מורן ואח' נ' נתניהו ואח'

4 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 24329-07-25 לפני: כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופט עופר גרוסקופף כבוד השופטת רות רונן העותרים: 1. דב מורן 2. יובל רכבי 3. רבקה כרמי 4. עפר לפידות 5. ידין דודאי 6. שמעון ינקלביץ 7. אילן שיינפלד 8. דוד הראל 9. משה הדני 10. יהודה אפק 11. דני כרמון 12. יועד צור 13. עירית קינן 14. יוסף שילה 15. נמרוד שפר 16. רונית ארנפרוינד 17. ברוך בינה 18. אביתר מנור 19. יהושע גלייטמן 20. ינון בן נריה 21. ינון ברכה 22. יונתן אדרת נגד המשיבים: 1. ראש ממשלת ישראל 2. ממשלת ישראל 3. היועצת המשפטית לממשלה 4. מפלגת הליכוד עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: עו"ד דפנה הולץ-לכנר; עו"ד קמילה אביגייל מיכמן פסק-דין השופטת רות רונן: בעתירה שלפנינו מבקשים העותרים קשת של סעדים, שעניינם הוא שנצהיר כי נבצר מהמשיב 1 (להלן: המשיב) באופן זמני להמשיך ולמלא את תפקידו כראש הממשלה. זאת, בהתבסס על הסדר ניגוד העניינים שנערך בעניינו של המשיב על רקע ההליך הפלילי המתנהל נגדו, ועל טענות להפרתו. הרקע שניצב בבסיס העתירה פורט בהרחבה בעתירות קודמות – ולפיכך איננו מוצאים לחזור על הדברים בפירוט (בג"ץ 2412/23 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' הכנסת, פסקאות 10-8 (3.1.2024); בג"ץ 3618/23 חלוץ נ' היועצת המשפטית לממשלה, פסקאות 8-1 (11.1.2024) (להלן: עניין חלוץ)). מבלי שיהיה בכך כדי למצות את הדברים, יוזכר כי כפועל יוצא מההליך הפלילי המתנהל נגד המשיב, נערך לו בשנת 2020 הסדר ניגוד עניינים על ידי היועץ המשפטי לממשלה דאז (להלן: הסדר ניגוד העניינים). במסגרת הסדר ניגוד העניינים, פורטו כלל המגבלות החלות עליו בכהונתו כראש ממשלה אשר נועדו למנוע את מעורבותו בהחלטות שעשויות להשפיע על עניינו האישי בהליך הפלילי. ביום 25.3.2021 ניתן פסק דינו של בית משפט זה בבג"ץ 3056/20 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' היועץ המשפטי לממשלה (25.3.2021) ובו נקבע כי ככלל הסדר ניגוד העניינים הוצא בסמכות ומחייב את המשיב. בעתירה שלפנינו, הנושאת למעלה מ-80 עמודים, מתארים העותרים בפירוט ובהרחבה פעולות שונות ורבות של המשיב, של הממשלה בראשותו ושל שריה, שלשיטתם עולות לכדי הפרה של הסדר ניגוד העניינים. בין היתר, העותרים מציינים כי הממשלה מקדמת הצעת חוק לפיצול תפקיד היועצת המשפטית לממשלה; כי הממשלה יוזמת מהלך לפיטורי המשיבה 3 מתפקידה כיועצת המשפטית לממשלה; כי שרי הממשלה פועלים לעצירת ההליך הפלילי בעניינו של המשיב; וכי הממשלה מקדמת חקיקה שנועדה להכפיף את הייעוץ המשפטי במשרדי הממשלה למנכ"לי המשרדים. עוד מציינים העותרים כי המשיב השתתף בחקיקת חוק יסוד: השפיטה (תיקון מס' 4) וחוק בתי המשפט (תיקון מס' 105), התשפ"ג-2023 – בעניין שינוי הרכב הוועדה למינוי שופטים (להלן: תיקון חוק יסוד: השפיטה). העותרים