התאחדות הקבלנים בוני הארץ נ' ממשלת ישראל ואח'

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4382/21 לפני: כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופט ג' קרא כבוד השופט א' שטיין העותר: התאחדות הקבלנים בוני הארץ נ ג ד המשיבים: 1. ממשלת ישראל 2. רשות האוכלוסין וההגירה 3. משרד האוצר עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: עו"ד אלישע שור; עו"ד צחי לב; עו"ד אורלי ג'רבי; עו"ד חגי ורד בשם המשיבים: עו"ד דנה מנחה פסק-דין השופט א' שטיין: עניינה של העתירה בסכומי כסף שהופרשו על ידי מעסיקיהם של עובדים פלסטיניים המועסקים בישראל לצורך תשלומם של דמי מחלה. מקורה של הפרשה כאמור בהסכמים קיבוציים וצווי הרחבה בענף הבנייה שתכליתם השוואת התנאים הסוציאליים של עובדים פלסטיניים המועסקים בישראל לתנאים החלים על עובדים ישראלים. לטענת העותרת, סכומים אלו נגבו שלא כדין, בלא כל הסדר מתאים, ומימושם בפועל הוגבל. אי-לכך, דורשת העותרת כי נורה למדינה להשיב את כלל התשלומים שנגבו כאמור לידי המעסיקים וכי נחייב את המדינה לייעד את יתרת הכספים, ככל שאלו אינם ניתנים להשבה, למטרות קרובות אחרות. נושא תשלום השכר והתנאים הסוציאליים להם זכאים עובדים פלסטיניים המועסקים בישראל הוסדר לראשונה בהחלטת ועדת השרים לענייני ביטחון מיום 8.10.1970 (ראו: החלטה ב/1 של ועדת השרים לענייני בטחון, "שכר ותנאים סוציאליים לעובדי השטחים" (11.10.1970)). החלטה זו הבטיחה כי תנאי העסקתם של עובדים פלסטיניים המועסקים בישראל יהיו תואמים לדין החל בישראל. לצורך כך הוקם מנגנון אשר חיקה את המכשיר הפנסיוני שהיה מקובל באותה העת להבטחתם של תנאים סוציאליים של עובדים אחרים בישראל. בהתאם לכך, חייבה המדינה – עד סוף שנת 2018 – את הפרשתם של 2.5% משכרו כל עובד עבור דמי מחלה. שיעור זה נגבה בהתאם לקבוע בהסכמים קיבוציים שונים, והופקד לקרן ייעודית. יחד עם זאת, בשנת 2003 חל שינוי מדיניות שהוביל לסגירתן של קרנות דמי המחלה הייעודיות בפני מעסיקים ועובדים חדשים. כתוצאה מכך, עודכן ההסכם הקיבוצי בענף הבנייה באופן שמעביר את הנטל הביטוחי של ימי המחלה לכתפי המעסיקים עצמם. הוראותיו של הסכם זה הורחבו באופן שהחילן גם על עובדים פלסטיניים המועסקים בישראל, אולם אף על פי כן, המשיכה המדינה לגבות סכומים כאמור עד תום שנת 2018, וזאת גם ביחס לעובדים פלסטיניים חדשים. אי-לכך, ביום 18.7.2016 הוגשה עתירה בבג"ץ 5918/16 עמותת קו לעובד נ' ממשלת ישראל (21.12.2020) (להלן: העתירה הקודמת) והעותרת דכאן צורפה כצד לה, לבקשתה. במסגרת זו, נדרשו סעדים ביחס לכספי דמי-המחלה שנצברו בידי המדינה. בין היתר, התבקש הסעד המבוקש במסגרת העתירה דכאן, שעניינו – העברת כלל הכספים אשר נגבו עבור קרן דמי המחלה למטרות ייעודיות לרווחתם ובריאותם של העובדים הפלסטיניים. במסגרת העתירה הקודמת נבחנה גם האפשרות – המועלית גם כאן – להשבתם של כלל הסכומים שנגבו לידיהם של המעסיקים. כעולה מפסק הדין שניתן באותה עתירה, אפשרות זו ירדה מהפרק בעקבות הערות המותב ולאחר שנבחנו תגובות הצדדים לעתירה. בתוך כך נקבע כי גורל הכספים האמורים ייקבע על סמך המלצותיו של צוות בינמשרדי מיוחד שיוקם למטרה זו; ואלה היו הדברים שנכתבו: "[...] ממכלול החומר שהוגש ומטיעוני