פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון
עע"מ 64041-02-26
לפני:
כבוד הנשיא יצחק עמית
כבוד המשנה לנשיא נעם סולברג
כבוד השופט עופר גרוסקופף
המערער:
אברהם חדד
נגד
המשיבים:
1. משרד החינוך
2. מנכ"ל משרד החינוך
3. סגנית ראש מינהל החמ"ד ומתאמת תנועות הנוער
4. המפקח הארצי ביסודי בחמ"ד
5. המפקח הארצי בעי"ס בחמ"ד
6. סמנכ"ל משרד החינוך ומנהל מינהל חברה ונוער
7. חשב משרד החינוך
8. משרד ההתיישבות והמשימות הלאומיות
9. ראש הרשות לשירות לאומי
10. תנועת הנוער 'בני עקיבא'
11. מזכ"ל תנועת 'בני עקיבא'
12. תנועת הנוער 'עזרא'
13. מזכ"ל תנועת 'עזרא'
14. תנועת הנוער 'אריאל'
15. מזכ"ל תנועת 'אריאל'
ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, מיום 14.1.2026, בעת"מ 35839-09-25, שניתן על-ידי השופט א' דראל – סג"נ
בשם המערער:
בעצמו
פסק-דין
המשנה לנשיא נעם סולברג:
ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, מיום 14.1.2026, בעת"מ 35839-09-25 (סגן הנשיא א' דראל), שבו נדחתה עתירת המערער על הסף.
ערעור זה אינו אלא חוליה נוספת בשרשרת ארוכה של הליכים משפטיים בהם נקט המערער נגד אירועי 'שבת ארגון', הנהוגים בתנועות הנוער הדתיות ובחינוך הממלכתי-דתי. אירועים אלה נערכים, ככלל, לאורך סוף השבוע של פרשת 'ויצא', ובמהלכם נעשות פעילויות שונות, המסתכמות ב'לילה לבן'. לדברי המערער, שבתות הארגון "גורמות למכשול לחינוך הדתי ולגזל מכספי המדינה בכל שנה". זאת, בשל ימי החופש שהונהגו בעבר בלוח החופשות של המשיב 1, משרד החינוך, בימים ה'צמודים' לשבתות אלו, ומחמת העובדה שהמורים במוסדות הרלבנטיים מקבלים שכר עבור ימים אלו. לטענת המערער, על אף שמשרד החינוך ביטל את החופשות בימים אלו, המשיבים 19-10 ממשיכים בפרקטיקה זו, ללא השלמת ימי הלימודים, בניגוד לדין.
עיקר ההליכים עד כה תקפו את הכללת ימי החופש הצמודים לשבת הארגון בלוח החופשות. הטענות אף הובאו לפני בית משפט זה – ונדחו, משלא נמצאה עילה להתערבות (עע"מ 954/09 חדד נ' משרד החינוך והתרבות (3.6.2010); ראו גם: בג"ץ 8716/09 חדד נ' מדינת ישראל (3.11.2009); להליכים נוספים שהתנהלו בבית המשפט המחוזי, ראו: עת"מ 8230/08; עת"מ 8683/08; עת"מ 11184-05-10; עת"מ 7935-09-10). במהלך השנים, שינה משרד החינוך את לוח החופשות, כך שהחל משנת 2016 בוטל יום החופש שלאחר שבת הארגון. אף על פי כן, בשנת 2021 הגיש המערער עתירה נוספת, שעניינה בהמשך קיום פעילויות שבת ארגון, ואשר התבקשו בגדרה סעדים דומים לאלה שהתבקשו בעתירות הקודמות. העתירה – נדחתה על הסף (עת"מ 55043-10-21).
ביום 14.9.2025, הגיש המערער עתירה מינהלית נוספת, שבה התבקשו, בעיקרו של דבר, סעדים דומים במהותם לאלו שהתבקשו בעתירת המערער בעת"מ 55043-10-21. בין היתר, התבקש להורות על השעיית התמיכה הכספית של משרד החינוך בתנועות נוער מהחינוך הממלכתי-דתי, עד אשר תעברנה את שבתות הארגון לחופשת הקיץ; וכן "לאסור על ראש הרשות לשירות לאומי לייעד מתנדבות לשמש קומונריות בתנועות הנוער הללו". כמו כן התבקשו גם סעדים נוספים, אך המערער אינו מלין עוד על דחייתם.