טוענים כי ניתן ללמוד מהתבטאויות שונות של המשיב ומפגישותיו התכופות עם שר המשפטים בתקופות הרלוונטיות – כי הוא מעורב באופן ישיר בקידום פעולות אלה על ידי חברי הממשלה והכנסת. העותרים מוסיפים כי המשיב עשה שימוש פסול במעמדו כראש הממשלה על מנת להשפיע על ניהול משפטו הפלילי, כפי שעולה מתצהירו של ראש שירות הביטחון הכללי לשעבר, רונן בר, אשר הוגש לבית משפט זה במסגרת בג"ץ 54321-03-25 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ממשלת ישראל (להלן: התצהיר ראש השב"כ ו-פרשת ראש השב"כ). בפרט טוענים העותרים כי מתצהיר ראש השב"כ עולה שהמשיב דרש ממנו להגיש חוות דעת ביטחונית, אשר תקבע כי הנסיבות הביטחוניות אינן מאפשרות את קיומה של עדותו הרציפה במשפטו הפלילי. לשיטת העותרים, מן המקובץ ניתן ללמוד כי המשיב אינו מקיים את הוראות הסדר ניגוד העניינים. העותרים סבורים כי נבצרות לפי סעיף 16(ב) לחוק יסוד: הממשלה אינה מוגבלת רק ללקות נפשית או גופנית – אלא עשויה לקום אף במצבי קיצון אחרים שבהם אדם אינו יכול למלא את תפקידו; וכי היועצת המשפטית לממשלה היא הגורם המוסמך להורות על נבצרות מסוג זה. על בסיס הנחות אלה נטען כי על בית המשפט להכריז על כך שנבצר באופן זמני מהמשיב למלא את תפקידו כראש הממשלה. נוסף על כך, בראי מכלול הדברים כאמור, העותרים טוענים כי לנוכח מצב הדברים שנוצר – הסמכות הנתונה לראש הממשלה בחוק יסוד: הממשלה להודיע על התפטרותו – הופכת לסמכות חובה. העותרים עומדים על כך שאין מקום לקבל את הנימוק שלפיו המשיבה 3 היא המופקדת על הטיפול השוטף והעדכון של הסדר ניגוד העניינים – שכן טענה זו נטענה בפני בית משפט זה בעתירה בעניין חלוץ לפני כשנתיים; היא לא נדונה לגופה באותו עניין – ולמעשה מעולם לא התקבלה. על פי טענת העותרים, מאז אותו מועד לא נטענה הטענה בשנית על ידי המשיבה 3. משכך ובהינתן כל האמור לעיל, נטען כי אין מקום עוד להמשיך ולהניח כי המשיבה 3 מטפלת באופן שוטף "כדין וכנדרש" בהסדר ניגוד העניינים. לאחר עיון בטענות העתירה, נחה דעתנו כי דינה להידחות, אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים. בית משפט זה נדרש בעבר לא אחת לטענות בדבר הפרת הסדר ניגוד העניינים של המשיב, ולעתירות שבהן התבקשו סעדים שונים בגין הפרות נטענות כאמור (ראו: בג"ץ 36832-04-25 משמר הדמוקרטיה הישראלית נ' ראש הממשלה (12.5.2025) (להלן: עניין משמר הדמוקרטיה הישראלית); בג"ץ 43191-01-25 רכבי נ' ראש הממשלה (20.1.2025); בג"ץ 69709-08-24 קלדרון נ' היועצת המשפטית לממשלה (8.9.2024); בג"ץ 2854/24 כרמי נ' היועצת המשפטית לממשלה (5.5.2024); בג"ץ 2433/24 ברזון-מקאי נ' ראש הממשלה (1.4.2024); בג"ץ 1012/24 ברזון-מקאי נ' ראש הממשלה (4.2.2024); עניין חלוץ (להלן: העתירות הקודמות)). העתירה דנן נוגעת כאמור בקשת רחבה של פעולות שלטוניות והתבטאויות של גורמים שונים – בממשלה ומחוצה לה, מן העת האחרונה ומן העבר הרחוק, אשר לשיטת