חליל חלבי נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 66313-02-26 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית כבוד השופטת דפנה ברק-ארז כבוד השופט דוד מינץ העותרים: 1. חליל נביל חליל חלבי 2. הודא חליב נגד המשיבה: מדינת ישראל עתירה למתן צו הביאס קורפוס בשם העותרים: עו"ד נאסר עודה בשם המשיבה: עו"ד יעל קולודני ערבה פסק-דין השופט דוד מינץ: עתירה למתן צו הביאס קורפוס שהוגשה על יסוד ההנחה כי עותר 1 (להלן: העותר), תושב רצועת עזה, נעצר ביום 22.7.2025 על ידי כוחות הביטחון באזור העיר ח'אן יונס. בעתירה התבקשנו להורות למשיבה להודיע למשפחת העותר היכן הוא מוחזק ומכוח איזה דין, ואם הוא מוחזק שלא כדין – להורות על שחרורו לאלתר. עוד טרם הגשת העתירה פנו קרובי משפחתו של העותר באמצעות בא-כוחם בהליך זה אל "משל"ט תיאום" בבקשה לאתר היכן הוא מוחזק ועל מנת לתאם ביקור עורך דין בעניינו. ביום 10.2.2026 נמסר מענה מגורמי המשטרה הצבאית כי מבדיקה שנערכה נמצא כי אין אינדיקציה בדבר מעצרו או החזקתו של העותר מכוח הוראת כליאה בהתאם לחוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים, התשס"ב-2002, ולפיכך לא ניתן לתאם ביקור בעניינו. מכאן הוגשה העתירה שלפנינו. בתגובה המקדמית מטעם המשיבה הוטעם כי בהתאם לאמור במענה מיום 10.2.2026 שנמסר לעותרים זה מכבר, אין בידי המשטרה הצבאית אינדיקציה למעצרו או החזקתו של העותר. כן צוין כי במסגרת גיבוש התגובה לעתירה נערכה בדיקה נוספת מול גורמי המשטרה הצבאית, וגם זו העלתה כי אין אינדיקציה למעצרו או החזקתו של העותר במתקני כליאה צבאיים; וכי בירור שנערך בעניין העותר מול גורמי ביטחון נוספים, בהם שירות בתי הסוהר, משטרת ישראל ושירות הביטחון הכללי, העלה כי העותר אינו נמצא אף בהחזקתם. לבסוף נמסר כי למען הזהירות נבדק ונמצא כי העותר אינו מופיע ברישומי המרכז הלאומי לרפואה משפטית. אשר על כן, נטען כי דין העתירה להידחות. נוכח האמור התבקשו העותרים להודיע אם הם עומדים על עתירתם. בהודעתם נטען בעיקרו של דבר כי תגובת המשיבה לא נתמכה בתצהירים מטעם הגורמים הרלוונטיים, מלבד אישור בדיקה מטעם שירות בתי הסוהר וכי ישנם עצורים משוחררים נוספים שהעידו כי נפגשו ושוחחו עם העותר. ביום 12.4.2026 הוריתי למשיבה להתייחס לאמור בהודעת העותרים, וביום 21.4.2026 חזרה המשיבה על עמדתה כפי שהוצגה בתגובה המקדמית. היא הבהירה כי כפי שצוין בתגובה, העובדות שפורטו בה בכל הנוגע למשטרה הצבאית אושרו על ידי רמ"ד רישום ותצהיר מטעמה נחתם ביום 1.3.2026, אך שליחתו לפרקליטות המדינה התעכבה בשל מצב החירום עם פרוץ מבצע "שאגת הארי" ביום 28.2.2026. כן צוין כי למען הזהירות גורמי המשיבה ערכו בדיקה נוספת בעניינו של העותר במערכות הגופים השונות, ובכלל זה במערכות המשטרה הצבאית, שירות בתי הסוהר, שירות הביטחון הכללי והמרכז הלאומי לרופאה משפטית. גם בדיקות אלו העלו חרס. המשיבה גם צירפה תצהירים מטעם כלל הגורמים הרלוונטיים. במצב דברים זה דין העתירה להידחות. גורמי הביטחון השונים קיימו בדיקה מקיפה בנוגע למידע שהתבקש בעתירה וסיפקו מענה מלא ומפורט לסוגיות שהעותרים העלו במסגרתה. לפיכך, הסעד העיקרי שהתבקש על ידי העותרים, שהוא להודיע למשפחת העותר היכן הוא מוחזק ומכוח איזה דין, בא על פתרונו במענה העובדתי שניתן מטעם המשיבה – לה עומדת חזקת תקינות המינהל, שלא עלה בידי העותר לסתור אותה (ראו למשל: בג"ץ 63961-04-25 חלף נ' צבא הגנה לישראל ‏(‏4.6.2025‏); בג"ץ 42109-10-24 אלנחאלה נ' צבא הגנה לישראל ‏(‏11.12.2024‏)). משכך, העתירה הנוכחית מיצתה עצמה (והשוו: בג"ץ 54759-08-24 אבו אלעון נ' צבא הגנה לישראל, פסקה 3 ‏(31.10.2024); בג"ץ 64218-09-24 אלקחלות נ' צבא הגנה לישראל ‏(‏15.10.2024‏)). העתירה נדחית אפוא. ניתן היום, י"ג אייר תשפ"ו (30 אפריל 2026). יצחק עמית נשיא דפנה ברק-ארז שופטת דוד מינץ שופט