בתקיפה ישירה כמפורט בהרחבה בפסק דינו של בית הדין האזורי. להנמקת בית הדין האזורי נוסיף כי טענות [העותרת] נוגעות לסוגייה העקרונית של השימוש בכספים שנצברו, ולא להיבטים פרטניים. היבטים עקרוניים אלה החלו להתברר בבג"ץ, וגם מטעם זה של כיבוד ערכאות סברנו כי תקיפה ישירה היא הדרך הנאותה להשלים את בירורם של היבטים אלה" (פסקה 5 לפסק הדין). חלף הגשת עתירה אשר תתקוף באופן ישיר את מדיניות השימוש בכספים שנצברו בקרן דמי מחלה, כפי שהורו בית הדין האזורי ובית הדין הארצי לעבודה, ביכרה העותרת למקד את עתירתה בשגיאות שנפלו לשיטתה בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה. לטענתה, תביעתה, אשר הוגשה עוד בשנת 2021, היא תובענה כספית-קניינית מובהקת, העוסקת בכספים שהמדינה עצמה זיהתה כמשויכים לעותרת, בעוד הפן המנהלי המתעורר בה הוא אגבי לחלוטין. עוד גורסת העותרת כי משמעות פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה היא כי העותרת, ומעסיקים נוספים כדוגמתה, לא יוכלו לתבוע את השבת כספם עד לאחר שיגובשו המלצות הצוות הבין-משרדי, תתקבל החלטת ממשלה בעניין וימוצה הליך מנהלי בפני בית משפט זה – דבר הגוזר עליהם המתנה ממושכת ובלתי מוגבלת, תוך פגיעה בזכויותיהם הקנייניות ובזכות הגישה שלהם לערכאות. דין העתירה להידחות. הלכה ידועה היא כי בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בתי הדין לעבודה. משכך, התערבות בהחלטותיהן של ערכאות אלה תיעשה רק במקרים חריגים, בהם נפלה טעות משפטית מהותית ושיקולי הצדק מחייבים התערבות בנסיבות העניין (בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, ירושלים, פ"ד מ(1) 673, 694-685 (1986); בג"ץ 6428/19 בילנקו נ' המוסד לביטוח לאומי, פסקה 7 (16.12.2019); בג"ץ 6283/19 צדקה נ' המוסד לביטוח לאומי, פסקה 11 (17.5.2020)). המקרה שלפנינו אינו מגלה עילה להתערבות. העותרת מנסה למסגר את המחלוקת בצורה צרה, ככזו העוסקת בעניין פרטני-יישומי גרידא, אך הלכה למעשה לא ניתן לנתק את עניינה של העותרת מההקשר הרחב בו הוא מתעורר והיותו נגזר מסוגיית המדיניות העקרונית שעל הפרק – גורל הכספים שנצברו בקרן דמי מחלה. כך, המכתב מיום 30.10.2019 נשלח לעותרת כחלק ממדיניות המדינה בשעתו להחזיר את הכספים – מדיניות אשר המדינה חזרה בה במהלך ניהול העתירה שהוגשה בבג"ץ 5918/16, ובגינה אף ניתן צו ארעי ביום 14.11.2019 אשר בוטל ביום 27.8.2020, עם שינוי המדיניות של המדינה, ותוך שנקבע כי אם המדינה תחליט לבצע חלוקה של כספי קרן דמי מחלה, עליה למסור הודעה מראש לצדדים להליך על מנת שיוכלו להיערך בהתאם. במובן זה, איפוא, עניינה של העותרת איננו שונה ממעסיקים כדוגמתה, אשר המדינה התכוונה להעביר גם להם מכספי קרן דמי מחלה וחזרה בה מכוונה זו. ואכן, אף הכרעה בטענות העותרת לצורך העברת הכספים לידיה מחייבת להידרש לשאלות הנוגעות לטיבם של הכספים שהועברו לקרן דמי מחלה ולסמכותה של המדינה ביחס אליהם (וראו, למשל, סוג הטענות המועלות בסעיפים 6, 20, 42 ו-47 לעתירה), כאשר שאלות אלו אינן נוגעות לעותרת בלבד, וכל ניסיון לבדל את עניינה של העותרת מעניינם של יתר המעסיקים במצבה, אשר תלויים גם הם במדיניות הכללית שתגובש, אין לו על מה להישען. ודוק, הטענה שמדיניות המדינה נוגעת להיבטים קניינים של העותרת ושכמותה (טענה שאיננו רואים מקום לנקוט בה עמדה), אין בה כדי להפוך את העניין לסוגיה פרטנית בעיקרה. משידענו זאת, על נקלה יובן כי מאחר שליבת ההליך במקרה דנן היא במובהק תקיפתה של המדיניות הממשלתית בה עסקינן, אין מדובר בתביעה כספית מן המניין, אותה ניתן לברר במסגרת תקיפה עקיפה במערכת בתי הדין לעבודה, אלא בסוגיה מנהלית, אשר צריכה להיבחן בתקיפה ישירה בבית המשפט המנהלי המוסמך (לקו הגבול, שלעיתים הוא שנוי במחלוקת, בין תקיפה ישירה לבין תקיפה עקיפה ראו והשוו: ע"א 4291/17 אלפריח נ' עיריית חיפה (6.3.2019); רע"א 7497/20 עיריית באר שבע נ' ביג מרכזי קניות בע"מ, פסקאות 10-9 (11.1.2021); ע"א 3129/19 זנלכל בע"מ נ' פקיד שומה חיפה, פסקאות 75-71 (25.8.2022); עע"מ 7639/20 עזר נ' עיריית רחובות (2.7.2023); ע"א 4151/20 נוה-גד בניין ופיתוח בע"מ נ' עיריית באר שבע (18.10.2023) (בקשה לדיון נוסף נדחתה ביום 21.4.2024 במסגרת דנ"א 8555/23); בג"ץ 480/23 אלומיי אגירה שאובה (2014) בע"מ נ' יושב ראש רשות החשמל (25.12.2024)). אף לא מצאנו מקום להיעתר לסעדים החלופיים המבוקשים על ידי העותרת, בין משום שאינם אלא ניסיון להשיג את מה שלא הותר לה בבתי הדין לעבודה (ככל שמדובר במתן צו הצהרתי כי הכספים שצוינו במכתב מיום 30.10.2019 הם קניינה של העותרת), ובין מחמת אי מיצוי הליכים, אשר ממילא בתי הדין לעבודה לא היו האכסניה המתאימה לבררם (ביחס לסעדים המופנים לעבודת הצוות הבין-משרדי ולגיבוש המדיניות הכללית). אשר על כן, דינה של העתירה דנן, שעניינה סירובם המוצדק של בתי הדין לעבודה לעסוק בנושא החורג מסמכותם, להידחות. אכן, הימשכות הטיפול הממשלתי בסוגיה עשוי לעורר תהיות, ואולם המענה לכך אינו יכול להימצא בשינוי האכסנייה הדיונית לבירור התנהלות המדינה. למותר לציין כי דלתו של בית משפט זה, בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק, פתוחה בפני העותרת, ולכל בעל עניין אחר, בכפוף לתנאי הסף המקובלים (מיצוי הליכים וכיו"ב), לבירור טענות שעניינן מדיניות המדינה ביחס לכספים שהצטברו בקרן דמי מחלה, ואיננו מביעים כל עמדה לגופם של דברים. העותרת תישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 5,000 ש"ח. ניתן היום, י' סיוון תשפ"ו (26 מאי 2026). יצחק עמית נשיא דפנה ברק-ארז שופטת עופר גרוסקופף שופט