העותרים מלמדות על הקשיים המפורטים בהתנהלות המשיב המחייבים להכריז על כך שנבצר ממנו באופן זמני למלא את תפקידו. בדומה לעתירות הקודמות, אנו סבורים כי אף במקרה דנן העותרים לא הצביעו על תשתית עובדתית ומשפטית מוצקה די הצורך – המצדיקה את מתן הסעד המבוקש בעתירה, אשר אין חולק כי הוא סעד חריג מאוד בטיבו ובהשלכותיו. ראשית, חלק ניכר מהטענות בעתירה כבר הובאו בעבר בפני בית משפט זה, נידונו והוכרעו בפסקי דין ברורים וסופיים. כך, למשל, אך לאחרונה דחה בית משפט זה טענות דומות בעניין משמר הדמוקרטיה הישראלית. בין היתר, נטען שם – כמו בעתירה שלפנינו – כי קידום התיקון לחוק יסוד: השפיטה וכי גיבוש המהלך לפיטורי המשיבה 3, הם פעולות שנעשות בהנחיית המשיב, ומכאן שהוא מפר את הסדר ניגוד העניינים בעניינו. טענות אלו ואחרות נדחו בפסק הדין מיום 12.5.2025, תוך קביעה כי הן לא היו מבוססות על תשתית עובדתית מספיקה. אין מקום לאפשר לעותרים לשוב ולמחזר טענות אלה על בסיס אותם הנימוקים, ותוך התבססות על תשתית עובדתית ומשפטית דומה. במישור העקרוני יוזכר כי דוקטרינת מעשה בית דין חלה באופן מרוכך אף בעתירות לבג"ץ, ומשכך ככלל "נושא או שאלה שהוכרעו בפסק דין סופי מקימים מחסום דיוני מלהמשיך וליזום התדיינויות נוספות באותו נושא או שאלה" (בג"ץ 4800/19 ועד שכונת צור באהר נ' מנהל קשת צבעים, פסקה 7 (22.9.2019)). עותר המבקש להביא לפני בית המשפט עניין שכבר עמד בפניו בעבר, יידרש אם כן להצביע על שינוי נסיבות מהותי או גילוי עובדות חדשות שלא היו ידועות ולא היה ניתן לדעת אודותיהן בהתדיינות הקודמת (בג"ץ 4842/06 פלוני נ' שר הפנים, פסקאות 10-9 (11.4.2007); בג"ץ 3938/19 בן מאיר נ' היועץ המשפטי לממשלה (25.7.2019)). בראי דברים אלה, העובדה שבית משפט זה חזר ונדרש לסוגיה שעומדת בלב העתירה לא אחת בפסקי הדין בעתירות הקודמות – מחייבת את העותרים לנקוט משנה זהירות ולהקפיד שלא לחזור ולהעלות בפני בית המשפט נושאים שכבר נידונו והוכרעו; או לחילופין להבהיר מהו שינוי הנסיבות המהותי המצדיק סטייה מהכלל בדבר מעשה בית דין. משהעותרים לא עשו כן – די בכך כדי לדחות את רוב הטענות שהועלו בעתירה. זאת ועוד. עיקר הפעולות שנטען לגביהן בעתירה שהן עולות כדי הפרה של הסדר ניגוד העניינים – הן פעולות של הממשלה וחבריה ולא של ראש הממשלה עצמו. אלא שכבר נפסק בעבר כי "הסדר ניגוד העניינים הוא הסדר אישי אשר חל על המשיב בלבד, ואין להרחיב את תחולתו באופן אוטומטי לכל מעגל הכפופים לו – לרבות שרי הממשלה" (עניין רכבי, בפסקה 9, ההדגשה במקור, ר.