העתירה – נדחתה על הסף, מחמת מעשה בית-דין, שיהוי, העדר זכות עמידה ואי-צירוף משיבים רלבנטיים. עוד נקבע, כי חלק מהסעדים שהתבקשו בעתירה כלל אינם מצויים בסמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים; וכי דינם של חלק מהסעדים להידחות אף לגופו של עניין, משלא הונח בסיס משפטי שיש בו כדי לתמוך בטענות המערער.
המערער לא השלים עם פסק הדין, ומכאן הערעור שלפנינו.
לאחר עיון בכתב הערעור, על נספחיו, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור – להידחות, וזאת ללא צורך בתשובה. כך אציע אפוא לחברַי כי נורה, בהתאם לסמכותנו שלפי תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, החלה בענייננו מכוח תקנה 34(א) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000.
עיון בעתירה מושא הערעור דנן, תוך השוואתה לקודמתה, מלמד כי המערער מבקש לפרוץ דלת שכבר ננעלה בפניו שוב ושוב. טענות המערער בדבר חופשות המתנהלות לכאורה בצמוד לשבת הארגון, ללא השלמת ימי הלימודים, נדחו זה מכבר בהחלטות שיפוטיות, אשר הפכו מאז סופיות וחלוטות; אין מקום לחזור ולהידרש אליהן בהליך זה. בפני המערער עומד אפוא מחסום דיוני של מעשה בית דין, ובהתחשב בהצטברות ההחלטות לאורך השנים, הרי שלפניו "חוֹמָה גְבֹהָה דְּלָתַיִם וּבְרִיחַ" (דברים ג, ה), העוצרת בעדו מלהמשיך וליזום התדיינות נוספת באותו נושא (ראו: עע"מ 1370/07 קרמר נ' המועצה המקומית אבן-יהודה, פסקה 20 (28.12.2011); עע"מ 8790/23 חדד נ' משרד החינוך (9.4.2024)). הדבר מקבל משנה תוקף נוכח העובדה שהטענות שהועלו והסעדים שנתבקשו בהליך דנן זהים בעיקרם, אם לא זהים לחלוטין, לאלו שנזכרו בעתירותיו הקודמות – שאף הן בחלקן נדחו מחמת מעשה בית-דין (למשל: עת"מ 7935-09-10; עת"מ 55043-10-21)
המערער סבור שלא התגבש ביחס לטענותיו מעשה בית דין, וזאת מכיוון שאירועי שבת ארגון והחופשה הצמודה לה חוזרים "כל שנה" ומשום ש"על גניבה אין מעשה בית-דין". ברם, חזרתם של אירועי שבת הארגון מידי שנה בשנה אינה מצדיקה דיון משפטי מחודש על אודותם, על יסוד טענותיו של המערער. ההפך הוא הנכון – באין שינוי מהותי בנסיבות, ובהיעדר עובדות חדשות אשר לא היו ידועות בהליכים הקודמים, אין הצדקה לדיון חוזר בסוגיה (בג"ץ 4842/06 פלוני נ' שר הפנים, פסקה 9 (11.4.2007); בג"ץ 24329-07-25 מורן נ' ראש ממשלת ישראל, פסקה 7 (20.7.2025)).
הערעור נדחה אפוא בזאת. בהתחשב בריבוי ההליכים כמתואר לעיל, הגם שלא הוגשה תשובה, מן הראוי לחייב את המערער בתשלום הוצאות לטובת אוצר המדינה, אם גם על הצד הנמוך – 5,000 ש"ח. המערער ייקח זאת לתשומת ליבו.
ניתן היום, י"ז אייר תשפ"ו (04 מאי 2026).
יצחק עמית
נשיא
נעם סולברג
משנה לנשיא
עופר גרוסקופף
שופט