פלוני נ. מנכ"ל בתי הדין הרבני

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6403/20 לפני: כבוד השופט מ' מזוז כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופטת י' וילנר העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. מנכ"ל בתי הדין הרבני 2. היועץ משפטי לבתי הדין הרבני 3. הנהלת בתי הדין הרבני בישראל 4. היועץ המשפטי לממשלה עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד דניאל הומיונפר בשם היועץ המשפטי לשיפוט הרבני: עו"ד שירה בן אלי פסק-דין השופט מ' מזוז: העותר ואשתו ניהלו הליכים שונים בבית הדין הרבני האזורי בתל אביב-יפו (להלן: בית הדין). ביום 15.11.2017 הגיש העותר "בקשה" בה האשים את דייני בית הדין שדנו בתיקו בשחיתות וביצוע מעשים פליליים, וזאת בהמשך לגידופים שונים שנהג להמטיר על הדיינים ועובדי בית הדין כל אימת שהגיע לבית הדין. נוכח האמור ניתנה ביום 27.11.2017 החלטתו של בית הדין בגדרה ניתן צו האוסר על כניסתו של העותר לבית הדין, עד לבירור הדברים ולמתן החלטה אחרת בנושא (להלן: ההחלטה). נגד החלטה זו, כמו גם נגד כל שאר ההחלטות ופסקי הדין שניתנו לאחריה, מכוונת עתירתו של העותר, בה נטען כי איסור זה גרם לכך שנמנעה מהעותר כל יכולת להשתתף בדיונים שהתקיימו בעניינו, אשר התנהלו במעמד צד אחד תוך שלילת זכותו בגישה לערכאות. לאחר עיון בעתירה, בתגובת היועץ המשפטי לשיפוט הרבני ובחומר שצורף לכל אלה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף. ראשית, יש לדחות את העתירה בשל השיהוי הכבד בו הוגשה, קרוב לשלוש שנים לאחר קבלת ההחלטה (ראו מבין רבים: בג"ץ 1983/05 פינק נ' בית הדין הרבני האזורי בתל אביב, פסקה 5 (28.6.2005); בג"ץ 5974/11 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי בירושלים, פסקה ד' (31.8.2011); בג"ץ 314/20 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 5 (29.6.2020). שנית, העותר בחר שלא לערער על ההחלטה לבית הדין הרבני הגדול. משכך, דין העתירה להידחות גם מפאת אי-מיצוי הליכי ערעור, אשר בהיעדרם לא יעניק בית המשפט הגבוה לצדק סעד לעותר (ראו מבין רבים: בג"ץ 778/07 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי בירושלים, פסקה 10 (11.4.2007); בג"ץ 3335/15 פלוני נ' פלונית, פסקה 6 (14.5.2015); בג"ץ 5320/20 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי בנתניה, פסקה 4 (30.7.2020). שלישית, אף לגופו של ענין לא נפל כל פגם בהחלטתו של בית הדין המצדיק את התערבותו של בית משפט זה. החלטתו של בית הדין ניתנה בהתאם לסמכות המוקנית לו בסעיף 2 לחוק בתי-דין דתיים (מניעת הפרעה), התשכ"ה-1965, להרחיק מבית הדין כל אדם הנוהג באלימות, איומים או בדרך פרועה או מבישה. יודגש כי ההחלטה התייחסה אך ורק לכניסה לבית הדין האזורי בתל אביב בזמנים בהם לא מתקיים דיון בעניינו, מבלי שהצו מונע מהעותר מלהשתתף בדיונים בעניינו, לעיין בתיק בית הדין ולהגיש מסמכים מטעמו, ותוך שכל החלטותיו של בית הדין נמסרו לעותר. כידוע, בית המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על פסקי דינם של בתי הדין הדתיים, והתערבותו בהם מוגבלת למקרים של פגם מהותי, כגון חריגה מסמכות, פגיעה בכללי הצדק הטבעי, סטייה מהוראות החוק, או במקרים חריגים אחרים המצדיקים הענקת סעד מן הצדק (ראו מבין רבים: בג"ץ 2745/20 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים (30.04.2020); בג"ץ 5437/20 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול (16.08.2020); בג"ץ 5773/20 פלוני נ' השר לשירותי דת (18.08.2020)). נסיבות אלה אינן מתקיימות בענייננו. 3. העתירה נדחית אפוא על הסף. העותר יישא בהוצאות המשיבים 3-1 בסך 3,000 ₪. ניתן היום, ‏ז' בכסלו התשפ"א (‏23.11.2020). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 20064030_B04.docx אב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il