עלי סעדיין נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 6757/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6757/11 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' עמית כבוד השופט נ' סולברג המערער: עלי סעדיין נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 16.9.10 בת"פ 8125-08 שניתן על ידי כבוד השופטת צ' צפת תאריך הישיבה: כ"ט בתשרי התשע"ג (15.10.2012) בשם המערער: עו"ד סוזי שלו בשם המשיבה: עו"ד אושרה פטל-רוזנברג בשם שירות המבחן למבוגרים: גב' ברכה וייס פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (בת"פ 8125-08, כבוד השופטת צ' צפת) מיום 10.7.2011. במקור, הגיש המערער ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין של בית המשפט המחוזי, אך בדיון לפנינו הודיעה לנו באת כוחו כי הוא חוזר בו מהערעור על הכרעת הדין. לפיכך, הערעור שלפנינו מופנה אך נגד גזר הדין. נגד המערער הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, נהיגה ללא רשיון נהיגה וללא ביטוח, שימוש ברכב ללא רשות והפרת הוראה חוקית. לפי המתואר בכתב האישום, ביום 6.6.2008, בעת שהיה נתון בחלופת מעצר בדמות מעצר בית, נהג המערער ברכבו של אחר, וזאת מבלי שהיה ברשותו רישיון נהיגה ובמטרה להימלט משוטר. בנהיגתו, חצה המערער קו הפרדה רצוף באופן שגרם לרכבים שנסעו בנתיב הנגדי לרדת לשולי הכביש. המערער עצר את הרכב רק לאחר שזיהה מחסום משטרתי על הכביש וזאת על אף העובדה שנסעה אחריו ניידת משטרתית עם אורות מהבהבים וסירנה מופעלת. בעת שנעצר סירב לעבור בדיקה לרמת האלכוהול בגופו למרות שנדף ממנו ריח חריף של אלכוהול. ביום 16.9.2010 הרשיע בית המשפט המחוזי את המערער בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום וביום 10.7.2011 הטיל עליו עונש הכולל ארבע שנות מאסר בפועל, 18 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים, פסילה מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה לתקופה של חמש שנים, וכן קנס בסך של 2,000 ש"ח. בגזר דינו התייחס בית המשפט לתסקיר שירות המבחן שבו נכתב כי המערער הודה במיוחס לו אך התקשה לקחת אחריות על מעשיו וכי לא ניתן לשלול סיכון להישנות התנהגות דומה בעתיד. עוד נכתב כי המערער סירב לטיפול ולכן אין המלצה טיפולית בעניינו. המלצת שירות המבחן הייתה להטיל עליו עונש של מאסר לריצוי בעבודות שירות ומאסר על תנאי. כן התייחס בית המשפט לכך שהמערער הורשע בעבר בעבירות של הסגת גבול, קשירת קשר לפשע, גניבה והחזקת מכשירי חשמל. בפתח דיונו הדגיש בית המשפט את חומרת העבירות שבהן הורשע המערער ואת הצורך להילחם בתופעת המרדפים אשר מסכנת את הנוסעים בכבישים. כמו כן, הדגיש בית המשפט את החומרה היתרה במעשיו של המערער הנובעת מכך שמעולם לא היה לו רשיון נהיגה, אך בכל זאת הוא נהג ברכב תחת השפעת אלכוהול בעת שהיה נתון במעצר בית במסגרת תיק אחר. מבחינת שיקולים לקולה התייחס בית המשפט לנסיבותיו האישיות של המערער, לגילו בעת ביצוע העבירה ולכך שהיה עצור במשך מספר חודשים. מכאן הערעור שלפנינו. לטענת המערער, העונש שהוטל עליו הוא עונש חמור אשר אינו נותן משקל מספק לנסיבותיו האישיות ולנסיבות האירוע. לטענתו, הוא היה על גבול הקטינות ולכך לא ניתן משקל מספק, כמו גם לעובדה שבעת ביצוע העבירות מושא תיק זה לא היו לו הרשעות קודמות. העבירה הקודמת אליה התייחס בית המשפט המחוזי בגזר דינו בוצעה בהיותו קטין, ומדובר בעבירת רכוש שבוצעה בנסיבות לא חמורות ולכן לא היה מקום, לטענתו, לשקול אותה כשיקול להחמרה בעונשו. עוד טוען המערער, בין היתר, כי העונש שהוטל עליו בגין מעשה זה הוא עונש שהיה מוטל על בגיר בעל עבר פלילי ממשי ואין הוא מתאים למקרה זה. עוד טוען המערער, בין היתר, כי לא ניתן משקל לכך שהאירוע התרחש