מוחמד אלנג'אר נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 6328/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6328/09 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט א' רובינשטיין המערער: מוחמד אלנג'אר נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 21.6.09 בפ"ח 1051/07 שניתן על ידי כבוד השופטים ר' יפה כץ, ו' מרוז וא' ואגו תאריך הישיבה: כ' בסיון תש"ע (2.6.10) בשם המערער: עו"ד ל' צמל בשם המשיבה: עו"ד ע' שגב פסק-דין השופטת ע' ארבל: 1. בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופטים ר' יפה-כ"ץ, ו' מרוז וא' ואגו) הרשיע את המערער, בעקבות הודאתו בכתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון, בעבירות הבאות: קשירת קשר לפשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: חוק העונשין); מתן אמצעים לביצוע פשע, לפי סעיף 498 לחוק העונשין; עבירות נשק (הובלת תחמושת), לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין. בית המשפט המחוזי גזר למערער עונש של 10 שנות מאסר לריצוי בפועל ושנת מאסר על-תנאי, שלא יעבור כל עבירה מסוג פשע תוך 3 שנים מיום השחרור. על-פי האישום הראשון בכתב האישום המתוקן בו הודה המערער, קשר המערער קשר עם אחרים, ואחיו ביניהם, לחפור מנהרה בין מצריים לרצועת עזה, דרכה יועבר נשק לרצועת עזה. במסגרת הקשר השתתף המערער, יחד עם אחיו וחמישה אחרים, בבניית גג לבית שבתוכו אמור היה להיות פתח המנהרה. כן היה שותף, יחד עם אחרים, בחפירת המנהרה, כאשר אחי המערער מכוון את החופרים באמצעות מכשיר G.P.S.. חפירת המנהרה ארכה כחמישה חודשים והמערער הפסיק השתתפותו בחפירתה לאחר שנודע לו כי מצרים גילתה את דבר החפירה. עוד צוין כי במסגרת הקשר רכשו המערער ואחר בלוקים כדי לבנות חדר אחסון לנשק על חלקת אדמה שרכש האחר. באישום השני צוין כי פנה אל המערער אדם אשר היה מעורב באירועי האישום הראשון וביקש את עזרת המערער בהעברת תחמושת במנהרה נוספת שברשותו של אותו אדם. המערער נעתר וקשר עמו קשר להוביל תחמושת. במסגרת הקשר הלכו המערער ואותו אדם לביתו של תושב רפיח ושם, יחד עם אחרים, הוציאו המערער ואותם אחרים אלפי כדורים לרובה קלצ'ניקוב מן המנהרה. 2. בגזר הדין עמד בית המשפט על החומרה בה יש להשקיף על מעשי המערער, אשר לא היה מעוניין רק לאפשר הברחה של כלי נשק באמצעות חפירת מנהרה ממצריים לרצועת עזה, אלא השתתף גם בפועל בהברחת נשק באמצעות מנהרה אחרת. כן צוינה משמעות הברחתם של כלי נשק לרצועת עזה הנשלטת על-ידי ארגון טרור ועל הצורך בענישה מחמירה כלפי אלה המאפשרים את המשך פעילותם של ארגוני טרור. בית המשפט הוסיף כי גם אם אין הוכחה ישירה כי הנשק המוברח מגיע לידי מחבלים, יש לתת משקל לסוג הנשק או התחמושת ולכמותם, ובענייננו – לכך שמדובר בכמות גבוהה ביותר של כדורי קלצ'ניקוב, שאז ניתן להניח כי הם מיועדים לגורמים עוינים לישראל. לצד זאת ציין בית המשפט כי הוא מתחשב בנסיבותיו האישיות של המערער ובמיוחד בכך שזנח מיזמתו את ההשתתפות בהמשך החפירה. 3. הערעור מופנה נגד חומרת העונש. נטען כי הסדר הטיעון לא כלל הסכמות בעניין העונש. בית המשפט החמיר בעונשו של המערער ולא נתן המשקל ההולם לכך שחפירת המנהרה לא הושלמה והיא לא שימשה בפועל להברחות; לכך שאחי המערער, אשר היה שותף לאירועים שבאישום הראשון וחלקו שם היה משמעותי יותר מחלקו של המערער נידון לעונש מאסר של 3.5 שנים בלב; ולכך שבגזר הדין ייחס בית המשפט המחוזי למערער עובדות שלא פורטו בכתב האישום המתוקן. כך, לדבריו, לא היה מקום לייחס לו הברחה של נשק עת שכתב האישום מדבר בהוצאת תחמושת יחד עם אחרים. עוד נטען כי תקרת העונש בגין