ר.). ככלל, אין די בהתבטאויות כלליות של המשיב או בעצם קיומן של פגישות תכופות בינו לבין חבר ממשלה פלוני – כדי לגבש את הבסיס המצדיק לזקוף לחובתו של המשיב באופן גורף את כלל פעולותיהם של חברי ממשלתו, ונדרשת תשתית עובדתית מוצקה כדי לבסס קביעה שלפיה יש לייחס למשיב פעולות של שרים בממשלתו. ואולם, טענות העותרים בהקשר זה מבוססות בעיקרן על סברות והשערות שאינן מגבשות בסיס מוצק די הצורך לטענותיהם. הדברים אמורים במיוחד בראי הסעד המבוקש בעתירה – שהוא כאמור סעד דרמטי וכבד-משקל. בדומה, אף הטענה כי הדברים האמורים בתצהיר ראש השב"כ מצדיקים את מתן הסעד המבוקש – דינה להידחות, משהיא נשענת על מסד עובדתי רעוע ושנוי במחלוקת. ראשית, כפי שציינו העותרים, המשיב הגיש גם הוא תצהיר מטעמו במסגרת פרשת ראש השב"כ, שהתמונה העובדתית שנפרסה בו היא שונה. מעבר לכך, חלק ניכר מהעובדות המפורטות בעתירה בהקשר זה אינן עולות מתצהיר ראש השב"כ והן מבוססות על מקורות אחרים (ראו סעיפים 89-96 לעתירה). מכל מקום, גם אילו היה עולה בידיהם של העותרים להוכיח את טענותיהם במישור זה – ספק-רב אם היה בדברים אלה לבדם, דברים שאינם נוגעים במישרין לאחד מהנושאים והסוגיות הנמנים בהסדר ניגוד העניינים, כדי להצדיק את מתן הסעד המשפטי מרחיק הלכת המבוקש בעתירה (ראו סעיף 1 להסדר ניגוד העניינים שכותרתו "נושאים וסוגיות רלוונטיים"). בשולי הדברים, ונוכח טענות העותרים בהקשר זה, מצאנו לשוב ולהבהיר בקצרה יסודות ראשונים של הנושא שלפנינו. המשיב מחויב כמובן לעמוד בהתחייבויותיו מכוח הסדר ניגוד העניינים. אלא שסוגיית הסדר ניגוד העניינים והפיקוח על קיומו מופקדים ככלל בידיה של המשיבה 3, המטפלת בה באופן שוטף. המשיבה 3 הבהירה זאת בעניין חלוץ, ובית משפט זה חזר והדגיש זאת בפסקי הדין בעתירות הקודמות. אין ממש בניסיון העותרים להרהר מחדש אחר קביעה זו בטענה כי "סוגייה זו מעולם לא הוכרעה על ידי בית המשפט העליון". המשמעות של עקרון זה היא שהיועצת המשפטית לממשלה היא הפונקציה המינהלית האמונה בשגרה על בחינת הסדר ניגוד העניינים והעמידה בו. אין פירושו של דבר כי סמכות הפיקוח על הסדר ניגוד העניינים חסינה מפני ביקורת שיפוטית. ברי כי בדומה לכל שיקול דעת מינהלי, גם שיקול דעתה של המשיבה 3 בהקשר זה כפוף לעקרונות המשפט המינהלי – ויש להפעיל אותו כדין, בהגינות ובסבירות; ובהתאם להוראות ההסדר. אלא שבהיעדר בסיס לטענה כי אלה הם אינם פני הדברים, לא תקום הצדקה להתערבות שיפוטית באופן הפעלת הסמכות על ידי היועצת המשפטית לממשלה. כדי להביא להתערבות שיפוטית בשיקול דעתה של המשיבה 3 בנושא זה – על העותרים הטוענים לכך להציג ראיות ברורות וחד-משמעיות להפרה של ההסדר על ידי ראש הממשלה עצמו; ועל פגם שנפל, במישור המשפטי, בתגובת הגורמים המנהליים הרלוונטיים ביחס להפרה כזו. אשר על כן, דין טענות העתירה להידחות על הסף ממכלול הטעמים האמורים. לפיכך, מתייתר הצורך לבחון את טענות העותרים – המהוות במידה מסוימת הנחות המוצא לעתירה כולה – כי סעיף 16(ב) לחוק יסוד: הממשלה חל גם על נבצרות "תפקודית", וכי המשיבה 3 היא הגורם המוסמך להכריז על נבצרות כאמור. העתירה נדחית. משלא התבקשה תגובה מטעם המשיבים – לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, כ"ד תמוז תשפ"ה (20 יולי 2025). דוד מינץ שופט עופר גרוסקופף שופט רות רונן שופטת