בשנת 2008 ומאז הוא שיקם את חייו והשתלב בשוק העבודה ולא ביצע מעשים פליליים נוספים. מנגד, טוענת המשיבה כי העונש שהוטל על המערער אינו סוטה ממדיניות הענישה המקובלת. המשיבה מדגישה את חומרת המעשים שביצע המערער ואת העובדה שסיכן את הנהגים האחרים בכביש בכך שנסע בפראות, ללא רישיון ותחת השפעת אלכוהול, וזאת בכביש הידוע ככביש מסוכן. עוד טוענת המשיבה, בין היתר, כי נסיבותיו האישיות של המערער נלקחו בחשבון במסגרת גזר הדין. לאחר עיון בגזר דינו של בית המשפט המחוזי, בהודעת הערעור ובנספחיה ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, הגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות. כידוע, ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים שבהם ניכרת סטייה ברורה ממדיניות הענישה הראויה (ראו למשל: ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (לא פורסם, 3.7.2006); ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל, בפסקה 11 (טרם פורסם, 29.1.2009)). המקרה שלפנינו אינו מצדיק את התערבותנו, זאת משלא מצאנו כי העונש שהוטל על המערער חורג ממדיניות הענישה המקובלת ביחס לסוג העבירות שבהן הורשע ונסיבות ביצוען. המעשים המיוחסים למערער הם חמורים ביותר, והתנהגות שכזו צריכה לגרור ענישה משמעותית ומרתיעה ביותר מאחורי סורג ובריח. תופעת "המרדפים" בכביש הפכה זה מכבר למכת מדינה של ממש, ויש להילחם בה מלחמת חורמה במטרה להגן על הנוסעים בכביש ועל כלל המשתמשים בדרך. יפים לעניין זה דברים שכתב השופט א' א' לוי בע"פ 7798/08 מדינת ישראל נ' שביקוב (טרם פורסם, 22.1.2009)): "נדמה כי אין צורך לחזור ולהזכיר את המצב הנורא השורר בדרכים, לו תורם מה שמוגדר כ"גורם האנושי" משקל מכריע. את מחירו של נגע התאונות משלמים, כמעט כעניין של יום יום, רבים בחייהם, ולרוב מדובר באנשים תמימים שלרוע מזלם נקלעו לדרכו של נהג עבריין או כזה שחטא בחוסר תשומת-לב רגעית. ואם בכך לא די, אנו עדים בשנים האחרונות לתופעה חמורה נוספת, ששוב אינה נחלתם של יחידים. נהגים שנדרשים על ידי שוטרים לעצור, אם לבדיקה שגרתית או כתוצאה מביצוע עבירת תעבורה, נמלטים בנסיעה מהירה, וכתוצאה מכך מתפתח מרדף בו מסכנים הרודפים, הנרדף ואזרחים תמימים את חייהם. נוכח מציאות קשה זו נדרשו בתי המשפט להרים את תרומתם לביעור תופעה זו, בה כרוכים לא רק סכנה לכלל, אלא גם זלזול מופגן ובוטה בחוק ובאלה השוקדים על אכיפתו". בענייננו, למעשיו של המערער נודעת חומרה יתרה. זאת, שכן לא די בכך שנהג באופן שיש בו כדי לסכן את יתר הנהגים בכביש, אשר נאלצו לסטות לשולי הדרך, אלא שעשה כן מבלי שהיה בידו רישיון נהיגה. ונדגיש, לא מדובר בנהג אשר נהג בעת שרישיונו נשלל, או בנהג שנהג ברישיון שפג תוקפו וטרם חודש, אלא באדם שהחליט לנהוג ברכב, על אף העובדה שטרם הוציא רישיון נהיגה ולא עבר את מבחן הנהיגה. ולא זו אף זו, המערער עשה כל זאת בעת שהפר את תנאי שחרורו לחלופת מעצר, שכן היה אמור להיות באותה העת בתנאי מעצר בית. בנסיבות אלה, שבהן בחר המערער לברוח מהשוטרים באמצעות נהיגה ברכבו של אחר, לאחר ששתה אלכוהול, מבלי שיש לו רישיון לנהוג ברכב, ותוך נהיגה מסוכנת במהירות מופרזת, אין מנוס אלא מלהשית עליו עונש מאסר בפועל לתקופה ארוכה. אוסיף, כי בית המשפט המחוזי לקח בחשבון את נסיבותיו האישיות ואת גילו הצעיר כשיקולים לקולה, וסביר להניח שאלמלא אלה, היה מוטל עליו עונש חמור יותר. לאור האמור לעיל, הגענו לכלל מסקנה כי העונש שהוטל על המערער הוא עונש ראוי בנסיבות העניין ושאין מקום להתערב בגזר דינו של בית המשפט המחוזי. הערעור נדחה. ניתן היום, ל' בתשרי התשע"ג (16.10.2012). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11067570_H01.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il