הצדדים לפנינו עולה כי בתקופה מאז הגשת העתירה חלו תמורות מהותיות בתשתית העובדתית הרלבנטית, ובהחלטות המדינה בנוגע לניהול הקרן ולכספים שהצטברו בה. כך, בין היתר, הוחלט על הפסקת הגביה מהמעסיקים לקרן, החל מיום 1.1.2019, והטלת האחריות לתשלום דמי מחלה ישירות על המעסיקים, תוך המשך כיסוי ביטוחי למעסיקים לגבי ימי מחלה שנצברו עבור העובדים עד לסוף שנת 2018. וכן כי הקרן תמשיך לפעול, ללא גביה נוספת מהמעבידים, לגבי התקופה שמתחילת שנת 2019, לגבי מעסיקים שהיו פעילים במועד זה, ולגבי עובדים שהיו פעילים אצל אותם מעסיקים באותו מועד, וכל עוד הם מועסקים בידי אותם מעסיקים. בנוגע להחלטות הנ"ל הוגשו הערות ופניות מטעם צדדים להליך, אשר עודן נבחנות אצל גורמי המדינה הרלבנטיים, בטרם גיבוש סופי של המתווה האמור. בנוסף, הסתבר כי בעקבות הערות בית המשפט המדינה חזרה בה מכוונתה להעביר למעבידים את יתרות הכספים שהצטברו בקרן, וכי שאלת גורל כספים אלה נבחן כיום על ידי צוות בינמשרדי – בהשתתפות נציגי משרד האוצר, רשות האוכלוסין וההגירה, מתאם פעולות הממשלה בשטחים, משרד המשפטים ומשרד העבודה והרווחה - אשר טרם סיים את מלאכתו, וטרם התקבלו החלטות סופיות. בנסיבות אלה, ולאחר שנשמעו טענות באי כוח כל הצדדים לפנינו, הגענו לכלל מסקנה, כי נוכח השינויים המהותיים שחלו כאמור בתשתית העובדתית הרלבנטית, ומאחר וטרם התקבלו החלטות סופיות של המשיבים בשני מרכיבי העתירה, הרי שהעתירה במתכונתה הנוכחית אינה אקטואלית עוד, והיא בבחינת עתירה מוקדמת. אשר על כן, אנו מוחקים אפוא את העתירה, וזאת תוך שמירת זכותן של העותרות לשוב ולפנות לבית משפט זה, אם ימצאו לנכון, ותוך שמירת מלוא טענותיהן, לאחר קבלת החלטות סופיות על ידי המשיבים. לשם מניעת יצירה של עובדות מוגמרות, המשיבים ימסרו לצדדים לעתירה זו הודעה מפורטת על ההחלטות שיתקבלו בנוגע להמשך פעילות הקרן וסדר הטיפול בדמי מחלה לעובדים הפלסטינים בישראל, ובנוגע לגורל יתרות הכספים שהצטברו בקרן. זאת, תוך מתן שהות של 60 ימים לצדדים להחליט כיצד לכלכל את צעדיהם בטרם יכנסו השינויים עליהם יוחלט לתוקפם." (ראו: שם, פסקאות 6-4; ההדגשות הוספו – א.ש.). לאור המפורט, מובן כי אין כל מקום לדון בעתירה שלפנינו בעת הזאת; ואסביר. לפי האמור בפסק הדין אשר ניתן בעתירה הקודמת, הגשתה של עתירה חדשה שעניינה גורלם של כספי ההפרשה תתאפשר רק אחרי שתתקבלנה החלטות סופיות על ידי הוועדה הבינמשרדית. כפי שעולה מתגובת המשיבים לעתירה דכאן, בעת הזאת החלטה כאמור טרם התקבלה. משכך, ברי הוא כי העתירה דכאן היא עתירה מוקדמת שדינה להידחות על הסף (ראו, למשל: בג"ץ 2285/93 נחום נ' ראש עיריית פתח-תקווה, פ"ד מח(5) 630, 644 (1994)). סבורני כי יש לדחות את העתירה על הסף גם מחמת אי-צירופם של משיבים רלבנטיים, הם הגורמים אשר שימשו צד לעתירה הקודמת, וזאת בהעדר הצדקה לכך (ראו, למשל: בג"ץ 750/20 התנועה למען איכות השפיטה בישראל נ' הימן, פסקה 6 (13.9.2020)). העתירה נדחית אפוא בזאת; העותרת תישא בהוצאות בסך כולל של 5,000 ₪ לטובת אוצר המדינה. ניתן היום, ‏כ"ו בכסלו התשפ"ב (‏30.11.2021). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 21043820_F04.docx עב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il