פלוני נ. בית הדין הרבני האיזורי בנתניה

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5320/20 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט ע' גרופסקופף העותרת: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני האיזורי בנתניה 2. בית הדין הרבני הגדול בירושלים 3. פלוני עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים בשם העותרת: עו"ד טל איטקין פסק-דין השופט ד' מינץ: עתירה למתן צו על תנאי המורה למשיבים מדוע לא יבוטלו החלטות משיב 1 (להלן: בית הדין הרבני) מימים 2.7.2020, 3.7.2020, 10.7.2020, 14.7.2020, 15.7.2020, 17.7.2020, 19.7.2020 ו-23.7.2020, שניתנו בקשר למשמורת על ילדיהם של העותרת ומשיב 3. העותרת ומשיב 3 נישאו זה לזו בשנת 2007 ולהם נולדו שני ילדים: נ', ילידת 4.12.2011 וא', יליד 5.11.2012 (להלן: הקטינים). לאחר לידת בנם השני עלו יחסי הזוג על שרטון והם ניהלו הליכים הן בבית המשפט לענייני משפחה והן בבית הדין הרבני. ענייני משמורת הקטינים נדונו בפני בית הדין הרבני, ואילו יתר ההליכים בין בני הזוג, הכוללים בין היתר מזונות קטינים, חלוקת רכוש, פירוק שיתוף, דמי שימוש וענייני אפוטרופסות הקטינים וחינוכם, נדונו בבית המשפט לענייני משפחה. הרקע להחלטות בית הדין הרבני מושא העתירה הן החלטתו מיום 29.6.2020 בה נקבע כי משמורת הקטינים תועבר לידי משיב 3 באופן זמני, כמו גם האחריות לחינוך הקטינים ולבריאותם. כן נקבעה המסגרת החינוכית בה ילמדו הקטינים. ההחלטות מושא העתירה היו למעשה המשכה של החלטה זו, ובהן ניתנו החלטות זמניות נוספות בנוגע למשמורת הקטינים. העותרת טוענת כי פיצול הסמכויות בין בית הדין הרבני לבית המשפט לענייני משפחה לאחר גירושי הצדדים גורם לכפילות דיונית, מתן החלטות סותרות, חוסר יעילות דיונית ועוד. בנוסף טוענת העותרת כי החלטות בית הדין הרבני בנוגע לאפוטרופסות, חינוך הילדים ובריאותם ניתנו בחוסר סמכות, שכן הסמכות בעניינים אלה נתונה לבית המשפט לענייני משפחה. העותרת אף תוקפת את החלטות בית הדין הרבני האזורי לגופן בטענה כי הן מנוגדות לכללי הצדק הטבעי ולא לקחו בחשבון את טובת הקטינים, כנדרש. דין העתירה להידחות על הסף. כפי שנפסק בעבר, "כלל הוא כי בית המשפט הגבוה לצדק לא יושיט סעד, מקום בו העתירה מוקדמת, ולוקה באי-מיצוי הליכים הפתוחים לפני העותר, בטרם פנה לבית משפט זה. ככל שנשוא העתירה הוא פסק דין שניתן בבית דין רבני אזורי, מיצוי הליכים משמעו העמדת פסק הדין לביקורתו של בית הדין הגדול" (בג"ץ 778/07 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי בירושלים, פסקה 10 (11.4.2007); בג"ץ 5051/19 סכולטס נ' הרב נחום שמואל גורטלר, דיין בית הדין הרבני האזורי רחובות, פסקה 7 (12.9.2019)). הדברים יפים גם לעתירות נגד החלטות ביניים של בית הדין הרבני האזורי, עליהן ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הרבני הגדול (תקנה קלב לתקנות הדיון בבתי-הדין הרבניים בישראל, התשנ"ג). בענייננו, בחרה העותרת לפנות ישירות לבית משפט זה, תוך שציינה כי בחרה לתקוף ישירות את החלטותיו של בית הדין הרבני האזורי "לאור דחיית הערעור שהגישה העותרת [בעבר – ד.מ.] אל כב' המשיב 2 על אתר ולנוכח החלטתו". זאת אין להלום. העובדה שערעור קודם שהגישה העותרת לבית הדין הרבני הגדול נדחה אינה בבחינת פתח לפנייה ישירה לבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בנוגע להחלטות בית הדין הרבני האזורי. אף אם העותרת סבורה כי בית הדין הרבני האזורי חרג מסמכותו, עליה להעמיד את החלטותיו תחת שבט ביקורתו של בית הדין הרבני הגדול טרם עתירה לבית משפט זה. העתירה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ט' באב התש"ף (‏30.7.2020). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 20053200_N01.docx רח מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il