האישום השני הינה מאסר לשלוש שנים ולכן גם אם הוטל על המערער העונש המלא בגין האישום השני, הרי שעונש של שבע שנים בגין האישום הראשון אינו מידתי, בשים לב למכלול הנסיבות. טענה נוספת היא כי לא ניתן משקל ראוי לחרטה הכנה שהביע המערער, להודאתו ולכך שהוא נעדר עבר פלילי ואין לו כל זיקה למי מארגוני הטרור. בעניין אחרון זה הועלתה אף האפשרות כי מדובר בעבירה כלכלית גרידא. בטיעון בפניי ציינה באת כוח המערער כי כיום אין עוד צורך במנהרות כיוון שהגבול עם מצריים פתוח והוסיפה כי אין ראיה לכך שהמנהרה שנחפרה יועדה לשמש להובלת נשק. 4. באת כוח המדינה מסכימה כי העונש שהוטל על המערער אינו קל, אך היא סבורה כי מדובר בעונש ראוי, בהתחשב בכך שהתפשטות תופעת המנהרות להברחת אמצעי לחימה. לדבריה, מעשי המערער הם חלק אינטגרלי של מערך הטרור ויש בהם מימוש של פוטנציאל הסיכון הטמון במנהרות. היא מטעימה כי קיים הבדל מהותי בין חלקו של המערער לחלקו של אחיו, כיוון שהאח נטל חלק בראשית החפירה בלבד והעמיד לרשות החופרים מכשיר GPS. המערער לעומת זאת נטל חלק פעיל ביותר בחפירה ובמקרה השני הוביל תחמושת ממנהרה. השילוב בין המקרים הוא שיוצר לשיטתה את החומרה היתרה ומצדיק את העונש העולה בהתאמה גם עם האינטרס הציבורי והצורך בהרתעה. 5. דין הערעור להידחות. שמענו את טיעוני הצדדים, עיינו בכתב האישום המתוקן ובגזר הדין, אך לא מצאנו כי קיימת עילה להתערבותנו. גזר דינו של בית המשפט המחוזי מפורט ומנומק כדבעי, תוך שנלקחו בו בחשבון כלל השיקולים הצריכים לעניין ואף איזונם אינו חורג מגבולות הסביר. אכן, אין חולק כי העונש שהוטל על המערער כבד הוא. יחד עם זאת, הולם הוא את חומרת המעשים. גם אם המערער נעדר עבר פלילי ואין לו זיקה ארגונית כנטען, הרי לא ניתן שלא להתרשם מהודאתו בשני האישומים כי הוא שימש כחוליה מחוליות שרשרת הטרור שבית המשפט מחויב למאבק בה, על כל חוליותיה (ע"פ 3944/08 שעבאן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 18.6.09); ע"פ 1358/09 דאהר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 30.4.09). "תעשיית" המנהרות דרכה מתבצעות ההברחות משטח מצרים לרצועת עזה היא חלק אינטגרלי של שרשרת זו. אכן, כפי שציין השופט לוי בהכריעו בערעורו של אחי המערער דכאן, גם אם דרך המנהרות מוברח לעזה כל מה שלא ניתן לייבאו בגלוי, הרי שבראש הרשימה מצויים כלי נשק ואמצעי לחימה. גם אם ניתן להניח כי ישנם אמצעי לחימה המגיעים למטרות פליליות, אין מקום לספק כי עיקר התחמושת מיועדת לידיהם של ארגוני הטרור, לשימוש נגד מדינת ישראל (ע"פ 9428/08 אל נג'אר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.12.08). כן ראו ע"פ 6167/07 אבו סנידה נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 27.1.10)). מכאן גם החומרה שיש להשקיף על המעורבות בעבירות המבוצעות במסגרת פעילות המנהרות לעזה והצורך בענישה מחמירה ומרתיעה – גם אם יש מי שטעמיו אינם אלא כלכליים, הרי שיעדה הסופי של "הסחורה" המיובאת הוא הצובע את המעשה בגוון הפלילי. במקרה שבפנינו אין מדובר במעורבות במקרה אחד אלא בשני מקרים, כאשר המעורבות בראשון מביניהם – חפירת המנהרה – לא היתה נקודתית אלא התמשכה על פני חודשים. אף עניין זה מוסיף מימד של חומרה למעשים. המערער ביקש אמנם להיבנות מהעונש שנגזר על אחיו, בטענו כי חלקו של אחיו מרכזי מחלקו שלו. ואולם, מענה מניח את הדעת לטענה זו מצוי בגזר הדין, כמו-גם התייחסות ליתר הנסיבות לקולא. סוף דבר, הערעור נדחה. ניתנה היום, י' בתמוז תש"ע (22.6.10). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09063280_B03.doc עכ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il